קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המצאה לבעל דין דרוש בחו''ל: מונחת לפני בקשתם של המבקשים מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו הקבועה בתקנה 500 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א") ולהתיר להם, במעמד צד אחד, להמציא לידי המשיבה, הנמצאת מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, את כתב התביעה אשר הוגש על ידי המבקשים כנגד המשיבה, וכנגד נתבעים נוספים המתגוררים בישראל. 1. תמצית העובדות עניינה של התובענה בגדרה מוגשת בקשה זו היא בתוכנית התחדשות עירונית ("פינוי - בינוי") החלה על בניין אשר המבקשים והמשיבה נמנים על בעלי הדירות המצויות בו (להלן - "הבניין"). הבניין הינו חלק ממתחם אשר הוכרז ביום 11.11.2001 על ידי ממשלת ישראל כמתחם התחדשות עירונית בהתאם לסעיף 33א' בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965. ביום 26.10.2009 הוארכה ההכרזה לתקופה של שש שנים. בעקבות ההכרזה האמורה אושרה תוכנית מפורטת אשר מטרתה היא לאפשר התחדשות עירונית למתחם, בין היתר בדרך של מתן אפשרות להריסת מבנים בו, לרבות הבניין, ובניית בניינים רבי קומות חדשים במקומם. בעלי הדירות בבנין בחרו בחברת אזורים בנין (1965) בע"מ (להלן - "היזם") לשמש כגורם לביצוע פרויקט הפינוי והבינוי של המתחם (להלן: "הפרויקט"). לאחר משא ומתן ממושך גובש נוסח הסכם בין היזם לבין בעלי הדירות בבנין (להלן - "ההסכם"). לאחר שגובש ההסכם חתמו עליו, לטענת התובעים, כל בעלי הדירות בבנין, למעט המשיבה ויתר הנתבעים בתובענה (וכן בעל דירה נוסף שטרם חתם מסיבות טכניות). 2. עילות התביעה לטענת המבקשים, המשיבה אחראית לנזקים הנגרמים ושייגרמו להם עקב אי ביצועו של הפרויקט וזאת לנוכח האמור בסעיף 2(א) בחוק פינוי ובינוי (פיצויים) התשס"ו - 2006 (להלן-"חוק פינוי - בינוי") הקובע כדלקמן: "הסכים רוב מיוחס מבין בעלי הדירות בבנין לפינוי ובינוי לכרות עסקת פינוי ובינוי, יהיה בעל דירה באותו בנין, המסרב סירוב בלתי סביר להעביר את זכויותיו לשם ביצוע העסקה או המתנה את הסכמתו לכך בתנאים בלתי סבירים (בחוק זה - בעל דירה מסרב), אחראי בנזיקין כלפי שאר בעלי הדירות באותו בנין, המסכימים לעסקה, בשל הנזק שנגרם להם עקב אי ביצוע העסקה" (ההדגשות אינן במקור - ב.א.). המבקשים טוענים כי דרישותיה של המשיבה למתן הטבות כלכליות עודפות, שכמותן לא קיבל אף אחד מבעלי הדירות האחרים שבבנין, לוקות בחוסר תום לב ועקב רצונה להפעיל לחץ בלתי הוגן על יתר בעלי הדירות שבבניין ועל היזם. לטענת המבקשים, הנזק שייגרם להם עקב סירובה של המשיבה והנתבעים הנוספים להתקשר עם היזם עומד על סך של 15,950,000 ש"ח (סעיף 25 בבקשה). בנוסף, טוענים המבקשים כי המשיבה אחראית לנזק שייגרם להם אף בעילה של רשלנות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכן חלה עליה חובת זהירות כלפי המבקשים, במסגרתה אמורה המשיבה להימנע מלסרב סירוב בלתי סביר לחתום על ההסכם, ולמסור את דירתה ליזם לצורך הוצאתו של הפרויקט אל הפועל (סעיף 27 בבקשה). 3. היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לתקנה 500 בתקנות סד"א מתן היתר להמצאת הזמנה לדין אל מחוץ לתחום השיפוט, מותנה, עפ"י נוסחה של תקנה 500 בתקנות סד"א באישורו של בית המשפט. לגרסת המבקשים, במקרה שלפנינו מתקיימות חלופות (3), (7) ו-(10) המפורטות בתקנה 500 בתקנות סד"א, אולם די בקיומה של אחת מהן לשם הצדקת מתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט של התובענה הנוכחית. הלכה פסוקה היא כי גם אם שוכנע בית המשפט כי קמה אחת העילות המנויות בתקנה למתן ההיתר להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט הרי שמוטלת עליו החובה להוסיף ולבחון האם ראוי להעניק את ההיתר בנסיבות הספציפיות של המקרה (ראו: רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109). הטעם לגישה הזהירה אשר בית המשפט מצווה לנקוט בה נעוץ בעובדה שההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט מקנה לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתובענה, כאשר בדרך כלל לא מוקנית לו סמכות כזו לגבי נתבעים הנמצאים מחוץ לתחום השיפוט של המדינה. יתר על כן: הדיון בתובענה כנגד הנתבע הזר עלול להביא להתנגשות סמכויות ולפגיעה בכללי נימוס בינלאומיים (ראו: ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4), 551). על ביהמ"ש לשקול שלושה שיקולים בעת מתן החלטה בבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, ואלו הם: האחד - האם למבקש "עילת תביעה טובה", השני - האם מתמלאים תנאיה של אחת מהחלופות הקבועות בתקנה 500 בתקנות סד"א, השלישי - והאם בית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בתובענה. א. תקנה 500(10) בתקנות סד"א : למען הסדר הטוב אציין כי מצאתי לנכון לדון בשאלה האם קיימת למבקשים עילת תביעה טובה יחד עם בחינת התנאים המפורטים בתקנה 500(10) בתקנות סד"א. תקנה 500(10) בתקנות סד"א קובעת כדקלמן: "רשאי בית המשפט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה: ... (10) אדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה." מנוסחה של תקנה זו עולה כי בית המשפט מוסמך להתיר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט כאשר מתנהלת בישראל תביעה כנגד מאן דהוא, וכן כנגד אדם אחר שאינו בישראל, כאשר הוא סבור שהנתבע הזר הינו אכן בעל דין דרוש או נכון באותה תובענה. לגירסת המבקשים, מאחר וחתימת כלל בעלי הדירות בבניין מהווה "תנאי בלעדיו אין" לביצוע הפרויקט, ומאחר וסעיף 2(א) בחוק פינוי - בינוי מקים לבעלי הדירות עילת תביעה טובה כנגד כל הדיירים המסרבים סירוב בלתי סביר להתקשר בעסקת פינוי - בינוי של הבניין, ברי כי כל הדיירים המסרבים להתקשר בעסקה, לרבות המשיבה, מהווים בעלי דין דרושים ונכונים בתובענה הנוכחית. בנסיבות אלה אני סבור כי אכן יש ממש בטענת המבקשים לפיה משהומצא כתב התביעה כדין לנתבעים הנוספים המתגוררים בישראל, הרי שמתקיימים התנאים לחלותה של תקנה 500(10) בתקנות סד"א, וניתן לקבוע כי גם המשיבה מהווה בעלת דין דרושה ונכונה בתובענה זו הנעוצה, על פי טענת המבקשים, בסירובם הבלתי סביר של כל הנתבעים הנמנים על בעלי הדירות בבניין, לרבות המשיבה, לאפשר את ביצוע הפרויקט. המבחן שנקבע בפסיקה לצורך הכרעה בסוגיה האם בעל הדין הזר הינו "בעל דין דרוש ונכון" לבירור התובענה כרוך בבחינת השאלה הבאה: בהנחה שבעל הדין הזר היה מתגורר בתחומי מדינת ישראל האם היה בית המשפט סבור שראוי לברר את התובענה כנגד הנתבע הזר ביחד עם בירור התובענה כנגד יתר הנתבעים? (ראו: רע"א 5150/02 ויינברג נ' ביילס פ"ד נח(2) 205). סוגיה נוספת הטעונה בירור לשם אישור המצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט מועלית על ידי נשיא בית המשפט העליון (בדימ') ד"ר י. זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). לדידו, לשונה של תקנה 500(10) מתנה את מתן היתר ההמצאה בכך שהנתבע האחר, המצוי בתחום השיפוט, הוזמן לדין באופן הנדרש בתקנות סד"א. בנסיבות כאלה, על בית המשפט לבחון הן את מהות עילת התביעה הלכאורית כנגד הנתבע המצוי בתחום השיפוט, והן את מהות עילת התביעה הלכאורית כנגד הנתבע הזר. על בית המשפט לבחון בקפידה האם התביעה כנגד הנתבע המצוי בתחום השיפוט הינה שולית ומשנית בערכה, וכן האם קיים חשש מבוסס שהתביעה הוגשה כנגד הנתבע המקומי רק מתוך מטרה לאפשר בדרך זו את צירופו לתובענה של הנתבע הזר במקרה שהוא הנתבע העיקרי בתובענה. בנסיבות המקרה הנוכחי ניתן לקבוע כי התביעה הוגשה כנגד כל בעלי הדירות בבניין אשר, עפ"י טענת המבקשים, מסרבים משיקולים זרים, ובחוסר תום לב, להתקשר עם היזם בהסכם לביצוע הפרויקט. עילת התביעה עפ"י סעיף 2(א) בחוק פינוי - בינוי מכוונת כנגד כל הדיירים המסרבים סירוב בלתי סביר לחתום על ההסכם עם היזם ולאפשר את ביצוע הפרויקט. אני סבור כי מנוסחו של כתב התביעה עולה כי סירובם של הנתבעים, לרבות המשיבה, לחתום על ההסכם עם היזם מקנה למבקשים עילה לכאורה כנגד הנתבעים אשר נטען כי סירובם הינו בלתי סביר. בנסיבות אלה יש לקבוע כי כל הנתבעים הנמנים על בעלי הדירות בבניין אשר על פי הנטען בכתב התביעה מסרבים באופן בלתי סביר לאפשר את ביצוע הפרויקט - הינם בעלי דין דרושים לשם בירור התובענה. ברור גם כי לו המשיבה היתה מתגוררת בארץ - אכן היה זה ראוי ונכון לברר את התביעה כנגדה יחד עם בירור התביעה כנגד כל יתר הנתבעים. מסיבות אלה, ומאחר כתב התביעה כבר הומצא כדין לנתבעים הנוספים בתובענה, אני סבור כי מן הראוי לקבל את טענת המבקשים בדבר קיומה לכאורה של עילת תביעה טובה כנגד הנתבעים, לרבות המשיבה, ובדבר חלותה במקרה הנוכחי של תקנה 500(10) בתקנות סד"א. ב. תקנה 500(3) בתקנות סד"א: עפ"י תקנה 500(3) בתקנות סד"א ניתן להתיר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט גם כאשר מבקשים, בין היתר, "לפרש או לאכוף פעולה, התחייבות או חבות בנוגע למקרקעין המצויים בתחום המדינה" (ההדגשות אינן במקור - ב.א). לטענת המבקשים, המשיבה היא בעלת זכויות במקרקעין המצויים בתחום המדינה, קרי בעלת דירה בבניין. בעלות זו במקרקעין המצויים בתחומי המדינה מטילה על המשיבה חובות מסוימות, וביניהן החובה שלא לסרב באופן בלתי סביר להעביר את זכויותיה בדירה ליזם על מנת לאפשר את ביצועו של הפרויקט. נשאלת השאלה: האם תביעתם של המבקשים אכן מהווה תביעה "לפרש או לאכוף פעולה, התחייבות או חבות בנוגע למקרקעין", כלשונה של תקנה 500(3) בתקנות סד"א? תביעתם של המבקשים מבוססת על סעיף 2(א) בחוק פינוי - בינוי המטיל אחריות נזיקית על כל דייר ב"בניין" המסרב סירוב בלתי סביר להתקשר בהסכם ולאפשר ביצוע הפרויקט על ידי העברת זכויותיו בבניין הנוכחי ליזם. על אף שעילת התביעה הינה נזיקית הרי שניתן לקבוע כי התביעה דנה בפרוש חבותה של המשיבה "בנוגע למקרקעין המצויים בתחום המדינה" ובטענת המבקשים כי הפרת חבות זו היא המקנה למבקשים את עילת התביעה הנזיקית כלפי המשיבה. משכך, בהתחשב בנוסחו של סעיף 2(א) בחוק פינוי - בינוי המטיל אחריות נזיקית כלפי בעל דירה המסרב סירוב בלתי סביר להעביר זכויותיו בדירה לידי היזם כנדרש לשם ביצוע הפרויקט, ובהתחשב גם בנוסחה של תקנה 500(3) בתקנות סד"א ותכליתה החקיקתית אשר נועדה להקנות פתרון הולם אשר יאפשר ביצועם של פרויקטים מסוג "פינוי-בינוי", הכרוכות לא אחת בשאלות קנייניות סבוכות - אני סבור כי במקרה הנוכחי יש מקום להתיר את המצאת התובענה כנגד המשיבה מחוץ לתחום השיפוט גם מכוח הוראות תקנה 500(3) בתקנות סד"א. ג. תקנה 500(7) בתקנות סד"א: עפ"י תקנה 500(7) בתקנות סד"א ניתן להתיר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט כאשר התובענה מבוססת על "מעשה או מחדל בתחום המדינה". לשם קיום חלותה של תקנה משנה זה יש לבחון, בראש ובראשונה, האם כתב התביעה מייחס למשיבה, הנמנית על הנתבעים בתובענה, "מעשה" או "מחדל" שנעשה על ידה. במידה וניתן יהיה להשיב בחיוב לשאלה זו הרי שכפועל יוצא מכך ידרש לבדוק האם ניתן לראות את מעשיה או מחדליה של המשיבה ככאלה שהתקיימו בתחום המדינה. לעניין המונח "תחום המדינה", טוענים המבקשים כי יש לראות בניהול שיחות הטלפון בין נציגיהם לבין המשיבה המתגוררת בארצות הברית כמעשה או מחדל שקרה בתחום המדינה. המבקשים סומכים טענתם על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (פורסם במאגרים משפטיים, , 4.9.2007) (להלן: "ענין אשבורן"). בפסק דין זה נקבע כי ככל שעילת התביעה היא ניהול מו"מ בחוסר תום לב באמצעות הודעות דוא"ל, כשצד אחד נמצא בישראל וצד שני נמצא מחוץ לישראל, יראה המעשה כ"מעשה בתחום המדינה". בהקשר זה ראוי להביא מדבריו של כב' השופט גרוניס בפסק הדין בענין אשבורן המאירים את הסוגיה באופן מלא: "כאשר מדובר בשני צדדים למשא ומתן הנפגשים סביב שולחן, ברורה מאליה התשובה לשאלה היכן התנהל המשא ומתן. אולם, פעמים רבות אין הדברים מתנהלים כך בעולם המודרני. בעולם זה, על אמצעי התקשורת הקיימים בו, קשה לעיתים לקבוע היכן מתנהל משא ומתן, והיכן השתכלל חוזה. כך, ביכולתם של צדדים לנהל משא ומתן באמצעות טלפון, פקסימיליה ודואר אלקטרוני, תוך שימוש בכל אחד מאלה או בכולם יחדיו. אפשרות נוספת שיש להזכירה הינה שיחת וידאו מרובת משתתפים, כאשר כל משתתף נמצא במדינה אחרת. במצבים הנזכרים מתעוררות שאלות באשר למקום כריתת החוזה. בענייננו, אין אנו עוסקים בשאלת מקום הכריתה, אלא בשאלה היכן בוצע המעשה, שהיווה לכאורה ניהול משא ומתן בחוסר תום לב. המערערת סומכת את טיעוניה, כאמור, בעיקר על הודעות דוא"ל שנשלחו אליה ארצה. די בכך על מנת שנאמר כי נתמלאה הדרישה שבתקנה 500(7) באשר למקום המעשה. התוצאה היא, שמתקבלת טענתה של המערערת כי ראוי היה ליתן לה היתר להמציא את כתב התביעה, ככל שמדובר בעילה של ניהול משא ומתן בחוסר תום לב." [ההדגשות אינן במקור - ב.א]. [שם, בפסקה 16 לפסק הדין]. בנסיבות המקרה הנוכחי, אף אם נניח כי כתב התביעה מייחס למשיבה "מעשה" או "מחדל", דומני כי יהא זה מרחיק לכת לקבוע שסירובה של המשיבה לחתום על החוזה עם היזם ולהצטרף לביצוע הפרויקט ראוי להיחשב כמעשה או מחדל מצידה שנעשה בתחומי המדינה. שכן סירוב זה נעשה בשיחות טלפון אשר המשיבה ניהלה בזמן הימצאותה ומגוריה בארצות הברית. קבלת עמדת המבקשים בעניין זה תגרום להרחבת יתר של תחולתה של תקנה 500(7) בתקנות סד"א. בנוסף, לנוכח העדרה של תשתית עובדתית וראייתית מפורטת בתצהירו של מר יחיאל חתוכה אשר צורף בתמיכה לבקשה שלפני, אינני סבור כי התקיימו במקרה הנוכחי כל התנאים הנדרשים לשם חלותה של תקנה 500(7) בתקנות סד"א. לפיכך, אינני סבור כי עלי להידרש ולדון בטענתם הנוספת של המבקשים לפיה מאחר וההסכם היה אמור להיחתם בישראל, ומאחר שהמשיבה התבקשה על ידם להגיע לישראל לשם כך - סירובה של המשיבה לחתום על ההסכם עם היזם מהווה מחדל שבוצע בתחום המדינה. 4. "הפורום הנאות" הנושא השלישי הטעון דיון נוגע לשאלת הפורום הנאות לדון בתובענה. עפ"י טענת המבקשים, מירב הזיקות מצביעות על הפורום הישראלי כפורום הטבעי המוסמך לדון בתביעה. בנסיבות הקיימות, אף אני סבור כי בשים לב להימצאותם בישראל של הבניין והפרויקט העומדים בבסיס התביעה, לזהותם של כמעט כל הצדדים לתובענה ולצפייתם הסבירה לבירורה המהיר של התובענה בישראל, בהתחשב בכך שהמשיבה הינה אזרחית ישראלית ובעלת דירה הנמצאת בישראל, וכן בהתחשב בכך שעילת התביעה מוקנית לתובעת על פי הדין הישראלי, וקיים צורך להוכיח את הנזקים הנטענים ואת שיעור הפיצויים הנתבעים באמצעות עדים ומומחים מישראל, אני סבור כי בית המשפט המוסמך בישראל הוא אכן הפורום הטבעי והנאות ביותר לבירור התובענה. בנוסף לכך, אני סבור כי יש ממש גם בטענתם הנוספת של המבקשים לפיה בעידן ה"כפר הגלובאלי" פחת משקלה של טענת פורום בלתי נאות בנסיבות הדומות לנסיבותיה של תובענה זו, וכי אין בהתדיינות בפני פורום ישראלי כדי להכביד במקרה הנוכחי הכבדה ממשית על המשיבה (ראו: רע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב(1), 817). 5. תקנה 501(א) בתקנות סד"א ראוי להדגיש כי בהמשך לתקנה 500, תקנה 501(א) בתקנות סד"א קובעת כי הבקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט חייבת להיות נתמכת בתצהיר. על המצהיר לפרש בתצהיר את עיקר העובדות המהוות את עילת התביעה, ולהראות כי למבקש ההיתר קיימת עילת תביעה טובה אשר העובדות המפורטות בה מקיימות את התנאים הנדרשים באחת מתקנות המשנה של תקנה 500 בתקנות סד"א (ראו: ע"א 565/77 מזרחי נ' Nobel's Explosives Co. Ltd, פ"ד לב(2) 115). בקשת המבקשת נתמכת בתצהירו של מר יחיאל חתוכה אשר הינו בעל דירה ודייר בבניין נושא תובענה זו. תצהירו של מר חתוכה מאמת לכאורה את העובדות המפורטות בכתב התביעה כנדרש לפי תקנה 501(א) בתקנות סד"א. תצהירו של מר חתוכה אף כולל פירוט של עילת התביעה כנגד המשיבה, וכן את הצהרתו בדבר אמונתו כי למבקשים עומדת עילת תביעה טובה כנגד המשיבה. כמו כן, מפרט מר חתוכה בתצהירו את הנסיבות אשר לדעת המבקשים מקיימות את חלופות (3) ו- (10) בתקנות המשנה של תקנה 500 בתקנות סד"א אשר כבר נידונו לעיל. 6. סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, הנני מתיר למבקשים להמציא למשיבה את כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט תוך 45 יום מהיום. המבקשים יודיעו לבית המשפט עד המועד האמור האם, ובאיזה מועד, בוצעה ההמצאה למשיבה. משלא הוברר האם המשיבה דוברת עברית על בוריה, על המבקשת לתרגם את כתב התביעה ואת ההזמנה לדין לשפה האנגלית ולהמציא את התרגום יחד עם כתב התביעה וההזמנה לדין המקוריים לידי המשיבה למענה בארצות הברית המפורט בכתב התביעה. המצאת המסמכים המפורטים תעשה באמצעות חברת שיגור בינלאומית, בצירוף אישור מסירה הטעון חתימת המשיבה בדבר קבלת כתב התביעה וההזמנה לדין לידיה. המשיבה תהא זכאית להגיש כתב הגנה כנגד התביעה שהוגשה כנגדה על ידי המשיבים בתוך 60 ימים אשר ימנו ממועד המצאתם של כתב התביעה ושל ההזמנה לדין לידיה באופן המפורט לעיל. המצאת כתבי בי דין