קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול צווי עיקול: בפני בקשתו של המבקש, כי אורה על ביטול צווי העיקול שהטיל המשיב, מר דוד, על זכויותיו ונכסיו, במסגרת תביעה לאישור עיקול שהגיש כנגדו בתיק זה. כעת עתה יש לומר כי ב"כ המבקש לא ידע לומר מתי נמסרו לידיו של המבקש צווי העיקול, והסכים, בשל כך, כי הדיון לא יתקיים במתכונת של דיון "דה-נובו" בבקשת העיקול. משמעות הסכמה זו, והעובדה כי לא הראה המבקש שהבקשה מוגשת במסגרת 30 הימים מיום שהומצאו לו צווי העיקול (והרי בא-כוחו אישר את חתימתו על אישור המסירה), היא כי, מחד, אין המדובר בבקשה לביטול עיקול במשמעות תקנה 367(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א"), ומאידך, אין להתעלם ממנה כליל שכן נשמעו טענות הצדדים לגופן, ולפיכך יש להתייחס אליה כאל בקשה לעיון מחדש כאמור בתקנה 368 לתקסד"א, כאשר בית המשפט מוסמך, במסגרתה, גם לבחון אם מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו או לקבוע חלופות לצו. כאמור בתקנות 362 ו- 374 לתקסד"א הרי שמספר תחנות בדיקה נורמטיביות ניצבות בדרכם של צווי העיקול: קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה. קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין. מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים. שאלת תום ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני. השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין. שאלת מידתיות הפגיעה של צווי העיקול - כלומר, שהפגיעה אינה במידה העולה על הנדרש. למרות ששיקולים אלה נזכרים באופן נפרד בתקנות, הרי שאין ספק כי הם חופפים במידת מה זה את זה ומשפיעים זה על זה - לדוג': פשיטא כי השאלה האם ראוי וצודק ליתן את הצו תושפע מתום ליבו (או חוסר תום ליבו) של מבקש הצו וכי מאזן הנוחות (או מאזן הנזקים) בין הצדדים משפיע על שאלת מידתיותה של הפגיעה. קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה הטענה המרכזית בכתב התביעה היא כי המבקש פעל בניגוד לצו עיקול שנמסר לידיו, ולא דיווח על כספים של הנתבעים באותו הליך, שהגיעו לידיו במסגרת עסקת מכירתה של זכות שכירות השייכת לאותם נתבעים. המבקש, לעומת זאת, טען בדיון בפני, בתמצית, כי לא החזיק, במועד קבלת צו העיקול לידיו, בכספים המיועדים לנתבעים באותו הליך, אלא בשיקים שהוסבו ו/או נרשמו לטובת מעסיקתו, ישראמרין, לשם כיסוי חוב של הנתבעים באותו הליך, למעסיקתו. השיקים אמנם נרשמו במהלכה של אותה עסקת מכירתה של זכות שכירות השייכת לנתבעים, אך לא כתשלום לו זכאים הנתבעים, כי אם ככיסוי חובם כלפי מעסיקתו של המבקש. עוד טען המבקש כי השיקים ממילא חוללו על ידי מושכיהם. יש לזכור כי ההלכה היא שבשלב דיוני זה, "די בכך שהוכח שהתביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה, אין צורך לפסוק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין." (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 522 - ההדגשה שלי - י.ב.). עוד נקבע כי: "דונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות.... שיקול הדעת המופעל בדיון בבקשה לסעד זמני נועד רק לצורך קביעתה לכאורה של זכות ולא לצורך הכרעה סופית ומוחלטת בפלוגתה".(שם, שם - ההדגשה שלי - י.ב.). לאחר ששמעתי את עדויות המבקש-הנתבע והמשיב-התובע בפני, ועיינתי בכתב התביעה על נספחיה ובבקשה להטלת עיקולים, נחה דעתי כי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה, וכי הוכח קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה. בשלב בו אנו מצויים, שהוא בבחינת בקשת ביניים, רשאי כל צד להסתמך בתצהירו גם על "מיטב אמונתו" ובלבד שיציין את הנימוקים לכך (ראה תקנה 521 לתקסד"א). המשיב מסתמך, בין היתר, על הקלטות של שיחות שערך הן עם המבקש עצמו והן עם מר משה סלע, אדם שהיה מעורב, על פי הנטען, בעסקת המכירה, ומהן עולה, לכאורה, כי המבקש קיבל לידיו לא רק שיקים, כטענתו, כי אם כספים, במזומן. עוד עולה לכאורה מן ההקלטות, כי המבקש קיבל לידיו את מלוא התמורה עבור מכירת זכות השכירות השייכת לנתבעים בהליך במסגרת הוטל העיקול הראשוני, וכי ככל שקיבל לידיו שיקים, אשר חוללו, הרי שאלה הוחלפו בשיקים אחרים. ודוק, המדובר בשיחות שהמשיב עצמו היה צד להן, ולפיכך רשאי הוא להעיד על תוכנן גם בהעדר תמליל. מאחר ובחקירתו לא נסתרה גירסתו, בתצהיר, כי העובדות שצויינו מעלה אכן עלו מן השיחות, הרי שקיימת תשתית ראייתית לכאורית, בשלב זה. כאן המקום לציין כי טענות ההגנה של המבקש, בדבר חוב של הנתבעים בהליך האחר למעסיקתו, חברת ישראמרין, אותו ניגש לגבות, אינן מאיינות, לטעמי, את הראיות הלכאוריות בשלב בו אנו מצויים, במיוחד כאשר לא תמך טענות אלה באסמכתא כלשהי מלבד עדותו הוא. קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין המבקש טוען בבקשתו כי לא הוכח כלל יסוד ההכבדה על ביצועו של פסק הדין. לטענתו, טענות המשיב ביחס למצבו הכלכלי של הינן טענות סתמיות וחסרות כל בסיס ראייתי. לטענת המבקש, לא ברור כיצד הגיע המשיב למסקנה לפיה המבקש פועל להברחת נכסיו. המבקש טוען כי אמנם מכר את דירת המגורים המשותפת, אך הוא ורעייתו מצויים בהליכי רכישה מתקדמים של דירה אחרת, אשר שוויה הינו 3,500,000 ₪. עוד טוען המבקש כי הוא עובד שכיר, אשר שכרו החודשי הינו 10,000 ₪ (בדיון התברר כי המדובר בשכר ברוטו) ואילו רעייתו עובדת בשכר חודשי על הסך של 5,000 ₪. למבקש רכב מסוג ב.מ.וו אשר שוויו מעל 100,000 ₪ ואילו רעייתו מחזיקה ברכב מרצדס משנת ייצור 2010, אשר שוויו כ- 500,000 ₪. לטענת המבקש אין הוא חייב כספים כלשהם, ואין תיקים תלויים ועומדים כנגדו. דא עקא כי בדיון בפני התברר כי ב"כ המבקש מסרב לעריכת בדיקה, על ידי, בדבר היקף התיקים התלויים ועומדים כנגד המבקש בלשכות ההוצאה לפועל, וכי המבקש אינו יודע אם קיימים תיקים פתוחים כנגדו, שב"כ המשיב הציג בפניו בחקירה הנגדית את מספריהם ואת סכום החוב הנטען הקיים בהם. עוד התברר כי הרכבים שנזכרו בבקשתו נרכשו (לכל הפחות רכבו של המבקש עצמו), ככל הנראה, באמצעות הלוואות (אם כי יש לציין כי ברישיון הרכב שהוצג, בנוגע לרכבה של אשת המבקש, לא נמצאו עיקולים או שיעבודים). אך בנוסף לכל זאת יש לומר, כי יסוד ההכבדה יכול להילמד גם מהתנהגות המבקש, לכאורה, ביחס לצו העיקול הראשוני שהומצא לידיו בהליך שקדם לתיק זה. העובדה כי קיימות ראיות לכאורה, שהמבקש פעל בניגוד לצו עיקול שהומצא לידיו, ולא טרח להשיב עליו, מחד, ולכאורה נטל לידיו כספים ושיקים במסגרת עסקת למכירת זכות השייכת לנתבעים-שם, מאידך, מקימה יסוד סביר לחשש כי יפעל גם בעתיד להכביד על ביצועו של פסק הדין. ואולם, למרות דברים אלה, סבור אני כי, בעיקר בשל מאזן הנוחות בין הצדדים, והנזקים שעלולים להיגרם למבקש בהפרתו את הסכם המכר המתבצע בימים אלה, יש למצוא חלופה ראויה אחרת להבטחת ביצועו של פסק הדין, לכשיינתן (ראה תקנה 368(ב) סיפא לתקסד"א). עקרון המידתיות מחייב כי לא ייפגע המבקש יתר על המידה, כאשר ניתן להבטיח את ביצועו של פסק הדין באמצעים אחרים. יפים לעניין המידתיות הדברים הבאים מתוך החלטתו של כב' הש' ר' כרמל בבש"א (מחוזי ירושלים) 8109/07 חיים ראבד נ' מאיר רבין, פורסם בפדאו"ר: "לרשותה של הערכאה הדיונית עומד 'ארגז כלים' מגוון, המאפשר התאמה מידתית של סעדים ספציפיים למקרה נתון (ראו לדוגמא רע"א 1544/98 מסעוד נ' גבאי (לא פורסם) (הנשיא ברק)). אין מקום לקבוע זכות גורפת לעיקול זמני שעה שבחלק מן המקרים ניתן להשתמש באמצעים פוגעניים פחות - דוגמת הפקדת ערבות או התחייבות בבית המשפט - בישראל או בחו"ל. הנה, במקרה שלפנינו נקט בית המשפט בצעד ביניים - חתימה על כתב התחייבות - שנועד לפשט את ביצועו של פסק הדין. הדבר מעיד על אפשרות להתויתם של פתרונות שונים - מידתיים יותר. דומה, בפרט בעידן החוקתי, כי מידתיות היא מילת המפתח (לעניין זה ראו רע"א 3579/01 ורסצ'ה 83 בע"מ נ. Gianni Versace S.P.A (לא פורסם) (השופטת דורנר); רע"א 4360/01 סימבר מסחר והובלות נ' חברת רנדה מט (לא פורסם) (השופטת דורנר); רע"א 9911/01 טלפז תדלוק והשקעות נ' פז חברת נפט, פ"ד נו(6) 550). שלישית, דומה כי גישה הנמנעת מקביעת קטגוריות מוחלטות בהן יינתן אפריורית צו עיקול, מתיישבת עם המגמה החוקתית הנוהגת בפסיקה, לפיה אין ליתן עיקול זמני "על דרך השגרה" (ראו רע"א 5242/95 סינגל שירותי אלקטרוניקה נ' דנבאר (לא פורסם) (המשנה לנשיא לוין); רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב (1) 193, 197 (השופט - כתוארו אז - אור) ". (ההדגשות שלי - י.ב.). לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: צווי העיקול שהוטלו על נכסיו ו/או זכויותיו של המבקש יבוטלו, בהתקיים אחד מן התנאים החלופיים הבאים: הפקדת הסך של 50,000 ₪ - במזומן או בערבות בנקאית, בקופת בית המשפט והפקדת ערבות צד ג' על הסך של 120,000 ₪. משכונו של הרכב מסוג מרצדס, הנזכר בבקשת המבקש, לטובת פסק הדין שיינתן בתיק זה, לכשיינתן - ורישום המשכון בפועל ברשם המשכונות. משכונו של הרכב מסוג ב.מ.וו, הנזכר בבקשת המבקש, לטובת פסק הדין שיינתן בתיק זה, לכשיינתן - ורישום המשכון בפועל ברשם המשכונות, והפקדת ערבות נוספת, של צד ג', על הסך של 70,000 ₪. הפקדת הסך של 170,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, בקופת בית המשפט. ניתנה היום, י"ד שבט תשע"א, 19 ינואר 2011, בהעדר הצדדים. צוויםעיקול