קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להוספת עדים לכתב האישום: לפני בקשה לתיקון כתב אישום על דרך של הוספת שני עדי תביעה: רס"ר רז מישאל ועו"ס אילן שריף. הבקשה ככל שהיא נוגעת לשוטר רז מישאל, הוגשה על מנת שניתן יהיה להציג באמצעותו הודעה שנגבתה מאחיו המנוח של הנאשם ביום 01/01/07 ואשר לטענת התביעה יש בתוכנה כדי לקשור בצורה מסוימת בין הנאשם לבין המסגריה המשפחתית שבה נתפסו האקדחים אשר בהחזקתם מואשם הנאשם. התביעה מודעת היטב לכללים הנוגעים לעדות מפי השמועה, ואין מחלוקת כי מדובר במקרה זה בנסיון להציג בפני בית המשפט עדות שלא מפי מוסרה, מאחר וזה אינו עוד עימנו. לפיכך, עותרת התביעה לאפשר את הגשת ההודעה שלא לצורך הוכחת אמיתות תוכנה, אלא רק לצורך עצם הוכחת האמירה. פרוצדורה שכזו אכן מוכרת וננקטת לא פעם על ידי בתי המשפט במקרים המתאימים, אך היא מיועדת רק לאותם מקרים בהם קיימת חשיבות ראיתית לעצם האמירה, להבדיל מהרצון לבסס עליה ממצאים שבעובדה באשר לאמיתות התוכן. במקרה הנוכחי אין לטעמי בסיס להגשת אימרת האח המנוח לצורך עצם האמירה והשימוש המהותי היחיד להגשתה הינו לצורך הוכחת אמיתות התוכן. כאמור, כשמדובר בעדות מפי השמועה אין לקבל ראייה לצרכים אלה ועל כן אינני מוצא לנכון לתקן את כתב האישום ולהתיר את עדות החוקר בדבר תוכן האימרה שגבה מהעד המנוח. שאלה מורכבת יותר נוגעת להוספת העובד הסוציאלי. על פי המפורט בבקשה מטרת הוספתו של העד הסוציאלי כעד הינה על מנת שיעיד על פרטים שמסר לו הנאשם במהלך פגישות הכנה לקראת הכנתו של תסקיר במסגרת הליך פלילי קודם, ואשר באו לידי ביטוי באותו תסקיר, שהתגלגל לידי התובעים בתיק זה רק לאחר הגשת כתב האישום. על פי הנטען שמע קצין המבחן מפי הנאשם פרטים המעידים על זיקה מסויימת בינו לבין אותה מסגריה הנוגעת לעניינו. ב"כ הנאשם מתנגד לבקשה וטוען כי מדובר במידע חסוי וכי זכותו של הנאשם למשפט הוגן גוברת בכל מקרה, על ערכים אחרים ובניהם גם הערך של חשיפת האמת אשר בשמו פנתה המאשימה בבקשתה הנוכחית. לטעמי, על מנת שתתקבל הבקשה על התביעה לחצות שני רבדים שונים ומצטברים של חסיון. הרובד האחד נעוץ בהוראת החסיון הכללית המפורטת בסעיף 50א לפקודת הראיות ואשר נוגעת למידע שהתקבל בידי עו"ס תוך כדי עיסוקו, ואילו הרובד השני עניינו ההוראות והשיקולים הספציפים הנובעים מתפקידו של קצין המבחן וממעמדו המרכזי של תסקיר שירות המבחן בהליך הפלילי. באשר לרובד הראשון, הרי שמדובר בחסיון יחסי ובית המשפט מצווה לבחון האם הצורך לגלות את הראייה לשם עשיית צדק עדיף על העניין שלא לגלותה. עוד נקבע בסעיף 50א עצמו כי החסיון מתייחס אך לדברים "שלפי טיבם נמסרים לעו"ס בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד" . המדינה טוענת כי במקרה שלפני מתבקש אני להתיר את עדות קצין המבחן אך ורק לגבי המידע שמסר לו הנאשם בעבר כרקע כללי לגבי מקום עבודתו וקשריו למסגריה המשפחתית ועל כן אין מדובר בפרטים שלגביהם קיימת ציפיה כי ישמרו בסוד , זאת להבדיל מהפרטים האינטימיים האחרים שהוא מתבקש לחשוף בפני שירות המבחן. כמו כן סבורה המדינה כי האינטרס שבחשיפת המידע לצורך ביסוס אחריות הנאשם למיוחס לו גובר על האינטרסים הנוגעים לפרטיות ולציפיה לסודיות. באשר לרובד השני, הרי שבהיבט הפורמלי מבוסס הוא על הוראת תקנה 28 לתקנות סדר הדין הפלילי לפיה אין לעשות שימוש בתסקיר אלא לצורך ההליך המשפטי שבקשר אליו הוא נמסר. עוד נקבע שם ובסעיף 191 לחסד"פ כי בית המשפט הוא שיקבע לאלו גורמים ימסר התסקיר - לב"כ הצדדים בלבד , להם ולנאשם או שמטעמים מיוחדים לא ימסר העתק לאיש מהם. לכאורה יש בהוראות אלה משום הסבר השולל כל שימוש בתסקיר שהוכן לצרכים מסוימים, במסגרת הליכים משפטיים עתידיים בעניין אחר. לטעמי אין צורך להכריע במקרה הנוכחי בשאלה האם מדובר בחסיון מוחלט או יחסי, אך אציין כי במספר פסקי דין של ערכאות שונות נקבע כי מדובר בחסיון יחסי בלבד וכי בכל מקרה ומקרה יש לערוך איזון בין מכלול השיקולים הסותרים ולקבל החלטה אד- הוק באשר לשיקולים הגוברים בנסיבות העניין. אפילו תתקבל העמדה כי מדובר בחסיון יחסי קשה יהיה לטעמי לחלוק על המסקנה לפיה יהיה מקום לחשיפת פרטים מתוך התסקיר רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, בהם נדרשת החשיפה באופן מובהק על מנת למנוע עיוות דין. מסקנה זו מתבקשת לא רק בשל הפגיעה הקשה בפרטיותו של מושא התסקיר , אלא בשם שיקולים כבדי משקל הנוגעים לחשיבות עבודתו של קצין המבחן ולמרכזיותו של התסקיר ככלי ראשון במעלה לעשיית צדק בהליך הפלילי. תפקידו של קצין המבחן הינו גם כך תפקיד מורכב ורב פנים, כאשר מחד מבקש הוא לסייע בשיקומו של הנאשם וברתימתו להליכים טיפוליים ומנגד הוא מחויב בראש ובראשונה כלפי בית המשפט בהצגת תמונת המצב כהוויתה. על מנת שיוכל למלא תפקידו היטב ולשרת את מערכת עשיית המשפט והצדק, עליו להנות מאמונו של הנאשם הנמצא בפניו על מנת שזה יפתח בפניו את סוגרי ליבו ויהיה נכון לשמוע לעצתו הטובה ולהכוונתו. דומה כי תנאי בסיסי ויסודי להיווצרות אותו אמון נדרש הוא ידיעת הנאשם כי לא יעשה בדברים שימסור כל שימוש לצרכים חיצוניים להליך וכי המידע שהוא חולק עם קצין המבחן ידווח לבית המשפט ולצדדים להליך בלבד. על רקע זה מובנת הוראה תקנה 28 הנ"ל ומובן החשש כי כל ערעור של אותו חסיון יביא בהכרח לפגיעה בתפקודו של שירות המבחן, יפגע ברמת שיתוף הפעולה של הנאשמים וישבש באופן ממשי את עבודתם של בתי המשפט הפלילים. אין מדובר בסכנה של מה בכך אלא בחשש לפגיעה קשה באחד מכלי העזר החשובים ביותר העומדים לימינו של השופט. במקרה שלפני, המדובר אומנם במידע שניתן לראותו כנתוני רקע אותם מסר הנאשם לקצין המבחן ולא במידע שהוא בלב הדברים שנמסרים מתוך ציפייה לחסיון, אך אינני משוכנע כלל ועיקר כי מדובר בפרט שולי גריידא אותו היה הנאשם מוסר לקצין המבחן אלמלא ציפה לחסיון מלא. יתרה מכך, כשמדובר בהסרת החסיון לצורך עשיית צדק נקבע לא פעם כי על מנת לתת בידי נאשם בפלילים את מלוא הכלים לביסוס חפותו יש לחשוף בפניו גם מידע חסוי הכרוך בפגיעה בפרטיות או באינטרסים מתנגשים אחרים. המקרה שלפני שונה בתכלית השינוי שכן המדינה, ולא הנאשם, היא המבקשת הסרת החסיון וזאת על מנת לעשות שימוש באותו חומר חסוי על מנת לבסס דווקא את אחריותו של הנאשם למיוחס לו. בנסיבות מעין אלה, מבלי להקל ראש בחומרת העבירות המיוחסות לנאשם, דומה כי משקלם של הטעמים להסרת החסיון לשם עשיית צדק חלש בהרבה, וודאי כך כאשר המדינה הגישה זה מכבר את כתב האישום נגד הנאשם וסברה לפיכך שדי בראיות שבידיה על מנת לבסס את אחריותו. תיקון כתב האישום בשלב הנוכחי, לאחר שהחלה שמיעת הראיות, תוך פגיעה בפרטיותו של הנאשם ובחסיון תסקיר שירות המבחן אינה עולה לטעמי בקנה אחד עם החובה לעשות צדק. לפיכך, מהטעמים המצטברים שפורטו לעיל, הבקשה , על שני חלקיה, נדחית. משפט פליליעדיםדיון