קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול כתב אישום בגלל פגם טכני: 1. בקשת הנאשם להורות על ביטול כתב האישום שהוגש נגדו בשל הפרת חובת היידוע הקבועה בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") ולחלופין לבטל את סעיפי האישום המייחסים לו ביצוע עבירות במסגרת ארגון פשיעה וזאת בהתאם לסעיף 149(4) לחדס"פ. נגד הנאשם ותשעה אחרים, הוגש ביום 24.2.11 כתב אישום המייחס להם עבירות שונות במסגרת פעילות בארגון פשיעה. לנאשם יוחס אישום אחד (אישום 2) ובמסגרתו שלוש עבירות: נשיאת והובלת נשק במסגרת פעילות בארגון פשיעה (עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003); ניסיון להיזק בחומר נפיץ במסגרת פעילות בארגון פשיעה (עבירה לפי סעיף 454 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה); איומים במסגרת פעילות בארגון פשיעה (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה). בעת הגשת כתב האישום, שניים מהנאשמים (נאשמים 9-10) היו משוחררים ולגביהם החליט פרקליט המחוז שיש מניעה לקיים בעניינם את חובת היידוע. יתר הנאשמים, בתוכם הנאשם, היו כלואים, ובשל הפטור הקבוע בסעיף 60א(ז) לחסד"פ, לא ניתנה בעניינם החלטה. בדיעבד הסתבר כי הנאשם לא נעצר לצרכי חקירה, אלא היה אסיר שדינו נגזר בתיק אחר, ורק לאחר הגשת כתב האישום, עת ניתנה החלטה על מעצרם של הנאשמים, הפך הנאשם ל"עצור". לטענת הנאשם הופרה זכותו ליידוע והעובדות המפורטות באישום נגדו אינן מהוות את העבירות המיוחסות לו. טענות הצדדים 2. לטענת הנאשם בעת העברת חומר החקירה למאשימה היה "במאסר" ולא "במעצר", ולכן לא נתקיים בו החריג הקבוע בסעיף 60א(ז) וחלה זכותו ליידוע. משלא קוימה זכותו זו ומשלא ניתנה החלטה על-ידי פרקליט המחוז כי יש מניעה לעשות כן, אין מנוס מביטול כתב האישום, שכן, החוק אינו מאפשר לפרקליט המחוז להעניק פטור מחובת היידוע בדיעבד. כמו כן, תיאור העובדות המיוחס לנאשם בכתב האישום אינו נותן כל ביטוי לרכיבים העובדתיים והנפשיים הנדרשים לצורך הוכחת פעילות בארגון פשיעה, קרי, מהות חברותו של הנאשם בארגון הפשיעה ומודעותו לעובדה שמעשיו בוצעו במסגרת אותו ארגון פשיעה. מדובר בפגם חמור, ולא בתקלה שבשכחה, כתוצאה ממנו מקופח הנאשם בניהול הגנתו, ודין כתב האישום נגדו להתבטל. לטענת המאשימה, בנסיבות העניין, נפלה טעות באשר לחובת היידוע, אולם, מדובר בטעות טכנית שאינה יורדת לשורש העניין ואינה מצדיקה ביטול כתב האישום. פרקליט המחוז נתן דעתו כי בפרשה זו לא יתקיימו יידועים, ובשל טעות בהבנת מעמדו של הנאשם כאסיר ולא כעציר לא הונח שמו בפני פרקליט המחוז. הגנת הנאשם לא קופחה, שכן גם אם היה מונח שמו לפני פרקליט המחוז, לא היה זוכה ליידוע. בכל מקרה, הודע לבית המשפט כי בכוונת המאשימה להגיש כתב אישום מתוקן ובו יתווספו מספר אישומים נוספים אשר אחד מהם כולל גם את הנאשם. בהבאת עניינו של הנאשם בפני פרקליט המחוז טרם הגשת כתב האישום המתוקן, משל היה היום בגדר "אסיר" או "משוחרר", יאוזנו האינטרסים ויירפא הפגם. באשר לתיאור העובדות בכתב האישום - הרי שבמעמד הקראת כתב האישום לנאשמים ציין ב"כ המאשימה כי כל נאשם שלגביו מיוחסת עבירה במסגרת ארגון פשיעה נדרש להתייחס גם לאישום הראשון שעניינו ארגון הפשיעה גופו. יחד עם זאת, המאשימה תשקול במסגרת כתב האישום המתוקן, לפרט את כל האמור באישום הראשון בפרק כללי שיחול על כל הנאשמים. באשר לטענה כי לא פורט היסוד הנפשי הנדרש לצורך הוכחת הפעילות בארגון פשיעה, הרי שדבר נהוג ומקובל הוא כי המאשימה אינה מציינת בכתבי אישום את עובדת מודעות הנאשם לרכיבים הנסיבתיים של העבירה. התייחסות מפורשת בכתב אישום ליסוד הנפשי מתבצעת רק כאשר מדובר בעבירה הדורשת כוונה או מטרה, ואין לראות בכך פגם. דיון 3. בהתאם להוראת סעיף 60א(א) לחסד"פ, חייבת רשות התביעה להודיע לחשוד על דבר העברת חומר חקירה לטיפולה בעבירה מסוג פשע, וזאת בכפוף להחלטת פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות במשטרה שיש מניעה לעשות כן (י. קדמי "על סדר הדין בפלילים" (חלק ראשון, כרך ב', מהדורה מעודכנת, תשס"ח - 2008) (להלן: "קדמי"), עמ' 839). בהתאם לס"ק (ז), חובת היידוע לא תחול על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו. אין מחלוקת כי היות והנאשם היה אסיר בעת קבלת חומר החקירה ולא היה במעצר לצרכי חקירה לא נתקיים בו החריג שבס"ק (ז). אין גם חולק כי לא ניתנה בעניינו החלטה כי יש מניעה לקיים את חובת היידוע בעניינו. הליך היידוע ובעקבותיו השימוע הינו זכות מוקנית לנחקר המניחה לו אפשרות לשטוח את טענותיו במלואן בטרם הגשת כתב אישום. היקף וחובת זכות השימוע תלויים בנסיבות הקונקרטיות של הענין. זכות זו נמנית עם עקרונות הצדק הטבעי, הקשורה בטבורה לחובת ההגינות השלטונית ולרשות יש מתחם של סבירות בישום הכללים (קדמי, בעמ' 840; תפח (ת"א) 1138/05 מדינת ישראל נ' יעקב ארד (להלן: "ארד"), פיסקה 8). באשר להשלכות אי מילוי חובת היידוע ואי מתן הזדמנות לשימוע נאמר כי: "לכאורה, ניתן לתקן ואף "לרפא" את הפגם של אי קיום חובת השימוע בעריכת שימוע בדיעבד, תוך תקווה שהמאשימה תתעלם מכתב האישום שהוגש ותשמע את הנאשם בנפש חפצה, כאילו לא הוגש עדיין כתב אישום. במידה ותשתכנע המאשימה כי יש ממש בטענותיו תבטל את כתב האישום, זאת בהסתמך על דוקטרינת הבטלות היחסית המקובלת במשפט המינהלי ונעשה בה שימוש גם בהליכים פליליים. על פי דוקטרינה זו, פגמים הנופלים בהליך מינהלי בו נוקטת רשות מינהלית אינם מביאים בהכרח לתוצאה של פסילתו מדעיקרא. יש לבנות את מידותיו של הסעד לאופי ההפרה בהתחשב בנסיבות המקרה, והדבר נתון במידה רבה לשיקול דעתו של בית המשפט" (שם, בפיסקה 9). יחד עם זאת, נאמר שם כי למרות שניתן ל"רפא" את הפגם באמצעות שימוע בדיעבד, אין הדבר רצוי. שכן, יש הבדל גדול בסטטוס של נחקר וחשוד לעומת סטטוס של נאשם. כמו כן, יש חשש שהמאשימה "תינעל" על עמדותיה כפי שהוצגו בכתב האישום ובחינת טענותיו של הנאשם לא תעשה באותה מידה של פתיחות, שהיתה נעשית במקרה שטרם הוגש כתב אישום וגובשה עמדת המאשימה (שם, שם). עוד ממשיך בית המשפט בפרשת ארד: "הפסיקה נוקטת היום בגישה גמישה מבעבר של איזון, המתחשבת בחובה להגן על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו עד כדי אימוץ דוקטרינת פסלות יחסית לגבי פסלות ראיות, שהוגשו שלא כדין ו"מודל מניעתי" לצורך כך, תוך הדגשת זכותו של הנאשם להליך פלילי הוגן והבטחת פרוצדורה הוגנת וערובות דיוניות הולמות להגינותו של ההליך הפלילי כלפי הנאשם, תוך בחינת כל מקרה לגופו... כחלק מגישה זו, על בית המשפט להגן על זכות הנחקר ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו גם בשלב המהותי של עריכת שימוע לנחקר" (שם, שם). בית המשפט ציין מהם השיקולים שיש לשקול בבחינת נסיבות המקרה: חומרת ההפרה, מהות הגורם התוקף את ההחלטה, התנהגות הצדדים, הסיכוי לתקן ולרפא את הפגם שנפל, אופי הנזק שנגרם, האם ייגרם לנאשם עיוות דין והאיזון בין הפגיעה בהגנת הנאשם מול הפגיעה שתיגרם למאשימה ולאינטרס הציבורי (שם, שם). 4. במקרה שלפנינו, אין מדובר למעשה בהפרת חובת היידוע ובעקבותיה חובת השימוע, אלא מדובר בפגם טכני של אי הכללת שמו של הנאשם בהחלטת פרקליט המחוז הפוטרת מיידוע, וזאת לא מטעם מהותי אלא מטעות טכנית ממנה הובן כי הנאשם נכלל בגדר הפטור שבס"ק (ז) בהיותו עציר אף שהיה אסיר. פרקליט המחוז נתן דעתו כי כל הנאשמים בתיק לא יזכו ביידוע. בשל טעות באשר למעמדו של הנאשם וקיום פטור לגביו לא ניתנה החלטה מפורשת בעניינו לפיה יש מניעה לקיים חובת היידוע. מדובר בהפרה טכנית בעיקרה אשר לא גרמה לנאשם עיוות דין, שכן, העמדה הגורפת בתיק היתה כי יש מניעה ליתן זכות יידוע לנאשמים. לכך יש להוסיף כי המאשימה הודיעה כי בדעתה להגיש בקשה לתיקון כתב אישום. הבאת עניינו של הנאשם בפני פרקליט המחוז טרם הגשת כתב האישום המתוקן תרפא פגם זה, ואם ימצא פרקליט המחוז כי אין מניעה לקיים את זכות היידוע בנוגע לנאשם, יוכל הנאשם להעלות טענות לפני הגשת כתב האישום המתוקן, ובכך יירפא הפגם. בנסיבות העניין לא תיוותר בלב הנאשם תחושה של קיפוח ואי מיצוי זכותו לדיון הוגן. 5. באשר לטענה כי עובדות כתב האישום אינן מהוות עבירה - לעניין זה נוהגת ההלכה כי פגם טכני -פורמלי בכתב האישום שאינו מקפח הלכה למעשה את הנאשם בהגנתו לא יביא לביטול כתב האישום או לפסילת הדיון שקוים על פיו. אם נתגלה הפגם או הפסול בשלב מוקדם של הדיון, היינו, בשלב שעדיין ניתן לתקן את הלקוי, יטה בית המשפט להורות על תיקון כתב האישום ויאפשר לנאשם להתאים את הגנתו לתיקון (י. קדמי "על סדר הדין בפלילים" (חלק שני, כרך א', מהדורה מעודכנת, תשס"ח - 2008), עמ' 926). במקרה שלפנינו, כתב האישום הוגש לפני פחות מחודשיים, התקיימו בו שני דיונים בלבד שעסקו בייצוג הנאשמים ובהקראת כתב האישום. ב"כ המאשימה ציין בדיון הראשון שהתקיים ביום 16.3.11 כי: "...אדגיש שגם האישומים הספציפיים האלה מדובר בעבירה שנוספת להם עבירה של ארגון פשיעה, האישום הראשון. אם רוצים לעשות הקראה שלמה לכל נאשם, מדובר בארגון פשיעה שמפורט באישום הראשון. על פעילות בארגון פשיעה אין עבירה, אבל דומני שמן הדין שההקראה תכלול את הקראת האישום הראשון (פרו' עמ' 3, ש' 3-7). לאור האמור, אין לומר כי מדובר בפגם, ולו טכני, ולכל היותר מדובר באי סדר. יחד עם זאת, ב"כ המאשימה הביע נכונות לתקן עניין זה בכתב אישום מתוקן שיוגש, ואנו מורים לו לעשות כן. התוצאה 6. הבקשה נדחית. עניינו של הנאשם יובא בפני פרקליט המחוז טרם הגשת כתב האישום המתוקן, והוא יביע עמדתו בשאלת חובת היידוע. בכתב האישום המתוקן יפורטו העובדות הרלוונטיות לכלל הנאשמים והאישומים בפרק כללי, ויצוין במפורש כי עובדות אלה חלות על כל האישומים. משפט פליליטענת פגם בכתב אישוםביטול כתב אישום