קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר המצאה מחוץ לתחום במעמד צד אחד: החלטה זו ניתנת בבקשת המבקשות לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנה 502 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, היתר אשר ניתן על ידי כב' השופט יעל רז-לוי, בבית משפט זה, במעמד צד אחד, ביום 7.12.09, לבקשת המשיבה, בל טכנולוגיות בע"מ. כמו כן מתייחסת החלטה זו לבקשת המשיבה לתיקון כתב תביעתה, על דרך של הוספת סעד לפיו באם ימצא כי המשיבה חבה חבות כלשהי כלפי המבקשות, ייקבע שיעורה של החבות ועוד ביקשה להוסיף ולתקן כתב תביעתה, על דרך של הוספת הצהרה לפיה מתחייבת היא להפקיד במזכירות בית המשפט ערבות בנקאית לטובת המבקשות, על מנת להבטיח את חיוביה בהליך זה, ככל שייקבע כי היא חבה חוב כלשהו למבקשות. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: המבקשות הינן חברות זרות אשר התקשרו עם המשיבה, חברה ישראלית, שעיקר עיסוקה בייצור ציוד לתעשיית המזון והכימיקלים, בהסכם לאספקת מיכלים עשויים מפיברגלאס, עבור פרויקט כריית ניקל בניו קלדוניה, פרויקט המנוהל על ידי המבקשות. המשא ומתן בין הצדדים החל בחודש נובמבר 2007, כאשר חודש ימים לאחר מכן, ביום 7.12.07, נערכה פגישה בין נציגי המבקשות לבין נציגי המשיבה בבאר-שבע ובמסגרת אותה פגישה נחתם מסמך שכותרתו Conditional Letter of Acceptance"" (להלן: "CLA") בו פורטו הסכמות שונות אליהם הגיעו הצדדים. בתוך כך נקבע כי מסמך אשר נשלח אל המשיבה בטרם אותה ישיבה שכותרתו General Terms and Conditions"" (להלן: "GTC") יהווה חלק בלתי נפרד מהסכמה בין הצדדים. לאחר הפגישה מיום 7.12.07, המשיכו הצדדים לעדכן את תנאי פרטי העסקה ביניהם, על דרך של התכתבויות רבות וזאת עד לגיבושו הסופי של ההסכם. במסגרת הסכמות הצדדים נקבע כי הצדדים מכפיפים עצמם לסמכות השיפוט הלא בלעדית של בתי המשפט בקווינסלנד אוסטרליה, בכל הליך הקשור בהזמנת העבודה, ומוותרים על כל זכות להעלאת טענה של "פורום בלתי נאות" ביחס לערכאות אלה. (סעיף 35.3 ל-GTC). בנוסף, הסכימו הצדדים כי הזמנת העבודה תתבצע בהתאם לחוקי מדינת קווינסלנד ותפורש לאורם. (סעיף 35.1 ל-GTC). עוד הוסכם כי עד למועד בו יוציאו הצדדים הסכם הזמנה רשמית, יהווה המסמך CLA, יחד עם נספחיו, את ההסכם שבין הצדדים וכי במקרה של סכסוך, חוקיה של מדינת קווינסלנד אוסטרליה, הם שיחולו על ההסכם. (סעיף 10.3 ל-CLA). ביום 31.7.2008, הובלו המיכלים אותם הזמינו המבקשות מהמשיבה, לנמל אשדוד, לצורך הובלתם אל אתר העבודה בניו - קלדוניה. לאחר הגעת המיכלים ליעדם בניו קלדוניה, העלו המבקשות בפני המשיבה טענות בדבר ליקויים שנמצאו במיכלים ועוד הוסיפו וטענו כי המדובר בליקויים המחייבים תיקונים בעלות של כ-540,000 דולר, למעלה משליש המחיר החוזי. לאור האמור, הודיעו המבקשות למשיבה כי בדעתן להגיש תביעה כנגדה בבית המשפט בקווינסלנד אוסטרליה. לנוכח האמור הזדרזה המשיבה והגישה תביעה לסעד הצהרתי לבית משפט זה, במסגרתה עתרה לארבעת הסעדים הבאים: כי עמדה בתנאי ההסכם; כי אין לה כל חבות כלפי המבקשות, כפי שהן טוענות נגדה; כי המבקשות הן אלה שהפרו את ההסכם בכך שלא אפשרו למשיבה לבדוק את הליקויים ו/או לתקנם ולבסוף עתרה לכל סעד חלופי אחר כפי שבית המשפט ימצא לנכון. יחד עם התובענה הגישה המשיבה בקשה להתיר המצאה של כתב התביעה אל המבקשות במקום מושבן באוסטרליה, על בסיס הוראת תקנה 500 (4) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), לפיה מדובר בתובענה לאכיפת חוזה אשר נעשה בתחום מדינת ישראל, ולחילופין, על פי הוראת תקנה 500 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה מדובר בתובענה על הפרת חוזה בתחום המדינה. בית המשפט נעתר לבקשה זו, במעמד צד אחד, והבקשה כעת עניינה ביטול היתר ההמצאה כאמור. בנוסף, עוד בטרם ניתנה ההחלטה בבקשה זו לביטול היתר המצאה, הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב תביעתה על דרך של הוספת סעד הצהרתי, כמפורט לעיל, כמו גם על דרך של הוספת הצהרתה בדבר נכונותה להפקיד ערבות בנקאית, להבטחת חיובי המבקשות, באם תחויב לעשות כן בסוף ההליך. טענו המבקשות, כי יש להורות על ביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום מכמה טעמים: כי לא מתקיימת אף לא אחת מן החלופות של הוראת תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי המתירה המצאה מחוץ לתחום; כי בית המשפט בישראל אינו פורום נאות לבירור התובענה; כי אין בפי המשיבה עילת תביעה טובה וכי תובענה זו לסעד הצהרתי שלילי הוגשה בחוסר תום לב ואך במטרה לסכל את הגשת תביעת המבקשות לבית משפט באוסטרליה. מטעמים אלו ביקשו המבקשות לקבוע כי הפורום הנאות לבירור התובענה הינו בית המשפט באוסטרליה ובהתאם להורות על מחיקת התובענה. דיון כדי לקנות סמכות לדון בתביעה כנגד נתבע זר, נדרש בית משפט להחליט אם יש להתיר המצאת כתב התביעה לאותו נתבע זר היושב מחוץ לתחומי מדינת ישראל. היתר המצאה שכזה, יכול שיינתן רק כאשר נתמלאו התנאים הקבועים באחת מן החלופות של הוראת תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, המקנות לבית המשפט כוח שיפוט בכל העניינים הכפופים לריבון הישראלי, גם כאשר הנתבע נמצא מחוץ לתחומי מדינת ישראל. (ראה רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co. ואח', פ"ד נ"ב (1) 109). גם כאשר מתקיימת אחת החלופות, בהוראות המשנה של תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, מסור לבית המשפט שיקול הדעת אם להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, כאשר בין שיקוליו של בית המשפט למתן היתר המצאה, עליו לשקול אם בית המשפט הישראלי הינו הפורום הנאות לדיון בתובענה, וכן לבחון האם קיימת לתובע עילת תביעה "טובה", כלשון תקנה 501 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, במובן זה שעליו לשכנע את בית המשפט שמתעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה בתחומי מדינת ישראל (ראה ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd, (ניתן ביום 4.9.07). במקרה דנן, סבורה אנכי, כי על פניו התמלאו התנאים בחלופה של תקנה 500 (4) (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי רשאי בית המשפט להתיר המצאת כתב בי דין אל מחוץ לתחום המדינה בנסיבות בהן מדובר בתובענה, בין השאר, לקבלת דמי נזק או סעד בשל הפרת הסכם בנסיבות בהן החוזה נעשה בתחום המדינה. במקרה דנן, ניתן לומר שמקום כריתת ההסכם, היה בישראל, וזאת לנוכח ההתכתבות שבין הצדדים, אשר גיבשה בסופו של יום את ההסכם שנכרת, התכתבות שנעשתה במרביתה באמצעי תקשורת אלקטרוניים. בעידן הדיגיטלי של היום, בו נחתמים מרבית ההסכמים על דרך של התכתבות דיגיטלית, אין חשיבות רבה לניתוח הדקדקני של קביעת מקום כריתת ההסכם, הנקבע בהתאם להוראות חוק המכר (מכר טובין בין- לאומי) התש"ס- 1999, על פי מקום מושבו של הצד שעשה את הקיבול האחרון. על אף זאת, סבורה אנכי כי בנסיבות דנן הפורום של בתי המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לבירור המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים. אמנם, לבית המשפט בישראל הסמכות לדון בתביעה הנדונה, הן מאחר ומדובר בתביעה לסעד הצהרתי בדבר הסכם שנכרת במדינת ישראל והן מאחר ותנית השיפוט, בהסכם שבין הצדדים, איננה מעניקה סמכות בלעדית לבית המשפט באוסטרליה, כי אם סמכות מקבילה. אולם, עדיין שאלת הפורום הנאות היא שאלה שבשיקול דעת בית המשפט אותו מפעיל בית המשפט על פי קריטריונים מקובלים. בין השאר, נדרש בית המשפט להתחשב בנסיבות כולן תוך יישום מבחן מירב הזיקות הרלבנטיות אשר להן הקשר האמיתי, המשמעותי והמהותי, למקרה נשוא הדיון. רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר, יחליט כי אין הוא הפורום הנאות. (ראה דברי השופט מ. חשין בע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה פ"ד מח (2), 72; דברי השופט שמגר בע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ פ"ד מח (1)554; ודברי כב' השופט ברק בע"א 300/84 אבו עטייה נ' ערבטיסי, פ"ד לט (1) 365) כאמור, סבורה אני כי במאזן השיקולים בנסיבות דנן, נוטה הכף אל עבר הפורום הזר. במקרה דנן, עת הסכימו הצדדים כי המשיבה לא תוכל לטעון כנגד נאותות הפורום של בית המשפט בקווינסלנד באוסטרליה, ניתן להסיק כי כוונת הצדדים היתה כי ככל שתקום למבקשות טענה בדבר ליקויים במכלים שסופקו, הרי שהפורום האוסטרלי נבחר על ידם כפורום מוסכם. אם לא די בכך, הרי שהצדדים הוסיפו וקבעו, בהסכם שביניהם, כי בכל מקרה, הדין האוסטרלי, הוא זה שיחול במקרה של מחלוקת בין הצדדים. בכך גילו הצדדים דעתם כי קיימת זיקה הדוקה לפורום האוסטרלי. מעבר לאמור, הוכחת הדין האוסטרלי בבית משפט ישראלי וניהול ההליך על פי הדין האוסטרלי כאן בארץ עשוי להביא להארכת הדיון שלא לצורך בפני פורום ישראלי וכן ליצור הכבדה מיותרת לבית המשפט אשר אינו מצוי בדין הזר בעוד שניהול המחלוקת בפורום האוסטרלי ייתר את הצורך בהוכחת הדין החל. בנוסף, לא הצליחה המשיבה לשכנעני כי לצידה עילת תביעה טובה המצדיקה בירורה בתחומי מדינת ישראל. להיפך, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי המשיבה פתחה במערכה משפטית זו, בתביעה לסעד הצהרתי שלילי, במטרה לחסום את המבקשות מלגרור את המשיבה להליך משפטי באוסטרליה, לנוכח תלונות המבקשות בדבר ליקויים במכלים שסופקו להן, תביעה אשר היה בדעתן להגיש באוסטרליה. כלל, יכולות להיות נסיבות שבהן נכון וראוי לבקש סעד הצהרתי שלילי אולם, סעד שכזה יינתן לעיתים נדירות והכל במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור לבית המשפט (ראה ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית פ"ד נח (3) 1). אולם, כאשר מוגשת תביעה לסעד הצהרתי שלילי, שכל כולה מהלך טקטי שנועד להבטיח פורום שיפוט, בבחינת שריון פורום, יימנע בית המשפט מלהעניק סעד הצהרתי שכזה ובוודאי שיימנע מלהתיר המצאה של כתב תביעה מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. ראה ספרם המנחה של פרופ' זמיר ולורד וולף: “The courts in this country will also be astute not to allow a claimant to obtain a jurisdictional advantage by the defendant who would prefer to litigate abroad and in due course would do so”. (Zamir and woolf; The Declaratory Jefendant (3rd Edition 2002)) וכן פסק הדין בעניין Saipem SpA v. Dredging, VO2 BV (The Volvox Hollandia) (No.1) שם קבע בית הלורדים כי בקשה לסעד הצהרתי שלילי מהווה שימוש לרעה בתקנה 11 (המקבילה לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי) בשל היותה, הלכה למעשה, צורתו הבוטה ביותר של פורום שופינג. כך גם נקבע מאוחר יותר בפרשת New Hampshire Company Co. V. Aerospace Finance Ltd [ 1988] 2 Lloyd's Rep. P. 542-543 שם בוטל היתר ההמצאה שניתן לתביעה בה נתבקש סעד הצהרתי שלילי לפיו, התובעת קיימה את כל התחייבויותיה תחת החוזה וכי הנתבעים אינם זכאים לתשלום כלשהו מטעמה (נסיבות הדומות למקרה כאן). בית משפט שם אימץ את ההלכה שנפסקה בפרשת Saipem לעיל, וקבע כי אין להתיר תובענה שכזו משום היותה פגיעה בהליך משפטי ראוי. בהנתן האמור לעיל, אין לי אלא לקבוע כי המשיבה בתביעתה זו מבקשת לעשות שימוש בלתי ראוי בהליכי משפט כדי לקנות סמכות שיפוט של בית משפט ישראלי על המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ולכך לא יתן בית משפט יד. המשיבה, ברוב הגינותה, מודה בכתבי טענותיה וכן בבקשתה לקבלת היתר המצאה אל מחוץ לתחום, כי היא מצאה לנכון לנקוט בהליך הנדון מחשש שניהול המערכה המשפטית באוסטרליה עלול להכניס אותה להוצאות גבוהות ביותר שלטענתה אין הצדקה להם. נמצא אפוא, כי התכלית המונחת בבסיס תביעתה הינה, מניעת בירורו של הסכסוך שנתגלע בין הצדדים באוסטרליה בשל העלויות הכספיות הגבוהות הצפויות למשיבה, לטענתה, מעצם קיומו של ההליך באוסטרליה. אם בעבר עמדו על מערך האיזונים שיקולים של מרחק ו/או עלויות כספיות מעצם קיומו של המרחק הגיאוגרפי בין הפורומים הנבחנים הרי שכבר בשנות ה-90 עמד בית המשפט העליון על ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים, אשר הולכים והופכים את העולם כולו ל"כפר אחד גלובלי" אשר יש בהם כדי להטות את הכף לטובת דחיית טענה בדבר פורום לא נאות. (ראה ברע"א 2705/97) אולם, יש בקביעה זו גם כדי להוות נימוק לדחיית טענה בדבר עלויות כספיות גבוהות בניהול תובענה מחוץ לתחומי מדינת ישראל, כגון בנסיבות דנן, בהן יש הצדקה לקביעה כי הפורום הנאות הוא באוסטרליה ולא כאן לנוכח הנימוקים המפורטים לעיל. בהנתן כל האמור לעיל, אני קובעת כי הפורום הטבעי והנאות לדון במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים הינו הפורום האוסטרלי. לפיכך, לא נותר לי אלא לקבל את הבקשה, לבטל את הצו המתיר המצאת כתב התביעה והזמנה לדיון למבקשות ובהתאם להורות על מחיקת התובענה. אין בתיקון כתב התביעה כמבוקש על ידי המשיבה כדי לסייע בידה לאור הכרעתי בעניין סוגיית הפורום הנאות. המשיבה תישא בהוצאות המבקשות בסך כולל של 10,000 ₪. במעמד צד אחדהיתר המצאה מחוץ לתחוםמשפט בינלאומי