קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול צו חילוט: המבקשות עותרות לביטול צו החילוט שניתן כנגד משיבה 2, שהיא חברה בע"מ, במסגרת גזר הדין שניתן בעניינה, ולשחרור הכספים התפוסים בידי המדינה לצורך תשלום שכר עבודתן אצל משיבה 2. משיבה 2 הורשעה במסגרת הסדר טיעון שנערך עמה, יחד עם נאשמים נוספים בתיק זה, בשורה של עבירות הנוגעות למהילת דלק אשר שווק כדלק תקני, במטרה להגדיל את רווחי המכירה. על-פי גזר הדין שניתן בעניינה של משיבה 2, ביום 21.2.2010, חולט כל סכום הכסף שהיה מצוי בחשבונות הבנק שבשליטתה, וכל סכום שהגיע למשיבה מכל חברת אשראי. כן חולטו מספר מיכליות דלק. הוראת החילוט ניתנה לאחר שביום 1.8.2007, במסגרת ב"ש (י-ם) 9416/07 מדינת ישראל נ' סיטבון, , ניתן על-ידי כב' השופט צבן (סגן נשיא) צו זמני לחילוט רכושה של משיבה 2. ערר שהגישה משיבה 2 לבית המשפט העליון נדחה ביום 31.10.2007 (בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון, ). עוד יש לציין, כי ביום 25.9.2007, ניתן לזכות המבקשות פסק-דין על-ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (עב 1085/07), בהיעדר התייצבות מצד משיבה 2. בהתאם לפסק הדין, חויבה משיבה 2 לשלם למבקשות שכר עבודתן, אשר עמד, נכון למועד פסק הדין על סך של 46,038 ₪. המבקשות פנו להליכי הוצאה לפועל כנגד משיבה 2, אולם הליכי הגבייה לא צלחו. המבקשות הגישו, אפוא, בקשה לבית משפט זה, להורות על שחרור סכום הכסף הנדרש לתשלום משכורותיהן, מתוך רכוש משיבה 2 שנתפס על-ידי המדינה במסגרת צו החילוט הזמני (ב"ש 9021/09). כבוד השופט צבן, אשר דן בבקשה, דחה בהחלטתו מיום 5.8.2009, את הבקשה להחרגת כספים מצו החילוט הזמני, מאחר שהמבקשות לא הוכיחו כי יש להן זכות קניינית, או למצער זכות ברכוש ספציפי אותו ביקשו להחריג מהצו הזמני. כב' השופט צבן הוסיף, כי מאחר שמדובר בסעד זמני להקפאת הרכוש, הרי שאין בכך נזק ממשי לנושים מלבד הנזק שבעיכוב התשלום. לצד זאת, הורה כב' השופט צבן על צירוף המבקשות כמשיבות בבקשה לחילוט הרכוש שתידון לאחר הכרעת הדין, היה ומשיבה 2 תורשע, וזאת על מנת שתינתן להן האפשרות להעלות טיעוניהן. כאמור לעיל, משיבה 2 הורשעה במסגרת הסדר טיעון ולא נוהל משפט בעניינה. גזר הדין אשר בו נקבע כי הכספים שבידי משיבה 2 יחולטו לטובת המדינה, ניתן אף הוא על יסוד הסדר הטיעון בין משיבה 2 לבין המדינה. אלא שחרף קביעתו האמורה של כב' השופט צבן, לא צירפה המדינה את המבקשות להליכים שקדמו להסדר הטיעון, ולפיכך לא ניתנה להן ההזדמנות להעלות טיעוניהן בטרם ניתנה הוראת החילוט במסגרת גזר דינה של משיבה 2. על רקע זה הוגשה הבקשה שלפניי. לטענת המבקשות, החתימה על הסדר הטיעון, מבלי שניתנה להן האפשרות להעלות טיעוניהן, בניגוד לקביעתו של כב' השופט צבן בהחלטתו המפורטת לעיל, מנוגדת לצדק ולפיכך דין בקשתן להתקבל. המדינה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי זכותן של המבקשות נדחית מפני זכות המדינה לחלט רכוש. המדינה הפנתה בתשובתה להחלטת בית המשפט העליון בבש"פ 6817/07 שניתנה במסגרת פרשה זו, אשר בה נקבעה העמדה העקרונית לפיה נושה בלתי מובטח נדחה מפני המדינה, מהטעם שרכוש שמקורו בעבירה יוצא ממצבת הנכסים של הנידון ואינו יכול לשמש לפירעון חובותיו. לטענת המדינה, אכן לעובד יש קדימות בתביעת שכר עבודה כלפי נושים לא מובטחים אחרים, אולם בכך מתמצה יתרונו על פני נושים אחרים, ואין לו זכות קניינית ברכושו של מעבידו. כמו כן, חולקת המדינה על גובה הסכום אותו תובעות המבקשות, מאחר שפסק הדין שפסק שכר עבודה לטובתן ניתן בהיעדר הגנה, וכיום אין למדינה אפשרות מעשית להתמודד עם הטענות המפורטות בכתב התביעה שהגישו המבקשות. עוד טוענת המדינה, כי במסגרת הליכי הביניים לתפיסת הרכוש, שוחררו סכומי כסף נכבדים לידי הנאשמים האחרים בפרשה (יוסי ורפי סיטבון) על יסוד טענתם שהכסף מיועד לתשלום משכורות לעובדי החברות הנאשמות בפרשה. במסגרת בקשה להשלמת טיעון, אשר הוגשה ביום 17.5.11, טענה המדינה כי המשיבות לא פעלו בשקידה ראויה לגביית הסכומים שנפסקו לזכותן באמצעות הליכי הוצאה לפועל, וכן כי למבקשות עומד מסלול חלופי של פניה למוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיפים 182 ו-183 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, המקנה זכות לגמלה לעובד שמעבידו במצב של חדלות פירעון. דין הבקשה להתקבל, ולו בשל התנהלות המדינה בעניינן של המבקשות. המדינה הפרה את התחייבותה כלפי המבקשות, ופעלה בניגוד להחלטתו של כב' השופט צבן, אשר הורה על צירופן כמשיבות להליכי החילוט, ואף לא הביאה לידיעתן את עצם קיומם. גם בהצגת הסדר הטיעון בפניי, במעמד מתן גזר הדין בעניינה של משיבה 2, לא הסבה המדינה את תשומת לבי לכך שעניין תשלום משכורתן של המבקשות, מתוך כספיה של משיבה 2, תלוי ועומד, לנוכח החלטתו של כב' השופט צבן. לא למדתי מפי ב"כ המדינה על שום מה לא מילאה המדינה אחר החלטה זו. אין בידי לקבל גם את הטענות שהעלתה המדינה לראשונה במסגרת הבקשה להשלמת טיעון. המשיבות פנו להליך של שחרור כספים מצו החילוט רק לאחר שפתיחת תיקי הוצאה לפועל כנגד משיבה 2 לא הניבה דבר. אשר למסלול החלופי המוצע, של פניית המבקשות למוסד לביטוח הלאומי, על פניו נראה, כי לא קמה למבקשות זכות מכוח חוק הביטוח הלאומי, מאחר שעל-פי סעיף 182 לחוק האמור, תנאי הכרחי לקבלת הגמלה הוא צו פירוק של משיבה 2. המדינה לא הביאה כל ראיה לקיומו של צו כזה. מעבר לכך, טענה זו לא נטענה על ידי המדינה בפני כב' השופט צבן, וכאמור לא נתאפשר למבקשות להצטרף להליך החילוט ולהתמודד עם הטענה, בניגוד למתחייב. על אף שאני סבורה, כאמור, כי די באמור בפסקה 5 לעיל כדי לקבל את הבקשה, לא אמנע עצמי מלהתייחס לטענות המדינה ביחס לזכותן של המבקשות בנכסי משיבה 2. חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, קבע שורת הוראות אשר נועדו להגן על זכותו של צד שלישי תמים הטוען לזכות ברכוש נשוא החילוט. סעיף 21(ד) לחוק זה קובע כי: "לא יצווה בית המשפט על חילוט רכוש כאמור בסעיף זה אלא לאחר שנתן לנידון, לבעל הרכוש, למי שהרכוש נמצא בחזקתו או בשליטתו ולמי שטוען לזכות ברכוש, אם הם ידועים, הזדמנות להשמיע את טענותיהם". סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, קובע כי על חילוט רכוש יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים. סעיף 36ג(א) קובע, כי: "בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה". כמו כן, בהתאם לסעיף 36ד(א) לפקודת הסמים המסוכנים, מי שטוען לזכות ברכוש שחולט ולא הוזמן להשמיע את טענותיו לעניין צו החילוט, רשאי לבקש מבית המשפט שציווה על החילוט, לבטל את הצו. אכן, בהחלטת בית המשפט העליון בבש"פ 6817/07 (מדינת ישראל נ' סיטבון, מיום 31.10.07), נעשתה אבחנה בין נושים מובטחים, אשר רשום לטובתם שעבוד ולהם זכות קניינית בנכסים שחולטו, לבין נושים שאינם מובטחים. בהחלטה זו נקבע, כי נושים אובליגטורים שאינם מובטחים, אף שהינם תמי לב, אינם בגדר "טוען לזכות ברכוש", אשר האינטרס שלהם עוצמתי דיו כדי להסיג את האינטרס הציבורי שמגלם החילוט. על כן נקבע, כי המסגרת הנכונה לפרעון חובו של נושה בלתי מובטח היא על דרך הגשת תביעה אזרחית כנגד הנאשם. בהקשר זה חשוב להבהיר, כי בית המשפט העליון לא נדרש בהחלטה זו לנושים בדין קדימה, אשר יש להם עדיפות על פני נושים רגילים. מכל מקום, מאז שנשנתה הלכה זו, דן בית המשפט העליון פעמים נוספות בסוגיה. בהלכה שנקבע בעניין חביץ' (ע"א 8679/06 חביץ' ואח' נ' מדינת ישראל, , מיום 30.12.08), שב וקבע בית המשפט העליון, כי "נושה אובליגטורי, אשר אין חולק על שבידיו זכות ברכוש, אלא שמעמדה נופל מזה של זכות קניינית או מעין-קניינית, לרבות מי שמחזיק בזכותו מכוח חוזה שטרם הושלם ביצועו או מכוחו של פסק-דין בתביעה על הפרת חוזה, לא יוכל ליהנות מההגנה שבסעיף 36ג לפקודת הסמים המסוכנים" (כפי שנקבע בעניין סיטבון). לצד זאת נקבע, כי "לרשותו מסלול התנגדות חלופי, המעוגן בסעיף 21(ד) לחוק איסור הלבנת הון, בגדרו מסורה לבית-המשפט היושב לדין מידת-מה של שיקול-דעת שלא להורות על חילוט, וממילא גם על סעד זמני להבטחתו, ובלבד שהתקיימו 'טעמים מיוחדים' לדבר". בית המשפט ממשיך וקובע, כי "אותם 'טעמים מיוחדים' מצויים בקומץ. יהיו אלה נימוקים שבכוחם לקדם את תכליותיו העיקריות של מוסד החילוט - שלילת הרווח שהפיק הנידון מן הרכוש הקשור בעבירה, וצמצומו של הנזק החברתי שזו הסבה. מקום בו גובר הצורך בהכבדת היד על מי שחטא בדבר עבירה, לרבות הצורך להרתיעו, על הצידוק שבהקטנת הפגיעה החברתית שהסבו מעשיו, כי אז אין מתקיימים אותם טעמים מיוחדים, ולחילוט קנויה עדיפות". בעניין זה נקבע, כי עצם הפגיעה המוסבת לנושה מחילוט רכושו של נידון אינה עולה כשלעצמה כדי "נימוקים מיוחדים" המצדיקים למנוע חילוט. פגיעה זו היא המחיר המובנה של הסדר חילוט אפקטיבי בעבירות של הלבנת הון (מתוך פסק הדין בעניין חורש, שיפורט להלן, המסכם את ההלכה שנקבעה בעניין חביץ'). בהלכה מאוחרת יותר, אשר ניתנה בעניין חורש (ע"פ 1428/08 עו"ד אורי חורש - המנהל המיוחד של חברת דור עדן חן בע"מ (בפירוק) נ' מדינת ישראל, , מיום 25.3.09), נקבע, כי הנושה, ככל בעל זכות מוכרת, אשר האינטרס הציבורי דורש את הצרתה, יהא מוגן מפני פגיעה שאין תכליתה ראויה, שאינה מתחייבת, או שפגיעתה רבה מן התועלת הגלומה בה. בפסק הדין נקבע, כי העיקר אינו מצוי ב"הכרעה פורמליסטית" או ב"קטגוריזציה של נושים". "הכרטיס לשער שבחומת החילוט", כלשונו של בית המשפט, יימסר לכל מי אשר נסיבות עניינו אינן מאפשרות לחילוט ולעקרונות היסוד החוקתיים להתקיים זה בצד זה. בית המשפט העליון קובע כי יש לבחון כל מקרה לגופו, על פרטיו הקונקרטיים, ולקבוע על בסיסם את נאותות הפגיעה שמסב החילוט ואת מידתה. בין יתר השיקולים שמונה בית המשפט העליון כשיקולים אשר יש להביאם בחשבון במסגרת זו, מציין בית המשפט את האפשרות שהנשייה היא בדין קדימה וכן את האפשרות שסכום הנשייה הוא חלק זעום מן הרכוש שחילוטו מתבקש (סעיפים 9-12 לפסק דינו של כב' השופט א' א' לוי). המבקשות הן בגדר נושות בדין קדימה אשר זכותן עדיפה על פני זכויותיהם של נושים אחרים, וזכותן לקבל את שכרן הינה זכות קוגנטית המעוגנת בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. מעבר לכך, שלילת שכרן של המבקשות אשר הרוויחו ביושר את פת לחמן, חורגת מתכליתן של הוראות החילוט ומהווה פגיעה בלתי מידתית בזכויותיהן הבסיסיות. במיוחד כך הוא הדבר בשים לב לחלקו הזעום של הסכום המבוקש ביחס לסכום החילוט הכולל. הבקשה מתקבלת, אפוא, במובן זה שמכספי החילוט יוחרג הסכום של 46,038 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין בבית הדין לעבודה. סכום זה ישולם למבקשות באמצעות בא-כוחן. בנוסף תשלם המשיבה למבקשות הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 5,000 ₪. חילוטצווים