קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בגשת בקשה לביטול פסק בוררות לאחר שהוגשה בקשה לאישורו: בפני "התנגדות לבקשה לאישור פסק בוררות" שהוגשה לאחר הגשת בקשה לאישורו. רקע עובדתי הרקע לתביעה הינו הסכם שנערך בין המשיבה מנג' ליין ובעל השליטה בה חיים ווייספיש (יכונו להלן בצוותא "המשיבה") לבין דר' שראל ומכון בר (יכונו להלן בצוותא :"המבקש") וכן דר' מוטי בכר, לבין חברת מדליין ישראל בע"מ (להלן:"מדליין"), שתמציתו העברת מניותיה של המשיבה בחברת מדליין למבקש ולדר' בכר, בתמורה לסכום מוסכם שיחושב כנגזרת מהמחזור הכספי שיהיה למדליין בשנת 2007 (לפי הנוסחה: מכפלה של 1.1 בסכום המהווה 15% ממחזור המכירות הכולל לשנת 2007). דרישת המשיבה לקבלת התמורה המוסכמת הועברה להכרעת הבורר רו"ח גיא ניסים. (להלן:"הבורר"). הסכם הבוררות ביום 26.1.2009 חתמו בעלי הדין על "הסכם בוררות" שהופנה לבורר ובו פירטו את תחומי סמכותו, כאמור: "מוסרים בזאת את בירור הסכסוך על פי סעיף סעיף 2.2 + 7.31 להסכם מיום 28.6.2006 לצורך קביעת מחזור ההכנסות הכולל כאמור בסעיף 6.2 לבוררותך כבורר יחיד". פסק הבוררות המשיבה הגישה לבורר כתב תביעה, המבקש הגיש כתב הגנה, התנהלו דיונים מסודרים שבסופם ניתן ביום 24.3.2010 פסק הבורר נשוא ענייננו. ברישא לפסק הבורר הגדיר הבורר את המחלוקת שנמסרה להכרעתו כדלקמן: "על פי סעיף 6.2 להסכם נקבע כי בקרה (מכון בר ועודד שראל- י.ש.) תשלם למנג'ליין 50% מהתמורה. התמורה - 15% ממחזור ההכנסות הכולל בשנת 2007 כשהוא מוכפל 110%. המחלוקת שהובאה בפני הבורר הינה מהו סכום מחזור ההכנסות של קבוצת פול בריאות בשנת 2007? בשולי הפסק, בפרק "ההחלטה", קובע הבורר כי הכנסות החברה בשנת 2007 מסתכמות בסך של 10,873,383 ₪. כן הוסיף הבורר פסקה נוספת, הנועלת את הפסק, בה קבע את גובה החוב של המבקש כדלקמן: "לאור זאת חובה של הנתבעת לתובעת ליום תשלום התמורה כהגדרתו בהסכם ביניהן על פי סעיף 6.2 הינו 897,054 שקל חדש". ההליכים ביום 30.6.11 הגישה המשיבה בקשה לאישור פסק בורר. ביום 18.7.11 הגיש המבקש "התנגדות לבקשה לאישור פסק בוררות". טענות המבקש נטען כי ד"ר שראל חתם על ההסכם מיום 28.6.08 מבלי לעיין בו, ואף לא שמר העתק הימנו, שעה שבמועד המו"מ בשנת 2005 היה צמוד למיטת בנו שנפצע קשה בפיגוע חבלני וע"כ לא התפנה לבחון את המצגים שהוצגו לו בדבר מצבה של מדליין. משהחלו הליכי הבוררות נוכח ד"ר שראל כי חתימתו על ההסכם מופיעה רק בעמוד האחרון (זאת בניגוד לחתימותיהם של בכר ווייספיש שהתנוססו על גבי כל עמוד מההסכם). כן התברר לו כי חתימתו על שטר החוב ועל כתב ההוראות לנאמן היא מזוייפת. המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר לה צירף שלוש חוות דעת ערוכות ע"י גרפולוגים, אולם זו נדחתה. כן נטעו כי הבורר חרג מסמכותו, שכן התמנה רק כדי לקבוע את היקף מחזור ההכנסות של מדליין לשנת 2007, ולא הוסמך לקבוע קיומו של חוב המבקש למשיבה, אף לא את כימותו. טענות המשיבה ההליך עוסק באישור פסק הבוררות, ולא בעניין שטר החוב שנטען כי הוא מזויף, מה גם שהטענות בדבר הזיוף כבר נדחו ע"י בימ"ש השלום במסגרת הבקשה להארכת המועד להתנגדות לביצוע שטר, ואין להעלותן בשנית. אין כל קשר בין החתימה על שטר החוב לבין תוצאות פסק הבוררות, שהרי שטר החוב נועד רק להבטיח את קיומו של פסק הבוררות, ואיננו האדן לו. השטר משמש רק כבטוחה לגביית החוב, ואין לו כל נפקות בקביעת קיומו של החוב וכימותו. כן הועלו ע"י המשיבה מספר טענות מקדמיות: האחת- לא הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות, כמתחייב עפ"י החוק, אלא התנגדות לאישור פסק הבוררות. השנייה- הבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק, שכן פסק הבוררות ניתן ביום 24.3.10, והבקשה הוגשה רק ביום18.7.11, ללא בקשה מתאימה להארכת מועד, ובהעדר נימוק שהוא המצדיק הארכת המועד. השלישית- השתק שיפוטי. המבקש מנוע מהעלאת טענות סותרות לאלה שנטענו על ידו בעבר. בתצהיר שהוגש ע"י ד"ר שראל להוצל"פ ביום 13.5.10, במסגרת בקשתו לפריסת החוב, הודה ד"ר שראל בחוב הפסוק, ואך ביקש את פריסתו. הטענה בדבר זיוף שטר החוב הועלתה לראשונה רק ביום 1.8.10. רביעית- התצהיר שהוגש במצורף להתנגדות לאישור פסק הבוררות נוגד את סדרי הדין, בהיותו תצהיר מאזכר המפנה להתנגדות ואיננו מפרט את העובדות הטעונות אימות. דיון והכרעה 1. ראשית, יש לבחון את טענותיה המקדמיות של המשיבה. אכן צודקת המשיבה בטענתה לפיה אמור היה המבקש להגיש בקשה לביטול הפסק, להבדיל מהתנגדות לביצוע, וזאת בהתאם להוראה ברורה בחוק הבוררות; תשכ"ח-1968, (להלן: "חוק הבוררות") לפיה "לא יזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות, אלא בדרך בקשה לביטולו או במסגרת ערעור על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב". (סעיף 23(ב)) הוראה מקבילה קיימת גם בתקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968. (להלן: "התקנות"). יחד עם זאת, מאחר והמזכירות פתחה להתנגדות תיק נפרד, הריני מוכנה להתייחס להתנגדות כאל בקשת ביטול, שכן על בית המשפט להשתדל להכריע בסכסוכים לגופו של עניין, ולא על יסוד כשל פרוצדוראלי כזה או אחר, הגם שאין אני ממעטת בחשיבות ההוראה נשוא ענייננו בדבר צורת ההליך. 2. שונים הם פני הדברים באשר למועד הגשת הבקשה. פסק הבוררות ניתן ביום 24.3.2010. בקשת האישור הוגשה ביום 30.6.11 ואילו ההתנגדות הוגשה רק ביום 18.7.11. סעיף 27 לחוק הבוררות קובע כי "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמשה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש...אם ניתן שלא בפניו". המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד, אף לא טען בבקשתו כי פסק הבורר נמסר לו במועד המאוחר ליום נתינתו, מה גם שהבקשה נתמכת בתצהיר מאזכר, המפנה לכתב בית הדין, ולא בתצהיר מהותי המאמת טענות עובדתיות הטעונות הוכחה. בהתאם לאמור ברישת הבקשה ניתן להבין כי המבקש סבור כי הוא נכנס לד' אמות תקנה 10 לתקנות, הקובעת כי בהינתן הגשת בקשת אישור, ניתן להגיש את בקשת הביטול תוך 15 יום מיום הגשת בקשת האישור. ב"כ המבקש מציין בבקשה כי הבקשה נמסרה לו (כהתבטאותו "לח"מ") ביום7.7.2011, אולם אין בכך כדי לרפא את פגם האיחור. ראשית, אין כל חשיבות למועד בו קיבל בא כוח המבקש העתק מהבקשה, בהינתן חילופי ייצוג. המבקש הוא שאמור היה להצהיר מתי קבל הוא עצמו, או לפחות בא כוחו הקודם, את הבקשה. שנית, לתקנה 10 ישנה סיפא הקובעת כי תקופת 15 הימים אינה בלתי מוגבלת , אלא "ובלבד שלא יאחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק". המועד חלף גם חלף. 3. גם הטענה בדבר זיוף לכאורה של החתימה על שטר החוב אינה יכולה להועיל למבקש, גם ללא צורך להכריע בטענה לגופה. במהלך הדיון בפני מיקד בא כוחו הנוכחי של המבקש את הדיון בטענת החריגה מסמכות, וציין כי "אם בקשתי כאן תתקבל שיתוקן רק המשפט הזה בפסק הבורר, אזי הזיוף לא רלבנטי". אכן, טענת זיוף שטר החוב שנשתרבבה לבקשה ותפסה בה מקום לא מבוטל, אינה רלבנטית, מה גם שהיא לוקה בשיהוי בלתי סביר. פסק הבורר אינו מושתת על שטר החוב, והשטר אינו משמש ראיה או אדן כלשהו לקביעות נשוא הפסק. שטר הביטחון נועד רק להוות כלי עזר שיסייע למשיבה לממש את חובו של המבקש כלפיה, לכשסכומו יקבע ע"י הבורר. קיומו של השטר אינו מעלה ואינו מוריד לעצם החבות, והוא רלבנטי רק בהתדיינות בהוצאה לפועל בהליך מימוש השטר. גם אם היה בית המשפט פוסל את השטר, לא היה בכך לפגוע כהוא זה בתוקפו של פסק הבורר, והמשיבה הייתה מממשת אותו בהליך בקשה לביצוע פסק דין, ולא במסגרת בקשה לביצוע שטר. 4. לא אעשה מלאכתי שלמה אם לא אדון גם בטענת החריגה מסמכות. טוען ב"כ המבקש כי טרונייתו באשר לפסק הבורר מצטמצמת רק לשורה התחתונה. דהיינו, אין הוא מלין על הקביעה בדבר ההיקף הכספי של מחזור החברה בשנת 2007, שכן זוהי השאלה שהועמדה להכרעת הבורר, אלא מלין הוא רק על המשפט "לאור זאת חובה של הנתבעת לתובעת ליום תשלום התמורה כהגדרתו בהסכם ביניהן על פי סעיף 6.2 הינו 897,054 שקל חדש", שכן הבורר לא הוסמך לקבוע חוב של המבקש כלפי המשיבה. זוהי, עם כל הכבוד, טענה מיתממת. הפניה לבוררות נועדה הרי לכמת את חובו של המבקש למשיבה. בהסכם נקבע "ברחל בתך הקטנה", ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ואינה מצריכה כל מקום לפרשנות, כי התמורה תחושב כנגזרת מהמחזור לפי נוסחה קבועה מראש: 1.1 כפול 15% מהמחזור. הנעלם היחידי היה היקף המחזור ורק אותו צריך היה לקבוע! לביטול המשפט האחרון מפסק הבורר יכולה להיות רק משמעות אחת והיא הפיכת הפסק לדקלרטיבי בלבד, באופן המצריך הליך נוסף לצורך קבלת הסעד האופרטיבי, שפירושו דחיית הקץ בלבד- עבור המבקש, והוצאות נוספות- עבור המשיבה. אין הדבר מתיישב עם חובת ניהול הליך משפטי בתום לב. זאת ועוד, סעיף 6.2 המוזכר בהסכם הבוררות אינו מתייחס רק למחזור, הוא מתייחס לתמורה הנגזרת מן המחזור, וכאמור ברישא שבו "התמורה בגין המניות הנמכרות תחושב כמכפלה...". הבורר קבע גם את המחזור וגם את התמורה הנגזרת ממנו, וזה בדיוק היה תפקידו. 5. יתרה מכך, המבקש מנוע מלטעון טענת חריגה מסמכות, שעה שבמהלך הבוררות, התייחס ישירות לחיובו, ולא צמצם טענותיו להיקף המחזור בלבד. בתביעתה בפני הבורר הרי עתרה המשיבה לקבוע את מחזור החברה ולקבוע כי מגיע לה תשלום שלא יפחת מ- 1,090,806 ₪, וכי זו "התמורה בערכי קרן המגעת לתובעת". בכתב ההגנה לא העלה המבקש כל טענת סמכות. ד"ר שראל העלה טענות שונות בקשר לצורת החישוב לשיטתו, וכן טען כי החוב מוטל רק על מכון בר ולא עליו אישית, וכן הלאה. כן העלה טענות המתייחסות ישירות לחיובו ע"י הבורר: כגון:" אין כל מקום לפסוק תשלומים משוערכם הכוללים ריבית" (סעיף 31 לכתב ההגנה) וכן: "לחילופין בלבד יעתרו הנתבעים לחלוקת החיוב כלל שיהא ל- 24 תשלומים". (הסיפא לכתב ההגנה). זה היה הנושא סביבו התנהלה הבוררות.הבורר קבע את המחזור, הציב את התוצאה בנוסחה המוסכמת, והגיע לתוצאת סכום החיוב, שלא ניתן לחלוק עליו, אם לא חולקים על סכום המחזור. 6. התוצאה התביעה לביטול פסק הבורר נדחית. פסק הבורר מיום 24.3.10- מאושר. הוצאות לחובת מכון בר ושראל עודד- 20,000 ₪. יישוב סכסוכיםבוררותביטול פסק בוררות