קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להעברת דיון מהמחוזי לשלום: רקע והבקשה : לפניי בקשה להעברת הדיון לבימ"ש השלום בחיפה, בשל העדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בתובענה. עסקינן בתובענה, שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, בה מתבקשים סעדים הצהרתיים וצווי עשה, אשר יקבעו כי המבקשת (להלן: "המבקשת" או "אנגל"), אחראית לנזקי רטיבות שהתגלו בדירה אותה מכרה המבקשת למשיבה ויחייבוה לתקן את הנזקים. מאחר שהמשיבה הינה שופטת, הוגשה על ידה, עוד קודם להגשת התביעה, בקשה (על פי סעיף 24 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984), אל כבוד נשיאת ביהמ"ש העליון, לקביעת מקום הדיון ובהחלטתה מיום 18.7.10, קבעה כבוד הנשיאה שהתובענה תוגש לביהמ"ש המחוזי בחיפה (להלן: "החלטת הנשיאה"). בדיון שהתקיים בפניי, בבקשה קודמת שהוגשה ע"י אנגל (להלן: "הבקשה הקודמת") בה נכללה גם בקשה להעברת הדיון אל בימ"ש השלום בחיפה, המוסמך עניינית (על פי הנטען), לדון בתביעה ולאחר שב"כ המבקשת עמד על טענתו זו, ניתנה על ידי (ביום 6.2.11), החלטה בה נקבע, בין היתר, כי לאור החלטת הנשיאה, אינני מוסמכת לדון בבקשה זו. בעקבות כך הגיש ב"כ המבקשת, לכבוד נשיאת ביהמ"ש העליון, בקשה לעיון חוזר בהחלטתה הנ"ל ובהחלטתה מיום 6.2.11, קבעה כבוד הנשיאה, כי "שאלת הסמכות העניינית לדון בתביעה תוכרע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה אליו הוגשה התביעה". לאור כך, הגיש ב"כ המבקשת את הבקשה דנן, בה הוא מבקש כי אכריע בשאלת הסמכות העניינית, לגופה. טיעוני הצדדים : המבקשת טוענת, שמאחר שהסמכות העניינית לדון בתובענה לסעד הצהרתי, ששווייה ניתן להערכה, נקבעת על פי שווי התובענה. בענייננו מדובר בתובענה לתיקון ליקויי רטיבות בדירת המשיבה ומאחר שברי (גם ללא צורך במומחיות בענין), שעלות התיקונים אינה יכולה לעלות על גובה סמכותו של בית משפט השלום, הרי הסמכות העניינית לדון בתובענה מסורה לבימ"ש השלום ויש להורות על העברת התובענה אליו. ב"כ המשיבה טוען, כי אין ביכולתה של המשיבה, בשלב זה, להעריך את עלות התיקונים שיהיה על המבקשת לבצע ולכן, מכח סמכותו השיורית, נתונה הסמכות לדון בתובענה לביהמ"ש המחוזי. גם בתגובתו לבקשה זו עומד ב"כ המשיבה על השארת התובענה בבית משפט זה וטוען, כי היה על המבקשת, הטוענת שעלות התיקונים לא תעלה על 2.5 מליון ₪ להמציא תצהיר לתמיכה בטענתה זו וכן חוו"ד מומחה ומשלא עשתה כן יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן הערכת עלות התיקונים אינה נמצאת בתחום ידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש. עוד טוען הוא, כי כשמתבקש סעד הצהרתי, שהינו ביצוע בעין של התיקונים ולא סעד כספי, ממילא מסורה הסמכות לדון בתובענה לביהמ"ש המחוזי. כן נטען, כי מאחר שהוגשו הודעות לצדדים שלישיים, מן הראוי שדעתם תישמע, בטרם תינתן החלטה בענין הסמכות העניינית וכי מאחר שהמבקשת הגישה הודעות לצדדים שלישיים, מנועה היא, כיום, מלטעון נגד סמכותו העניינית של בית משפט זה. הבקשה הועברה לתגובת הצדדים השלישיים אולם תגובתם לא הוגשה למרות עבור המועד לכך. דיון ומסקנה : עסקינן בתובענה למתן סעדים הצהרתיים, הנוגעים לתיקון ליקויים בדירה. שווי התובענה ניתן להערכה ולכן הסמכות העניינית נקבעת על פי שווי התובענה. המשיבה לא ציינה בתובענה מהו שווי התובענה המוערך על ידה והיא הוגשה לבימ"ש זה בשל החלטת הנשיאה, כמפורט לעיל. עם זאת, כאשר טען ב"כ המבקשת, כי שווי התביעה בוודאי אינו עולה על סמכותו של בית משפט זה, לא קיבלה המשיבה דברים אלה וטענה כי היה על המבקשת לתמוך טענתה לענין שווי התביעה, בתצהיר ובחוו"ד מומחה. כן טענה המשיבה, כי היא עצמה איננה יכולה להעריך את שווי עלות תיקון הליקויים "אך לא מן הנמנע כי עלות התיקונים תהיה גבוהה מאד" ולכן בחרה להגיש תביעתה בבית המשפט המחוזי, מכח סמכותו השיורית. כן ציינה המשיבה, כי הערכת עלות התיקונים אינה נמצאת בתחום ידיעתו שיפוטית של בית המשפט. הבחירה היכן להגיש תביעתו מסורה בידי התובע וכאשר עסקינן בתובענה שיש להעריך את שוויה הכספי, אין ביהמ"ש מתערב בבחירתו של התובע. אמנם, לטעמי, במקרה זה (כפי שאף ציינתי בפני ב"כ הצדדים במהלך הדיון), ברור כי שווי עלות תיקון הליקויים המתוארים בתובענה איננו יכול, בשום פנים ואופן, לעלות על 2.5 מיליון ₪ (הוא גדר סמכותו של בית משפט השלום) ולכן ראוי שהתביעה תידון בבית משפט השלום. אין חולק שהערכת עלות תיקון ליקויי בניה הינה ענין שבמומחיות ולכן, עקרונית, אין הדבר מצוי בתחום ידיעתו השיפוטית של בית המשפט. אולם, כאשר מדובר בתיקון ליקויי רטיבות, אשר על פי הנתונים שהובאו בכתב התביעה ובנספחיו, ברי לכל בר-בי-רב, כי עלות תיקונם אינה יכולה, כלל, להגיע ל- 2.5 מיליון ₪, נדמה שניתן לומר שמדובר בידע שהינו "מן המפורסמות", היינו - מדובר בידיעה שהינה נחלתו של האדם הסביר, בבחינת "נחלת הכלל" וככזו, יכולה היא להחשב כ"ידיעה שיפוטית". ודוק: אין מדובר ב"ידיעה" מהו שווי עלות התיקונים אלא רק בידיעה כי אין השווי יכול להגיע ל- 2.5 מיליון ₪, או אפילו להתקרב לסכום זה (לשאלה מהי ידיעה שיפוטית ראו מאמרו של השופט מלץ "ידיעה שיפוטית" - המשפט, בטאון בית הספר למשפטים, המכללה למינהל, תשנ"ה-1994, כרך ב' עמ' 223). משום כך, סבורתני כי מקומה הנכון של תובענה זו הינו בבית משפט השלום. למרות זאת, מצאתי לדחות את הבקשה וזאת משום ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון, לפיה משהוגשה תובענה (שסכומה אינו מוגדר) לבית המשפט המחוזי, גם אם סבור השופט הדן בה, כי הסכום שייפסק אינו יכול, בשום מקרה, לעלות על סמכותו של בית משפט השלום, אין הוא מוסמך להעביר את התביעה לבית משפט השלום. אם כך לגבי תובענה כספית - כך גם לגבי הערכת שווי תובענה שאינה כספית. ראו, לענין זה, דברי כבוד השופטת פרוקצ'יה ברע"א 8735/00 - ידגר סבח נ' ציון חברה לביטוח בע"מ ו-5 אח' . (לא פורסם, , ניתן ביום 4.3.2001): "משהותיר התובע את הסעד המבוקש בלא פירוט, כפי שמתירה לו תקנה 16(ג) האמורה לעשות, והגיש את תביעתו לבית המשפט המחוזי, משמעות הדבר היא כי הניח שמדובר בתביעה שהסעד המבוקש בה מצוי בתחום הסמכות העניינית של אותו בית משפט. משעשה כן, קנה בית המשפט המחוזי סמכות עניינית לדון בתביעה ואין הוא רשאי להעבירה לבית משפט השלום רק מפני שהוא סבור כי סכום הפיצוי המוערך שבו עשוי התובע לזכות בסופו של יום לא יעלה על תחום סמכותו של בית משפט השלום [...] על החשש מפני שימוש לרעה בהבאת ענין לבית המשפט המחוזי אף שנושאו מצדיק דיון בבית משפט השלום ניתן לענות בתום ההליך השיפוטי בדרך של הטלת הוצאות או חיוב באגרות גבוהות, אולם לא בדרך של העברת התיק לערכאה אחרת אגב הדיון בתובענה." כן ראו: רע"א 1754/00 - יגאל אשורוב נ' הראל, חברה לביטוח .(לא פורסם, , ניתן ביום 25.12.2000); ע"א 389/81 - שמואל פבריקר נ' ברוך אליה ואח' . פ"ד לו(1), 697. הלכה זו נפסקה בתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף, אך יושמה גם בתביעות אחרות, ראו: החלטה שניתנה בבש"א (מחוזי ירושלים) 1800/03 - די. וי. אס. השקעות בע"מ ואח' נ' מצגר יוסף ואח' . (לא פורסמה, , ניתנה ביום 10.7.2005), אם כי נראה כי, גם ללא ההלכה הנ"ל, לא היה מקום, בנתוני המקרה שנדון שם, להעביר את הדיון. לאור מסקנתי, מתייתר הצורך לדון בשאר טענות המשיבה. סופו של דבר, אני דוחה את הבקשה וקובעת כי התובענה תישמע בבית משפט זה. בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות. דיוןהעברת דיון