קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לדחיית תביעת רשלנות רפואית מחמת התיישנות: 1. בפני בקשה לדחיית, ו/או מחיקת התובענה על הסף מחמת התיישנות. הבקשה הוגשה על ידי שירותי בריאות כללית (להלן: "המבקשת 1" או "נתבעת 1") כנגד המשיבה(להלן: "המשיבה" או "התובעת"). לבקשה לדחיית התובענה על הסף הצטרפה מדינת ישראל - משרד הבריאות ( להלן: "מבקשת 2" או "נתבעת 2"). העובדות הצריכות לעניין 2. בסוף שנות ה-90 החלה התובעת לסבול מקשיים בהליכה המלווים בכאבי ברכיים, בעיקר בברך שמאל. במהלך שנת 2000 נמשכו הכאבים, והתובעת החלה לחוש חולשה שהלכה והתגברה ברגל שמאל. בתאריך 31/8/00 חשה התובעת בסחרחורת שגרמה לנפילתה. בתאריך 17/12/02 התלוננה התובעת על חולשה בשתי רגליה, והופנתה למרפאת ברכיים בבית החולים רמב"ם בחיפה, ולטענתה נמסר לה שהיא זקוקה לטיפול וחיזוק שרירים בלבד. בתאריך 28/4/03 אושפזה התובעת במחלקה הנוירולוגית בבית החולים רמב"ם בשל חולשה שהלכה והתגברה ברגל שמאל, ולאחר בדיקתה עלה חשד שהתובעת סובלת ממחלה מיילטיבית של מערכת העצבים המרכזית, והיא הופנתה לביצוע בדיקת MRI בקופת חולים, במסגרת הקהילה. בדיקת ה-MRI בוצעה במסגרת קופת חולים ביום 8/7/03, כ-3 חודשים לאחר מתן ההוראה לביצועה. נוכח תוצאת בדיקת ה-MRI אושפזה התובעת בבית חולים "כרמל", שם בוצעה לה בדיקת נוזל שדרה, שתוצאותיה העלו, כי התובעת חולה בטרשת נפוצה. 3. בכתב התביעה טוענת התובעת, כי הנתבעים התרשלו כלפיה, כאשר לא התייחסו לתלונותיה במידת הרצינות הנדרשת, ובמשך כ-13 שנים פטרו את תלונותיה בקביעה, כי מדובר בבעיה אורטופדית, למרות שהבדיקות שנעשו לה לא הראו כל אינדיקציה לקיומה של בעיה במישור האורטופדי, במיוחד לאור תוצאות בדיקת ארטרוסקופיה שנערכה לה ביום 6/3/02. התנהלות רשלנית זו גרמה לאיחור ניכר באיבחון מחלת הטרשת הנפוצה, וכפועל יוצא, היא גרמה לאיחור ניכר בקבלת הטיפול הנדרש, דבר שהחמיר מאד את מצבה, גרם להידרדרות קשה במחלתה "עד כדי מצב בלתי הפיך וריתוק לכסא גלגלים". (סעיף 1 לכתב התביעה). התובעת מבהירה, כי גם כאשר עלה חשד לקיומה של מחלה מיילטיבית, במועד אישפוזה בבית החולים רמב"ם, נמנעו הרופאים מביצוע בדיקת MRI בדחיפות במסגרת אישפוזה, והיפנו אותה לביצוע הבדיקה בקופת חולים במסגרת הקהילה, דבר שהביא לאיחור נוסף באיבחון מחלתה, שכן הבדיקה בוצעה רק ביום 8/7/03, כ-3 חודשים לאחר ההפנייה לביצועה. בכתב התביעה לא פורט המועד בו התקבלו תוצאות בדיקת ה- MRI , אולם למרות שהבדיקה בוצעה ביום 8/7/03, אושפזה התובעת פעם נוספת רק ביום 4/8/03 "בשל תוצאותיה של הבדיקה", ונשלחה לביצוע בדיקת נוזל שדרה בבית החולים "הדסה" בירושלים. תוצאות בדיקת נוזל השדרה התקבלו בתאריך 13/8/03 אולם נמסרו לתובעת רק 8 ימים לאחר מכן, בתאריך 21/8/03, או אז הוברר, כי התובעת סובלת ממחלת הטרשת הנפוצה. טענות המבקשת 4. המבקשת טוענת, כי מועד גילוי הנזק היה בשנת 1999, עת החלה התובעת לחוש בכאבים בברכיה, והיות וממועד זה חלפו למעלה מ-10 שנים (סע' 89 (2) לפקודת הנזיקין) הרי שהתביעה התיישנה. לחילופין טוענת המבקשת, כי גם אם ייקבע שמועד מסירת תוצאות בדיקת הנוזל השדרתי לתובעת, בתאריך 21/8/03 הינו מועד גילוי הנזק, וזאת לכל המאוחר, הרי שגם אז התיישנה התובענה אשר הוגשה ביום 25/8/10, שכן הוגשה כעבור 7 שנים וארבעה ימים ממועד גילוי הנזק. טענות המשיבה 5. המשיבה מתנגדת למבוקש מכל וכל. המשיבה מסבירה, כי הנזק אינו מחלת הטרשת הנפוצה בה לקתה, אלא האיחור באיבחון המחלה, דבר שגרם להחמרת המחלה והידרדרות מצבה הרפואי. המשיבה מציינת, כי רק באוגוסט 2003 נודע לה מהי מחלתה, ולמעשה עד מועד זה ”לא הועלה חשד למחלה ולא בוצעו בדיקות לאבחון המחלה עד אוגוסט 2003, דהיינו מדובר במחדל מתמשך של הנתבעות מאז 1999 ועד לאוגוסט 2003". המשיבה מבהירה, כי יש להתחיל את מניין תקופת התיישנות מתאריך 21/8/03, מועד בו נמסרו לה תוצאות בדיקת נוזל השדרה, והוברר כי היא לוקה במחלת הטרשת הנפוצה. המשיבה ממשיכה ומבהירה, כי נוכח האמור מסתיימת לכאורה תקופת ההתיישנות בתאריך 21/8/10, אולם נוכח פגרת בתי המשפט המסתיימת ביום 31/8/10, טרם חלפה תקופת ההתיישנות במועד הגשת התובענה. לחילופין טוענת המשיבה, כי יש להחיל בענייננה את סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, והתוצאה היא שתקופת ההתיישנות טרם חלפה במועד הגשת התובענה. המשיבה מסבירה, כי "הבעיות הנוירולוגיות שניתן לייחס אותן למחלה החלו סמוך לאוגוסט 2000 ובמובהק ביום 31/8/00, ומכאן שחלפו פחות מ-10 שנים מיום אירוע הנזק (שהוא כאמור, אי ביצוע הבירור הנוירולוגי המתחייב) ועד הגשת התביעה". עוד מבהירה המשיבה, כי בשנת 1999 החלה לסבול מקשיים בהליכה המלווים בכאבי ברכיים "דהיינו - בעיה רפואית קלה ביותר המעלה חשד לבעיה אורטופדית". תשובת המבקשת 6. המבקשת טוענת בתשובתה, כי מירוץ ההתיישנות החל במועד שבו היה סביר לאבחן את התובעת כמי שלוקה בטרשת נפוצה, דהיינו בסוף שנות ה-90, כפי שעולה מחוות דעתו של פרופ' טייטלר. דיון והכרעה 7. הנני בדיעה, כי בתיק זה אין מדובר כלל בגילוי מאוחר שניתן לייחסו לתובעת, ולמעשה התביעה לא התיישנה במועד הגשתה, ואבאר. אין חולק, כי התובעת החלה לסבול מבעיות רפואיות שבאו לידי ביטוי בקשיי הליכה וכאבים בברכיה כבר בשנת 1999. מהתיעוד הרפואי שצורף לתיק עולה, כי התובעת לא שקטה על שמריה, ולא העלימה עין מבעיותיה הרפואיות, נהפוך הוא, התובעת החלה להתלונן על בעיותיה, והמשיכה להתלונן בקביעות ככל שבעיותיה החמירו. עוד עולה מהתיעוד הרפואי, כי הממסד הרפואי חשד בבעיה אורטופדית, ולכן נשלחה התובעת לבדיקות שונות במטרה לאבחן ולגלות קיומה של בעיה רפואית אורטופדית, אלא שבעיה כזו לא התגלתה למרות שהתופעות החולניות נמשכו. רק באפריל 2003 אושפזה התובעת לראשונה במחלקה הנוירולוגית בבית החולים רמב"ם, שכן רק אז, לראשונה הועלה חשד לקיומה של מחלה מיילטיבית. ודוק: גם כאשר עלה החשד בלב הרופאים, ולמרות סבלה של התובעת ומשך הזמן הארוך בו נמשכו תלונותיה, נמנע צוות בית החולים מביצוע הבדיקות הנדרשות במסגרת אישפוזה, והיפנה אותה לביצוע בדיקת MRI למרפאת קופת חולים במסגרת הקהילה. קרי: גם במועד זה לא נאמר לתובעת שהיא חשודה כחולה במחלת הטרשת הנפוצה, ולמעשה, מן הסתם לא נאמר לה דבר וחצי דבר על החשד לקיומה של מחלה קשה, מה עוד שהרופאים נמנעו מביצוע הבדיקה הנדרשת בדחיפות בבית החולים, או מתן הפנייה לביצוע הבדיקה בדחיפות בקופת החולים, ונשאלת השאלה: אם הממסד הרפואי לא חשד בשלב זה בקיומה של מחלת הטרשת הנפוצה, כיצד יכולה הייתה התובעת -הדיוטה בענייני רפואה - לחשוד בקיומה של מחלה זו?! המסקנה מכל האמור הינה, כי קצה החוט הנדרש לצורך קביעת הקשר הסיבתי נקשר מבחינתה של התובעת רק במועד איבחון מחלתה ומסירת תוצאות הבדיקה לידיה, קרי: בתאריך 21/8/03. הדברים באו לידי ביטוי בע"א 2919/07 מדינת ישראל - הועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא ליפל ואח', דנ"א 7601/10 אודית כהן ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (להלן: "פרשת אודית"), שם הובהר: "מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר עילתו של התובע מתגבשת לכדי עילה קונקרטית, שמכוחה יוכל התובע 'הלכה למעשה' לפנות לבית המשפט ולהגיש את תביעתו. (ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד (2) 846). עילת התביעה נולדה במועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע, היינו, תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ ביום שבו אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות היה זוכה בפסק הדין..." בפרשת אודית חזר בית המשפט העליון והבהיר: "די איפה בקצה חוט ואין צורך בידיעה מלאה בדבר קיומו של קשר סיבתי. כל שנדרש הוא קיומה של אפשרות לקשר סיבתי בין מעשי הנתבע או מחדליו לבין נזקו של התובע (ראו: פרשת צורף, פסקה 11), די כי יתגלה קצה חוט, או בסיס לסברה הקושרת בין הנזק למעשה או למחדל של הנתבע...". בית המשפט ממשיך ודן בטיבו של "קצה החוט" הנדרש, והאם למשל די בקיומו של חשד לביסוס עילת התביעה, והוא קובע: ”...נדרשת ידיעה שאיננה משוללת הגיון פנימי, ושיש לה אחיזה מינימלית במציאות..." 8. אם ניישם את ההלכה על המקרה אשר בפני נמצא, כי התובעת התלוננה על תופעות רפואיות חריגות, ובעיות בריאותיות שונות החל משנת 1999, אולם במשך שנים רבות יוחסו בעיותיה הרפואיות לבעיה אורטופדית שלא התגלתה ולא אובחנה. באוגוסט 2003 אובחנה סוף סוף בעייתה הרפואית של התובעת, ורק אז נולדה עילת התביעה. ודוק: התובעת אינה מייחסת לנתבעים את עובדת היותה חולה בטרשת נפוצה, כי אם את ההחמרה הקשה במצבה וההידרדרות הרפואית הקשה בשל אי קבלת טיפול מתאים כנגד מחלת הטרשת הנפוצה במהלך השנים בהן לא ואבחנה המחלה. היות ולא הממסד הרפואי שטיפל בתובעת, וממילא לא התובעת עצמה לא היו מודעים למחלתה של התובעת, ולמקור תחושותיה החולניות, הרי שעד גילוי מחלתה של התובעת ומסירת תוצאות הבדיקה לתובעת, לא התגלה אותו "קצה חוט" שיש בו כדי לקשור בין מצבה העכשווי של התובעת לבין החמצת האיבחון של מחלתה. לא זו אף זו. באם הייתה מתקבלת טענת המבקשת, היה בכך כדי "להעניש" את התובעת על המחדלים המיוחסים לנתבעים, דבר שהדעת איננה סובלת. 9. תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") קובעת, כי ימי הפגרה לא יבואו במניין הימים לצורך חישוב תקופת ההתיישנות. משכך, יש להתחיל את חישוב מירוץ ההתיישנות מתום הפגרה, קרי:מתאריך 1/9/10, ומשהוגשה התובענה בתאריך 25/8/10, הרי שלא התיישנה במועד הגשתה, ודין הבקשה להידחות. 10. סוף דבר, הבקשה לדחיית התובענה מחמת התיישנותה נדחית בזאת. שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ יושת על הנתבעות ביחד ולחוד לטובת התובעת. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וישולם ללא קשר לתוצאות המשפט. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנותהתיישנות