קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בניה בשטח המיועד לשמורת טבע: מבוא 1. בפני תביעה לצו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לקיים במקרקעין המצויים בנ.צ. 265960/793899 ברמת הגולן (להלן "המקרקעין" או "החלקה"), פעולות בנייה, פעולות חקלאיות וכל פעילות אחרת, אשר יש בה לדעת התובעת כדי לסכל את ייעוד המקרקעין כשמורת טבע, בהתאם לסעיף 25 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1988 (להלן "חוק גנים ושמורות"). כמו כן, עותרת התובעת לצו עשה, אשר יחייב את הנתבע להשיב את המצב במקרקעין לקדמותו, כפי שהיה קודם לחודש דצמבר 2003, בדרך של ביצוע פעולות שיקום המקרקעין על פי הוראות התובעת ותחת פיקוחה. 2. במסגרת בקשה לצו מניעה זמני (בש"א 502/04), הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן: א. השטח נשוא המחלוקת לא הוכרז ע"י שר הפנים כשמורת טבע לפי חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע. ב. בוצעו עבודות הכשרה ונטיעה בשנת 2002, העצים והגדר סולקו ע"י מינהל מקרקעי ישראל והנתבע הכשיר את השטח ונטע בו עצים פעם שנייה בנובמבר 2003. נשתלו כ-40 עצי זית ו-50-60 עצי שזיף ירוקים. הנתבע הקים גדר בצד הדרומי והמזרחי ורשות הטבע והגנים הקימה גדר מצפון וממערב לחלקה לרווחת המטיילים. בנוסף, רשות הטבע והגנים התקינה שביל וחנייה לנכים וסללו את השביל בחלקו באספלט ובחלקו בטוף שחור. ג. מתנהל הליך בין מינהל מקרקעי ישראל לבין הנתבע בשאלת הבעלות בחלקה. בקשה לצו מניעה זמני באותו הליך נדחתה. לא נדונה שאלת הימצאות החלקה בתוך שמורת טבע. ד. המצהירים מצד התובעת ביחס למיקום החלקה אינם מודדים מוסמכים, ויש מחלוקת אם המצהירים יכולים להצהיר אם החלקה מצויה בתחום תוכנית המתאר שחלה על המקום ומייעדת אותו כשמורת טבע. ה. חלקה אחרת בצד מערב מעובדת, וחלקות נוספות באזור מעובדות גם כן. 3. ביום 17/2/04 ניתן צו מניעה זמני, האוסר על הנתבע לבצע במקרקעין פעולות בנייה וכל פעילות אחרת, מעבר לעבודות שבוצעו עד ליום 20/1/04. 4. ביום 27/12/05 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית נוספות, לפיה ההסכמות בבש"א 502/04 יהוו הסכמות גם בתיק העיקרי ויתקבלו כחלק מהראיות בתיק. כך גם ביחס לתמונות נ/1 שהוצגו במסגרת הדיון בצו הזמני. טענות התובעת 5. לטענת התובעת, המקרקעין מצויים בתחום שטח שייעודו לשמורת טבע בתכנית המתאר המחוזית למחוז הצפון תמ"מ/2 שינוי מס' 3, תכנית ג/5472 - תוספת רמת הגולן (להלן "התכנית"). תכנית זו אושרה ביום 15/11/87 ע"י המועצה הארצית ופורסמה בי.פ. 3640 י"ט באדר ב' התשמ"ט, 26/3/89 ע. 2367. 6. זמן מה לפני הגשת התובענה, החל הנתבע בביצוע פעולות הכשרה, הפיכה וחריש של המקרקעין במטרה לבצע בהן פעילות חקלאית. הוקמה גדר היקפית וניטעו בה עצי זית ושתילי שזיף. 7. כתוצאה מהפעילות האמורה במקרקעין נפגעו צמחי רקפת מצויה, שהינם ערך טבע מוגן. קיימת סבירות לפגיעה ב"שבלול החרמון", מין שבית גידולו מצוי במקום. כמו כן, הפעילות מהווה שינוי מהותי של מיני צומח ובעלי חיים המצויים במקום. בהכשרת השטח ובנטיעת העצים יש כדי לסכל את ייעוד השטח כשמורת טבע. הנתבע בפעולותיו גרם לשמורת הטבע נזק בלתי הפיך. המשך פעולתו במקרקעין עלולה להסב נזק והרס נוספים. בנוסף, פעולות ההכשרה שביצע הנתבע ונטיעת העצים, יש בהם כדי להוות שינוי מהותי של בית הגידול וצפויה השפעה על בית הגידול הסמוך, עקב פעילות חקלאית כמו ריסוס, דישון והכנסת כלים מכניים. פעולות אלה פוגעות פגיעה קשה בשמורה ויש בהן כדי לסכל את ייעודו של השטח כשמורת טבע. טענות הנתבע 8. בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי התובעת מופקדת מכוח חוק גנים ושמורות רק על ניהול שמורות טבע וגנים לאומיים שהוכרזו ע"י שר הפנים, בהתאם לסעיפים 1 ו-22 לחוק. הואיל והחלקה לא הוכרזה כשמורת טבע או גן לאומי בהתאם לסעיפים האמורים, אין התובעת מופקדת על ניהול החלקה, אין לה סמכות או מעמד כלפיה ואין יריבות בין הצדדים. אין לתובעת עילת תביעה נגד הנתבע. 9. הנתבע מכחיש כי החלקה מצויה בתחום שייעודו בהתאם לתכנית שמורת טבע. 10. הנתבע לא ביצע כל עבודות בנייה אלא עבודות חקלאיות, ואין בנטיעת העצים כדי לסכל את ייעוד השטח לפי כל תכנית מתאר. השטח אינו מיועד לשמורת טבע על פי תכנית מתאר כלשהי. הנתבע לא גרם כל נזק על פי החוק. 11. התובעת הסכימה, בין במפורש ובין במשתמע, לכל העבודות שנעשו בחלקה ע"י הנתבע, לא הובעה כל התנגדות מצד התובעת לביצוען, עד אשר הושלמו. יש לראות בכך ויתור מצד התובעת, ושיהוי רב ביותר בהגשת התביעה. הנתבע השקיע בחלקה כסף רב. 12. התביעה מוגשת בחוסר תום לב, במטרה לעקוף את החלטת בית המשפט בהליך שבין המינהל לבין הנתבע, לסכלה או לנסות לערער עליה. 13. החלקה של הנתבע זהה לחלקות אחרות הנמצאות מערבית, מזרחית וצפונית לה שאינן בתחום שמורת טבע כלשהי. התובעת לא מנעה מבעלי החלקות האחרות הגובלות עם החלקה של הנתבע לבצע עבודות הכשרה, נטיעה ועיבוד חקלאי. אין להפלות לרעה את הנתבע לעומת האחרים, ולא להתיר לו לעבד את חלקתו הדומה לחלקות האחרות בסביבה. 14. התובעת פוגעת בזכות הקניין של הנתבע, בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק הגובר על חוק התכנון והבניה ו/או חוק גנים ושמורות. יתר טענות התובעת מוכחשות. דיון 15. הנתבע כופר בסמכותה של התובעת להגיש את התובענה, הואיל והחלקה אינה מצויה בתחום שמורת טבע על פי הגדרתה בסעיף 1 לחוק שמורות וגנים. 16. סעיף 1 לחוק מגדיר שמורת טבע מהי: "שטח שבו נשמרים חי, צומח, דומם, קרקע, מערות מים או נוף, שיש בהם ענין מדעי או חינוכי, מפני שינויים בלתי רצויים במראם, בהרכבם הביולוגי או במהלך התפתחותם, ואשר שר הפנים הכריז עליו, בהתאם להוראות סעיף 22, שהוא שמורת טבע;" אין מחלוקת, שהחלקה אינה מצויה ב"שמורת טבע" כהגדרתה בחוק. 17. התובעת מבססת תביעתה על סעיף 25 (א) לחוק שזה לשונו: "משאושרה תוכנית בדבר ייעודו של שטח כגן לאומי או כשמורת טבע, לא תיעשה באותו שטח פעולת בניה או כל פעולה אחרת שיש בה לדעת הרשות, כדי לסכל את ייעודו של השטח כגן לאומי או כשמורת טבע, אלא באישור הרשות, כל עוד לא בוטל ייעודו כאמור." 18. בדברי ההסבר להצעת החוק של סעיף 25(א) לחוק (סעיף 8 להצעת החוק 2080 מיום 9/10/91) נאמר: "שטחים המיועדים להיות גנים לאומיים, שמורת טבע או אתרי לאום על פי תכנית מתאר, אך טרם הוכרזו כאלה נותרו חשופים וחסרי הגנה למול פעילות בניה או פעילות אחרות הגורמות לפגיעה והשחתה של ערכי הטבע והנוף המצויים בהם וסיכול מטרת הרשויות בשימורם. מוצע להגביל פעולות המסכלות ייעודם של שטחים אלה כבר מן השלב שבו יועדו לכך, הואיל ופעולת ההכרזה אורכת זמן רב". 19. בסעיף 7 לחוק מנויות סמכויות הרשות ובין היתר נקבע, כי הרשות רשאית לעשות בהתאם לכל דין, בשטחים שבאחריותה לפי חוק זה וכן לגבי ערכי הטבע, כל פעולה הדרושה למילוי תפקידיה ואשר יש בה כדי לקדם מטרות החוק ובכלל זה פעולות לשימור ערכי טבע, קיום והפעלת פיקוח, לרבות לגבי ביצוע ומניעת עבודות לפי החוק ועוד. 20. בסעיף 6 מנויים תפקידי הרשות, הכוללים בין היתר, לטפל בכל ענייני שמורות הטבע, להגן על ערכי טבע, לפקח על שמירתם, לטפח אותם וכן "לשמר ולשקם ערכי טבע בשמורות טבע ובגנים לאומיים ומחוצה להם".(ההדגשה אינה במקור - ב.ס.) 21. מסעיף 6 לחוק עולה בבירור, שתפקידי הרשות אינם מצטמצמים אך לשטחים שהוכרזו כשמורות טבע ע"י שר הפנים. לכך יש להוסיף את מטרת סעיף 25(א) לחוק עפ"י הצעת החוק, להגביל פעולות המסכלות ייעודם של שטחים כשמורות טבע על פי תכנית מתאר. וכן, סעיף 25(א) הקובע כי אין לבצע באותם שטחים אשר לגביהם אושרה תכנית המייעדת אותם לשמורת טבע, כל פעולה שיש בה לדעת הרשות כדי לסכל את ייעודו של השטח כשמורת טבע, אלא באישור הרשות. מסעיפים אלה במכלול מתבקשת המסקנה, לפיה התובעת מוסמכת להגיש את התובענה נגד הנתבע, אשר אין מחלוקת כי ביצע עבודות חקלאיות בחלקה. 22. האם החלקה מצויה בתוך שטח שייעודו שמורת טבע, על כך חלוקות הדעות. להוכחת טענה זו, העידה התובעת את המודד מר בני שפירא, אשר ערך חוות דעת (ת/1). שפירא התבקש ע"י פקח הרשות בן ענבר, למדוד גבולותיהם של מקרקעין מגודרים, המצויים בין נחל סער לבין הכביש המוביל לעין קיניא ברמת הגולן. הפקח הוביל אותו לשטח והצביע על המקרקעין. בביקור שערך ביום 8/3/05 ראה המודד מקרקעין מגודרים בגדר ברזל, נראו בהן סימני עיבוד ונשתלו בהן עצי זית ושזיף. המודד ערך תשריט כנספח לחוות דעתו. על פי המדידות שערך קבע, כי גודל המקרקעין שגודרו, עובדו וניטעו עליהם עצי זית ושזיף הינו 3,472 מ"ר. על המקרקעין חלה תכנית המתאר המחוזית למחוז הצפון תמ"מ/2, המייעדת אותם לשמורת טבע. כמו כן, על המקרקעין חלה תכנית מתאר ארצית תמ"א/31 המייעדת גם היא את השטח לשמורת טבע. על גבי התשריט סומן בין היתר השטח שנמדד ונבדק ע"י המודד, שטח תמ"מ/2 ושטח תמ"א/31 באותו אזור. כמו כן, סומן השטח המגודר ובו עצי זית ועצי שזיף. על גבי תרשים סביבה סומן השטח בירוק, וניתן לראות כי הוא נמצא בתוך גבולות התוכניות תמ"מ/2 ותמ"מ/31, לפיהן מתוכננת בשטח שמורת טבע. בעדותו מסר המודד, כי החלקה אותה מדד מגודרת מכל הצדדים, כפי שצוין במפה שצרף בירוק. את המסמך הסטטוטורי - תמ"מ/2 ותמ"א/31 תרגם והעלה בחוות דעתו ובתרשים. הוא התבקש אך לחוות דעתו בשאלה, אם החלקה מצויה בתחום התוכניות האמורות. 23. התובעת העידה בנוסף את עובד הרשות, מנחם שני. על פי תצהירו (ת/2), הינו עובד ברשות כ-30 שנים וב-10 השנים האחרונות משמש ברשות כמנהל תחום תכנון ופיתוח במחוז הצפון. מתוקף עבודתו רבת השנים ברשות, הוא מכיר היטב את המקרקעין. בקיץ 2002 הרשות ביצעה עבודות פיתוח בנחל סער, ושני שימש כאחראי על ביצוען מטעם הרשות. החלקה מצויה בסמוך לנחל סער בתחום שטח שייעודו לשמורת טבע בתכנית המתאר המחוזית למחוז הצפון תמ"מ/2 שינוי מס' 3 תכנית ג'/5472 - תוספת רמת הגולן. העד אישר כי אינו מודד מוסמך, אך לדבריו הוא מכיר את גבולות השמורה בשטח. 24. הוגשה תעודת עובד ציבור של הגב' יסמין טלמון (ת/4), מנהלת אגף מקרקעין ברשות. על פי התע"צ קיבלה מפקח הרשות את נ.צ. 265960/793899 כנקודה מרכזית בחלקה בה התבצעה הכשרת קרקע ונטיעות. על פי בדיקתה, נ.צ. זו מצויה בתחום שמורת טבע מאושרת, לפי תכנית המתאר המחוזית למחוז הצפון מס' תמ"מ/2 שינוי מס' 3, תכנית ג/5472 - תוספת רמת הגולן. בעדותה אישרה, כי בתוכנית המתאר שצוינה בתע"צ מצויות קואורדינטות וכחלק מתפקידה כאחראית על נושא התכנון ומקרקעין ברשות, בדקה כי נ.צ. שבתע"צ מצויה בתחום תוכנית המתאר. לתע"צ צורף צילום של תמ"מ/2. המקום שנבדק על ידה נצבע בצהוב, ללא מספר. העדה סימנה על גבי המפה באדום, את גבול השמורה ובקווקוו אדום את השמורה. נקודת הציון מצויה בתחום התכנית המייעדת את השטח לשמורת טבע. 25. בן ענבר, עובד הרשות כפקח חרמון וצפון הגולן מוסר בתצהירו (ת/7), כי מתוקף תפקידו, הוא מכיר היטב את המקרקעין נשוא התובענה המצויים בסמוך למפל נחל סער בנ.צ. 265960/793899. המקרקעין מצויים בתחום שטח שייעודו לשמורת טבע, בתכנית המתאר המחוזית למחוז הצפון תמ"מ/2 שינוי מס' 3 תכנית ג/5472 תוספת רמת הגולן. לתצהיר צורף תצלום אורטופוטו בו סומנו המקרקעין וכן עותק של תכנית המתאר האמורה. ביום 8/3/05 הגיע לתחום המקרקעין ביחד עם המודד בני שפירא וביקש ממנו למדוד אותם. על פי עדותו, החל לשמש כפקח על האזור בו מצויה החלקה לקראת סוף שנת 2001. העד אישר, כי אין לו הכשרה בתחום המדידות. לדבריו, הראה למודד את גבולות החלקה: מדרום - הכביש העולה מהבניאס לכוון מסעדה, ממזרח - הכביש העולה מצומת מפל סער לכוון החרמון, מצפון וממערב - שביל מטיילים. העד התבקש לסמן את גבי צילום האורטופוטו את מיקום החלקה וגבולותיה, אך לא יכול היה לעשות כן. לדבריו, במקור הוא יכול היה לאתר את החלקה, אך לא בצילום. העד סימן על גבי המפה נ/1 (יער מסעדה), את המיקום המשוער של החלקה, והצדדים הסכימו שאכן החלקה מצויה במקום בו סומן ע"י העד. 26. כנגד ראיות אלה, הנתבע מצהיר ב-נ/2 כי על פי הידוע לו, החלקה אינה מצויה בתחום שטח שייעודו לשמורת טבע בתכנית מתאר המחוזית למחוז הצפון, או בכל תכנית מתאר מאושרת אחרת. בעדותו הוסיף, כי לא קיבל מכתב מטעם המועצה המקומית או מטעם כל רשות אחרת, לפיו החלקה מצויה בתחום שמורת טבע. הוא לא בדק תכניות כדי לבחון אם החלקה נמצאת בשמורת טבע, כי השטח הינו בבעלותו. על פי התכנית נ/1 המקרקעין מצויים מחוץ לשמורת טבע. 27. ב"כ הנתבע טוען, כי אין לקבל את עדותו של בן ענבר, ביחס למיקום החלקה בנ.צ. 265960/793899, הואיל והוא אינו בעל הכשרה של מודד. אני דוחה טענה זו. בן ענבר לא נחקר על האמור בתצהירו ביחס למיקום החלקה. ממילא לא ניתנה לו ההזדמנות ליתן הסבר, כיצד קבע את נקודת הציון, באיזה מכשור השתמש אם בכלל, ומהו מקור ידיעתו לקבוע את נקודת הציון. העובדה, שהעד אינו מודד מוסמך, אינה בהכרח שוללת את יכולתו המקצועית לקבוע נקודת ציון בשטח. אני ערה לכך שהעד לא הצליח למקם את החלקה על גבי צילום האורטופוטו שצורף לתצהירו. ההסבר שמסר, לפיו יכול היה לעשות כן במקור הצילום אך לא בצילום שצורף הניח את דעתי. העד סימן על גבי נ/1 את מיקום החלקה והוסכם כי החלקה אמנם מוקמת במקום שסומן על ידו. עדותו של בן ענבר מוכיחה במידה הדרושה את מיקום החלקה בנ.צ. 265960/793899. ואולם, גם אילו סברתי שעובדה זו לא הוכחה, אין לכך רלוונטיות של ממש, לאור חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת כמבואר להלן. 28. חוות דעתו של המודד שפירא לא נסתרה. ב"כ הנתבע אמנם ביקש להגיש חוות דעת נגדית לאחר סיום חקירתו הנגדית ומבוקשו ניתן לו, אך לא הוגשה חוות דעת מטעם הנתבע. חוות דעתו של שפירא קובעת, כי החלקה המגודרת עליה הצביע בפניו בן ענבר, מצויה בתחום תכנית המתאר המחוזית למחוז הצפון תמ"מ/2 ותכנית המתאר הארצית תמ"א/31 המייעדות את שטח החלקה לשמורת טבע. המודד לא התייחס בחוות דעתו לנ.צ. שצוינה על ידי בן ענבר ולא התבסס כלל על נתון זה. 29. חוות הדעת של שפירא נתמכת בתע"צ של טלמון (ת/4), אשר אף היא קובעת כי נקודת הציון שנמסרה לה ע"י בן ענבר מצויה בתחום שמורת טבע מאושרת. עדותה של העדה לא נסתרה והיתה אמינה ומקצועית. 30. הראיות שהוצגו ע"י התובעת ולא נסתרו ע"י הנתבע, מוכיחות כי החלקה מצויה בתחום תכניות המתאר האמורות המייעדות אותה לשמורת טבע. עדותו של הנתבע בענין זה חסרת משקל, לאחר שאישר בחקירתו הנגדית, כי לא ערך כל בדיקה של התכניות החלות על החלקה. 31. כאמור, התביעה מוגשת מכוח סעיף 25(א) לחוק גנים ושמורות. מתבקשת אפוא הכרעה בשאלה, אם הפעולות שבוצעו ע"י הנתבע, יש בהן כדי לסכל את ייעודו של השטח כשמורת טבע. 32. אין מחלוקת שהנתבע ביצע עבודות הכשרה ונטיעה בשנת 2002, העצים והגדר סולקו ע"י המינהל והנתבע הכשיר את השטח ונטע בו עצים פעם שנייה בנובמבר 2003. נשתלו כ-40 עצי זית ו-50-60 עצי שזיף. כמו כן, הוקמה גדר התוחמת את החלקה מדרום וממזרח. 33. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתה של המומחית חווה גולדשטיין (ת/3). העדה משמשת כביולוגית פלגי מים ברשות ובמועד עריכת חוות הדעת בשנת 2004 שימשה בתפקיד זה 7 שנים. על פי חוות דעתה, סיירה ביום 22/1/04 עם הפקח בן ענבר בנחל סער והוא הצביע בפניה על החלקה שהוכשרה בתחום השמורה. בחלקה בת 2-3 דונם של הנתבע נמצאו שרידים של רקפת מצויה שהיא צמח בר מוגן, שנעקרו ונפגעו. מתוך תיעוד שיש על השמורה, ישנו המין "שבלול חרמון" שהוא ערך טבע מוגן ונמצא לאורך הכתפיים של נחל סער. ניתן להניח שבחלקה שהיא בעלת אופי זהה, היה קיים מין זה. הכשרת השטחים ונטיעתם מהווה שינוי של בית הגידול. צפויה השפעה של המטע על בית הגידול הסמוך עקב פעילות חקלאית כמו ריסוס, דישון וכלים מכניים. הכשרת השטח ונטיעתו, גורמים לנזק בלתי הפיך ומסכלת את ייעוד השטח כשמורת טבע שתפקידה לשמור על בית הגידול ועל המינים המוגנים בה. בעדותה מסרה, כי שבלול החרמון נמצא בסכנת הכחדה וכי ביצעה פרויקט להשבת השבלול באזור הכתפיים של נחל סער. 34. עדותה של גולדשטיין לא נסתרה. סביר והגיוני שבעת הכשרת קרקע לצורך נטיעת עצים ייעקרו צמחים ובכללם צמחים מוגנים. גידול עצי פרי מחייב פעולות ריסוס, גיזום, הכנסת כלים כבדים וכיוצ"ב, אשר מן הסתם פוגעות בבתי גדול של צמחים מוגנים. שמורת טבע מטבעה, מורכבת בד"כ משטחים לא מעובדים, באופן שהטבע מצמיח מינים שונים, מוגנים, ובכללם אלה אשר אופייניים לאזור המסוים. המסקנה המתבקשת הינה, כי הכשרת החלקה ועיבודה בנטיעת עצי זית ושזיף, מסכלת את יעוד החלקה כשמורת טבע. 35. התובעת טוענת בנוסף, כי פעולות הכשרת השטח, לרבות הפיכה וחריש של המקרקעין והקמת גדר היקפית, הינן פעולות בניה לפי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 ונעשו על ידי הנתבע ללא קבלת היתר כחוק. הנתבע מכחיש טענה זו. לטענתו, ביצע עבודות חקלאיות בלבד. 36. כזכור, הוסכם בין הצדדים עוד בדיון בצו הזמני, כי בוצעו עבודות הכשרה ונטיעה והוקמה ע"י הנתבע גדר בצד הדרומי והמזרחי של החלקה. הקמת גדר הינה בגדר "בניין" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965: "כל מבנה בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי בטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר לרבות - (1)... (2) קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור או לתחום, שטח קרקע או חלל". ברי אפוא, כי הקמת גדר מחייבת קבלת היתר בניה ולא נטען, כי הנתבע מחזיק בהיתר בניה להקמת הגדר. כך גם ביחס להכשרת הקרקע. תקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967 קובעת: "אלה העבודות בקרקע ובבנין והשימושים בהם הטעוני היתר... (1)... (2) כל חציבה, חפירה, כרייה או מילוי המשנים את פני הקרקע..." מכאן שהכשרת קרקע באזור שאינו חקלאי (על פי הסייג בתקנה 1 האמורה), מחייב קבלת היתר בניה על פי חוק התכנון והבניה. אין מחלוקת, שהתובע לא קיבל היתר בניה, ולפיכך היה מנוע מלבצע הפעולות שבוצעו על ידו גם לפי החוק הנ"ל. 37. הנתבע טוען בין היתר, כי התובעת הסכימה, בין במפורש ובין במשתמע, לכל העבודות שביצע בחלקה ולא הביעה כל התנגדות לביצוען, עד אשר הושלמו. התובעת השתהתה זמן רב בהגשת התביעה לאחר שהנתבע השקיע בחלקה כסף ועמל רבים. 38. על עובדות אלה מצהיר הנתבע ב-נ/2. לגרסתו, הכשיר, חרש ונטע את המקרקעין עוד בחודשים אוקטובר- דצמבר 2002, לאחר שהתובעת סייעה לו בהכשרת המקרקעין ע"י קבלן מטעמה, לאחר שהכניסה כמויות גדולות של עפר לכיסוי האבנים שהניחה בצד הצפוני והמערבי של החלקה. העצים נעקרו ע"י המינהל שלא כדין. הגדר ההיקפית שהוקמה מצפון וממערב לחלקה הוקמה ע"י התובעת. גם כאשר חרש ונטע שנית עצים בחלקה, לא הובעה כל התנגדות מצד התובעת. את הגדר הקים בחודש אוקטובר 2003, ללא כל הפרעה מצד התובעת. בעדותו סיפר, כי התובעת ביקשה לפתוח שביל למפל לצרכים תיירותיים והוא גרם לעצירת העבודות. הוא פגש במנחם שני ודיבר עמו ליד השטח. הנתבע הבהיר לשני שהשטח הינו של הנתבע ושני השיב, כי אינו מתנגד וכי הרשות מבקשת אך לפתוח שביל חניה לנכים. לדבריו, שני אמר לו, שהרשות תניח אבנים ותכסה אותם באדמה על מנת שיוכל לשתול עצים. 39. מנחם שני מוסר בתצהירו (ת/2) בענין זה, כי בקיץ 2002 ביצעה הרשות עבודות פיתוח בנחל סער, שכללו הקמת מצפור והכשרת מערכת שבילים בתחום השמורה, שביל נכים ושביל הליכה רגלי. עם תחילת ביצוע העבודות, דיווח לו הקבלן המבצע שהנתבע הפסיק את העבודות, בטענה שאלה חורגות לתחום חלקה שבבעלותו. שני הגיע למקום ופגש בנתבע והבהיר, לו שמדובר בשמורה ודרש ממנו שלא להפריע לקבלן. הנתבע לא הציג בפניו מסמכים בדבר בעלותו בחלקה. בשלב זה השטח היה בור. מיד לאחר המפגש עם הנתבע, פנה למינהל כדי לבדוק את טענתו. מפקח המינהל, יובל כהן, הבהיר לו כי השטח בו מבוצעות העבודות הן אדמות מדינה. הוא שלח לנתבע מכתב על הבירור שערך והורה לקבלן להמשיך בעבודתו. בשטח הסמוך לשביל הנכים שהוכשר, היתה כמות גדולה של אבנים ופסולת חציבה. לפיכך, הורה לקבלן לכסות את השטח באדמה גננית כדי לשפר את חזות השטח. מעולם לא התחייב להכשיר את המקרקעין עבור הנתבע ולא סייע לו בהכשרתם. 40. בן ענבר מצהיר, כי העבודות בתחום המקרקעין בוצעו שלא בידיעת הרשות ומבלי שנתנה הסכמתה לביצוען, בין במפורש ובין במשתמע. העבודות בוצעו תחילה בשנת 2002. ענבר פנה למינהל ונאמר לו שהענין מצוי בטיפולו במסגרת סילוק הסגת גבול ממקרקעי מדינה. הואיל והעצים והגדר סולקו ע"י המינהל, לא ראה צורך לפעול נגד הנתבע בנושא זה, שבא על פתרונו על ידי המינהל. בנובמבר 2003 ראה שבוצעו שוב פעולות הכשרה, הפיכה וחריש ונטעו עצי זית. הוקמה גדר. בירור שערך במינהל העלה, שבקשה לצו מניעה זמני נגד הנתבע נדחתה. הבקשה הוגשה בעילה של זכויות במקרקעין. לפיכך החל לפעול להפסקת העבודות מכוח חוק גנים ושמורות. 41. עדותו של הנתבע, לפיה התובעת סייעה לו בהכשרת המקרקעין ע"י קבלן מטעמה, וכי התובעת נתנה הסכמתה לביצוע העבודות, הינה עדות יחידה של בעל דין שאינה נתמכת בכל ראיה נוספת, ונסתרה ע"י שני עדי התובעת בן ענבר ושני. ההסבר שמסר בן ענבר, לאי נקיטת הליכים נגד הנתבע עוד בשנת 2002, הואיל והמינהל נקט בהליכים אלה, הינו סביר, הגיוני והניח את דעתי. בנסיבות אלה, לא הוכחה במידה הדרושה טענת הנתבע, והיא נדחית בזאת. טענת הבעלות במקרקעין 42. אין מחלוקת, כי המקרקעין הינם בלתי מוסדרים לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] התשכ"ט - 1969 ואינם רשומים בלשכת רישום המקרקעין. שאלת הבעלות לה טוען הנתבע, לא התבררה במסגרת תובענה זו, שכן לטענת התובעת שאלה זו אינה רלוונטית לתביעה. ואכן, חוק גנים ושמורות אינו מתייחס לזכות הבעלות במקרקעין. סעיף 25(א) לחוק אינו מבחין בין מקרקעין שהם בבעלות המדינה לבין אלה שהם בבעלות פרטית. לפיכך, גם אם אניח לטובת הנתבע, כי הוא בעל זכויות במקרקעין, אין בכך כדי להוציאו מתחולת סעיף 25(א)לחוק. כפי שנקבע לא אחת, "זכות הקניין במקרקעין לעולם מוגבלת וכפופה להוראות של תכניות המתאר החלות עליה" (ראה ע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות (1989) בע"מ נ' עמותת אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה פ"ד נו (3) 385, ע. 414, 2002). 43. אין ספק, כי סעיף 25(א) פוגע קשות במי שמחזיק כדין בשטח לגביו אושרה תכנית המייעדת אותו לשמורת טבע ועל אחת כמה וכמה, אם הוא בעל זכויות קנייניות במקרקעין. החוק למעשה מונע ממנו לעבד את החלקה וליהנות מפירותיו, ללא אישור התובעת. יחד עם זאת, הנתבע לא עיבד את החלקה לפני שנת 2002, ואולי יש בכך משום רמז, בדבר אי כדאיות עיבוד החלקה, אם כי אין בידי לקבוע ממצא עובדתי בענין זה. טענת השיהוי 44. הנתבע החל לראשונה להכשיר את החלקה בשנת 2002. התובעת לא נקטה בהליכים נגד הנתבע, הואיל והמינהל הגיש בקשה לצו מניעה נגד הנתבע, ואף עקר את העצים שנטעו על ידו והסיר את הגדר שהקים. בנסיבות אלה, לא היה מקום לנקוט בהליכים נגד הנתבע. הסבר זה שמסר בן ענבר סביר והגיוני. בנובמבר 2003 חזר הנתבע והחל בהכשרת המקרקעין ובנטיעת העצים. כמו כן, חזר והקים את הגדר, כל זאת לאחר שבקשה לצו מניעה שהמינהל הגיש נגד הנתבע נדחתה. התובעת הגישה את בקשתה לצו מניעה זמני ביום 19/1/04 דהיינו, כחודשיים לאחר שהנתבע החל להכשיר את הקרקע בשנית. הגם שנכון היה להגיש את הבקשה מיד או בסמוך לתחילת ביצוע הכשרת המקרקעין, אין לומר שמדובר בשיהוי כה רב וחמור, עד כי יש בו כדי להביא לדחיית התביעה בשל השיהוי בהגשתה. 45. טענה נוספת של הנתבע הינה, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ורק לאחר שבקשת המינהל למתן צו מניעה נגד הנתבע נדחתה. מטרת התביעה הינה לעקוף את אותה החלטה ולסכלה. אני דוחה טענה זו. בן ענבר הסביר, כי המינהל הגיש נגד הנתבע תביעה בעילה של זכויות במקרקעין והוא לא מצא לנכון לנהל הליכים מקבילים להשגת אותה מטרה, הפסקת ביצוע עבודות בחלקה. בפועל, הליכים אלה של המינהל הביאו לעקירת העצים שנשתלו ע"י הנתבע בשנת 2002 ולהסרת הגדר. כאשר הנתבע חזר והכשיר את המקרקעין בעקבות דחיית בקשת המינהל לצו מניעה זמני, הוגשה התובענה על בסיס חוק גנים ושמורות כדי להביא להפסקת אותן עבודות שבוצעו בסוף שנת 2003. לא מצאתי דופי בהתנהלותה זו של התובעת. 46. אין מחלוקת כי בתחום שמורות הטבע, הן המוכרזות והן המאושרות, קיימות חלקות המעובדות ע"י בעליהן. לטענת הנתבע, התובעת מפלה אותו לרעה לעומת בעלי חלקות סמוכות, בהן קיימים גידולים שונים, מבלי שהרשות פועלת כנגדם. כפי שעלה מתצהירו של הנתבע (סעיף 12 ל-נ/2), החלקה לא היתה מעובדת לפני שנת 2002. הנתבע אמנם העיד, כי "היינו זורעים בחלקה לפני שנת 2002... חיטה, שעורה וגידולים עונתיים..." אך גירסה זו הועלתה לראשונה בחקירתו החוזרת של הנתבע. יש בכך כדי לערער את מהימנות גרסתו זו של הנתבע. אילו עובדות אלה היו אמיתיות, סביר להניח שהיו מועלות בתצהירי הנתבע ועדיו. בנוסף, יוסף מוסטפא מוג'רבי אומר מפורשות בתצהירו (נ/4), כי "חלקתו של הנתבע הוכשרה וניטעה פעם ראשונה והשתילים נעקרו ואח"כ נטע אותה מחדש והוא מחזיק ומשתמש בה" (ההדגשה שלי - ב.ס.). אין בתצהיר ולו רמז לכך, שהחלקה היתה מעובדת בעבר בגידולים עונתיים. גם עד זה העיד לראשונה על קיומם של גידולים עונתיים בחלקה לפני שנת 2002 בחקירתו הנגדית. כזכור בתצהיר נאמר גם שהחלקה הוכשרה לראשונה בשנת 2002, וגירסה זו סותרת את הגרסה המאוחרת, לפיה היו בה בעבר גידולים עונתיים. יוסף העיד כי שתל עצים בחלקתו בשנת 1967. העד חוסאם סלמאן חסן שעלאן מוסר בתצהירו, כי חלקתו נטועה שזיפים וזיתים משנת 1981. שני העדים מוסרים אפוא, כי עיבדו את חלקותיהם לפני אישור תכנית המתאר המחוזית בשנת 1987. עדי התביעה מסרו, כי הרשות אינה נוקטת בהליכים נגד מי שמעבד חלקות לפני אישור השטח לייעוד של שמורת טבע, בשנת 1987. כך למשל, מנחם שני העיד, כי מזרחית לכביש העולה לנווה אטיב, ישנן חלקות מוכשרות הנמצאות בתוך שמורה, ואלה עובדו לפני אישור התכנית. באשר לחלקה של משפ' מוגרבי שם העצים בני שנתיים-שלוש, העיד כי בחלקה זו נעקרו עצים ונשתלו אחרים במקומם (ע' 10, שורה 18). בנוסף העיד, כי לחלק מהאנשים המחזיקים חלקות בתוך שמורה מתירים לעבדן ולאחרים לא. במקרה הנדון, מדובר באזור רגיש במיוחד ליד מפל סער, וכל פיתוח או שינוי השטח הטבעי יפגע קשות בנחל. במקומות בהן הערכיות הנופית או הביולוגית נמוכה, או שהפעולות להכשרת הקרקע אינן פוגעות במופע הנופי של השמורה, ניתנים היתרים לעיבוד הקרקע. על כך העיד גם בן ענבר (ע' 29 ש' 24-26, ע' 30 ש' 2-6 וש' 9-11). 47. בבג"צ 678/88 כפר ורדים ואח' נ' שר האוצר ואח' (פ"ד מ"ג(2) 501, 507-508, 1989) קובע בית המשפט, כי הפליה פסולה פירושה יחס שונה אל שווים. לא כל הבחנה ביחס הרשות אל אזרחיה, בין אזרח למשנהו, מהווה הפליה. לעתים יש הצדקה להבחנה כזו בשל שוני כזה או אחר בין השניים. שוכנעתי, כי שיקולי התובעת במקרה הנדון הינם ענייניים. היא מאפשרת במקרים מסוימים לבעלי חלקות לעבדן גם כשהן מצויות בתחום שמורה מוכרזת או מאושרת. במקרה הנדון, הוכח כי החלקה לא היתה מעובדת עד שנת 2002 והיא נמצאת במקום רגיש במיוחד ליד מפל ונחל סער. עובדות אלה, יש בהן כדי להצדיק עניינית את החלטת הרשות לגרום להפסקת פעילות הנתבע בחלקה, נוכח הנזקים שייגרמו לערכי הטבע המוגנים באזור, וסיכול ייעוד השטח כשמורת טבע. לא מצאתי שהתובעת הפלתה לרעה את הנתבע ביחס לבעלי חלקות אחרות באזור, אשר מעבדים את אדמותיהם מזה תקופה ארוכה, ולפני אישור תכניות המתאר החלות על החלקות. 48. התובעת ביצעה עבודות פיתוח מצומצמות, כדי להסדיר את הגישה למפל סער למטיילים ולנכים. מדובר בעבודות חד פעמיות מצומצמות בהיקפן, והן נועדו לרווחת ציבור המטיילים וכדי לאפשר להם ליהנות מהטבע בכלל ומנחל סער והמפל בפרט. אין לראות בביצוע עבודות אלה, כמסכלות את ייעוד השטח כשמורת טבע, אף אם הן גורמות לפגיעה מסוימת, מצומצמת בערכי הטבע באותו מקום. 49. לאור כל האמור, דין תביעה להתקבל בחלקה. ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לקיים במקרקעין המצויים בנ.צ. 265960/793899 בהיקף של 3,472 מ"ר כמתואר בתרשים נספח ל-ת/1, פעולות בנייה, פעולות חקלאיות, לרבות חישוף הקרקע, הכשרת שטח, עיבוד חקלאי, נטיעה, הקמת גדרות, חפירה ופגיעה בקרקע. כמו כן, אני מורה לנתבע להסיר את הגדר שהוקמה על ידו והמקיפה את החלקה מדרום וממזרח תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין. 50. באשר לסעד של השבת מצב במקרקעין לקדמותו, לא פורטו ע"י התובעת הפעולות הנדרשות לשם כך. בנוסף, מתן צו עשה כבקשת התובעת בנסיבות הענין, יצריך מידה בלתי סבירה של פיקוח מצד בית המשפט. לפיכך, לא מצאתי לנכון ליתן צו עשה, למעט הסרת הגדר כאמור לעיל. 51. לא נטען וממילא לא הוכח, שהתובעת הודיעה לנתבע לפני נקיטת ההליכים נגדו ביום 19/1/04, כי החלקה אותה הכשיר ועיבד כבר בשנת 2002 הינה בשטח המאושר כשמורת טבע. את הסעד הזמני נגדו, ביקשה רק לאחר שהנתבע גידר את החלקה ונטע בה עצים בסוף נובמבר 2003. בכך גרמה לנתבע נזק, אשר ניתן היה למנעו, אילו מסרה לנתבע הודעה בכתב, עוד בשנת 2002 כי אין לבצע במקום פעילות חקלאית, בשל התכנית החלה על המקרקעין. בנסיבות אלה, כל צד ישא בהוצאותיו. בניהשמורת טבע