קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להארכת פסילה מנהלית: ערר על החלטת בימ"ש קמא כב' השופט נהרי אשר הורה על הארכת פסילת רישיון נהיגה של העוררת לפרק זמן של שנה אחת מיום שנפסלה לראשונה בתאריך 12.10.10. רקע: ביום 11.10.10 היתה העוררת מעורבת בתאונת דרכים. לאחר חקירה ודרישה הגיעה המשטרה לכלל מסקנה כי יש יד ורגל לסברה שהעוררת נהגה בשכרות ובקלות ראש ועל כן, החליט קצין משטרה לעשות שימוש בסמכותו ופסל באופן מנהלי את רישיון הנהיגה של העוררת לתקופה של 60 ימים עד לתאריך 11.12.10, זאת על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה. עם השלמת החקירה, הוחלט להגיש נגד העוררת כתב אישום ובקשה להארכת הפסילה עד תום ההליכים המשפטיים. בתקופה שקדמה ליום 11.12.10 - מועד בו מסתיימת הפסילה המנהלית - שקדה המשטרה על איתור העוררת לשם זימונה לדיון בבקשה להארכת הפסילה שנקבע ליום 06.12.10. לשם כך, התקשרה שוטרת אל העוררת, שוחחה איתה ולדבריה העוררת הבטיחה להתייצב לדיון, דבר שלא נעשה. בנסיבות הללו, נאלץ בימ"ש קמא לדחות הדיון ליום 19.12.10. ביום 07.12.10, התקשרה בשנית שוטרת אל העוררת והודיעה לה כי הדיון נדחה ליום 19.12.10. בשתי השיחות הללו, כך התובעת המשטרתית, לא אמרה העוררת שהיא מיוצגת על ידי עו"ד. כך או כך, ביום 11.12.10 הופיעה העוררת באגף התנועה וקיבלה לידיה את רישיון הנהיגה, זאת משום שהפסילה המנהלית תמה. ביום 13.12.10 דיווח שוטר סיור כי הכתובת שנמסרה על ידי העוררת אינה קיימת. ביום 15.12.10, מתקשרת בשלישית שוטרת אל העוררת ומוסרת לה על מועד הדיון הקרוב, 19.12.10. העוררת מודיעה לה לראשונה כי הינה מיוצגת על ידי עו"ד קולקר. ביום 19.12.10, מועד הישיבה הנדחית, שוב לא היתה התייצבות והדיון נדחה ליום 11.01.11 ולאחר מכן ליום 12.01.11, המועד בו התקיים הדיון לגופו של עניין בפני כב' השופט נהרי. על החלטת כב' השופט נהרי, הסמכות ונסיבות התאונה נסוב הערר אשר בפניי. בא כח העוררת משתית טיעוניו על מספר אדנים: א. במועד בו קוים הדיון בהארכת הפסילה, 12.01.11, אחזה העוררת ברישיון הנהיגה מזה חודש ימים ועל כן, המשטרה היתה צריכה להיכבד ולהגיש בקשה על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה ולא על פי סעיף 47 שעניינו הארכת פסילה. משכך , לא היתה לבית המשפט סמכות לדון בבקשה וממילא החלטתו בטלה ומבוטלת. ב. באשר לנסיבות התרחשות התאונה: האשם הרובץ לפתחו של הנהג המעורב ועל כך יעידו שברי הבקליט המצויים במרכז הכביש. ג. באשר לטענת השכרות: העוררת צורכת סטרואידים נוכח מחלת פרקים ואלה משפיעים על תוצאות הבדיקה בינשוף. מנגד, טענה בא כח המשיבה כי החלטת בימ"ש ניתנה בסמכות, האחריות לגרם התאונה רובצת לפתחה של העוררת וכי היא מסוכנת בדרך נהיגתה. התובעת הגישה לעיוני את תיק החקירה. באשר לתאונה: דוח פעולה של השוטר רס"מ ויבן מיום 11.10.10, שעה 19:45. מדוח זה עולה כי השוטר הגיע למקום התאונה, שם הבחין בעוררת "שנראתה שתויה עם ריח אלכוהול חריף מפיה" היא נכשלה בבדיקת הנשיפון - בדיקה מקדימה לבדיקת הינשוף. כמו כן , ערך לה השוטר בדיקת מאפיינים. עיון בבדיקת המאפיינים מעלה כי נודף מפי העוררת ריח אלכוהול חריף, הופעתה מרושלת והתנהגותה רדומה. העוררת לא עמדה ביתר המבחנים ובהם עמידה במשך 30 שניות, החטיאה הבאת אצבע לאף ועוד. בבדיקת האוויר הנשוף, נמצא ריכוז אלכוהול בליטר אחד אוויר נשוף של 465 מ"ג. מהודעתו של ירון שחל מיום 11.10.10 עולה כי נהג מכוניתו בנתיב הימני ובהיותו במקום מסוים, הבחין ברכב המגיע מהכיוון הנגדי תוך סטיות חדות מנתיב לנתיב עד אשר לבסוף התנגש ברכבו. אחר התאונה, שוחח העד עם הנהגת (העוררת) והריח ריח אלכוהול אשר נדף מפיה. לדבריו, הנהגת היתה "שיכורה". העוררת עצמה מסרה הודעה ולדבריה כאשר הגיעה למקום ההתנגשות "אני לא יודעת מה קרה, אני מוצאת את עצמי מתנגשת ברכב שנסע מולי". עוד הוסיפה העוררת "אין לי מושג מדוע סטיתי שמאלה". העוררת הבהירה כי היא נמצאת "במצב של סמי דיכאון". באשר לתאונה הדגישה כי לא היה רכב שגרם לה לסטות שמאלה וברכב המעורב הבחינה רק לאחר ההתנגשות. באשר לריח האלכוהול סיפרה העוררת כי שתתה חצי פחית בירה. העולה מהמקובץ לעיל הינו כי באשר להתרחשות התאונה מודה העוררת בפה מלא באחריות לגרם התאונה. אין בפי העוררת כל גרסה הנוגדת את גרסת הנהג המעורב. באשר לתוצאות בדיקת הינשוף: בא כח העוררת מעלה אפשרות כי העוררת צורכת סטרואידים עקב מחלת פרקים ואפשר שאלה השפיעו על תוצאות הבדיקה. עיון מעמיק בגרסת העוררת מעלה כי אין רמז לטענה זו. העוררת מספרת גם בהודעתה וגם בשימוע שנערך לה כי היא נוטלת באופן קבוע כדורים מסוג ציפרמיל נגד דיכאון. הנה כי כן, ראיות לכאורה למיוחס לעוררת יש ויש. טענת הסמכות: כאמור לעיל, טוען בא כח העוררת כי משחלפה תקופת הפסילה, אין מקום לדון בשאלת הארכתה משום שהיא אינה קיימת יותר. קרי, אין מאריכים תוקף צו משעה שתוקפו פקע. על כן, לשיטת בא כח העוררת היה מקום למחוק את הבקשה המקורית אשר הוגשה על פי סעיף 47 לפקודת התעבורה ולהגיש בקשה חדשה על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה. כמו כן, הביע הסנגור המלומד תרעומת על זימון העוררת, שלא כדין לטעמו, לדיון בדרך הטלפון. דיון: הפרוצדורה הינה חלק בלתי נפרד מהמשפט המהותי ויש חשיבות מכרעת לתקינות והגינות ההליך הפלילי. המחוקק נוקט בשני ביטויים: "הזמנה" ו "הודעה". הביטויים נגזרים כמובן מהמילים "להודיע" ו "להמציא". השאלה הניצבת לפתחי הינה האם ניתן להודיע לנאשם, בדרך הטלפון, על מועד דיון. הכלל הוא כי תכלית ההודעה שהיא באה לאפשר לנאשם להתכונן למשפטו מבעוד מועד. מקום בו לא נפגעו זכויות הנאשם, אין להיתפס לטענות פורמאליות ולפגמים שאין בהם כדי לפגוע בזכותו המהותית של נאשם. (ראה לעניין זה סיפרו של כב' השופט יעקב קדמי "על סדר הדין בפלילים", חלק שני (א), הליכים שלאחר כתב אישום, מהדורה מעודכנת, תשס"ט- 2009, עמודים 1022-1023). לעולם המבחן יהיה מהותי ולא צורני פורמאלי. לעולם, תיבחן השאלה האם נפגמה ונפגעה זכותו של הנאשם להתגונן, אם לאו. "...לשון אחרת, ההגנה על זכויותיו המהותיות של הנאשם היא העיקר ואילו הזכויות הדיוניות... הן בבחינת טפלות לעיקר". (ב"ש חיפה 1163/06 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-מח 2006 (1) 2092, 2093). קביעת כללים נוקשים שבלתם איין, תסכל על נקלה את מטרת ההליך הפלילי ובמקרה זה את הצורך בדיון דחוף לשם הארכת פסילה. כל שיידרש מנהג, הוא לחמוק לתקופה קצרה מביתו, להימנע מקבלת דבר דואר רשום וכך יימנע ההליך שנועד להבטיח את שלום הציבור. באשר לטענת בא כח העוררת כי היה מקום להגיש בקשה על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה, נוכח העובדה כי הפסילה המנהלית הסתיימה זה מכבר, חוששני שאין בידי לקבל הטענה. הבקשה הוגשה בתוך תקופת הפסילה המנהלית והיה מקום להגישה על פי סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה כפי שאכן הדבר נעשה. העובדה כי בזימונה של העוררת חלה סאגה של טעויות ובכלל זה השבת רישיון הנהיגה של העוררת לידיה בתום תקופת ה 60 יום, אינה מבטלת תוקפה של הבקשה. הדיון בערר יוצא מתוך הנחה כי שלושה צדדים שותפים לו לדיון. התביעה, הנאשם ובית המשפט. אולם, יש לזכור ולהזכיר כי קיימת צלע רביעית אשר אינה נוכחת בדיון, קולה לא יישמע ועליה אנו באים להגן. כוונתי לציבור המשתמשים בדרך. אין להעלות על הדעת כי בשל פרט טכני כזה או אחר הקשורים לפרוצדורה של המשפט, יש לאפשר לנהג שמסוכנותו ניבטת, לשוב ולנהוג משל דבר לא אירע. נסיבות התאונה כאשר העוררת משייטת אל המסלול הנגדי, מתנגשת ברכב המגיע מהכיוון הנגדי ומבחינה בקיומו של הרכב הנוסף רק לאחר המגע, הינן בבחינת דבר הדובר בעד עצמו ומעיד יותר מכל על רשלנות ומסוכנות העוררת. העוררת היתה שתויה בין שלגמה אלכוהול בכמות העולה על זו שהוצהרה על ידה ובין שמדובר בצירוף של אלכוהול עם הכדורים שהיא נוטלת. בחינת גרסת העוררת לפיה שתתה מחצית פחית בירה בלבד, היא המעלה תהיות באשר לכושר נהיגתה נוכח העובדה כי היא צורכת כדורים נגד דיכאון, המעלים לשיטתה את רמת האלכוהול בדמה. רק בנס, לא קופדו חיים בתאונה זו. בבש"פ שמואל לחמי נ' מדינת ישראל (נבו מיום 06.11.00) חזר כב' השופט טירקל על השיקולים הצריכים להארכת הפסילה ובכלל זה "... אם יש גורמים אחרים הטבועים בנהג - כגון מצב בריאותו הגופנית או הנפשית - העושים אותו מסוכן". שופט בית משפט קמא שקל ואיזן נכון את כל הדרוש. על כן, אין מנוס מדחיית הערר. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה