בקשה להחייאת הליכים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להחייאת הליכים: המבקשת, היא התובעת בתובענה, עותרת בבקשה זו, להורות על החייאת ההליכים בתובענה, וביטול פסק הדין שניתן לפני למעלה משלוש וחצי שנים, ביום 26.11.07, במסגרתו נמחקה התובענה בשל חוסר מעש. תחילתם של ההליכים, בתביעה שהגישה המבקשת, ביום 31.05.1999 לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בשתי תאונות דרכים:- האחת - ביום 31.03.1994 (באחריות הנתבעת מס' 2); השניה - ביום 17.10.1994 (באחריות הנתבעת 3). כתב התביעה הוגש כאמור בחלוף 5 שנים וחודשיים מיום התאונה הראשונה ובחלוף 4 שנים ו - 7 חודשים וחצי, מיום התאונה השניה. ביום 23.02.2004 הוגש לביהמ"ש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו התווספה תביעה בגין תאונת דרכים נוספת, שארעה, לטענת התובעת, ביום 09.08.2001 (באחריות הנתבעת מספר 3). 3. תיק זה היה קבוע לשמיעת הוכחות לפני כב' השופטת (בדימוס) טהר שחף, ביום 04.09.2007. בפתח ישיבת ההוכחות שנועדה לשמיעת הראיות, ביקשה התובעת לשחרר את בא כוחה מייצוגה. ביהמ"ש נעתר לבקשה, דחה את הדיון למועד אחר ושיחרר את עו"ד אלטרמן מייצוגה של המבקשת, והתובעת חוייבה לשאת בשכר התייצבות שני המומחים. סופו של דבר, משהתובעת לא פעלה על פי החלטות ביהמ"ש, לא שילמה את שכר המומחים, על אף אורכות שניתנו לה - הורה ביהמ"ש על מחיקת התובענה מחוסר מעש. במסגרת ההחלטה נקבע כי ההליכים בתביעה נמשכים זמן רב, ולא באופן ראוי ושהתובעת לא מקיימת את החלטות ביהמ"ש, על אף אורכות שניתנו ולאחר שהחליפה את ייצוגה לעו"ד ניצן הראל, ובהעדר הודעת התובעת אף מעבר הזמן שנקבע - נמחקה התביעה. 4. הבקשה שבפני הוגשה ביום 07.02.2011, היינו בחלוף של כ - 3 שנים וחודשיים, מאז נמחקה התובענה. 5. המבקשת טוענת, בין היתר, כי לאחר מחיקת התובענה, הלך והתדרדר מצבה הרפואי ובעיקר הנפשי, וכתוצאה מכך - היא נזקקה לטיפולים שונים, לרבות נפשיים, וכי היא לא היתה מסוגלת לכלכל את צעדיה, ובכלל זה - לטפל בתביעה, מאז נובמבר 2007 ועד אשר נחלץ לעזרתה, קרוב משפחה, שהביע נכונות לעזור לה (ממועד שאינו מצויין בבקשה). עוד טוענת המבקשת, כי נתונה לה, עפ"י הדין, הזכות להגיש את תביעתה מחדש, אולם בחירה בדרך זו, אינה מטיבה עם המשיבים, והדבר כרוך בצורך לקיים שוב, את כל הדיונים המקדמיים, זאת לעומת האפשרות האחרת להמשיך בבירור התביעה מן השלב שבו נמחקה. לשיטתה של המבקשת, אף אם חטאה בחוסר מעש אשר רבץ לפתחה, עדיין נכון יהא לבחור בדרך המבוקשת, אשר תחסוך לביהמ"ש ולצדדים את הטרחה לבירור התביעה מתחילתה. 6. המשיבות מתנגדות לבקשה, ולשיטתן, נטען, בין היתר, כי אין כל טעם מיוחד המצדיק היענות לביטול מחיקת התביעה וחידוש ההליכים בה. התיעוד הרפואי שצורף דל ביותר ואינו תומך כלל בטענות המבקשת, ביחס להתדרדרות מצבה הרפואי וכי דין הבקשה להידחות גם מחמת התיישנות. המשיבות טוענות כי חישוב המועדים ממועד התאונות הראשונה והשנייה ועד הגשת התביעה, וכן ממועד מחיקת התביעה (ביום 26.11.07) ועד למועד הגשת הבקשה לביטול המחיקה, מביאים למסקנה כי תקופת ההתיישנות בת 7 שנים - חלפה מזמן ולפיכך דין הבקשה לחידוש ההליכים וביטול המחיקה - להידחות ביחס לשתי התאונות הראשונות. 7. אחר שעיינתי בטענות בעלי הדין ובמסמכים שהוגשו לעיוני, אני קובע כי יש לדחות בקשת המבקשת מכל אחד ואחד מנימוקי המשיבות, וזאת אף מבלי צורך להכריע בשאלת מועד הגשת הבקשה. 8. ידוע הוא, כי החלטה מורה על מחיקת תובענה בשל חוסר מעש כמוה כ"פסק דין", אשר מסיים את ההליכים בתובענה. למעשה לא מדובר בבקשה לביטול החלטה בדבר מחיקת התביעה, אלא בבקשה לביטול פסק דין לרבות המבחנים שחלים בבקשה מסוג זה. למותר לציין כי המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח קיומם של התנאים לביטול פסק הדין שניתן. 9. כפי שצויין לעיל, הבקשה הוגשה באיחור רב, ובניגוד לתקנות המחייבות להגיש בקשה לביטול פסק דין בתוך 30 ימים מהמועד שהומצא למבקשת פסק הדין שניתן נגדה. אין חולק עוד כי המבקשת לא הגישה כל בקשה להארכת המועד. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), קובעת כי ביהמ"ש רשאי להאריך את המועד מטעמים מיוחדים שירשמו. נקבע כבר, כי לעניין "הטעמים המיוחדים", צריך שיהיו טעמים אובייקטיבים שאינם בשליטת בעל הדין ומקורם בגורם חיצוני - ובענייננו - כלל לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. למונח "טעם מיוחד" לא ניתן פירוש בהוראות הדין, ורשימה של טעמים מיוחדים לא מופיעה בתקנות, כך שעל ביהמ"ש לבחון מכלול הנסיבות, וכאן שקטה המבקשת על שמריה לפחות ממועד קבלת פסק הדין, לא הגישה הבקשות הצריכות, ולעניין זה נקבע ע"י כב' השופט נ. הנדל (מחוזי - ב"ש) בבר"ע 1532/97 אלומנריקס בית מסחר נ. ארביב אשר, תק-מח (1) 606:- "בבוא בימ"ש או הרשם לשקול את האיחור יש חשיבות למידת האיחור. כלל זה אינו סותר את העובדה המשפטית שגם איחור של יום אחד, איחור הוא. יחד עם זאת אם נכון הדבר ש"ככל שהאיחור גדל, מצבו של מבקש ההארכה קשה יותר"...". בענין המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין כבר נקבע, כי "אין להיזקק לבקשה שהוגשה באיחור רב" - ראה בע.א. 366/81 פלונית נ. היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ל"ה (4) 148, 144. גם אם היינו מתעלמים מהמחדל של אי הגשת הבקשה להארכת מועד, הרי שאף מעיון בבקשה לא העלתה המבקשת כל נימוק או הסבר לגבי העיכוב בהגשת הבקשה דנן, למשך כל זמן העיכוב שנגרם (שלוש שנים וחודשיים). אמנם המבקשת צירפה לבקשתה מסמכים רפואיים, אולם לא מצאתי שהמסמכים נותנים מענה מלא לכל תקופת העיכוב המבוקשת. אשר על כן ומכל האמור לעיל, יש לדחות בקשת המבקשת, כבר בשלב זה, מבלי לבחון יתר המבחנים הצריכים, שכן בהעדר טעמים מיוחדים, די בשיהוי ובזמן שחלף עד להגשת הבקשה כאן - כדי להביא לדחיית הבקשה. 10. יצוין כי לאור מחדלי המבקשת בניהול התובענה, ולציין כי אין מדובר בהחלטה פרוצדורלית, אלא בהחלטה מהותית, שכן ביטול פסק הדין עשוי גם למנוע מהמשיבות האפשרות להעלאת טענות שונות, כגון טענת התיישנות. אין זה השלב המתאים להכריע בשאלת ההתיישנות ודי לציין כי יש בסיס לטענות המשיבות בדבר התיישנות התביעה ביחס לשתי התאונות הראשונות. טענות המבקשת בדבר הארכת תקופת ההתיישנות, בשל "ליקוי נפשי או שכלי" או בשל "הודאה בקיום זכות", מקומן להתברר בתביעה החדשה שתגיש המבקשת, אם תגיש. 11. אם לא די בכל אלו, הרי שיש לדחות את הבקשה גם בשל חוסר ניקיון כפיים. על בעל הדין המבקש סעד מבית המשפט - לבוא בניקיון כפיים ומי שמזלזל במילוי חובותיו כלפי בית המשפט וכלפי יריבו עשוי לשאת בתוצאות מחדליו ובמסגרת זו אף עשוי בית המשפט לשלול ממנו הסעד המבוקש. כזכור, המבקשת טוענת כי לא היתה מסוגלת לכלכל את צעדיה, מפאת מצב בריאותי מחודש נובמבר 2007 "עד אשר נחלץ לעזרתה קרוב משפחה שהביע נכונות לתרום מזמנו". המבקשת איננה מציינת באיזה מועד נחלץ אותו קרוב משפחה, אשר הינו משפטן במקצועו. אלמלא הדברים התבררו במסגרת פסק דין שניתן ע"י הח"מ, בת.א. 8107/07 - לא הייתי מציין דברים אלו במסגרת החלטה זו. במסגרת התביעה הנ"ל, נתבעה המבקשת על ידי עו"ד אלטרמן לתשלום שכר טרחה. המבקשת יוצגה על ידי המשפטן מר יוסף בן ברוך, לאורך כל ההליך משנת 2007. ראו דברים שנכתבו בפסק הדין בת.א. 8107/07 בעניינה של המבקשת:- "למרות אזהרות חוזרות ונשנות שניתנו לנתבעת (הכוונה למבקשת - ע.ר.) בעניין ההתיישנות החלה על התביעה הקודמת, הרי שעד למועד מתן פסק דין זה - לא טרחה הנתבעת להגיש תביעה נוספת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בשלושת התאונות נשוא התביעה הקודמת, וייתכן כי היא מנועה מלעשות כן, לפחות לגבי חלק מהתאונות, וזאת בשל חלוף תקופת ההתיישנות...." וכן הדברים שנאמרו:- "הנתבעת התעקשה להיות מיוצגת ע"י מר יוסף בן ברוך, שהוא בן משפחתה ואשר הציג עצמו כמשפטן. במהלך הדיון בתובענה חשתי שהנתבעת איננה מקבלת ייצוג הולם בעניינה ולכן הפצרתי בה (בנוכחות בנה), פעם אחר פעם, שתשכור שירותיו של עורך דין, אך היא סירבה לעשות כן וטענה כי היא מבקשת להיות מיוצגת ע"י מר יוסף בן ברוך, שהיא בוטחת בו ואף ציינה: "אני מסכימה לכל מה שהוא אומר בשמי. כל מה שבן ברוך יוסף אומר או יאמר בשמי זה על דעתי, בהסכמתי ואני מחויבת לכך"". עמדה זו, בעלת משנה תוקף בענייננו, שכן המבקשת העלימה העובדה כי המשפטן, מר יוסף בן ברוך, ייצג אותה החל משנת 2008 (עת הוגשה התביעה כנגדה), וטענה כי נודע לה על מחיקת התובענה, רק כשבוע לפני הגשת הבקשה, וזאת בניגוד למה שהוברר בהליך האחר. כתוצאה - יש לקבוע כי הבקשה דנן הוגשה - שלא בניקיון כפים ובתום לב. ההלכה ברורה בעניין זה, והיא כי "אין דרכו של בית המשפט להעתר למבקש שלא בא אליו נקי כפיים" (ראה בספרו של כב' השופט זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 897). 12. במסגרת הבקשה גופה, לא טענה המבקשת דבר בעניין המועד שבו הומצא לה פסק הדין, בעניין מחיקת התובענה. הטיעון בעניין זה, הועלה לראשונה במסגרת כתב התשובה מטעם המבקשת, בו נטען כי פסק הדין הובא לידיעת המבקשת רק כשבוע לפני הגשת הבקשה. מדובר בטענה עובדתית, אשר לא נתמכה בתצהיר המבקשת (על אף שהוגש תצהיר ובו הועלו טענות אחרות). אין בידי לקבל טענה זו, ונראה שטוב היה למבקשת אילו לא היתה מעלה טענה זו כלל, שכן המבקשת ידעה על כך שההליך הקודם נמחק. הח"מ ועו"ד אלטרמן הפצירו במבקשת לחדש את תביעתה, אך זו לא נענתה להפצרות, ובכך אין לה להלין אלא על עצמה. 13. טעם נוסף לדחיית הבקשה, הוא כי המחיקה, איננה מעשה בי-דין ואין מניעה מטעם המבקשת (בכפוף לתקופת ההתיישנות) להגיש תובענה חדשה במידה והיא סבורה, שיש מקום לעשות כן. 14. יצוין עוד כי יש לתת משקל ממשי לאינטרס של הצד שכנגד, אשר זכה בפסק דין, אשר ניתן בשנת 2007, ובהקשר זה יש לייחס את עיקר המשקל כדי לתחום גבול של סופיות להליך. 15. מעבר לכל אלו יש להוסיף גם נימוקים נוספים של מדיניות שיפוטית, המונעים חידוש ההליכים בתובענות שנמחקו לאחר חלוף זמן רב. 16. מכל אלו לאחר שבחנתי את טענות בעלי הדין והבאתי בחשבון, בין היתר, את הנזק שייגרם למבקשת אם לא יבוטל פסק הדין לעומת הנזק שייגרם למשיבות אם יבוטל פסק הדין ולאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה - דחייה. 17. לפיכך - הבקשה נדחית. 18. אני מחייב את המבקשת, לשאת בשכ"ט עו"ד, לכל אחת מהמשיבות 2 ו - 3, בסך של 1,000 ₪. החייאת הליך