קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב בסיס השכר של אדם שנהרג בתאונת דרכים: 1. ביום 30.8.06 היה המנוח מעורב בתאונת דרכים בהיותו הולך רגל בה הוא מצא את מותו (להלן: "התאונה"). התביעה הינה אפוא בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, והיא הוגשה על-ידי עזבונו ושני הוריו של המנוח שהם יורשיו על-פי צו ירושה שניתן בעניינו. 2. המחלוקת בין הצדדים היא רק בעניין גובה הפיצוי, ובמיוחד לעניין בסיס השכר של המנוח לפיו יש לחשב את הנזק המגיע לתובעים בהתאם להלכת השנים האבודות. 3. המנוח הינו יליד 10.4.1975, רווק, כבן 31 במועד התאונה, והוא עלה לארץ מרוסיה ביום 29.4.98. טרם עלייתו ארצה למד המנוח ברוסיה רפואה וטרינרית, אולם הוא לא הספיק לעבוד שם במקצועו. לאחר שעלה ארצה למד המנוח שפה באולפן ולימודי המשך ברפואה וטרינרית ולאחר מכן הוא עבר בהצלחה את המבחנים בארץ. ביום 21.11.01 קיבל המנוח רישיון לעבוד ברפואה וטרינרית. בתקופת שהותו בארץ, פרק זמן של כ-8 שנים, עבד המנוח במשך כ-18 חודשים לא רצופים בעבודות מזדמנות כגון שמירה וניקיון. כמו כן, המנוח הגיש למוסד לביטוח לאומי 11 בקשות שונות לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. עובר לאירוע התאונה עבד המנוח במשך כ-7 חודשים בניקיון והוא הפסיק את עבודתו כחודשיים ימים לפני האירוע. אין מחלוקת כי המנוח מעולם לא עבד בשכר כרופא וטרינר, אף כי לטענת התובעים הוא עבד תקופה קצרה ללא תשלום במקצועו זה. 4. בחייו הרבה המנוח בשתיית אלכוהול ובשל כך הוא אושפז במספר הזדמנויות בבית החולים בעקבות הקאה דמית. כמו כן, המנוח סבל מהתקפים אפילפטיים. לבקשת הנתבעים, מונה פרופ' חיים ביטרמן כמומחה מטעם בית המשפט על מנת לקבוע את נכותו של המנוח בשל מצבו הרפואי וקיצור תוחלת חייו ללא קשר לתאונה (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו קבע המומחה (על-פי גישה מקלה), כי המנוח סבל בחייו ממצב של כבד שומני על רקע של אלכוהוליזם וכי נכותו הינה בשיעורים כדלקמן: 20% בשל כבד שומני עם סימני דלקת של הכבד והפרעה קבועה בתפקודי כבד בהתאם לסעיף 16(1)(א) מותאם לתקנות המל"ל. 10% בשל דלקת כרונית של הקיבה בצורה בינונית בהתאם לסעיף 12 (3)(א)(2) לתקנות המל"ל. 10% בשל התקפים אפילפטיים בהתאם לסעיף 30 (1)(ב) לתקנות המל"ל. ובסה"כ נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 35.2%. כן קבע המומחה בחוות דעתו כי בשל מצבו הרפואי של המנוח הוא היה צפוי לקיצור תוחלת חיים בשיעור של 20 שנים. יודגש כי הצדדים בעלי הדין אינם חולקים על ממצאי המומחה בחוות דעתו. 5. הואיל ותביעה דנן אינה תביעת תלויים אלא תביעת עיזבון, יש להחיל את ההלכה כפי שנקבעה ב-ע"א 10990/05 פינץ ואח' נ' הראל ( ולפיה חישוב הפסד יכולת השתכרותו של המנוח בשנים האבודות יהיה בשיעור של 30% מהכנסתו. נשאלת אפוא השאלה מהו בסיס השכר ממנו יש לגזור חישוב זה. לטענת התובעים יש לחשב את בסיס השכר על-פי הכנסתו של רופא וטרינר בשירות הציבורי וברשויות המקומיות וזאת כעולה מתעודת עובד ציבור אשר הוגשה בתביעה, מוצג ת/1, והעומד על סך של בסיס 19,613 - 20,076 ש"ח ברוטו ובתוספת 25% זכויות פנסיוניות, ובמעוגל 20,000 ש"ח. מנגד, הנתבעים טוענים כי לאור מצב בריאותו של המנוח, העובדה כי מעולם לא עבד כרופא וטרינר, נתוני השתכרותו הדלים בעבודות המזדמנות, אין לפסוק פיצוי בגין הפסד יכולת השתכרות בשנים האבודות ולחילופין יש לפסוק סכום גלובלי שאינו עולה על סך של 50,000 ש"ח. 6. אין לקבל את עמדת התובעים, לפיה בסיס השכר לחישוב הפסד ההשתכרות לשנים האבודות יהיה על-פי שכרם של רופאים וטרינריים בשירות הציבורי. מספר טעמים לדבר: א. מהמועד בו קיבל המנוח את הרישיון לעסוק ברפואה וטרינרית, 21.11.01, ועד למועד התאונה בה מצא את מותו, עברו יותר מ-4 שנים, המנוח לא עבד במקצוע זה כלל ועיקר. הטענה כאילו המנוח עבד ללא שכר במקצועו זה נטענה בעלמא מבלי לתת פרטים מספקים לעניין מקום העבודה, תקופת העבודה ומכל מקום אין כל טענה כי אותה עבודה קידמה את המנוח לקראת השתלבותו כרופא וטרינר בארץ. ב. מדו"ח רציפות בעבודה של המל"ל, מוצג נ/1, כמו גם מתעודת עובד ציבור של המל"ל, מחלקת הבטחת הכנסה, עולה כי המנוח הגיש ב-11 הזדמנויות שונות תביעה לתשלום הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, ומתוכן 8 בקשות הוגשו לאחר שהמנוח קיבל רישיון כרופא וטרינר. כמו כן, במשך יותר מ-4 שנים מאז קיבל המנוח את הרישיון לעסוק ברפואה וטרינרית ועד לפטירתו, הוא עבד ב-3 מקומות עבודה שונים ומזדמנים למשך 14 חודשים לא רצופים כמחלק עיתונים, בשמירה ובניקיון. בתקופה הנ"ל הכנסתו של המנוח לא עלתה על סך כולל של 8,500 ₪, שהינם 595 ₪ בממוצע לחודש. ג. תעודת עובד הציבור מטעם התובעים לעניין גובה שכרם של רופאים וטרינרים בשירות הציבורי אינה כוללת נתוני הכנסה מעבודה זו בתחום הפרטי. כמו כן, התעודה כוללת נתונים ביחס ל-109 משרות במשרדי הממשלה ו-84 משרות ברשויות המקומיות, ובסה"כ 193 משרות בלבד. מהעדויות עולה כי גם בשירות הציבורי וגם ברשויות המקומיות מספר המועסקים עולה על מספר המשרות, ללמדך כי חלק מהרופאים הווטרינריים עובדים במשרות חלקיות בלבד. חישוב התובעים באשר לבסיס השכר מתעלם לא רק מנתוניו האישיים של המנוח, כמפורט לעיל, אלא מהעובדה כי חלק מהרופאים הווטרינריים בשירות הציבורי וברשויות המקומיות מועסק במשרה חלקית בלבד וכן מהעובדה כי מדובר במספר מצומצם של משרות שלא מלמד בהכרח על רמת ההכנסה מהעבודה בתחום הכולל גם כן את המגזר הפרטי. ד. כאמור, בהתאם לחוות דעת המומחה, עליה אין חולק, על אף גילו הצעיר המנוח סבל ממחלות שונות על רקע שתיית אלכוהול ונכותו המשוקללת הצמיתה הגיעה לשיעור של 35.2%. יצויין כי גם במותו בתאונה נמצא בדמו של המנוח ריכוז גבוה של אלכוהול (ר' תעודת עובד ציבור מוצג נ/3). קשה להלום כי במצב בריאותו הנ"ל של המנוח ובהיותו אלכוהוליסט הוא היה מצליח להשתלב בעבודה כווטרינר בשירות הציבורי או ברשויות המקומיות, מה גם ומדובר במספר מקומות עבודה מוגבל. ה. המצהירים מטעם המנוח הצהירו לעניין הקשיים בהם הוא נתקל להשתלב בשוק העבודה במקצוע אשר למד. כך לדוגמא, בסעיף 10 לתצהיר אחותו, גב' אולגה מינקוב, מוצג ת/3, נאמר כי מעסיקים אליהם פנה המנוח (ואשר פרטיהם לא נמסרו) העדיפו להעסיק רופאים וטרינריים אשר למדו בישראל ובעלי ניסיון פרקטי בתחום. כמו כן, בסעיף 15 לתצהיר אביו של המנוח, מוצג ת/5, הוא התייחס ליתרון הרב שהיה לרופאים וטרינריים שעלו לישראל והיה להם ניסיון קודם, לעומת המנוח שלא היה לו כל ניסיון בתחום. 7. מנגד, אין לקבל טענת הנתבעים כאילו בנתוניו של המנוח יש לפסוק לכל היותר פיצוי בגין אובדן יכולת הכנסה בשנים האבודות בסך של 50,000 ש"ח בלבד. לעניין זה אין להתעלם מהעובדה כי המנוח היה בגיל 31 בלבד במועד התאונה, ולפיכך, עד לסוף תוחלת חייו הצפויה בהתחשב בחוות דעת המומחה, נותרו לו כ-24 שנות עבודה והשתכרות פוטנציאליים. אין לגזור את יכולתו של המנוח לעבוד ולהשתכר בכל אותן שנים על סמך עברו התעסוקתי לפני התאונה, שכן מדובר בתקופה קשה במיוחד לאדם אשר עלה לישראל ומן הסתם נתקל בקשיי הסתגלות בחברה החדשה ובמשק העבודה. כן יש להתחשב בעובדה כי במהלך פרק זמן של כ-3.5 שנים עלה בידי המנוח, על אף קשייו, ללמוד את השפה העברית וכן ללמוד לימודי המשך לקראת הבחינה לקבלת רישיון לעסוק ברפואה וטרינרית והוא עבר את הבחינות בהצלחה וקיבל את הרישיון המיוחל. לא זאת אלא זאת, החישוב הגלובאלי המוצע על-ידי הנתבעים נוגד להלכה כפי שנקבעה בפסק דין פינץ לעיל. 8. לאחר שקלול מכלול הנתונים כמפורט לעיל, בסיס השכר לפיו ייעשה חישוב הפיצוי המגיע לתובעים בגין הפסד השתכרות בשנים האבודות יהיה בסך של 4,000 ש"ח נטו הקרוב לשכר המינימאלי. יצויין כי בבסיס זה הובאה בחשבון נכותו של המנוח כפי שנקבעה בחוות דעת המומחה. 9. להלן אפוא חישוב הפיצוי המגיע לתובעים בגין הפסד השתכרות לשנים האבודות: א. לתקופה מיום אירוע התאונה ועד להיום, פרק זמן של 53 חודשים: 63,600 ₪ = 53 X 30% X 4,000 ש"ח ב. לתקופה מהיום ועד סוף תוחלת חיי המנוח לולא התאונה בהתאם לחוות דעת המומחה, פרק זמן של 24 שנים וחודשיים ימים, ובהתחשב במקדם ההיוון המתאים: 247,312 ₪ = 206.09353 X 30% X 4,000 ש"ח 10. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין הפסד תנאים סוציאליים בסך של 219,104 ש''ח. בדרישתם לעיל מתעלמים התובעים מהעובדה כי בהתאם לחוות דעת המומחה, תוחלת חייו של המנוח בהתחשב במצבו הרפואי ללא קשר לתאונה היתה עד לגיל של כ- 60 שנה. בגיל הנ''ל המנוח לא היה מגיע לגיל הפנסיה ומאחר ואין לו תלויים, ממילא הוא או מי מטעמו לא היו מקבלים פנסיה. לפיכך אין לפסוק פיצוי כלשהו בראש נזק זה. 11. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעים זכאים לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 39,184 ש"ח ולפיכך סכום זה ייפסק להם בהתאם. 12. התובעים מבקשים פיצוי נוסף עבור הוצאות מציבה, לוויה וקבורה בסך של 15,000 ש"ח. אמנם נכון, התובעים לא הגישו ראיות לעניין זה, אולם, מאחר ועסקינן בהוצאה ודאית ובהתחשב בנסיבות, לא מצאתי כי יש מקום להכביד על בני המשפחה בהצגת ראיות בנדון, מה גם והסכום הנדרש הינו סביר בעיניי. לפיכך ייפסק לתובעים בגין ראש נזק זה סך של 15,000 ש"ח. 13. לאור האמור לעיל, התובעים זכאים לפיצוי בגין ראשי הנזק ובסכומים כמפורט להלן: עבור הפסד השתכרות בשנים האבודות, סך של 310,912 ש''ח. עבור נזק לא ממוני, סך של 39,184 ש''ח. עבור הוצאות מצבה, קבורה ולוויה, סך של 15,000 ש''ח. ובסה''כ סך של 365,096 ש''ח. 14. לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 365,096 ש"ח. כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות האגרה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ עליו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות