קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להעברת התיק לבית הדין לעבודה: מונחת לפני בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף ולחילופין להעברתה לבית הדין האזורי לעבודה שהוא בעל הסמכות העניינית הייחודית לדון בה. המשיב הוא התובע (להלן: "התובע") הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד המבקשים שהם הנתבעים (להלן ביחד: "הנתבעים") על סך של 60,014 ₪. בכתב התביעה נטען כי במהלך שנת 2009 סיפק הנתבע שירותים שונים לחברת ווינר ספורט חברה רשומה ברפובליקה של קירגיסטאן (להלן: "החברה") שבשליטתו של התובע. הנתבע סיפק לחברה שירותי ניהול, בקרה, גבייה והיה אמון על כספיה, כך שגבה כספים השייכים לחברה והעבירם אליה. הנתבע לא עמד בהתחייבויות שבמסגרת אספקת השירותים לחברה ונותר חייב לה כספים. על כן פנה הנתבע לתובע וביקש ממנו הלוואה אישית לכיסוי חובותיו. לנתבע ניתנו מספר הלוואות בסך של 15,534$, אשר לא הושבו לתובע. ביום 15.10.09 נחתם בין התובע לנתבע כתב התחייבות להחזר הלוואה צמודה לפיו נקבע כי החל מיום 11/09 יחזיר הנתבע לתובע בחמישה עשר תשלומים שווים ורצופים בסך של 1,000$ כל אחד ותשלום נוסף בסך של 534$. עם חתימת כתב ההתחייבות חתמה הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") על כתב ערבות לפיו ערבה לחובו של הנתבע, וזאת בהתאם לכתב ההתחייבות. היות והנתבע לא עמד בהסכם הועמדה יתרת סכום החוב לפירעון מיידי והוגשה תביעה זו נגד הנתבעים. בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעם הנתבעים נטען כי בניגוד לנטען בכתב התביעה מערכת היחסים בין הנתבע לתובע הייתה מערכת יחסים של עובד מעביד וזאת כפי שעולה מחוזה העבודה שנכרת קודם לעת הרלוונטית והמשיך להיות תקף גם בעת הרלוונטית לתביעה וגם תקופה אחריה. לטענת הנתבע הוא עבד כעובד של התובע בקירג'יסטאן בהתאם לחוזה העבודה ביניהם. הוא היה אמור לבצע רק מה שנקבע בהסכם למרות שבפועל הוטלו עליו תפקידים נוספים הקשורים לגביית כספים והעברתם לתובע. לטענת הנתבע, הוא לא היה אחראי על הכספים ולא היה אחראי על חוסרים או אי התאמות שהיו בסוכנויות השונות של מפיציו של התובע וסוכניו בקירג'יסטאן. לעניין זה ציין הנתבע כי בעת הרלוונטית היה התובע בעל הזיכיון הבלעדי של משחקי ווינר ספורט בחו"ל. בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע כי לא פנה לתובע ולא ביקש הלוואה וכי התובע היה חייב לו כספים כשכר עבודה וכהחזר הוצאות או תשלומים שהתובע התחייב לעמוד בהם, וכי התובע התנה את תשלום הכספים שהיה חייב לנתבע בכך שייקח אחריות על חוסרים של כספים בגבייה, וכן יחתים את הנתבעת על כתב ערבות. לאור טענת התובע, כי מערכת היחסים בינו לבין התובע היא מערכת יחסים של עובד מעביד, הוגשה הבקשה מושא החלטה זאת. טענות הנתבעים בבקשה נטען כי הנתבע הסכים לחתום על חוזה ההלוואה רק בכפוף להמשך קיום חוזה העבודה עימו ותשלום שכרו בהתאם לחוזה העבודה, כאשר בפועל חוזה העבודה הופר והוא נותר רק עם "הלוואה", שמעולם לא קיבל, בגין חוסרים של כספים, שהוא אינו יודע במדויק על קיומם או שיעורם, וכי חבותו, ככל שקמה מכוח ההסדר, קמה רק בשל קיומם של יחסי עובד מעביד, וכי עקב הפרת חוזה העבודה נאלץ להתפטר ולא קיבל את שכר העבודה עמו היה אמור לשלם את "ההלוואה". לטענת הנתבע בבואו של בית משפט אזרחי לבדוק מה הוא הסעד הנתבע לצורכי סמכות, אין הוא מסתכל רק מה היה הסעד המבוקש בכתב התביעה אלא מה הסעד האמיתי המתבקש. עוד הוא טוען כי סמכותו של בית דין לעבודה אינה תולה עצמה בסעד, כפי שנעשה בבתי המשפט האזרחיים הרגילים, כי אם על פי מהות היחסים שבין התובע לנתבע. לטענת הנתבעים בית הדין לעבודה הוא הערכאה המוסמכת להחליט האם התקיימו "העובדות הסמכותיות" שעניינן יחסי עבודה, ולא בית משפט השלום. לעניין זה הפנו הנתבעים לת.א. 10052/06 אריאלה כהן נ' גרשווין בע"מ, . עוד טוענים הנתבעים כי גם השאלה "מי הוא מעביד" היא בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, כאשר במקרה הנדון יהיה צורך לדון בשאלות העולות מכתבי הטענות, כמו למשל מדוע החברה לא תבעה את הנתבעים בגין חוסרים, האם העובדה כי התובע שילם למבקש שכר עבודה או החזר הוצאות מחשבונו הפרטי אינה מטשטשת את הגבול בין האישיות המשפטית הנפרדת שהיא החברה, גם אם קיימת החברה האם הדבר מונע מהנתבע לראות במשיב מעביד במיוחד בשל כך כי אי אפשר לתבוע את החברה בישראל. טענות התובע התובע הגיש תגובתו וטען כי יש לדחות הבקשה על הסף מחמת אי צירוף תצהיר. לטענת התובע מהסכם ההלוואה שנחתם בינו לבין הנתבע ומכתב הערבות, עליו חתמה הנתבעת עולה, כי אין כל ראיה לקיום יחסים משפטיים בינו לבין הנתבע, זולת יחסי לווה ומלווה ולא יחסי עובד מעביד. לטענת התובע בהתאם למסמכים שצורפו על ידי הנתבעים לבקשת הרשות להתגונן מהם עולה כי בין הנתבע לחברה קירגיזית בשם "ווינר ספורט" יש הסכם העסקה חתום לפיו הועסק הנתבע ברפובליקה של קירגיסטאן על ידי אותה חברה בלבד. לטענת התובע, הנתבע אף שהפסיק לעבוד בחברה כבר בשנת 2009 לא פנה לחברה או לתובע בדרישה כספית כל שהיא ורק כעת עת נדרש לפרוע חיוביו טוען טענות מופרכות לעניין יחסיו עם החברה אשר אין בינן לבין התביעה הנדונה דבר. לטענת התובע הנתבעים נסמכים על הסכם העסקה בין הנתבע לחברה בלבד, ואין להם כל ראיה כי הנתבע עבד עבור התובע. לעניין זה טוען התובע כי הנתבעים לא טענו ולא הראו כי שימש מעביד של התובע, שילם לו סכום כלשהו, התחייב בפניו בהתחייבות מסויימת או באופן שיש בו כדי להראות על קיומם של יחסי עובד מעביד. עוד טוען התובע כי הנתבעים לא טענו להרמת מסך, ולא טענו כל טענה משפטית או עובדתית שיש בה לייחס לאדם פרטי לרבות בעל מניות אורגן או נושא משרה אחריות אישית לחובות התחייבויות החברה, ואף לא העלו נגדו טענה של "מעבידים במשותף". לטענת התובע מנוסח כתב הערבות והסכם ההלוואה עולה כי אין קשר בין התחייבויות הנתבעים כלפיו לבין הסכם ההעסקה שהציגו הנתבעים. עוד טוען התובע כי טענת הנתבעים כי חתמו על הסכם ההלוואה והערבות כי חשבו שכך יקבל הנתבע את שכר עבודתו מהחברה היא טענה משוללת יסוד שכן עד למועד הגשת התביעה על ידי התובע לא דרש הנתבע כל דרישה כספית ממנו או מהחברה וגם לא הגיש נגדם תביעה או עשה כל פעולה שיש בה ללמד על טענות אלו. עוד טוען התובע כי היות והנתבע הועסק על ידי חברה זרה הפועלת בקירגיסטאן, ביצע עבודתו עבור החברה בחו"ל, וגם שכרו שולם על ידה, הרי שאין לבית המשפט הסמכות העניינית והמקומית לדון בכל תביעה או דרישה של הנתבע כלפי החברה בה הועסק. לטענת התובע הראיה לחוסר תום ליבו של הנתבע הוא באמור בתצהירו לפיו הוא מוכן לשלם את סכום ההלוואה אף כי לא קיבל אותה. עוד טען התובע כי מבדיקה שערך לאחר הגשת בקשת רשות להתגונן התברר לו כי הנתבע הוא נוכל סדרתי אשר נגדו פסקי דין ותיקי הוצאה לפועל בגין מעשי מרמה ונוכלות ואף נעצר על ידי משטרת ישראל בחשדות לשורה של מעשי הונאה. בנוסף טוען התובע כי קיימות סתירות בטענות הנתבעים ביחס לקיומם של יחסי עובד מעביד, וכי בבקשת הרשות להתגונן הודו כי אין בינם לבין התובע יחסי עובד מעביד. תשובת הנתבעים הנתבעים הגישו תשובה מטעמם בהתייחס לטענות התובע בתגובתו. בהתייחס לאי הגשת תצהיר בתמיכה לבקשה, ציינו הנתבעים כי הגישו תצהיר בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן וגם שם הועלתה הטענה של היעדר סמכות עניינית, ולכן אין מקום להגשת תצהיר נוסף שיחזור על אותן טענות. עוד נטען כי מעבר לטיעון העובדתי שנתמך בתצהיר, המדובר בטיעון משפטי. בהתייחס לנטען על ידי התובע ביחס לחברת ווינר ספורט, שהיא חברה רשומה בקירגיסטאן, טוענים הנתבעים כי עולות שאלות שונות, האם המדובר בחברה רשומה, או בשם מסחרי, מי הם בעליה, מדוע לא צורף נסח של החברה על מנת שניתן לברר סוגיה זאת. לעניין זה טוענים הנתבעים כי על הטוען לקיומה של אישיות משפטית נפרדת להוכיח עובדה זו אחרת כל מעביד הפועל תחת שם מסחרי שאינו אישיות משפטית יתנער מאחריותו. עוד טוענים הנתבעים כי משיקולים של מדיניות משפטית יש לברר סוגיות של יחסי עובד מעביד בין עובדים ישראלים למול גופים זרים כגון חברת ווינר ספורט בבית הדין לעבודה וכל זאת על מנת למנוע הונאת עובדים. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי יש לקבל את בקשת הנתבעים ולהעביר התיק לבית הדין לעבודה לשם בחינת מערכת היחסים בין הנתבע לתובע והאם היא עולה כדי מערכת יחסים של עובד מעביד. ראשית אציין כי אני מקבלת את טענות הנתבעים כי בנסיבות העניין בהן חלק מהטענות הן טענות משפטיות, וכי הטענות העובדתיות ביחס לסמכות העניינית נטענו על ידן במסגרת התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן, אין מקום לחייבם בהגשת תצהיר נוסף בתמיכה לאותן טענות שהועלו במסגרת הבקשה הנדונה. הסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בעניינים שבין עובד למעביד קבועה בסעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה קובע כדלקמן: א(1) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - (א) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו הלכה היא כי די שהשאלה אם קיימים יחסי עובד-מעביד שנויה במחלוקת של ממש, כדי להעביר את הדיון בה להכרעתו של בית הדין לעבודה (רע"א 3662/92 מייק (מלכיאל) בסון נ' טיולי תור שני בע"מ, תק-על 92(3) 2751; ע"א 321/75 שרות ארצי להדברה בע"מ נ' בוחבוט פד"י ל(1) 381). במקרה הנדון עולה כי הצדדים חלוקים בין היתר בשאלת מהות הסכסוך ביניהם- האם המדובר בסכסוך שעניינו ביחסי לווה מלווה או בסכסוך שעניינו ביחסי עובד מעביד. שאלה זו מצויה בתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. הכרעה בשאלה זו תלויה בתשתית עובדתית אשר תקבע לאחר שמיעת הראיות. אומנם תביעתו של התובע היא תביעה להחזר הלוואה מהנתבע וכן בהתבסס על כתב ערבות עליו חתמה הנתבעת, אך מנגד עומדות טענות הנתבע כי מערכת היחסים בינו לבין התובע היא מערכת יחסים של עובד מעביד המקימה לו זכות קיזוז בגין כספים אותם חייב לו הנתבע במסגרת יחסי עבודה, ואשר לשם קבלת טענה זאת יש להכריע בשאלת התקיימות מערכת יחסים של עובד מעביד. באשר לטענות התובע כי במקרה הנדון ככל שהתקיימה מערכת יחסים של עובד מעביד הרי שהיא התקיימה בין החברה לבין הנתבע, אציין כי גם טענה זו שנויה במחלוקת בין הצדדים. לשם הכרעה בשאלה זו יש גם מקום לבחינת טענות הנתבעים באשר למהות הגוף עימו נערך הסכם ההעסקה, והאם חברת ווינר ספורט היא שם מסחרי, שמאחוריו עומד התובע או המדובר באישיות משפטית נפרדת ושאלה זו מן הראוי שתידון בבית הדין לעבודה כחלק משאלת יחסי עובד-מעביד. התובע טען כי היות וחברת ווינר ספורט היא חברה זרה, הרי שכל הטענות שיש למבקשים כלפיה אינן יכולות להתברר בבית משפט בישראל אשר אינו בעל סמכות לדון בטענות אלו. כפי שכבר צוין לעיל, בשלב זה טרם הוברר האם החברה היא שם מסחרי או אישיות משפטית, קביעה אשר יש בה כדי להשפיע גם באשר לשאלה מי הגוף אשר התקשר עם הנתבע בהסכם עבודה ונגדו עומדות למבקש טענות באשר לקיזוז הסכומים בגין חוב שנוצר במסגרת יחסי העבודה. סוף דבר אני מקבלת את בקשת הנתבעים ומורה על העברת הדיון בתיק לבית המשפט המוסמך הוא בית הדין לעבודה. העברת דיוןבית הדין לעבודה