קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעלות על שטח שנוצר מתחת לתוספת בניה: 1. תובענה לסעד הצהרתי, בה מתבקש בית המשפט לקבוע, כי זכויות הבעלות בשטח של כ-39 מ"ר, התחום במעטפת, אשר נוצר מתחת לתוספת בנייה שבנו המבקשים כהרחבה לדירתם שברח' גת 13/2 בירושלים, שייכות למבקשים. כמו כן נתבקש צו המורה לרשם המקרקעין לרשום את השטח כצמוד לדירת המבקשים. רקע עובדתי 2. המשיבה 1 היא אגודה שיתופית רשומה (להלן- האגודה), אשר נוסדה בשנות ה-50 ונרשמה בספרי המקרקעין כחוכרת ראשית של מקרקעין בשטח כ-40 דונם, שבבעלות הקק"ל, בשכונת קריית משה בירושלים. על המקרקעין בנויים 17 בניינים המכילים 239 דירות, הרשומים כולם כבית משותף אחד (להלן-הבית המשותף). הדירות נרשמו על שם חברי האגודה בחכירת משנה, ועם הזמן הועברה זכות החכירה הראשית בחלק מן הדירות על שם הדיירים-חברי האגודה. יתר החברים רשומים עדיין כחוכרי משנה של האגודה. 3. המבקשים הם בני זוג, חברי האגודה וחוכרים ראשיים של דירת מגורים בשטח 73 מ"ר בבית המשותף, הידועה כגוש 30138 חלקה 35 תת חלקה 20 (להלן- דירת המבקשים). מתחת לדירת המבקשים, בקומת המרתף, מצויה תת חלקה 19, המוחכרת לאגודה ומשמשת כמשרד האגודה (אף כי כיום לא נעשה בה שימוש בפועל כמשרד האגודה). על פי הרישום בספרי המקרקעין, מתוארת יחידה זו כ"משרד" בשטח 32 מ"ר, אשר לו צמודים כל המחסנים והמקלטים בבית המשותף, וכן "כל השטח הבלתי בנוי דהיינו השטח מחוץ לבלוקים". מתכונתו הייחודית של הבית המשותף ורישום ההצמדות באופן זה התאפשרו נוכח רישומו של הבית המשותף בשנות ה-50. 4. בשנת 2003 אישרה עיריית ירושלים תכנית בינוי והרחבה (להלן- תכנית ב/115), המאפשרת להרחיב את דירות הבית המשותף באופן הבא: הוספת קומה נוספת מעל לדירות הגג, והרחבה של 4.5 מטר אל מחוץ לגבול הבניין לשאר הדירות בבית המשותף. 5. במהלך שנת 2007 רכשו המבקשים את דירתם. טרם הרכישה, הגיעו המבקשים להסכמות עם האגודה לפיהן תיתן האגודה את הסכמתה להרחבת דירת המבקשים כלפי חוץ בהתאם לתכנית ב/115, וכשתחפוץ האגודה להרחיב את תת חלקה 19, תישא האגודה בחלק מהעלויות הכספיות הכרוכות בהרחבת דירת המבקשים (ראה ס' 18 לכתב התובענה, נספח ו' לתובענה, וכן עדות המבקש בע' 14 לפרוטוקול). בהמשך לסיכום זה, חתמו הצדדים על הסכם בו נקבע, בין היתר, כי המבקשים מסכימים לתיקון תקנון הבית המשותף, כדלקמן: "11. שני הצדדים מאשרים בזה ומסכימים, כי התקנון המצורף להסכם זה יחד עם התשריט, הוא מהווה מעתה תקנון הבית המשותף לכל דבר ועניין על כל הנובע ממנו, ומתחייבים להתנהל על פיו גם אם טרם יירשם. 12. במידה ותוגש בקשה לרישום תקנון זה כתקנון הבית המשותף במרשם המקרקעין, או כל הליך אחר שהתוצאות המבוקשות ממנו הן מימוש הרשום בתקנון זה, יש לראות את הצדדים כמסכימים ומצטרפים לבקשה כזו" (להלן-ההסכם. ראה נספח ב' לתשובת האגודה). להסכם צורפה טיוטה של התקנון המתוקן. בתקנון המתוקן גופו, בחלק המתייחס למבנה 2 (הוא המבנה בבית המשותף בו מצויות דירת המבקשים ותת חלקה 19), נקבע כדלקמן: "בעלי הזכויות בתת חלקה 19 משיירים לחלקה זו את הבעלות והזכות הקניינית בשטח המיועד להרחבת תת חלקה 19, היינו: 4.5 מטר ברוחב כל היחידה. בעלי הזכויות בתת חלקה 19 יהיו רשאים לתקן את צו הרישום כך ששטח זה ירשם כחלק בלתי נפרד מתת חלקה 19" (ראה נספח א' לתשובת האגודה). 6. המבקשים אכן מימשו את זכותם והרחיבו את דירתם כפי שסוכם. כתוצאה מן ההרחבה, נוצר מתחת לשטח ההרחבה של דירתם חלל מקורה, תחום בקירות, בשטח של כ-39 מ"ר, הצמוד פיזית לתת חלקה 19. זהו שטח המחלוקת (להלן- שטח המחלוקת). 7. לטענת המבקשים, בתום ביצוע עבודות ההרחבה נודע להם כי קיימת החלטה של האסיפה הכללית של חברי האגודה, מיום 12.9.05 (בטרם רכשו את דירתם), המקנה להם זכויות בעלות בשטח המחלוקת. החלטה זו, אחת מתוך מספר החלטות אשר נרשמו בפרוטוקול האסיפה תחת הכותרת "החלטות בנושא בניה", קובעת כדלקמן: "חלוקת מחסנים: מוחלט כי יש לחלק את המחסנים לפי עמודות, היינו: המחסנים שמתחת לכל עמודה יתחלקו רק בין אלו שנמצאים מעל אותה עמודה. המחסנים יחולקו בין הקומות הראשונות והאמצעיות, אלא אם כן ישנו הסכם אחר בין הדיירים באותה עמודה" (להלן- ההחלטה). על יסוד החלטה זו, טוענים המבקשים כי הם בעלי הזכויות בשטח המחלוקת, וכי הם זכאים לספחו לדירתם ולעשות בו שימוש כמחסן. מנגד טוענת האגודה כי היא בעלת הזכויות בשטח המחלוקת וכי שטח זה מיועד לשם הרחבת תת חלקה 19. זוהי עיקר המחלוקת שבין הצדדים. 8. עם הגשת התובענה, עתרו המבקשים למתן צו מניעה האוסר על האגודה, בין השאר, לבצע כל פעולה בהתייחס לשטח המחלוקת. בהחלטה מיום 18.1.09 (כב' השופטת מ' מזרחי) ניתן צו המניעה שנתבקש, בנימוק כי לוועד האגודה אין סמכות לפעול להרחבת משרד האגודה מבלי שניתן לכך אישור האסיפה הכללית. צו המניעה בוטל ביום 8.6.10 (החלטת כב' השופט נ' סולברג), לאחר שנתקבלה החלטת האסיפה הכללית של האגודה להרחיב את משרד האגודה (תת חלקה 19) ולהשכירו, החלטה שתוקפה אושר בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט לעניינים מינהליים, בעמ"נ 729/09 (כב' השופט מ' סובל). צו המניעה חודש, על יסוד בקשה חדשה שהגישו המבקשים, ביום 22.6.10 (החלטת כב' השופט ד' מינץ). 9. להשלמת התמונה יצוין, כי בשנים האחרונות מתנהל סכסוך בין ועד האגודה לבין חלק מחברי האגודה, הנסוב בין השאר, על אופן ניהול האגודה על ידי הועד הנוכחי בראשות יו"ר הועד מר משה ברגמן, וכן על ניסיון האגודה לבצע "תכנית הפרטה", הכוללת העברת החכירה הראשית בדירות מהאגודה לחבריה, ורישומו של כל בנין כבית משותף נפרד. הסכסוך מלווה בהליכים משפטיים שונים, אשר רובם אינם רלוונטיים לסוגיה שבמחלוקת, לבד מן המחלוקת ביחס להרחבת משרד האגודה. ועד האגודה מעוניין להרחיב את המשרד ולהשכירו, וזאת במטרה לעשות שימוש בדמי השכירות לשם הפחתת המיסים השנתיים לכלל החברים. חברי האגודה נחלקו בדעותיהם ביחס לצורך בהרחבת המשרד. ביום 11.2.09 כונסה אסיפה כללית של האגודה והתקבלה החלטה נגד הרחבת המשרד, אולם החלטה זו, וכל יתר ההחלטות שהתקבלו באותה אסיפה, בוטלו על ידי עוזר רשם האגודות השיתופיות. ביום 4.3.09 התקיימה הצבעה נוספת של האסיפה הכללית, בין השאר בנוגע לסוגיה זו. מניית קולות ההצבעה עוכבה בשל ערעור מנהלי שהגישו כמה מחברי האגודה, אולם ביום 8.4.10 ניתן, כאמור, פסק דין אשר הכשיר את הצבעת האסיפה הכללית מיום 4.3.09 ואת החלטותיה בסוגיית הרחבת משרד האגודה והשכרתו (עמ"נ (י-ם) 729/09, כב' השופט מ' סובל). מניית קולות חברי האגודה העלתה כי הצעת ועד האגודה להרחבת המשרד והשכרתו אושרה ע"י רוב החברים. הצדדים 10. התובענה הוגשה במקורה נגד המשיבים 2-3 כמשיבים נוספים, וכן נגד רשם המקרקעין, מנהל מקרקעי ישראל והמפקח על רישום מקרקעין כמשיבים פורמאליים. המשיבים 2-3 צורפו לתובענה בשל כוונת האגודה להתקשר עמם בהסכם הנוגע לשטח המחלוקת. משיבים אלה לא הגישו תשובתם לתובענה ולא התייצבו לדיון בה, ולפי דברי יו"ר האגודה, נושא ההסכם עמם ירד מן הפרק. אשר למשיבים הפורמאליים, אלה הודיעו, בתשובתם לבקשה, כי אין להם כל עמדה או עניין בתובענה וכי יכבדו כל פסק דין שיינתן, בכפוף להמצאת אישורים הנדרשים על פי דין. טענות הצדדים 11. המבקשים טוענים לזכויות בעלות בשטח המחלוקת בהתבסס על שני טעמים עיקריים: האחד, לטענת המבקשים, שטח המחלוקת אמור לשמש מחסן לדירתם. את טענתם זו הם מעגנים בהחלטת האסיפה מיום 12.9.05, במסגרתה נקבעה, לטענתם, זכותם של בעלי הדירות התחתונות לנצל את השטח שנוצר מתחת לשטח ההרחבה של דירותיהם, כמחסנים לדירותיהם. השני, נוהגה של האגודה בפועל וחובתה לנהוג בשוויון בחבריה, היינו לא להפלות את המבקשים ביחס לשאר בעלי הדירות בבית המשותף אשר סיפחו מחסנים לדירותיהם, בהסכמת האגודה. 12. האגודה טוענת כי טענות המבקשים נובעות מטעות בהבנת החלטת האסיפה הכללית, אשר נתקבלה בטרם רכשו את דירתם, והתייחסה לסוגיה שונה לחלוטין. לטענת האגודה, בבית המשותף ישנן 239 דירות, כאשר רק מתחת לחלק מהן קיים שטח חפור הניתן לשימוש כמחסן. מזה שנים מתחולל ויכוח בין בעלי הדירות על זכות השימוש במחסנים: בעלי הדירות אשר 'שפר מזלם' ומתחת לדירתם נוצר חלל טוענים כי הוא שייך לדירתם, ואילו בעלי הדירות שמתחת לדירתם אין חלל טוענים כי כל המחסנים הם רכוש משותף השייך לכלל הדיירים בבניין (וראה הסברי יו"ר אגודה בע' 27 לפרוטוקול). באסיפה הכללית מיום 12.9.05 נוצר רוב מקרי לדיירים שמתחת לדירתם קיים חלל, וכך הועברה ההחלטה. ואולם, בסמוך לאחר קבלת ההחלטה ניתן לאגודה ייעוץ משפטי לפיו זו אינה חוקית, ועל כן מעולם לא ביצעה את ההחלטה בפועל. סוגיה זו תבוא על פתרונה הסופי, לטענת האגודה, עם אישור תקנון הבית המשותף המוצע הקובע כי המחסנים יהיו רכוש משותף של כל הדירות בבית המשותף. מכל מקום, טוענת האגודה, סוגיית המחסנים איננה נוגעת כלל לחלל שנוצר בעקבות הרחבתה של אחת מן הדירות, ובמיוחד נוכח זכותה המקבילה של האגודה להרחיב את תת חלקה 19. לטענת האגודה, אין לקבל את הפרשנות שמעניקים המבקשים להחלטה, שעה שעל פי פרשנותם דירה עליונה גם תרחיב את שטחה וגם תיטול את השטח שנוצר מתחת להרחבה כמחסן, בעוד הדירה שמתחתיה לא תהיה זכאית אפילו להרחיב את שטחה. יתר על כן, החלל שנוצר מתחת להרחבת הדירה העליונה, ואשר יסופח, לשיטת המבקשים, לדירה העליונה, יחסום את האור והאוויר של הדירה התחתונה ויקבור אותה באפילה ומחנק. האגודה מוסיפה וטוענת כי בהתאם לתכנית הבינוי, זכאית האגודה, ככל בעלי הזכויות בדירות במתחם, להרחיב את תת חלקה 19. המבקשים מימשו את זכויותיהם והרחיבו את דירתם, אולם הם מבקשים למנוע מן האגודה לממש זכות דומה. עוד היא טוענת כי המבקשים מנועים מלהתנגד להרחבת דירת האגודה, וזאת מכוחו של סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, הקובע כי בעל דירה שהורחבה ייראה כמי שהסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת באותו בנין. ולבסוף טוענת האגודה, כי המצב העובדתי והמשפטי היה נהיר למבקשים עוד בטרם רכשו את דירתם: יו"ר האגודה נפגש עם המבקשים והבהיר להם כי שטח המחלוקת מיועד להרחבת משרד האגודה. בהתאם לכך חתמו המבקשים על ההסכם הקובע כי שטח המחלוקת מיועד להרחבת תת חלקה 19. דיון והכרעה 13. על פי הרישום בלשכת רישום המקרקעין, כל השטחים בתחום הבית המשותף שאינם בנויים, "היינו השטח מחוץ לבלוקים", רשומים כצמודים בהצמדה ייחודית לתת חלקה 19 (נספח א2 לתובענה). אין חולק כי הצמדה זו כוללת גם את שטח המחלוקת, ולפיכך לאגודה זכות קניינית בשטח המחלוקת. 14. מן ההיבט התכנוני, זכאית האגודה להרחיב את תת חלקה 19 בהתאם להיתר בניה אשר קיבלה מעיריית ירושלים, מכוח תכנית ב/115. המבקשים הגישו התנגדותם למתן היתר הבניה לוועדה המקומית לתכנון ובניה, אולם טענותיהם נדחו, וכן נדחה ערעורם לוועדת הערר. האגודה זכאית להרחיב את תת חלקה 19, גם מכוח החלטת האסיפה הכללית מיום 4.3.09 בה אושרה הצעת וועד האגודה להרחיב את תת חלקה 19 ולהשכירה תמורת דמי שכירות שישמשו להפחתת המיסים החלים על חברי האגודה. 15. המבקשים סברו אף הם, בטרם נודע להם על החלטת האסיפה הכללית מיום 12.9.05, כי האגודה זכאית להרחיב את תת חלקה 19 כיחידה עצמאית ונפרדת, מכוח תכנית ב/115, וסיכמו עם האגודה פרטים בנוגע לאופן הרחבת דירתם ותת חלקה 19 (ס' 18 לתובענה, וכן נספח ו' לתובענה. כן ראה הסכמת המבקשים כי תת חלקה 19 עונה על הגדרת "דירה" בחוק המקרקעין, בע' 17 לפרוטוקול). בהתאם לכך אף חתמו על הסכם עם האגודה, לפיו יתמכו בתקנון הבית המשותף החדש, הקובע כי שטח המחלוקת יוותר בבעלות האגודה וייועד להרחבת תת חלקה 19 (נספחים א ו-ב לכתב התשובה, סעיפים 11-13 להסכם, וכן בע' 14-15 לפרוטוקול). 16. אם כן, הזכויות בשטח במחלוקת הן זכויותיה של האגודה, הן על פי הרישום הקיים והן על פי הבקשה לתיקון צו הבית המשותף והתקנון המצורף לה, שטרם אושרו עד כה. המבקשים לא הוכיחו כי קיימת לאגודה מניעה קניינית או תכנונית לביצוע ההרחבה, וממילא לעשות לשם כך שימוש בשטח המחלוקת. אלא שעיקר טענתם של המבקשים היא, כאמור, כי האגודה ויתרה על זכותה זו בהחלטת האסיפה הכללית מיום 12.9.05, ועל כל פנים, כי על האגודה לוותר על זכותה זו ולהעניק את הזכויות בשטח המחלוקת למבקשים, לאור נוהגה של האגודה בפועל וחובתה לנהוג בשוויון בין חבריה. כפי שיפורט להלן, המבקשים לא הוכיחו כי טעמים אלה מקנים להם זכות כלשהיא בשטח המחלוקת. ההחלטה מיום 12.9.05 17. עוד בטרם נבחן את לשון ההחלטה ופרשנותה, יש להקדים ולציין כי הצדדים חלוקים ביחס לתוקפה של ההחלטה מיום 12.9.05 והיקף תחולתה: לטענת האגודה, בסמוך לאחר קבלת ההחלטה, סברה האגודה כי זו אינה תקינה משפטית, ולכן פנתה לייעוץ משפטי אצל עו"ד איתמר כהן, אשר הודיע לה כי ההחלטה אינה חוקית. לפיכך נמנעה האגודה מליישם את ההחלטה בפועל (בע' 28, 27). עוד נחלקו הצדדים בשאלה האם ההחלטה חלה רק על המחסנים הקיימים מתחת לבניין המקורי, כטענת האגודה, או גם ביחס לשטחים שנוצרו לאחר מועד קבלתה, כטענת המבקשים. גם אם נניח לטובת המבקשים כי ההחלטה תקפה מבחינה משפטית, וכי היא חלה גם על שטח שנוצר לאחר קבלת ההחלטה, לא ניתן להסיק מלשון ההחלטה כי היא יוצרת למבקשים זכויות בשטח המחלוקת. לא ניתן ללמוד מלשון ההחלטה כי לבעלי דירות עליונות קיימת זכות להרחיב את דירתם ובנוסף להצמיד את החלל שנוצר בעקבות ההרחבה כמחסן לדירתם, תוך פגיעה בזכות ההרחבה של דירות תחתונות. המבקשים אף לא הוכיחו כי זו הייתה כוונת חברי האגודה שקיבלו את ההחלטה, וההיפך הוא הנכון: גדעון ברמץ, אשר נטל חלק באסיפת החברים שהתקיימה ביום 12.9.05, העיד מטעם המבקשים, כי ההחלטה אינה מעניקה לדירה עליונה זכות לפעול בדרך זו (בע' 44). גם לשיטת המבקשים, במידה ותת חלקה 19 הייתה מוחכרת לאדם פרטי ולא לאגודה, אזי לא ברור האם היו הם זכאים לספח את שטח המחלוקת לדירתם, וזאת בשל זכות בעלי הדירה התחתונה להרחיבה לפי תכנית ב/115 (בע' 10, 18 לפרוטוקול). 18. המבקשים טוענים כי יש להבחין בין מצב בו תת חלקה 19 הייתה מוחכרת לאדם פרטי, לבין ענייננו, בו תת חלקה 19 מוחכרת לאגודה. לטענתם, ההחלטה קובעת כי האגודה מוותרת על שטחים אשר פורמאלית מוצמדים לה, כדי לאפשר הצמדת מחסנים לדירות של חברים באגודה. מכאן שהאגודה ויתרה על זכותה הקניינית בשטח המחלוקת, המיועד להרחבת תת חלקה 19, לטובת סיפוחו כמחסן למבקשים (בע' 18). לא ניתן לקבל טענה זו. לאגודה (ולמעשה, לכלל חבריה) זכויות קנייניות בשטחים הרשומים על שמה, והיא רשאית לקבוע אלו מן השטחים הצמודים לתת חלקה 19 יועברו לבעלות בעלי הדירות בבית המשותף, ואילו שטחים יוותרו צמודים לתת חלקה 19. ויתור האגודה על זכותה הקניינית צריך להיות מפורש, בהתאם להלכה כי "רק בהירות הסכמית, בלא ספקות וסימני שאלה יכולה להוות בסיס לפגיעה בקניינו של הזולת" (רע"א 5530/09 גולובנציץ נ' וידער, ניתן ביום 23.9.09). בענייננו, לשון ההחלטה כפשוטה אינה מלמדת כי האגודה ויתרה על בעלותה בשטח המחלוקת או על זכותה להרחבת תת חלקה 19, והמבקשים לא הוכיחו אחרת. יתרה מכך, התנהלות האגודה מוכיחה כי ההיפך הוא הנכון: אין חולק כי בעת שהמבקשים רכשו את דירתם חתמו הצדדים על ההסכם הקובע כי המבקשים יתמכו בבקשה לרישום תקנון הבית המשותף החדש. עיון בתקנון המתוקן, אשר צורף להסכם, מעלה כי נערכה אבחנה ברורה בין השטחים הצמודים למשרד האגודה, לרבות מחסנים ומקלטים, אותן חפצה האגודה להעביר לרשות בעלי הדירות בכל בניין בבית המשותף, כרכוש משותף, לבין שטח המחלוקת, לגביו נקבע במפורש כי "בעלי הזכויות בתת חלקה 19 משיירים לחלקה זו את הבעלות והזכות הקניינית בשטח המיועד להרחבת תת חלקה 19..." (נספח ו' לתובענה, נספחים א-ב לכתב התשובה, ראה גם סעיף 18 לתובענה, וכן בע' 14 לפרוטוקול). זאת ועוד. האגודה פעלה להוצאת היתר בניה להרחבת תת חלקה 19, פעלה ממושכות לאישור ההרחבה ע"י האסיפה הכללית, ואף החלה לבחון אפשרות לביצוע עבודות הבניה בשטח המחלוקת. האגודה אף נתנה הסכמתה להרחבת דירת המבקשים, ולנשיאה חלקית בעלויות ההרחבה, מתוך הנחה שבעתיד תוכל לבצע הרחבה דומה. כל אלה מוכיחים כי האגודה לא ויתרה על זכותה בשטח המחלוקת. חובת השוויון ונוהג בפועל 19. המבקשים טוענים לזכותם בשטח המחלוקת בהתבסס על נוהגה של האגודה בפועל, ובהתאם לחובתה לנהוג בשוויון בין חבריה. לטענתם, מאחר ומספר בעלי דירות בבית המשותף סיפחו לדירתם כמחסן חלל שנוצר כתוצאה מהרחבת דירתם, והאגודה לא התנגדה למהלך זה, היא מנועה מלהתנגד לסיפוח השטח שבמחלוקת לדירת המבקשים, באשר חלים עליה עקרונות יסוד מהמשפט הציבורי, ובכללם חובתה לנהוג בשוויון עם כל החברים. 20. הפסיקה אכן הכירה באפשרות להחיל עקרונות מהמשפט הציבורי גם על אגודות שיתופיות, ובכלל זה את עקרון השוויון (ע"א 10419/03 דור נ' רמת הדר-כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, ניתן ביום 5.9.05). אולם הטוען להפליה אינו יוצא ידי חובתו בהפרחת הטענה לחלל האוויר ללא תמיכתה בנתונים ממשיים (ע"א 6319/05 קנדרה (ישראל) בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל, ניתן ביום 12.1.09). בענייננו, המבקשים לא הניחו כל תשתית ראייתית לטענתם כי האגודה הפלתה אותם ביחס לחברים אחרים באגודה. ודוק, על אף שהבית המשותף מונה 239 דירות, המבקשים לא הציגו אף לא מקרה אחד, בו סופח מחסן לדירה עליונה, מכוחה של ההחלטה, על חשבון שטח ההרחבה של הדירה שמתחתיה (וראה בע' 19 לפרוטוקול). יו"ר האגודה נשאל בחקירתו אודות מספר בעלי דירות (חמיאל, זמיר ונהיר) אשר סיפחו לדירתם חלל שנוצר כתוצאה מהרחבת דירתם, והאגודה לא התנגדה למהלך זה. אולם התברר כי מקרים אלו שונים מהותית מענייננו, שכן מתחת לדירות אלו לא מצויה דירה אחרת, ועל כן הצמדת החלל לדירתם לא נעשתה על חשבון שטח המיועד להרחבת דירה אחרת. בנוסף, ההצמדה לא נעשתה מכוח ההחלטה אלא מכוח הסכמת דיירי אותו בניין להצמדה המסוימת (בע' 38, וכן מש/9, מש/10). יו"ר האגודה הבהיר בעדותו כי במידה ודייר אשר מתחת לדירתו מצויה דירת מרתף היה מנסה לספח לעצמו את שטח ההרחבה של דירת המרתף, האגודה הייתה מתערבת ולא מאפשרת מהלך כזה (בע' 33). עוד יצוין כי בניגוד למקרים אלו בהם ניתנה הסכמת כל דיירי הבניין לסיפוח השטחים, בענייננו קיימת התנגדות של האגודה, בכובעה כחוכרת תת חלקה 19, לסיפוח השטח שבמחלוקת כמחסן למבקשים. יתר על כן, האגודה הביאה מקרה אחר הדומה מהותית לענייננו, ובו כתוצאה מהרחבת דירה (של משפחת חרוזי), נוצר חלל מתחת לתוספת הבניה, בשעה שמתחת לדירה זו מצויה דירת מרתף בה מתגוררת משפחה אחרת (משפחת וירצבורגר). אין חולק כי השטח שנוצר כתוצאה מהרחבת דירת חרוזי ישמש את משפחת וירצבורגר להרחבת דירתה, ולא יסופח לדירת חרוזי כמחסן (ראה גם עדות ברמץ שהעיד מטעם המבקשים, בע' 44). התוצאה 21. המבקשים לא הוכיחו כי קיימת להם זכות בשטח המחלוקת, ויש לדחות את התובענה. הסעד הזמני שניתן בהחלטת בית המשפט מיום 22.6.10 - יבוטל. נוכח היקף ההליכים שנוהלו בתובענה, לרבות בבקשות הביניים, ישלמו המבקשים למשיבה 1 הוצאות בסך 15,000 ₪. בניהתוספת בניהבעלות