קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה: הנושא בפניי המרצת פתיחה המבקשת לבטל את פסק-דין שניתן, מכוח הסכמת הצדדים, בתיק ע"א (מחוזי ת"א יפו) 19041-12-10. רקע עובדתי המבקשת הגישה תובענה בסדר דין מהיר לבימ"ש השלום כנגד המשיבה בגין חוב כספי של המשיבה למבקשת עקב שירותי טיפול שיניים בסך 21,091.31 ש"ח. ראו: 22300-10-09. תובענתה נדחתה בתאריך 01/11/10 ובימ"ש השלום חייב את התובעת, המבקשת בענייננו, ב-5,000 ש"ח הוצאות משפט (נספח א' לכתב התשובה מצד המשיבה). בתאריך 13/12/10 הוגש ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום אשר נדון בפניי (כדן יחיד) בהליך שמספרו 19041-12-10. במועד שמיעת הערעור גובשה בין הצדדים הסכמה אשר לבקשתם קיבלה תוקף של פסק דין בתאריך 28/03/11. ההסכמה תועדה בפרוטוקול הדיון שנחתם בידי באי-כוח בעלי-הדין. לפי פסק הדין שבהסכמה חויבה המשיבה בסך של 7,000 ש"ח לתשלום עד לתאריך 02/05/11 והשבה של 5,000 ש"ח שנגבו כהוצאות משפט, וזאת עד לתאריך 02/06/11. סה"כ הוטלו על המשיבה חיובים בסך 12,000 ש"ח (נספח א' לכתב הבקשה מצד המבקשת). המשיבה לא שילמה עד כה למבקשת דבר ונותרה בחובה. המבקשת שלחה מכתב בתאריך 05/06/11 ובו הצהירה כי המשיבה היפרה, לטענתה, את פסק הדין שבהסכמה הפרה יסודית ועל כן תעתור המבקשת לביטולו של פסק הדין (נספח ד' לכתב התשובה מצד המשיבה). המבקשת הגישה בתחילה בקשה לביטול פסק דין במסגרת הערעור, אולם עד מהרה מחקה את הבקשה על מנת להגיש הליך חדש כתובענה נפרדת (נספח ג' לכתב התשובה מצד המשיבה). המבקשת הגישה את המרצת הפתיחה בתאריך 16/06/11. המשיבה הגישה תשובה להמרצה בתאריך 11/07/11. לפי החלטתי מיום 11/08/11 התרתי להגיש תשובה לתשובת המשיבה וזו הוגשה ביום 14/08/11. המשיבה הגישה תשובה לתגובה זו בתאריך 15/08/11 ללא נטילת רשות. בהיעדר מחלוקת עובדתית, סבורני כי יש בידי להכריע על בסיס התיעוד הכתוב שהוגש עד כה. טענות הצדדים המבקשת סבורה כי באי קיומו של פסק הדין בהסכמה, קמה עילה לביטולו עקב הפרה יסודית מצד המשיבה. ממשיכה המבקשת וטוענת כי בהפרת המשיבה יש משום ביזיון בית המשפט וכי קיימת חובה מוגברת על הצדדים לפסק הדין המוסכם לקיימו. משום כך, אל לבימ"ש לשבת דומם בעוד פסק דינו מופר. אם בית המשפט יתעלם מהפרה זו, לא יהיה כל תמריץ לקיומם של פסקי דין בהסכמה ובשל כך יבוזבז זמן שיפוטי יקר. מנגד סבורה המשיבה, כי בקבלת בקשה זו שבפניי, יינתן למעשה רשות לדון בתיק בפעם השלישית, דבר שלא ייעשה. בנוסף, פסקי דין בהסכמה לא ניתנים לביטול ללא הידברות עם הצד שכנגד, מה גם שלטענתה לא בוצעה הפרה יסודית כלל, אלא איחור בתשלום של חודש בלבד. בכתב תשובתה מעלה המבקשת טענות בגין הטעיה שביצעה המשיבה והמקנה למבקשת את סעד הביטול מכוח ס' 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973. המבקשת נתלית בכך שהמשיבה הצהירה על עצמה כנתונה בקשיים כלכליים (ס' 6 לכתב התשובה מטעם המשיבה), כעילה לביטול, כיוון שלא הצהירה זאת בהליך שהביא לגיבוש הסכם הפשרה. יתירה מכך, לגרסת בא כוחה של המבקשת, הנטענת לראשונה בכתב התשובה ולא בבקשה בהמרצת הפתיחה, מפגש מקרי בינו לבין המשיבה בחודש מאי 2011, בבניין דירות יוקרתי בה המשיבה ואימו של בא כוח המבקשת גרים, הביא למסקנה שהמשיבה אינה יודעת כלל על חיובה ולא עודכנה בכך. מכך למד ב"כ המבקשת, כי באי כוח המשיבה לכאורה חתמו על הסכם הפשרה בשמה אך ללא ידיעתה, וכי תצהירה המצהיר כי ידועים לה פרטי פסק הדין והסכם הפשרה, איננו נכון (ס' 6-7 לתצהיר המשיבה מתאריך 11/07/11). דיון אינני מקבל את טענתו החדשה של ב"כ המבקשת בדבר המפגש שכן היה עליו להעלותה כבר בהמרצת הפתיחה ולא להמתין לכתב התשובה. "נוסחה של תקנה 241(א) מלמד על כך, כי משהוגשה בקשה בכתב, על המבקש לשטוח בה את מלוא טיעוניו; לא רק זאת, אלא שעליו לתמוך טיעוניו אלה באסמכתאות וככל שהבקשה כוללת בחובה טענות עובדתיות, על המבקש לאמתן בתצהיר. הרשות להגיב לתשובת המשיב, הנתונה למבקש מכוח ס"ק (ג1) לתקנה 241, נועדה לאפשר מתן מענה לטענות בלתי צפויות מצד המשיב, אשר לא ניתן ולא צריך היה לקדמן מראש כחלק מהמסכת השלמה, העובדתית והמשפטית, עליה נסמכת הבקשה. מאליו ברור, כי התגובה לתשובה אינה במה להעלאת פרטים מהותיים חדשים או להכללת נושאים אשר מלכתחילה ראוי היה לפרטם בבקשה גופה והם נפקדו ממנה (הדגשים הוספו, ג.ג.)" (ת"א (ת"א) 2524/01 אריה קראוס נ' תאגיד איסוף מכלי משקה בע"מ, [פורסם במאגרי המידע המשפטיים] , 13/01/03). וראו גם: (ת"א (ת"א) 2588/98 הווארד רייס נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, [פורסם במאגרי המידע המשפטיים], , 29/01/03). לאור האמור, אני דוחה את טענותיה של המבקשת בגין עילת ההטעיה. מגמות והתפתחות, סעדים בהפרת פסק דין שבהסכמה ב-ע"א 597/69 רייכמן נ' פקיד השומה פ"ד כד(2), 826, 830 (1970) קבע השופט י' זוסמן: "פסק דין שבהסכמה, שלא כפסק דין אחר, הוא יציר כפיהם של הצדדים ואינו מושתת אלא על הסכם שעשו; הסכם כזה אין בית המשפט רשאי לבטל או לשנות כל עוד אין פגם בו...". מהם דרכי הפעולה למימוש סעדי האכיפה והביטול העומדים לרשות צד לפסק הדין שניתן בהסכמה? איזה פגם מתיר את ביטולו של פסק דין, האם פגם בכריתתו או שמא גם הפרה מקנה את סעד הביטול? איזה סעד מהווה את דרך המלך, האם סעד האכיפה או סעד הביטול? מתי ובאיזו עילה נזדקק לסעד האכיפה ומתי ובאיזו עילה נזדקק לסעד הביטול? השופטת ט' שטרסברג כהן ציינה לגבי הדרכים בהם ניתן לממש אכיפה וביטול: "הלכת בית משפט זה בכל הנוגע למהותו, אופיו ותקפו של פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, הלכה סדורה ובהירה היא. תמצית ההלכה מובאת בספרו של י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 549 1995 (להלן: זוסמן): "פסק דין שבהסכמה, ממוזגות בו שתי תכונות של הסכם ושל פסק דין"... באותם מקרים בהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה בגינה מתבקש הביטול ואפיונה כ "הסכמית" או "שיפוטית". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם... מהיבט הפן ה"שיפוטי" - היינו, האישור שניתן להסכם על ידי שופט - כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכי ערעור רגילים (ראו האסמכתאות לעיל וכן נ' זלצמן, מעשה בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א) 329)... באותם מקרים בהם צד להסכם פשרה שאושר כפסק דין מבקש לאכוף את ההסכם בשל הפרתו על ידי הצד האחר, פתוחות בפניו מספר אופציות, שניתן לסווגן על פי האבחנה בין הפן ה"הסכמי" והפן ה"שיפוטי" של פסק הדין. מן ההיבט של הפן ה"הסכמי", מוקנית לצד הנפגע אפשרות להגיש תביעה חדשה, שעילתה הפרת הסכם הפשרה, ובמסגרתה לתבוע אכיפת ההסכם וכן פיצויים בגין ההפרה (ראו: ע"א 1193/93 תשלו"ז השקעות בע"מ נ' עזבון מיכאל שנקר ז"ל (לא פורסם) ). בנוסף לכך, מן ההיבט של הפן ה"שיפוטי", מוקנים לצד הנפגע שני מסלולי אכיפה: האחד, אכיפת פסק הדין במסגרת ההוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1976; והשני, הגשת בקשה לכוף את הצד השני במאסר או בקנס לציית לפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים, על פי סעיף 6 לפקודת הבזיון. במסלול זה ניתן ללכת במקרים מיוחדים בהם הפרת ההסכם היא ברורה וחד משמעית" (הדגשים הוספו, ג.ג.) - רע"פ 7148/98 ארנון עזרא נ' יעל זלזניאק, תק-על 99(2), 1271 , 1273 (1999); וכן: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 345 (מהדורה עשירית 2010). השופט ת' אור, בשבתו בבית-המשפט המחוזי בנצרת, כתב לענייננו: "ככל שיכולתי לברר, עד לאחרונה, כל פסקי-הדין בהם הוחלט על ביטול ההסכם שביסוד פסק-דין שבפשרה ועמו את פסק-הדין, דנו במקרים שבהם היה פסול בכריתת ההסכם, כגון שלמעשה לא היתה הסכמה בין הצדדים, או שההסכם הושג עקב מרמה, טעות הטעיה או באי-חוקיות. מקובל על הכל, שפסול כזה מקנה עילה לבטול ההסכם, ועם ביטול ההסכם - מתבטל עמו פסק-הדין... נתאר לנו את המקרה הרגיל בתביעה כספית, שניתן בו פסק-דין בהסכמה לתשלום סכום כסף פלוני. באם החייב לפי פסק-הדין לא ישלמו, האם תעמוד לזוכה לפי פסק-הדין עילה לבטול פסק-הדין, ולפתיחת ההליכים מחדש? האם ניתן לומר, שלכך התכוונו הצדדים, כשלא הסתפקו בהסכם פשרה ביניהם ובקשו ליתן לו דוקא תקף של פסק-דין? אם בכל מקרה של אי-קיום פסק-הדין שבהסכמה תהיה עילה נגד הצד המפר לבטול ההסכם, ועמו את פסק-הדין, יתרוקן פסק-הדין שבהסכמה במידה רבה מתכנו. ע"י בטול כאמור, יחזור הסכסוך לישנו ותחל התדינות חדשה בין הצדדים ותקפו של פסק-הדין, כמעשה בית דין ימצא נחלש. תקפו וחשיבותו של פסק-הדין נבחנים דוקא באותם מקרים, שאחד הצדדים אינו מקיים את המוטל עליו על פיו. כשאין הפרה של המוסכם בין הצדדים, אין הגושפנקא, שנתן בית-המשפט להסכם, מוסיפה ולא כלום. והנה דוקא כשבאה הפרה כזו, ופסק-הדין צריך להוות יסוד להליכים לבצוע האמור בו, מתברר שאין הוא כה מחייב כפי שסברו הצדדים כשבקשוהו, ונתנת לצד לפסק-הדין האפשרות להתנער ממנו על ידי בקשה לבטול הסכם הפשרה ועמו את פסק-הדין... על סמך האמור לעיל, וכדי שלא לרוקן פסקי-דין שבהסכמה במידה רבה מתכנם, סבור הייתי שבמקרה אי מלוי פסק-הדין מסוג זה, אין הצד הנפגע זכאי לבטול הסכם הפשרה שביסודו, אשר נבלע בפסק-הדין שניתן על-פיו לבקשת הצדדים, וכי עומדות במקרה כזה לצד הנפגע רק הדרכים של בצוע פסק-הדין. במקרה כזה ההסכם לא היה פגום, ועל כן, גם אין לומר על פסק הדין על-פיו, שהוא פגום וניתן לביטול. משעה שבחרו הצדדים ליתן להסכם כזה תוקף של פסק-דין, עומדים להם הסעדים העומדים למי שפסק-דין לזכותו לא קוים, ולא עוד הסעדים, שעמדו להם על-פי ההסכם, קודם ש"נבלע" בפסק הדין" (הדגשים הוספו, ג.ג.) - ה"פ (נצ') 507/84 יוסף ח'ליל איוב מריינה נ' ישראל ניז'ני , פסקים (מ) תשם (2) 309 (1985). ממשיכה הפסיקה ומצמצמת את המקרים והטעמים מכוחם יינתן סעד של ביטול, כדברי השופטת ד' דורנר: "בהיעדר טעם מיוחד, כבד משקל ומשכנע, לא יתקבלו טענות כנגד פסק-דין המעניק תוקף לפשרה, שניתן מתוך הבנת הצדדים את ויתוריהם ובהסכמתם..." - רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ''ד נו(1) 577 (2001). השופט א' רובינשטיין קבע כי רק בהיעדר יכולת אכיפה או מכיוון שסעד האכיפה איננו מעשי, יוכל בעל הדין לאחוז בסעד הביטול - ע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, תק-על 2007(3), 4244 , 4254 (2007) וראו לאחרונה: רע"א 8996/08 עיזבון המנוח פריד דאוד סלימאן נאסר נ' הקק"ל, , 22.8.11, סעיף 7 לפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש, בהסתמך על:   ע"א 143/51, 55/52 עירית רמת-גן נ' פרדס ינאי, פ"ד י(3) 1804, 1817 (1952); ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי פ"ד מח(4) 689, 699 (1994); ע"א 5914/03 אפרים שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח (לא פורסם, , 1.5.2005); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 787 (מהדורה שביעית, 1995). דרך המלך כאשר החייב לא שילם הינם, איפא, סעדי אכיפה. קרנם של סעדי הביטול ירד עם השנים עד שקיבלו מקום פריפריאלי בסדרי העדיפויות למקרים חריגים, ואף זאת בעיקר בשל פגמים בכריתה ולא בגין הפרה. אינני משוכנע כי אכן המקרה שבפניי מצטיין בחריגותו עד כדי מתן סעד של ביטול. במקרה שבפניי, מתאימה יותר הפניה להוצאה לפועל, שהרי זו תכליתה, כפי שהגדירה השופטת ח' בן עמי: "לשכת ההוצאה לפועל, כשמה כן היא - מטרתה להוציא לפועל חיובים פסוקים, בין במסגרת פסק דין ובין במסגרת שטר וכיו"ב..." (ע"א (י-ם) 3145/09 אלי שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, [פורסם במאגרי המידע המשפטיים], , 06/07/09). ישום בענייננו הטעמים לביטולו של פסק הדין אינם עולים, במקרה הנוכחי, לכדי טעמים המצדיקים סעד חריג של ביטול. אינני משוכנע שאכן ננקטו כלל הצעדים הנדרשים טרם נקיטתו של סעד הביטול, כגון הודעה מוקדמת, אזהרה וכיו"ב. יתירה מכך, אינני סבור שנוצרה כאן הפרה יסודית, אלא מדובר בהפרה גרידא. לבסוף, על פי ההלכה שסקרנו, ההפרה שהתגבשה לא די בה כדי לבטל פסק דין בהסכמה, קל וחומר כאשר אין כל פגם בכריתה, וזאת מבלי שהייה כל ניסיון לאחוז בסעדי האכיפה המצויים בארסנל המשפטי של המבקשת. אני סבור, לכן, שיש לדחות את הבקשה שבפניי. אין, כמובן, בדחיית הבקשה משום חסימת דרכה של המבקשת לפנות להליכי הוצאה לפועל לשם מימוש זכותה החוקית לקבלת הסכומים עליהם הוסכם בפסק הדין. סעד הבקשה בהמרצת הפתיחה נדחית. מכיוון שעד היום לא דווח לי על ביצוע התשלום לפי פסה"ד בהסכמה, - אין צו בדבר הוצאות. ביטול פסק דין