קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להעברת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה: לפני בקשה לסילוק על הסף, ולחילופין - להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה. רקע המבקש והמשיבה קיימו האחד עם השני קשר זוגי, במהלך השנים 1993-2005. במהלך שנת 1999, ולבקשת המשיב, פתחה המבקשת חשבון בנק, אשר המשיב עשה בו שימוש במסגרת העסק אשר הקים, ואשר לטענת המבקשת, נוהל על ידם במשותף. ביום 9.1.11 הגיש המשיב התביעה דנן, בטענה כי המבקשת ממאנת להעביר לידיו הכספים המצויים בחשבון הבנק. המבקשת,מצידה, העלתה טענת חוסר סמכות עניינית, בטענה כי היא והמבקש ניהלו קשר של ידועים בציבור, אשר במהלכו ומכוחו הקימו העסק ופתחו חשבון הבנק, ומשכך - דין התביעה להידון בבית המשפט לענייני משפחה. הבקשה המבקשת טוענת, כי מן העובדות המובאות בכתבי הטענות, ניתן להיווכח כי היא והמשיב היו ידועים בציבור החל משנת 1993 ועד לשנת 2005, חיו חיים משותפים וניהלו משק בית משותף. המבקשת מתייחסת לטענת המשיב, כי חשבון הבנק שנפתח בשנת 1999 על שם המבקשת שייך לו, וטוענת כי במסגרת איזון המשאבים ביניהם, הסכום המצוי בחשבון שייך לה, וכי המשיב מנסה להתכחש כעת, שנים לאחר הפירוד, לזכויות המגיעות לה מכוח היותה ידועה בציבור. המבקשת מפנה לסעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), המגדיר את סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה - "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". המבקשת סבורה, כי בתיק דנן מתקיימים התנאים להחלת סמכות בית המשפט לענייני משפחה - "בן משפחה" - לרבות בן זוג. המונח כולל, לטענת המבקשת, גם ידועים בציבור לשעבר. "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה" - עילת התביעה קשורה קשר הדוק להיות הצדדים ידועים בציבור. חשבון הבנק נפתח ע"י המבקשת בשנת 1999, במהלך תקופת היות הצדדים ידועים בציבור. המבקשת שבה וטוענת כי כל הכספים בחשבון הבנק, שייכים לה, לאור איזון המשאבים בינה לבין המשיב. המבקשת מפנה לפסה"ד בע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו (6) 295, אשר קבע כי אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא, כי הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. לא נדרש, כי הסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה תהיה הסכסוך המשפחתי, די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה. לאור כל האמור, עותרת המבקשת כי התביעה תסולק מחמת חוסר סמכות עניינית, ולחילופין - תועבר לדיון בבית המשפט לענייני משפחה. התגובה המשיב פותח וטוען, כי המבקשת אינה תומכת בקשתה בכל מסמך או אסמכתא עובדתית אחרת. המשיב מכחיש קיומו של איזון משאבים בין הצדדים, ומכחיש כי היו ידועים בציבור. לטענתו, המבקשת היא זו אשר התעקשה לשמור על הקשר כקשר לא מחייב. המשיב מדגיש, כי הוא והמבקשת שמרו על רכוש נפרד, חשבונות בנק נפרדים ודירות נפרדות. המשיב מציין את המבחנים להתקיימות קשר של ידועים בציבור - חיי משפחה ואישות. קיומו של משק בית משותף. המשיב טוען, כי נקבע כי הביטוי "חיי משפחה" כולל את היסוד האינטימי של חיבה, אהבה ונאמנות, ואת היסוד הכלכלי. עוד הוא טוען כי חיי אישות הינם אינדיקציה לקיום חיי משפחה. "משק בית משותף", טוען המשיב, הוא פועל יוצא של החיים המשותפים, כאשר הדגש הוא על המאמץ המשותף לניהול משק בית ועל חיי השיתוף, בדרך כלל תחת קורת גג אחת. במקרה דנן, סובר המשיב, אין לראות בבני הזוג שהינם "ידועים בציבור". עוד טוען המשיב כי נטל ההוכחה הנדרש במקרים כגון זה הינו גבוה מאד, והמבקשת לא עמדה בו. התשובה המבקשת טוענת, כי עיון בתגובה המשיב מעלה כי הוא אינו חולק על העובדות המתארות את חייהם המשותפים והמעידות על קיום משק בית משותף. עצם קיום חיים משותפים וניהול משק בית משותף, כך היא טוענת, לא נסתר כלל. המבקשת טוענת, כי בניגוד לנטען על ידי המשיב, הרי מעמדם של בני זוג כידועים בציבור אינו נרכש מכוח איזון המשאבים, אלא איזון המשאבים המשותפים בין בני הזוג, על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973, הינו התוצאה המתקבלת מהגדרתם של בני הזוג כידועים בציבור. דיון והכרעה סעיף 1 לחוק, מגדיר בן משפחה בזו הלשון - "(א) בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג..." (הדגשה שלי - נ.ג.). המבקשת טוענת כי היא והמשיב הינם בני זוג - ידועים בציבור לשעבר, וככאלה, חלות עליהם הוראות החוק. כמפורט לעיל , הפסיקה קבעה שני תנאי סף מצטברים, המהווים מבחן כפול לצורך קביעת היות זוג ידועים בציבור והם: חיי אישות וניהול משק בית משותף. המדובר בשני יסודות השזורים זה בזה (ראו ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1)431 (1989)). מבחינת הוכחת המעמד, הרי היות בני הזוג ידועים בציבור, הוא עניין שבעובדה אשר נדרש להוכיחו ככל עובדה אחרת. הטוען למעמד של "ידוע בציבור" צריך להוכיח זאת על פי הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה". (ראו תמ"ש 029491/01 ק.פ. נ' ב.א. (לא פורסם, , 2.10.03, ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה (2) 89, 97 (1991)). המשיב אינו מכחיש קיום הקשר עם המבקשת, עד לשנת 2005. בסעיף 5 לכתב התביעה, הוא אף מאשר כי עברו להתגורר יחדיו במהלך שנת 1994. המבקשת מוסיפה וטוענת כי היא והמבקש טסו לחו"ל ביחד עם ילדיהם, הגיעו לארועים יחדיו והתארחו אצל משפחותיהם, כידועים בציבור לכל דבר ועניין. נוסף לכך, גרסתו של המשיב הינה, כי עקב סכסוך עם גרושתו, הוא ביקש לעשות שימוש בחשבון בנק על שם המבקשת, וזו הסכימה. הסכמה לפעולה שכזו, אם אכן נכונה גרסת המשיב לנסיבות שאפפו את פתיחת חשבון הבנק, מעידה על יחסי קירבה וזוגיות, העולה בקנה אחד עם טענות המבקשת ליחסים של ידועים בציבור. טענת המשיב, כי מטרתה של המבקשת היתה לקיים מערכת יחסים לא מחייבת, אינה עולה בקנה אחד עם מתן רשות למשיב, לנהל חשבון בנק פרטי שלו, תחת שמה. שיתוף כלכלי זה, אומר דרשני ועל פניו, מחזק את עמדת המבקשת. ממכלול טענות הצדדים, ובהתקיים התנאים של קיום חיי אישות, וניהול משק בית משותף, אני מסיקה כי אכן התקיימו בין הצדדים יחסים של ידועים בציבור. אכן, סעיף 1 לחוק קובע שני תנאים לתחולתו - האחד, ניהול ההליך בין "בני משפחה"; השני, כי עילת התובענה הינה סכסוך בתוך המשפחה; מדובר בשני תנאים נפרדים ומצטברים (ראו רע"א 6558/99 נחום חבס נ' דין חבס, פ"ד נד(4) 337 - להלן: "פסק דין חבס"). על כן, גם אם לצורך השלב המיקדמי הנוכחי תתקבל הטענה, כי המבקשת והמשיב אכן היו ידועים בציבור, הרי יש לבחון האם התרקיים התנאי השני. דהיינו, כי עילת התובענה הינה סכסוך בתוך המשפחה. בפס"ד חבס, דן בית המשפט העליון בקשר הנדרש בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי ואמת-המידה לקביעת קשר זה. נקבע כי יש להוכיח, שהסכסוך המשפחתי תרם משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. כבוד הנשיא ברק (כתוארו אז), התווה בפסק הדין את הדרך לקביעה מתי תרם הסכסוך המשפחתי תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה (עמ' 344 לפסק הדין): "יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים תוך בחינת השאלה אם לגורמים המשפחתיים היתה השפעה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה. בעניין זה ניתן לסמוך על כמה הנחות (עובדתיות), המשקפות את מציאות החיים. כך, למשל, ניתן להניח כי ככל שיחסי המשפחה הם קרובים יותר (כגון בני-זוג), כך השפעתם על גיבושה של התובענה היא גדולה יותר. בדומה, ככל שמספרם של גורמים לבר-משפחתיים (כגון זרים ליחסי המשפחה) הוא רב יותר, כך קטנה תרומתם של יחסי המשפחה על עיצובה של עילת התביעה... ". נפנה עוד בעניין זה, לדבריה של כבוד השופטת פרוקצ'יה בע"א 1662/99 חיים נ' חיים ואח', פ"ד נו(6), 295, 308: "במסגרת בחינה זו יישקל אופיו של הסכסוך המשפחתי, בין היתר מבחינת הצורך כי ערכאה מיוחדת המצוידת במנגנון מקצועי מיוחד תדון בו, או כעניין שעיקרו אזרחי, שערכאה בעלת סמכות רגילה ערוכה לפסוק בו. מלאכת הסיווג האמורה מצריכה, על-פי טיבה, בירור נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי. יש לבחון נתונים אובייקטיביים העומדים ברקע הסכסוך המשפחתי כמו, למשל, משך הזמן שבו מתקיים הסכסוך, אם שותפים לו רק בני משפחה או גם זרים... בצד הנתונים האובייקטיביים ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי הבוחן את התייחסות הצדדים עצמם לסכסוך שביניהם. רוצה לומר, איך הם עצמם משקיפים על המחלוקת ביניהם - אם כסכסוך בעל אופי משפחתי או כמחלוקת שעיקרה אזרחי אשר פתרונה אמור להימצא במסגרת הכרעה אזרחית רגילה. הדגשים שהצדדים עצמם מניחים על אופי היריבות ביניהם חשובים במלאכת איתור היסוד הדומיננטי במחלוקת לצורך סיווגו של הנושא לסמכות העניינית של הערכאה המתאימה". המלומדים ד' ארבל וי' גייפמן, במאמרם "חוק ביהמ"ש לענייני משפחה, תשנ"ה-1995" הפרקליט מג (תשנ"ז) 431, עמ' 433-435 דנים בתכליתו של החוק וכותבים: תכלית החוק הינה ליצור מצב בו ערכאה אחת תדון בכל ענייניו של הסכסוך במשפחה מתוך הנחה ש"ראיה כוללת של השבר המשפחתי מאפשרת הכרעה יעילה ואיכותית בסכסוכי המשפחה, תוך מעבר לקונספציה של פתרון או הכרעה בסכסוך כולו, להבדיל מהכרעה בתביעה בודדת. […] תחומי הסמכות של ביהמ"ש למשפחה נקבעו עפ"י גישה מרחיבה מתוך מגמה, על פיה ביהמ"ש לענייני משפחה צריך להכריע בכל סוגי הסכסוכים שהמשפחה מעורבת בהם, בין אם מדובר בסכסוכים שבתוך המשפחה, ובין אם המדובר בסכסוכים שבין יחידי המשפחה לציבור, או שיש למשפחה קשר אליהם." הרקע לסכסוך בין הצדדים, הינו חשבון הבנק אשר נפתח על שם המבקשת. המבקשת טוענת, כי מדובר היה בחשבון העסק המשותף לה ולמשיב. לטענתה היא סייעה למשיב להגות את שם העסק, להקימו ואף עזרה בתפעולו השוטף. מנגד, המשיב טוען כי היה מדובר בעסק שנוהל בבלעדיות על ידו; כי למבקשת לא הייתה כל נגיעה בו; כי חשבון הבנק נפתח על שם המבקשת, אך ורק בשל הסכסוך בו היה נתון עם גרושתו ; מבלי להכריע באשר לנכונות גרסאות הצדדים, אני מוצאת כי הנתונים האובייקטיביים העומדים ברקע הסכסוך שבין הצדדים, מעלים כי המחלוקת היא בעיקרה מחלוקת אשר העובדות המקימות אותה התרחשו במהלך חייהם המשותפים של בין הזוג, והיא נובעת מהקשר הזוגי ביניהם. החוק החרות, והדין הפסוק מוליכים מחלוקת מעין זו , לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. הואיל והמחלוקת התגלעה בתקופת קיום יחסי זוגיות, היא דורשת את מומחיותו המיוחדת של בית המשפט לענייני משפחה ואין בסמכותו של בית משפט השלום לדון בה. סיכום : מן המקובץ לעיל עולה, כי דין הבקשה להתקבל. הדיון בתובענה זו יועבר לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן. ישיבת יום 27/6/11 בטלה בזה. המשיב יישא בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו, בסך של 2,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום מתן ההחלטה בית המשפט לענייני משפחהידועים בציבור