קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעלות על מכונה לשטיפת מכוניות: הגם שמדובר הוא במכונה גדולה מאוד, שניים אוחזין במכונה לשטיפת מכוניות, זאת אומרת כולה שלי וזה אומר כולה שלי. עניינו של פסק דין זה הוא בהכרעה בשאלה, של מי הבעלות על המכונה לשטיפת מכוניות, כאשר לצורך מתן התשובה לשאלה, יש להזקק, בין היתר, ל"תקנת השוק". תחילתו של ההליך באה על דרך המרצת פתיחה, אך בשלבים המוקדמים של הדיון בתיק, החליטה כבוד השופטת נחמה נצר, עת דנה בתיק זה לפניי, להעביר הדיון לפסים רגילים. כתב התביעה על פי כתב התביעה, רכשה התובעת ביום 9/5/01, מכונה לשטיפת כלי רכב וציוד נילווה, מסוג מנרה טורבו ניו ליין, מקבוצת ציקטו באורך 13.25 מטר, מספר סידורי 40-011 וכן מתקן למחזור מים מתוצרת "פרייליט" מסוג T.R-6, (להלן: "המכונה"), והכל מאת "אמירי ציוד טכני והנדסי בע"מ" (להלן: "אמירי"). תמורת המכונה שילמה התובעת סכום של 317,129 ₪ (כולל מע"מ). המכונה הותקנה בתחנת דלק בפתח תקווה. נטען בכתב התביעה, כי בשנת 2001, לאחר מספר חודשים ממועד ההתקנה, נגנבה המכונה והדבר הודע למנהל אמירי, רוני יעקב (להלן: "רוני"). עוד נרשם, כי לאחר זמן, פנה אדם מבאר שבע אל רוני כדי שיתקין מכונת שטיפה אמריקאית, וכשרוני ניגש למקום, הבחין כי המדובר הוא במכונה וסירב להתקינה. בשנת 2005- 2006, במועד שאינו ידוע, נהג תובלה שעובד עם רוני, הודיע לו כי מרכיבים מכונה בקריית גת. רוני ניגש למקום וזיהה שהמדובר הוא במכונה. בקשר עם הגניבה הוגשה תלונה במשטרה. על פי כתב התביעה, לאחר שזוהתה המכונה, כאמור, המשטרה פנתה לרוני וביקשה שיבצע זיהוי, רוני שלח טכנאי בשם גבי בייבוץ (להלן: "גבי"), וזה זיהה שוב את המכונה על ידי סימנים שמצויים על המכונה והשוואתם לאסמכתא מן היצרן בחו"ל. נטען, כי הנתבע מחזיק במכונה שלא כדין ומפעיל אותה. קיימות כ- 100 מכונות מאותו הדגם וכל אחת מהן מתועדת ויש לה תיק במשרדי אמירי. עוד נטען, כי רוני יודע לזהות את המכונה והיכן היא נמצאת. המכונה הייתה צבועה בצבע ירוק אדום, המברשות מסוג "קרלייט" הינם בצבע ירוק אדום, כאשר הצבע האדום דהה מעט מהמים. מתקן המחזור הוא בצבע כסף והמסננים בצבע אדום. מתקנים כאלו יש בודדים בארץ ואף לא אחד מהם נגנב, פרט למכונה דנא. עוד נרשם בכתב התביעה, כי בדצמבר 2006 הוגש כתב אישום כנגד הנתבע בגין החזקת נכס החשוד כגנוב וכי כתב האישום בוטל בשל טענות שוא שנתקבלו על ידי משטרת ישראל. נרשם כי עיון בתיק המשטרה מעלה, שהנתבע טוען שקנה את המכונה מאדם ממוצא בדואי בשם קעיד (להלן: "קעיד") וכי ברור שהנתבע ידע שהמכונה גנובה, שכן לא שילם תמורה הולמת עבורה וכי אותו קעיד אינו סוחר במכונות שטיפה מסוג זה. קעיד הראה את המכונה לנתבע, בשעות הערב, בתל שבע, מקום מועד לפורענות, כך נרשם, ולא במחסן של סוחרי מכונות שטיפה. המשטרה לא איתרה את קעיד ונטען כי הנתבע מסר למשטרה טלפון שגוי של קעיד. הסעד אשר נתבקש הוא סעד הצהרתי, לפיו המכונה הינה בבעלות התובעת וכי על הנתבע למסור החזקה במכונה ולהשיבה לתובעת או את תמורתה המלאה. כן נטען, כי התובעת זכאית לפיצוי בשל אובדן הכנסות וכי על הנתבע למסור לתובעת דין וחשבון על הכנסותיו. לעניין סעד אחרון זה, ניתנה על ידי כבוד השופטת נחמה נצר החלטה המתירה פיצול סעדים, והסעדים הכספיים אינם כלולים בכתב התביעה. כתב ההגנה הנתבע טוען בכתב ההגנה, כי הפועלים בשמה של התובעת אינם רשאים לעשות כן וכי לירן אבירם (להלן: "לירן") לא היה רשאי להגיש תלונה למשטרה בשם התובעת וכי נהג בדרך פתלתלה. נטען כי התובעת מעולם לא הייתה הבעלים של המכונה ולא רכשה אותה מעולם, החשבונית אשר הוצגה כחשבונית עבור רכישת המכונה לא הוצאה לטובת התובעת, אלא לטובת חברה אחרת, היא חברת "אור חן תשתיות הובלה בע"מ" והיא אישיות משפטית שונה מהתובעת. נטען כי התובעת לא שילמה עבור המכונה וכי לא הוצג מסמך המעיד על פרעון ההמחאות. בכתב ההגנה מופיעה טיעון ארוך באשר להליכי העברת מניות בין אנשים וחברות ולבעלות על התובעת. לא ארחיב ולא אפרט את מכלול הטענות שכן, כפי שנראה בהמשך הדברים, מצאתי שלבעלויות השונות במניות התובעת, אין כל רלוונטיות להליכים שבפניי ולמחלוקת שבין הצדדים שהיא עניין הבעלות במכונה. נטען בכתב ההגנה, כי התובעת ניהלה עסק של רחיצת מכוניות ללא רישיון, והיא הורשעה ונצטוותה לסלק את המכונה, לא קיימה את הצו והורשעה באי קיום צו שיפוטי. הטענה כי המכונה נגנבה היא טענה כוזבת והיא פונתה מהמקום בצו בית משפט. תצהירי התובעת מטעם התובעת הוגשו מספר תצהירים. הוגש תצהיר של מנהל התובעת, לירן, אשר תמציתו כדלקמן: ביום 9/5/01 רכשה התובעת את המכונה מאמירי תמורת הסכום האמור לעיל. התשלומים בוצעו בשיקים מחשבון בנק של מר אברהם זיידי (להלן : "זיידי") שהיה מנהל החברה, אך מומנו על ידי החברה והחשבונית הוצאה לחברה. החברה היא הרוכשת והבעלים של המכונה. המכונה הותקנה על ידי אמירי בתחנת דלק בפתח תקווה ביום 20/1/02. במועד כלשהו בספטמבר 2002, המכונה נגנבה ודבר הגניבה הודע לרוני (מנהל אמירי). תחנת הדלק הייתה סגורה מכח צו בימ"ש כך שהפעם האחרונה שהמכונה נראתה במקום הייתה ביום 9/9/02. ביום 25/9/02, הגיע דודו של לירן, ז'ק כהן, וראה שהמכונה איננה ועוד באותו יום הגיש תלונה במשטרה. כעבור זמן, פנה אדם מבאר שבע לרוני כדי שיתקין לו מכונת שטיפה וכשרוני הגיע למקום, הוא זיהה שהמדובר הוא במכונה וסירב להתקינה. בשנת 2005 - 2006, במועד שאינו ידוע במדויק, נהג הובלה שעובד עם רוני הודיע לו שמרכיבים מכונה לשטיפות מכוניות בקריית גת. רוני ניגש לראות את המכונה וזיהה שהמדובר הוא במכונה שנגנבה. הוגשה תלונה נוספת במשטרה ביום 16/5/05. המשטרה פנתה לרוני בבקשה שיבצע זיהוי למכונה, רוני שלח טכנאי בשם גבי, וזה זיהה שוב את המכונה על פי סימנים שמצויים עליה וכמפורט באסמכתא מהיצרן בחו"ל שצורפה לתצהיר. הנתבע מחזיק שלא כדין במכונה ומפעיל אותה. ביום 8/11/05 נערך חיפוש בתחנת הדלק בקריית גת, בנוכחות גבי. במועד זה נמצא מספר סידורי בארון החשמל המחובר למכונה, המספר שנמצא הוא 02149E, הוא מספר הזיהוי שמופיע באישור היצרן מחו"ל וזה מוכיח כי המדובר באותה מכונה. אמירי היא יבואנית בלעדית של מכונות אלו בישראל ובסה"כ קיימות כ- 100 מכונות מאותו דגם וכל אחת מהן מתועדת ויש לה תיק במשרדי אמירי. רוני יודע לזהות את המכונה והיכן נמצאת כל מכונה, לרובם הוא אף נותן שירות. נמסרו פרטים לגבי הצבעים של המכונה וחלקיה. המכונה נקנתה יחד עם מתקן מיחזור מסוג פרייליט (להלן: "מתקן המיחזור") ומתקן כזה בדיוק נמצא מוטל, לא מורכב, ליד המכונה בקריית גת. רוני יודע בודאות כי המכונה היא המכונה של התובעת, כי לא ניתן להצביע על מקום אחר ממנו באה המכונה. אם המכונה הייתה נגנבת ממישהו אחר, רוני בודאי היה שומע על כך. אלמנטים נוספים של המכונה פורקו ממנה, ביניהם פחיות וחלקים עליהם מוטבע מספר סידורי. הדבר מצביע על ניסיון להסתיר את זהות המכונה. הוגש כתב אישום כנגד הנתבע והוא בוטל בשל טענות שוא שנתקבלו על ידי משטרת ישראל, ללא כל הצדקה. הנתבע קנה את המכונה מקעיד וידע שהמכונה גנובה והוא לא שילם עבורה תמורה הולמת. קעיד אינו סוחר במכונות שטיפה כאלה. קעיד הראה את המכונה לנתבע בשעות הערב במקום מועד לפורענות ולא במחסן של סוחרי מכונות שטיפה. המשטרה לא איתרה את קעיד, הנתבע מסר למשטרה מספר שגוי של קעיד, לנתבע היה קשר ישיר עם קעיד וזה סותר את מה שאמר במשטרה. אין זה מתקבל על הדעת שרכישת מכונה עסקית, יקרה, מתבצעת ללא תיעוד ומסמכים. הנתבע לא ניסה לאתר את בעל המכונה למרות שיכול היה לעשות זאת לאור זיהויה ומספרה. המכונה לא נקנתה בתנאי תקנת השוק. הטענה כי בחשבונית לא נרשם שמה המלא של התובעת אלא רק "אור חן בע"מ" היא חסרת חשיבות, התובעת קיבלה את החשבונית, הזדכתה במע"מ והפעילה את מכונת השטיפה. החברה האחרת, "אור חן תשתיות תובלה בע"מ" לא פעילה. עוד הגישה התובעת תצהיר של זיידי, בו מצהיר זיידי שהוא שימש כמנהל התובעת, כי השיקים עבור מכונת השטיפה שולמו מחשבונו הפרטי, אך זה היה כסף של החברה וכל הפעולות שבוצעו בחשבונו הפרטי בוצעו עבור החברה. החשבונית עבור המכונה ניתנה על ידי אמירי לטובת החברה ורק התשלום בוצע מחשבונו של המצהיר. זיידי מצהיר שאין לו זכויות במכונה ואלה שייכות לתובעת בלבד, אשר מימנה את כל הפעולות שבוצעו בחשבונו הפרטי, חשבון שאינו פעיל עבור החברה מזה מספר שנים. תצהיר נוסף מטעם התובעת, הוא תצהירו של רוני, תמציתו כדלקמן: התצהיר נמסר לבקשת ב"כ התובעת. המצהיר הוא מנהל אמירי ויודע את העובדות ממקור ראשון. אמירי עוסקת ביבוא ושיווק מתקני שטיפה למכוניות. בשנת 2001 רכשה התובעת מאמירי מתקן לרחיצת מכוניות, צורפה החשבונית וצילום השיקים ששולמו. רוני הוא שהתקין את מכונת השטיפה בפתח תקווה. בשנת 2001, לאחר שהמכונה עבדה מספר חודשים, ולאחר שתחנת הדלק נסגרה, נודע לרוני מפי מנהל התובעת שהמכונה נגנבה. רוני ביקר וראה שאכן המכונה נגנבה. כעבור זמן מסוים שאינו זכור לו, פנה אליו אדם מבאר שבע כדי שיתקין מכונת שטיפה אמריקאית וכשרוני ניגש למקום, הוא הבחין שמדובר במכונת השטיפה שנגנבה והוא סירב להתקינה. בשנים 2005 - 2006, נהג הובלה שעבד עם אמירי הודיע לו שמרכיבים מכונת רחיצה בקריית גת, המצהיר ניגש לראות את המכונה וזיהה אותה כמכונה שנגנבה. לאחר שהמשטרה פנתה אליו וביקשה תצהיר, הוא נתבקש לזהות את המכונה ושלח טכנאי שהתלווה למשטרה ועל פי סימנים שישנם על המכונה, כמפורט באסמכתא מהיצרן אשר צורפה לתצהירו של רוני. הטכנאי זיהה את המכונה ושם הטכנאי גבי בייבוץ. רוני דיווח לחברה על הדבר, והחברה הגישה תלונה במשטרה ורוני העיד במשטרה. רוני מצהיר שאין לו כל ספק, כי מכונת השטיפה שבקריית גת, היא מכונת השטיפה של התובעת, כי רוני הוא היבואן הבלעדי בישראל למכונות מסוג זה, קיימות כ- 100 מכונות מאותו דגם וכל אחת מהן מתועדת, יש לה תיק במשרדו של רוני, רוני יודע לזהות את המכונות והיכן הן נמצאות. לרובן המצהיר נותן שירות. מתקן השטיפה היה צבוע בצבע ירוק - אדום, והמברשות מסוג קרלייט בצבע ירוק אדום, כשהצבע האדום מעט דהה מהשמש, מתקן מחזור מסוג פרלייט, בצבע כסף ומסננים בצבע אדום, מתקנים כאלה יש בודדים בארץ ואף אחד מהם לא נגנב למעט המכונה דנא. תצהיר הנתבע וחוות דעת תמצית תצהירו של הנתבע הוא כדלקמן: בחודש אפריל 2005, ניגש אל הנתבע עמוס נעים (להלן: "נעים") ושאל אם מעונין הנתבע לרכוש מכונה חדשה לשטיפת מכוניות. הנתבע אמר לנעים, שהוא מעוניין לשמוע, שכן המכונה שהייתה ברשות הנתבע, הייתה די ותיקה. לאחר כחודש הופיע אצלו נעים, מלווה בקעיד שהציע לנתבע לקנות ממנו חלקי מכונה לשטיפה. קעיד אמר, לשאלת הנתבע, שהוא עוסק במכירת מכונות מסוג זה. לאחר כחודש נסע הנתבע עם עמוס לתל שבע כדי לבדוק את המכונה אצל קעיד. הם פגשו את קעיד בהאנגר גדול ובו מכונות שונות, חלקן יד שניה, חלקן חדשות ונראה שמדובר בהאנגר סיטונאי לכל דבר. הנתבע ראה את חלקי המכונה שהציע לו קעיד, הנתבע היה מעוניין בחלקים מסויימים של המכונה ולא במכונה שלמה. לאחר הביקור, התקשר הנתבע לטכנאי בשם דוד תורג'מן כדי להתייעץ עמו לגבי כדאיות הקניה ולאחר התייעצות זו החליט הנתבע לרכוש את חלקי המכונה וסוכם שתורג'מן ירכיב את החלקים יחד עם חלקי המכונה שברשות הנתבע. נעים וקעיד הגיעו אל הנתבע עוד פעם או פעמיים, המו"מ היה גלוי והתנהל במסעדתו של הנתבע. סוכם על מחיר של 110,000 ₪ כולל הובלה, כאשר התשלום יבוצע בחלקים, 80,000 ₪ בזמן הספקת החלקים והשאר לאחר ההרכבה, כנגד חשבונית. לאחר מספר ימים הגיעו חלקי המכונה, הנתבע הרכיב אותם והדבר ארך 10 ימים. התשלום בוצע כפי שסוכם וקעיד הבטיח חשבונית, אך לא נתן אותה מעולם, הוא פשוט נעלם. נסיונותיו של הנתבע להשיגו כשלו ולמספר הטלפון ענה מישהו אחר. מעולם לא עלה חשד אצל הנתבע בדבר אי כשירותם של החלקים שקנה מקעיד. המורכבות שבהתקנה ופירוק מכונות מסוג זה, הזמן הדרוש לכך, המקצועיות, משקל החלקים, העובדה שצריך מנוף, מוביל ואיש מקצוע לפירוק מושלם, כל אלה דוחים כל אפשרות של גניבת מכונה באישון לילה. לאחר כשנה הגיע אל הנתבע חוקר משטרה. התיק נסגר. התובעת אינה הבעלים של המכונה. סכומם הכולל של השיקים גבוה משווי המכונה והדבר מלמד שהתמורה שניתנה לא הייתה בעד המכונה. השיקים נמשכו מחשבון של זיידי ולכן אין לתובעת קניין במכונה. אין ראיה שההמחאות נפרעו. החשבונית הוצאה לחברה אחרת ולא לתובעת. המכונה לא נגנבה כלל אלא פורקה בצו בימ"ש. הנתבע לא רכש מכונה שלמה כי אם חלקים ממכונה. החלקים שרכש אינם של המכונה הנטענת להיות גנובה. עבור המכונה שילם הנתבע לקעיד 110,000 ₪ ועבור ההתקנה כ- 40,000 ₪ ובסה"כ כ- 150,000 ₪ וזהו מחיר סביר עבור מכונה והתקנה. את דמי הרכישה קיבל הנתבע מאחיו שהוא בעל אמצעים. הגורמים המוצגים כבעלי המניות בתובעת וכמנהלים בה, אינם כאלה. מטעם הנתבע הוגשה "חוות דעת של מומחה", שנערכה על ידי דוד תורג'מן (להלן: "תורג'מן"). תורג'מן מעיד על עצמו כי הוא עוסק בתחום מתן שירות מקצועי למכונות רחיצה, כי עבד 11 שנה בחברת אמירי. כותב תורג'מן בחוות דעתו, כי נסיבות רכישת המכונה על ידי הנתבע אינן חריגות, ישנם לא מעט מקרים של מכונות מפורקות המוצעות למכירה, ותורג'מן עצמו רכש חלקי מכונה שהייתה מקובצת כערימת גרוטאות. המחיר ששילם הנתבע עבור המכונה והרכבתה הוא סביר ואף גבוה מהמקובל. הנתבע רכש חלקי מכונה ולא מכונה. המכונה פורקה באופן מקצועי, במכונה זו ישנם ברגים שממוקמים במקומות שרק מפרק מקצועי יכול לדעת את מקומם. עדויות שלא בתצהירי עדות ראשית מטעם התובעת העיד עמוס נעים. על פי עדותו הראשית, הוא ניהל סוכנות למכירת מכוניות בבאר שבע וקעיד היה מגיע אליו להציע לו מכוניות. באחת הפעמים שאל אותו קעיד אם הוא מכיר מישהו שצריך מכונה לשטיפת מכוניות ומהכרותו רבת השנים עם הנתבע, הוא עניין אותו בכך. הוא הפגיש ביניהם והנתבע וקעיד קבעו ביניהם את הפרטים. באחת הפעמים הנתבע ביקש מנעים שיסע איתו לראות את המכונה ואכן הם נסעו לראות אותה. המכונה הייתה מאוחסנת בהאנגר. הוא נשאל כמה מכונות היו שם והוא אמר שאין לו מושג כי אינו יודע כיצד נראות מכונות שטיפה מפורקות. העד נשאל אם היו חלקים של מכונה בהאנגר והוא השיב בחיוב והם נסעו לקעיד הביתה ושם היה מחסן וכי פחות או יותר הדברים היו ממוקמים במקום אחד, הבית והמחסן היו קרובים אחד לשני. נעים העיד שהוא היה עד למסירת הכסף לקעיד, אך אין לו מושג באיזה סכום מדובר, הוא ראה שהנתבע מסר לקעיד שקית עם כסף. קעיד אמר לנתבע שאם הוא רוצה חשבונית, הוא יתן לו חשבונית. הוא לא זכר אם קעיד ספר את הכסף. העד העיד כי מאז לא ראה את קעיד וכי אין לו שום עניין. העד נשאל מה היו התחושות שלו לנסיבות העסקה והוא השיב שלא היו לו שום תחושות. בחקירה נגדית לא עלה עניין בעל חשיבות. עד נוסף מטעם התובעת הוא, גבי בייבוץ, אשר העיד שהוא טכנאי ומסר שהודעתו במשטרה הייתה אמת. ההודעה הוגשה וסומנה כת/2. העד נשאל לגבי הבדיקות שביצע ביחס למכונה והוא מסר בעדותו, כי במכונה אמורים להיות כל מיני חלקים, פחיות, וכי המכונה מגיעה בחלקים. בשלושה מקומות אמורים להיות פחיות עם מספרים סידוריים ובנוסף בארון חשמל עצמו ישנה מדבקה, גם היא עם מספרים סידוריים וכי כל חלק משויך לארון החשמל של המכונה. העד העיד כי הפחיות לא היו שם. על מנועים וגירים אמורים להיות פחיות זיהוי, אבל הם לא היו, כי הם נמחקו בשל עבודה עם המים והכימיקלים. בנוסף, על לוח החשמל אמורה להיות מדבקה עם המספרים הסידוריים של החלקים השונים. העד נשאל מה היא ההשוואה שהיה עליו לעשות והוא השיב, כי המדובר בהשוואה בין המספרים בחלקים לבין המספרים שעל לוח החשמל. את המספרים הוא קיבל מהחברה באיטליה, באמצעות רוני. הממצאים שהגיע אליהם הם, כי היה מספר סידורי אחד שתאם למספר שנתקבל בפקס מאיטליה, עד כמה שזכור לו מספרים אחרים לא תאמו, רק קבוצת מספרים אחת תאמה, השאר לא תאם. העד נשאל לגבי מקרים של גניבת מכונות מסוג זה והוא השיב שזכור לו שהיו מקרים כאלו בעבר והוא חושב שמצאו את המכונות הגנובות בשטחים. בחקירה נגדית מסר העד, כי אפשרי שניתן להרכיב מכונה מכמה מכונות וכי לוח החשמל הוא פריט אחד מתוך ה"לגו". נשמעה עדותו של עד תביעה נוסף, בני אהרון. עד זה העיד שהוא עבד בשיפוץ גירים בחברת אמירי, בפירוק והרכבת מכונות. הוא אישר כי מסר הודעה במשטרה, ת/3, וכי חברת אמירי הייתה היבואן היחידי של מתקני מחזור מסוג פרייליט וכי הדרך היחידה לייבא מתקן זה היא רק דרך חברת אמירי. תמצית טענות התובעת בסיכומיה התובעת טוענת בסיכומיה, בתמצית, כדלקמן: המכונה נרכשה על ידי התובעת, הייתה בבעלותה ונגנבה מתחנת הדלק בפתח תקווה. התובעת מנתחת את העדויות השונות ומתייחסת למהימנות העדים השונים שהעידו מטעם הצדדים, אתייחס לכך, ככל שיהיה צורך בדבר, בהמשך פסק הדין. לא מתקיימים תנאי סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המכר"). הנתבע לא הוכיח כי המכונה נמכרה לו על ידי מי שעוסק במכירת מכונות מסוג זה. המכונה לא נמכרה לנתבע במהלך עסקים רגיל של קעיד. הנתבע קנה את המכונה שלא בתום לב - הנתבע לפחות עצם את עיניו מלבחון חשדות שהיו בליבו. תמצית טענות הנתבע בסיכומיו הנתבע טוען בסיכומיו, בתמצית, כדלקמן: התובעת אינה הבעלים של המכונה והיא לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח זאת. התובעת לא הוכיחה כי המכונה נגנבה ממנה. התובעת לא הוכיחה שהמכונה שנמצאה אצל הנתבע היא היא המכונה שלפי טענתה נגנבה ממנה. הגורמים המוצגים כבעלי מניות בתובעת וכמנהלים בה, אינם כאלה ואין להם מעמד בתביעה. התובעת אינה זכאית לסעד המבוקש באשר היא אינה נקיית כפיים. הנתבע רכש את המכונה בתנאי "תקנת השוק" ולכן, הבעלות בה עברה אליו כשהיא נקיה בכל זכות נוגדת אחרת. בעלות התובעת במכונה צודק הנתבע בטענתו, כי ראשית דבר, יש להכריע בשאלה, האם התובעת רכשה את המכונה והייתה הבעלים שלה והאם המכונה נגנבה ממנה? אדון תחילה בשאלה הראשונה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה, מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח, במאזן ההסתברויות וכנדרש במשפט אזרחי, כי היא רכשה כדין את המכונה מחברת אמירי. הוכח בעדותו של רוני, כי אמירי היא היבואנית הבלעדית של מכונות מסוג המכונה דנא בישראל. מעדותו עולה, כי קיימות בישראל כ- 100 מכונות מסוג זה וכי רוני יודע לזהות היכן נמצאת כל מכונה ומכונה. הוכח, כי רוני נותן שירות למרבית המכונות. לירן העיד, ועדותו לא נסתרה בעניין זה, כי התובעת רכשה מכונה מסוג המכונה דנא מאמירי. הדבר עולה בעליל מעדותו של לירן וכהוכחה לכך, צורף אישור מחברת אמירי מיום 25/4/05 (נספח א' לתצהירו של לירן), בו מאשרת החברה לחברת "אור חן", כי רכשה מכונה ביום 9/5/01, יחד עם מתקן מחזור. באישור פורט סוג המכונה ומספרה, כמו גם סוג מתקן המחזור. באישור רשם רוני כי המכונה ומתקן המחזור הותקנו ביום 20/1/02 בפתח תקווה. תמיכה נוספת לטענת התובעת בדבר רכישת המכונה מצאתי בחשבונית מספר 25657 (נספח ב' לתצהירו של לירן). החשבונית מופנית ל"אור חן בע"מ" ובו מופיע פירוט המכונה והמחזור והמחיר ששולם עבורם. לא רק זאת, אלא כי רוני העיד שהשיקים אשר התקבלו בתמורה למכונה, הופקדו ונפרעו. לעניין זה אפנה לעמוד 20 בפרוטוקול, שורות 14-21. נכון הדבר, כי אישור על פרעון השיקים לא הוצג, אולם כאמור, מעדותו של רוני, עולה כי תמורת המכונה שולמה במלואה. הדבר עולה גם מתצהירו של זיידי. הנתבע טוען, כי החשבונית האמורה אינה לפקודת התובעת, אלא לפקודת חברה אחרת, היא חברת "אורן חן תשתיות ותובלה בע"מ". על כך מסיק הנתבע מהעובדה שבחשבונית כתובה כתובת בכרמיאל וכתובתה של התובעת היא ברעננה. סבור אני, כי העובדה כי נרשמה כתובת בכרמיאל בחשבונית, אינה מפרה את מאזן ההסתברויות העומד, במקרה הזה, לטובתה של התובעת, על פי החשבונית והעדויות האמורות. בחשבונית לא נרשם שמה המלא של התובעת, וגם לא של החברה האחרת, אלא נרשם "אור חן" בלבד. לא נטען, וממילא גם לא הוכח, כי קיימת חברה שלישית אשר שמה "אור חן בע"מ", בלבד, ללא תוספת מילים נוספות. בנסיבות אלה, אוכל לקבל את הסברה של התובעת לעניין הכתובת, כי לתובעת היו משרדים גם בכרמיאל, הסבר אשר ניתן בתשובה 13 לדרישה למתן פרטים נוספים. אינני סבור שזהו הסבר מפוקפק, כטענת הנתבע בסיכומיו. על כן, אני מקבל את טענת התובעת, אשר נתמכת בראיות כאמור, כי היא זו אשר רכשה את המכונה. עוד טען הנתבע, כי לא הוצג אישור על פרעון ההמחאות שמשך זיידי כתשלום עבור המכונה. עדותו של רוני, כי ההמחאות נפרעו וכי תמורת המכונה שולמה במלואה, לא נסתרה. נכון הדבר, כי עלה סימן שאלה בדבר אופן התשלום, שכן גם התובעת אינה חולקת על כך שהשיקים תמורת המכונה לא נמשכו על ידי התובעת עצמה, אלא על ידי זיידי, אשר הוכח שהיה מנהל בחברה אותה עת. מסיבות אשר לא הובררו, בוצע התשלום עבור המכונה מחשבון פרטי של זיידי, אך על פי תצהירו של זיידי, אשר לא נסתר בעניין זה, התשלום בוצע מחשבונו, אך הכספים הם כספי התובעת ולזיידי עצמו לא היה כל חלק בתשלום או במכונה. אמנם, אילו היו מוצגות ראיות בדבר פרעון אותם השיקים, היה הדבר מוכיח בצורה איתנה יותר את תשלום התמורה בגין המכונה. יחד עם זאת, מצויים אנו בהליך אזרחי ולא מחויבת הוכחה מעבר לספק סביר, אלא בשיעור של למעלה מ- 50%, דהיינו, במאזן ההסתברויות. מצאתי כי החשבונית, עדותו של רוני, עדותו של לירן, עדותו של זיידי, וכן אישור הפקדת השיקים, כל אלה די בהם כדי לעמוד בדרישת ההוכחה במאזן ההסתברויות. סכומי ההמחאות שהופקדו, כפי שנרשם באישור ההפקדה, היה גבוה מהמחיר ששולם עבור המכונה כטענת התובעת, שהרי סכום ההמחאות היה 531,876 ₪, בעוד שסכום החשבונית היה 317,000 ₪ בלבד. לירן הסביר זאת בכך שנרכשו 2 מכונות ואילו רוני מסר בעדותו כי נרכשו 3 מכונות ושני מתקני מחזור. לא ניתן הסבר לשוני זה בגרסאות והדבר נותר בסימן שאלה. יחד עם זאת, השאלה אשר עלינו לשאול היא, האם יש באותן אי התאמות שבגרסאות, כדי להפר את מאזן ההסתברויות, לחובתה של התובעת, לעניין השאלה, האם היא זו אשר רכשה את המכונה מאמירי והאם היא שילמה תמורתה. מצאתי שבנסיבות העניין, התשובה לכך שלילית. בין אם השיקים שהופקדו באו בתמורה ל- 2, או ל- 3 מכונות, עדין נותרת בעינה מסקנתי העובדתית, כי התובעת רכשה מכונה מסוג המכונה דנא, אשר כפי שיפורט בהמשך, היא המכונה אשר מצויה היום ברשותו של הנתבע, מחברת אמירי ובתמורה מלאה. העדר הסבר להבדל בגרסאות לעניין מספר מכונות שנרכש, אינו מוביל למסקנה שהתובעת לא רכשה את המכונה מאמירי. אשר על כן, ולסיכומו של פרק זה, אני קובע כי התובעת רכשה מאמירי מכונה מסוג המכונה נשוא התובענה. גניבת המכונה אכן, אין המדובר הוא במקרה דנן בחפץ בעל ממדים קטנים, אשר ניתן לגנוב אותו בהירף עין. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לצורך גניבתה של מכונה מסוג המכונה דנא, יש צורך בשעות עבודה רבות ובהובלה באמצעות מנוף ומשאית. יחד עם זאת, מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח, כי המכונה שרכשה מאמירי נגנבה מתחנת הדלק בפתח תקווה. הוכח שבתקופה שבה נגנבה המכונה, תחנת הדלק לא הייתה פעילה, כך שלא היה מעקב עין צמוד על המכונה במהלך כל הימים. לירן מסר בתצהירו, כי הפעם האחרונה שנראתה המכונה הייתה ב- 9/9/02 וכי נודע על הגניבה ביום 25/9/02, וכי באותו היום הוגשה תלונה במשטרה. בתמיכה לכך, הוגש העתק התלונה למשטרה, נספח ד' לתצהירו של לירן. גם רוני מסר בתצהירו, כי משנודע לו מפי מנהל החברה דאז, שהמכונה נגנבה, הוא ביקר במקום וראה שהמכונה איננה, נגנבה כלשונו, וזאת לאחר שרוני עצמו הוחשד על ידי מנהל החברה, שהוא זה שגנב את המכונה. רוני גם מסר בתצהירו, כי לאחר זמן מסוים, פנה אליו אדם מבאר שבע על מנת שיתקין עבורו מכונה לשטיפת מכוניות, אך כשהוא הגיע למקום, הוא הבחין שמדובר במכונת השטיפה שנגנבה מפתח תקווה ולכן סירב להתקין אותה. בחקירתו הנגדית הרחיב רוני את נסיבות אותו האירוע ומסר שלקחו אותו במרצדס סגורה עם וילונות סגורים, הכניסו אותו לתוך האנגר, הראו לו את המכונה, החזירו אותו לאוטו ולבאר שבע. הוא אינו יודע לאיזה כפר לקחו אותו ואינו יכול להסביר מי לקח אותו ולאן. זאת הסיבה לכך שלא פנה למשטרה, למרות שידע כבר אז כי המדובר הוא במכונה הגנובה. על דבר אותו האירוע הוא מסר לאחד מן הבעלים של התובעת, ג'ק כהן, כחצי שנה לאחר מכן, בעת שאותו אדם פנה אליו כדי לקבל חשבונית. תלונה נוספת למשטרה הוגשה על ידי התובעת מיד לאחר שנמצאה המכונה ברשותו של הנתבע. אמנם, מצופה היה מרוני שלא ישמור לעצמו את הידיעה כי המכונה הגנובה נמצאת במקום כלשהו, בכפר כלשהו בדרום, וכי ידווח על זיהוי המכונה למשטרה. הסברו של רוני למחדלו זה, אינו ברור דיו, אך אין בכך כדי לפגוע במסקנה, המוסקת במאזן ההסתברויות, כי המכונה נגנבה, כאשר עדותו של לירן בעניין זה, לא נסתרה. אכן רוני העיד כי לצורך פירוק המכונה, נדרשות שעות רבות, אך בנסיבות בהן המדובר הוא בתחנת דלק אשר הייתה סגורה, לא ניתן להסיק מכך באופן ישיר שלא ניתן לגנוב בשל כך מכונה מסוג המכונה דנא. לא למותר לציין, כי העד גבי בייבוץ' נשאל בחקירה חוזרת, אם גניבת מכונות מסוג כזה הוא דבר שכיח אם לאו. העד השיב (עמוד 10 שורה 3 לפרוט'), כי עד כמה שזכור לו היו מקרים כאלה בעבר. צודק הנתבע משטען בסיכומיו, כי קיימות גרסאות מספר באשר למועדי התקנת המכונה וגניבתה ואפנה לעניין זה למועדים השונים שפורטו בסיכומים. יחד עם זאת, ובעיקר בהתחשב בכך שחלפו כ- 9 עד 10 שנים ממועד הגניבה, אינני סבור כי יש להסיק מכך מסקנה, כי המכונה לא נגנבה. טענה נוספת בפי הנתבע היא, כי המכונה פורקה בצו בימ"ש ולא נגנבה. אני דוחה טענה זו בהעדר הוכחות לביסוסה. אין מחלוקת כי היה צו של בימ"ש אשר הורה על פירוק המכונה. יחד עם זאת, העד לירן העיד כי נעשו נסיונות לאשר את המשך פעילות התחנה ומכל מקום, אין בפני כל ראיה לכך כי המכונה נעלמה מתחנת הדלק בפתח תקווה, על דרך של ביצוע צו של ביהמ"ש ולא כתוצאה מגניבה. עוד נטען על ידי הנתבע, כי רוני עצמו, בעדותו, מסר שהוא חשד בקיומה של "עסקה סיבובית" וכי זו סיבה נוספת לכך שלא מסר למשטרה, כאשר ראה את המכונה בכפר בדרום, לאחר שנגנבה. מכאן מבקש הנתבע ללמוד, כי המכונה לא נגנבה אלא כי היה תיאום כלשהו, אשר פרטיו אינם ברורים. התרשמותי היא, כי אותו חשד שעלה במוחו של רוני, הוא בגדר השערה, אישית שלו, ולא די בדברים אלה שאמר כדי להצביע על כך שהתובעת או מי מטעמה הייתה מעורבת בהעלמותה של המכונה באופן שלא נגנבה, כפי שטוען הנתבע. בסופו של יום, שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח, הגם שלא מעבר לספק סביר, כי אם במאזן ההסתברויות, שהמכונה שרכשה נגנבה. זיהוי המכונה נשאלת השאלה, האם המכונה אשר נמצאה ברשות הנתבע, היא המכונה אשר נרכשה על ידי התובעת מחברת אמירי. טענת הנתבע היא, כי לא כך הדבר וכי בכל מקרה, הוא לא קנה מכונה אלא קנה חלקים של מכונה. בתמיכה לגרסתו זו העיד הנתבע עצמו והוא חוזר על הדבר מספר פעמים בתצהיר העדות הראשית שלו. כן מופיע הדבר בחוות דעתו של תורג'מן, אשר תמציתה הובאה לעיל. על האפשרות להרכיב מכונה לשטיפת מכונות מחלקים של מכונות שונות, העיד גם העד בייביץ', כפי שראינו לעיל. לכאורה מדובר הוא בטענת שובת לב ואם היה מקום לקבלה, הרי לא מן הנמנע כי המסקנה הייתה שהנתבע רכש מקעיד, לאו דווקא את המכונה אשר נגנבה מן התובעת ואשר הייתה מותקנת בפתח תקווה. ואולם, מצאתי כי לא יהא בטענה זו כדי לסייע לנתבע להוכיח את גרסתו, לפיה המכונה שברשותו, אינה המכונה שרכשה התובעת. הנתבע לא פרט אלו חלקים הוא קנה מקעיד ואלו חלקים הוא קנה מאחרים או כי היו ברשותו ממכונות שטיפה אחרות שבבעלותו. לא רק זאת, אלא כי מן הידועות עולה כי אמירי היא היבואנית הבלעדית של המכונות מסוג המכונה בישראל וכי בסה"כ קיימות כ- 100 מכונות כאלה בארץ. רוני העיד, ועדותו לא נסתרה כלל וכלל בעניין זה, כי הוא זיהה בודאות את המכונה כמכונתה של התובעת. העד מסר פרטים לגבי הצבע של המכונה, הצבע של המברשות, סוגו של מתקן המחזור וצבעו והמסננים, תוך ציון כי מתקן מסוג זה נרכש על ידי התובעת יחד עם המכונה וכן תוך הדגשה כי מתקנים כאלו בודדים בארץ וכי אף אחד לא נגנב פרט למכונה דנא. מצויה גם עדותו של גבי בייבוץ' אשר גם הוא זיהה את המכונה. הוא זיהה מספר בלוח החשמל אשר תואם את המספר שנמסר מטעם החברה היצרנית מחו"ל, אשר ייצאה את המכונה לאמירי ואמירי היא זאת אשר מכרה את המכונה לתובעת. נכון הדבר כי בחלקים אחרים של המכונה, לא נמצאו מספרי זיהוי, אלה נתלשו או דהו באופן שלא ניתן לקרוא אותם. יחד עם זאת, מצאתי שדי בהימצאותו של המספר האמור, יחד עם זיהויו של רוני, זיהויו של בייבוץ' והעובדה שבצד המכונה נמצא ברשות הנתבע מתקן מחזור זהה לחלוטין בסוגו ו בצבעו למתקן המחזור שקנתה התובעת, יחד עם המכונה, כדי להוות הוכחה במאזן ההסתברויות ואף מעבר לכך, שהמכונה שמצויה כיום אצל הנתבע, היא המכונה שרכשה התובעת. אינני מתעלם מדבריו של העד בייבוץ' לפיהם רק אחד המספרים תאם את נתוני היצרן וכי עד כמה שזכור לו מספרים אחרים לא תאמו (עמוד 8 שורות 20-21 לפרוט'). העד לא מפרט אלו מספרים תאמו ואלו לא, וגם לא נשמעה כל עדות מטעם הנתבע בעניין זה. לא ידוע לנו אם המדובר הוא בחלקים קטנים או גדולים ומשמעותיים. בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שהגרסה לפיה הנתבע רכש חלקים מכונה עלתה לראשונה רק בתצהיר עדותו הראשית, ובהעדר ראיה מטעם הנתבע בעניין זה, הרי נותרת בעינה המסקנה, כי מכונת השטיפה, יחד עם המתקן שלה, היא המכונה שנרכשה על ידי התובעת. מנהלים ובעלי מניות בתובעת בפי הנתבע טענות שונות באשר לבעלי המניות בתובעת בתקופות השונות ובאשר למנהליה. לעניינים אלה אין כל רלוונטיות למחלוקות שבפניי. התביעה היא תביעתה של חברה, אשר היא אישיות משפטית נפרדת מממנהליה ומבעלי מניותיה ויהיו אלה אשר יהיו, החברה היא זו אשר רכשה את המכונה והיא זו אשר תובעת בפני היום. העד לירן הוא בעל מניות בחברה ונסיבות העברת המניות אליו אינם מענייננו כאן. תקנות השוק סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968 מורה, כדלקמן: "נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר, אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב". טוענת התובעת וכפי שנראה בהמשך, בצדק רב, כי לא התקיימו תנאי הסעיף, אשר עשויים היו להקנות לנתבע הגנה מפני תביעתה של התובעת. מצאתי שהנתבע לא רכש את המכונה ממי שעוסק במכירת חפצים מסוגו של הממכר. לא מונחת בפני כל ראיה לכך שקעיד, מוכר המכונה לנתבע, עסק במכירת מכונות לשטיפת מכוניות. אין כל עדות מטעם מי שנכח במקום "עסקו" של קעיד כי היו שם מכונות שטיפה למכירה, והרי במקום היו שלוש מן הדמויות המוכרות לנו: רוני, הנתבע ונעים. אף לא אחד מן האנשים האלה העיד כי במקום היו מכונות לשטיפת מכוניות. הנתבע מסר בתצהירו כי ראה במקום מכונות, חלקן חדשות וחלקן משומשות, אך לא ציין בשום מקום כי המדובר הוא במכונות לשטיפת מכוניות ונראה שלא במכונות מסוג זה מדובר היה. נעים גם מסר כי הוא מכיר את קעיד ממקרים בהם הציע לו האחרון מכוניות משומשות למכירה. נראה כי עיסוקו של קעיד היה, בין היתר, מכירת מכוניות ומכל מקום, אין כל ראיה לכך שהוא עסק בעסק שעניינו מכונות לשטיפת מכוניות. די היה בקביעה האמורה כדי לדחות את טענתו החלופית של הנתבע, כי רכש את המכונה בתנאי תקנת השוק. ואולם, מצאתי כי גם יתר התנאים לא התקיימו במקרה שבפניי. מצאתי כי הנתבע לא קנה את המכונה במהלך הרגיל של עסקיו של קעיד. היא נמכרה בסכום לא מבוטל, בתשלום במזומן, ללא חשבונית או קבלה; הנתבע ונעים נלקחו לביתו של קעיד בשעת ערב מאוחרת, כאשר חלק מהמכונה אוחסן במחסן וחלק בבית - בחצר; טענתו של הנתבע, כי הוא ביקש לרכוש חלקים לשדרוג המכונה ולא מכונת שטיפה, עלתה, למעשה, רק בתצהיר עדות ראשית. למעשה לא מונחת בפני כל ראיה לכך, כי המכונה נמכרה לנתבע במהלך העסקים הרגיל. עוד, לא ניתן לומר שהנתבע קנה את המכונה וקיבל אותה לחזקתו בתום לב אלא נהפוך הוא, הוא רכש את המכונה בנסיבות אשר אמורות היו לעורר חשד לגבי זכותו של המוכר במכונה ומן הראיות עולה, כי אכן התעורר חשד מסוג זה אצל הנתבע. אמנם, בסעיפים 17 ו- 18 לתצהיר עדותו הראשית מוסר הנתבע כי מעולם לא עלה חשד בדבר אי כשירותם של החלקים שקנה מקעיד וכי כל הסימנים דחו כל אפשרות של גניבת מכונה באישון לילה. ואולם, בהודעתו במשטרה מיום 30.10.05 מסר הנתבע גירסה שונה ואפנה לשורות 18 ו- 19, שם נרשם "... אני שאלתי כמה פעמים את קעיד אם הכל בסדר ושמהכונה לא גנובה, והוא, קעיד, אמר שהכל בסדר ומתי שאני צריך אותו שאני ירים לו טלפון במידה ויש בעיה והוא יבוא". גירסה שונה מזו מסר הנתבע בתשובות לחקירה נגדית בעדותו בפני: כאשר הוא נשאל "אם כשאתה קנית את המכונה לא עלה לך שום חשד, אז גם נושא שבאופן טבעי לא היית אמור לשאול את קעיד האם זו מכונה גנובה או לא, השיב הנתבע: "לא שאלתי אותו. מי נותן 150,000 ₪ שיש לו חשד" (עמ' 61 שורות 24-26 לפרוטוקול). לא צריך לומר כי דברים אלה סותרים בעליל את מה שמסר הנתבע במשטרה כי שאל את קעיד כמה פעמים אם המכונה גנובה. לא רק זאת, אלא שהנתבע נשאל על ידי החוקר:"שאלת בעל פה באם המכונה שאצלך מפתח תקווה, מדוע שאלת את זה?" ותשובתו של הנתבע היתה: "כי אחד הטכנאים של ציקטו אמר לי שהיה סיפור בפתח תקווה של המכונה הזו לפני שאני קניתי אותה, דיברו עליה כל הטכנאים, הרבה אנשים הציעו את המכונה למכירה, היא היתה אצל מישהו אחר, אני לא יודע אצל מי. זה מה שאני שמעתי מטכנאי וסוכנים שהציעו אותה למכירה". עוד נשאל הנתבע: "מאיפה ידעת שהמכונה שהציעו למכירה לפני שקנית את המכונה הזו, שאכן מדובר באותה מכונה" ותשובת הנתבע: "כי היא היתה מדוברת וזה היה אותם אנשים. אין לי הרבה מושג לגבי המכונה. שמעתי שמועות. תמיד קנית מכונה מהחברה ציקטו, כל דבר, ואני לא מושג אם מה ששמעתי לפני הקנה האם מדובר במכונה שאני קניתי". מן האמור לעיל, אני למד, בעליל, כי אצל הנתבע התעורר חשד באשר למכונה שעמד לרכוש מקעיד, האם המדובר היה באותה מכונה מפתח תקווה שהיו שמועות לגביה. משמצא הנתבע לנכון לקנות את המכונה למרות הספקות, הרי יש לומר כי הוא בחר לעצום עיניו מלהמשיך ולהתחקות ולברר את הזכויות במכונה. היה על הנתבע לא להסתפק בתשובותיו הכלליות של קעיד, תשובות שסביר להניח שהיו מתקבלות מכל סוחר ברכוש גנוב, אלא היה עליו להעמיק ולחקור ולברר את העניין עד תום. התוצאה היא, כי הנתבע לא רכש את המכונה בתנאי תקנת השוק והגנת סעיף 34 לחוק המכר, אינה עומדת לו. תום ליבה של התובעת טוען הנתבע, כי התובעת אינה זכאית לסעד המבוקש שהוא מסוג הסעדים מן היושר, באשר היא באה לבית המשפט כשידיה אינן נקיות. יש לדחות טענה זו וזאת מנימוקים הבאים: הנתבע לא הוכיח שהמכונה פורקה על פי צו בית משפט והטענה כי היא נגנבה התקבלה על ידי. עניין נסיבות העברת המניות בתובעת אינו רלבנטי. הגם שנמצאו אי התאמות כאלה או אחרות בעדויות התובעת, והתייחסתי בדברים דלעיל, לא ניתן לומר כי התובעת העמידה עדים לא מהימנים. גם אם לא השיבה התובעת, באופן חלקי, להליכים מקדמים שנתבקשו על ידי הנתבע, הרי היה על הנתבע לבקש צווים מתאימים מבית המשפט ולא ניתן להסיק מכך כי ידיה של התובעת אינן נקיות בהליך זה. טענת הבעלות של התובעת במכונה התקבלה. הגניבה הוכחה. לא מצאתי פגם בהתנהלות כספית של החברה, ובוודאי לא פגם אשר מצביע על ידיים לא נקיות. סוף דבר גירסאותיה העובדותיות של התובעת לא היו נקיות מספקות ועל הדברים עמדתי במהלך כתיבת פסק דין זה. נקודות עובדתיות מסוימות נותרו בסימן שאלה ואחרות , לא עלו בהכרח בקנה אחד עם רעותן. יחד עם זאת וכפי שציינתי לעיל, יש לקחת בחשבון כי רכישת המכונה ואירוע הגניבה אירעו לפני שנים לא מעטות, וכן אין המדובר הוא בליקויים בעלי משמעות יתרה, ומכל מקום, לא בעלי משקל כזה אשר יהיה בו כדי להטות את קו המאזניים, במאזן הסתברויות, לחובתה של התובעת. פירוש הדברים הוא, כי למרות סימני השאלה האמורים, מצאתי כי במאזן ההסתברויות, עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה, דהיינו, כי רכשה את המכונה נשוא התובענה, כי זו נגנבה ממנה, היא נמצאה ברשותו של הנתבע, ואילו הנתבע אינו זכאי לה, באשר הוא אינו עומד בתנאי תקנות השוק. אשר על כן, אני מצהיר כי המכונה נשוא התובענה הינה בבעלות התובעת ועל הנתבע למסור חזקה במכונה לתובעת וזו רשאית לקבלה מהנתבע. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום האגרה ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומי האגרה ועד התשלום בפועל. כן ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ₪. זכות ערעור תוך 45 יום . בעלותרכבשטיפת מכוניות