קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפריסת תשלום קנס / בקשה להפחתת קנס: בפניי בקשה, שהגיש המבקש (הנאשם) לביטול או להפחתה של תוספות הפיגור שהצטברו על סכום הקנס שנגזר עליו, וכן לפריסה מחודשת לתשלומים של הקנס. ברקע הבקשה הרשעתו של המבקש, ביחד עם נאשמת נוספת (אימו) בעבירה של בניה ללא היתר, בהיקף של למעלה מ- 1,500 מ"ר, אשר שימשו לצרכים עסקיים. בגזר הדין מיום 1.3.2006 חוייב המבקש בקנס בסך של 120,000 ₪ (או 200 ימי מאסר תמורתו), וזאת ב- 10 תשלומים. עוד נקבע כי אם לא ישולם אחד התשלומים במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי. בנוסף, חוייב המבקש בתשלום כפל אגרת בניה לצד עיצומים נוספים כפי שפורטו בגזר הדין. המבקש לא שילם את הקנס, ולו שקל חדש אחד ממנו. בבקשתו דנן, טען המבקש כי החברה שפעלה במקום ושהיתה בבעלותו עם אדם נוסף, נקלעה לקשיים והחלה בהליכי פירוק בשנת 2008. לטענת המבקש, החברה היוותה את מקור פרנסתו ומטבע הדברים היקלעותה למשבר פיננסי דרדרה אותו אל תהום כלכלי, כאשר הוא נמצא ערב בסך של כ- 10 מליון ₪ לחובות החברה, וזאת לאחר ששותפו קיבל הפטר בשל מחלה נפשית. עוד טען המבקש כי הוא חב בהלוואה נוספת של כ- 1.5 מליון ₪ שנטל מהבנק לשם כיסוי גירעונות החברה. כעת, כך טען המבקש, מגיעה הכנסתו לכ- 8,000 ₪ ברוטו לחודש והיא אינה מספיקה אפילו לקיום משפחה בת 8 נפשות, באשר הינו מפרנס יחיד. עוד טען המבקש, כי אימו לקתה לפני כשלוש שנים באירוע מוחי שהותירה נכה וזקוקה לטיפול צמוד, ויש בכך להטיל עול נוסף וכבד על המבקש. המבקש טען בבקשתו כי אינו שוקט על שמריו וכי הוא מנסה למצוא את כל הדרכים להשתקם ולהסדיר חובותיו, וכל זאת מבלי ליפול למלכודת של הליך פשיטת רגל. לטענת המבקש, נבצר ממנו לשלם את הקנס בתיק זה בשל מצבו הכלכלי, וכיום, בנוסף לקנס עצמו התווספו אליו תוספות פיגור רבות. המשיבה מתנגדת לבקשה, על כל חלקיה. ראשית, טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף, כיוון שהוגשה ללא תצהיר תומך, וכן כיוון שהוגשה בשיהוי ניכר. לטענת המשיבה, עד שהיא עצמה פנתה אל המבקש, הוא לא טרח לשלם את הקנס או להגיש את בקשתו. ב"כ המשיבה מסכים כי המאשימה חדלה בגביית הקנס במשך שנים רבות ואף לא הגישה בקשות להפעלת חלופת מאסר. לטענת ב"כ המשיבה, רק במהלך חודש אוקטובר 2010 שם לב המפקח מטעם הועדה כי הקנס טרם שולם ועל כן הפנה תשומת ליבו של התובע (שקיבל את התיק מתובע קודם). אז, כך נטען, נשלח מכתב התראה למבקש, שבעקבותיו נערכה פגישה בין הצדדים, ובמסגרתה הסכימה המאשימה, לפנים משורת הדין לאפשר למבקש לשלם את הקנס בצירוף תוספות הפיגור ב- 11 תשלומים. ואולם, כיוון שהמבקש לא שילם ולו שקל אחד מהקנס, חוזרת בה המשיבה גם מהסכמה זו והיא מתנגדת נחרצות לבקשה. לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות גם כיוון שאופן החלוקה של הקנס לשיעורין הינו חלק מגזר הדין שלא ניתן לשנותו, והסמכות היחידה המסורה כיום לבית המשפט הינה לפטור את הנאשם מתשלום תוספות הפיגור. אציין, כי המבקש והמשיבה מציגים תחשיבים שונים בשאלת הצטברות תוספות הפיגור. לדידי, שני הצדדים טועים באופן החישוב, שכן אין לחשב את תוספות הפיגור כחוב אזרחי, אלא בהתאם להוראת סעיף 67 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 [להלן: "חוק העונשין"]. בגזר הדין, בו חולק הקנס ל- 10 שיעורין, נקבע כי "במקרה של אי תשלום אחד מהשיעורים במועדים שנקבעו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי." כיוון שהתשלום הראשון שנקבע ליום 1.4.06 לא שולם במועד, הרי שיש לראות את כל הקנס כעומד במועד זה לפירעון מיידי, שלפיו מועד התשלום הינו עד ליום 1.4.06. לפיכך, החל מיום 2.4.2006 צבר הקנס תוספת פיגור של 50% ועוד 5% כל חצי שנה לגבי היתרה שטרם שולמה (כולל תוספת הפיגור). סה"כ תוספות הפיגור כיום, נוכח סעיף 67 לחוק העונשין, מגיע כדי 173,201 ₪ !!! (וביחד עם הקנס - 293,201 ₪ !), וזאת בהתאם לטבלת החישוב שלהלן: סה"כ תוספות פיגור מצטבר סה"כ מצטבר (קנס ותוספות פיגור) סכום הקנס: 1.4.06 120,000₪ 120,000 ₪ תוספת פיגור ראשונה למועד החיוב (50%) 2.4.06 60,000 ₪ 60,000 ₪ 180,000₪ תוספת פיגור שניה בחלוף 6 חודשים (5%) 2.10.06 9,000 ₪ 69,000 ₪ 189,000₪ תוספת פיגור נוספת בחלוף 6 חודשים (5%) 2.4.07 9,450 ₪ 78,450 ₪ 198,450₪ תוספת פיגור נוספת בחלוף 6 חודשים (5%) 2.10.07 9,923 ₪ 88,373₪ 208,373₪ תוספת פיגור נוספת בחלוף 6 חודשים (5%) 2.4.08 10,419 ₪ 98,791 ₪ 218,791₪ תוספת פיגור נוספת בחלוף 6 חודשים (5%) 2.10.08 10,940 ₪ 109,731 ₪ 229,731 ₪ תוספת פיגור נוספת בחלוף 6 חודשים (5%) 2.4.09 11,487 ₪ 121,217 ₪ 241,217 ₪ תוספת פיגור נוספת בחלוף 6 חודשים (5%) 2.10.09 12,061 ₪ 133,278 ₪ 253,278 ₪ תוספת פיגור נוספת בחלוף 6 חודשים (5%) 2.4.10 12,664 ₪ 145,942 ₪ 265,942 ₪ תוספת פיגור נוספת בחלוף 6 חודשים (5%) 2.10.10 13,297 ₪ 159,239 ₪ 279,239 ₪ תוספת פיגור נוספת בחלוף 6 חודשים (5%) 2.4.11 13,962 ₪ 173,201 ₪ 293,201 ₪ הדיון: הסמכות הנתונה בידי בית המשפט לפטור אדם מתוספת הפיגורים מצויה בסעיף 69 לחוק העונשין, המורה בהאי לישנא: "69. (א) בית המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע. (ב) הבקשה לפטור תהיה בכתב, ותהיה נתמכת בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה; בית המשפט או הרשם רשאים להחליט בבקשה על יסוד התצהיר בלבד או במעמד המבקש בלבד. (ג) ..." [הדגשות שלי - א.ב.ג]. אשר לסמכותו של בית המשפט לחלק מחדש את הסכום לשיעורין, מצאנו בפסיקה גישות שונות. מחד, ניתן לכאורה לקבוע כי בהעדר סמכות מפורשת בחוק אין סמכות בית המשפט לשנות את החלוקה לשיעורין, אשר הינה חלק מגזר הדין [בדרך זו הלך בית המשפט למשל בת.פ. (נצ') 3695/03 מ"י נ' ג'פרי עיסמת (פורסם במאגרים) ]. לדידי, לבית המשפט סמכות לשנות את פריסת התשלומים, מאותם נימוקים המפורטים בסעיף 69(א) לחוק העונשין. במיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר בסכום קנס גבוה, שנפסק מלכתחילה לשיעורין. משמע - בית המשפט הניח כי הנאשם לא יוכל לעמוד בתשלום הקנס כולו כמקשה אחת. אם לבית המשפט לא תהיה סמכות לחלק את הסכום לשיעורים חדשים, כי אז ביטול תוספת הפיגור, בשלב זה [ולמעשה בכל שלב שבו הצטברה תוספת פיגור], משמעו גם העמדת כל הקנס לפירעון מיידי, שהרי כך נכתב בגזר הדין. בנסיבות שכאלה, וכאשר ברור שהנאשם לא יוכל לעמוד בתשלום אחד של כל הקנס, הרי שהדבר משול להחלטה על הפעלת חלופת המאסר. ואם כך הדבר, מאי נפקא מינא לסמכות בית המשפט לבטל רק את תוספות הפיגור. סבורני כי לבית המשפט סמכות טבועה לעשות כן, וזאת מטעמים ומשיקולים שפורטו בסעיף 69(א) לחוק העונשין. אני מקבל טענת המשיבה לפיה המבקש השתהה בבקשתו. למעשה, כל עוד לא קיבל המבקש דרישה לתשלום הקנס, לא נקף אצבע לשם תשלום הקנס. בהקשר זה, קיים משקל רב לכך שלא צורף תצהיר לתמוך את בקשת המבקש. הבקשה צריכה להיות נתמכת בתצהיר, המפרט את העובדות שמסבירות מדוע נמנע המבקש לשלם עד היום את הקנס. יתכן ויש רלוונטיות לשאלה כמה משתכר היום המבקש, אולם הבסיס לבקשה נעוץ בטעמים לאי תשלום הקנס במועדים שנקבעו בגזר הדין, ועל כך לא הובאה לפניי כל ראיה בתצהיר. בנוסף, אני סבור כי בקשה שכזו, צריכה להיות מלווה גם הפירוט כלל נכסיו של המבקש, בדומה לבקשה להסדר חוב בהליך פשיטת רגל, או לבקשה לצו כינוס בהליך שכזה. לא מספיקה הכנסתו השוטפת של המבקש, אלא יש להצביע גם על יתר מקורות הכנסתו ויתר נכסיו. העובדה שהמבקש מעיד על עצמו כי הוא חב כעשרה מליון ₪ והוא משתכר כ- 8,000 ₪ לחודש, והוא פועל להחזיר את החוב שלא בדרך של פשיטת רגל, מלמדת אותי על קיומן של מקורות הכנסה נוספים למבקש, או למצער - מקורות הכנסה פוטנציאליים. די בכך כדי לקבוע כי המבקש לא עמד בנטל שהוא נדרש לפי סעיף 69(א) לחוק העונשין. מנגד, וכשם שקיים שיהוי מצד המבקש, כך גם קיים מחדל מצד המשיבה, שלא טרחה עד היום לפעול לגביית הקנס, או לחילופין לבקש להפעיל את חלופת המאסר. אילו נקטה המשיבה בפעולות גבייה נמרצות, יתכן ולא היו מתווספות תוספות פיגור כה רבות במשך תקופה כה ארוכה. אמנם, שאין המבקש יכול ליהנות מאי תשלום הקנס, על ידו, אך יש לתת משקל גם לכך שהמשיבה בעצמה לא מצאה לנכון לפעול לגבייה. אני סבור, שההחלטה צריכה לאזן בין הרצון, הן של המבקש לשלם את הקנס, והן של המשיבה לגבות את הקנס, ובין הצורך של בית המשפט לוודא כי גזרי הדין שניתנו על ידו מקויימים, אף אם המשמעות היא חלופת המאסר. נוכח האמור, ולמרות שהבקשה לא לוותה בתצהיר, אני מקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד, בכך שאני מורה על הפחתה חלקית של תוספות הפיגור, לסך כולל של 80,000 ₪ תוספות פיגור בלבד (לעומת כ- 173,200 ₪), ועל חלוקת הקנס ותוספות הפיגור שהצטברו עד היום ל- 10 תשלומים. סה"כ אני מפחית את תוספות הפיגור לסכום של 80,000 ₪. לפיכך, חובו של המבקש כיום (הקנס ותוספות הפיגור) הינו סך של 200,000 ₪, וסכום זה ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.9.2011. לא ישולם אחד התשלומים במועדו, תבוטל החלטה זו ואופן חישוב תוספות הפיגור וחובת התשלום יעמדו על כנם כאילו לא באה החלטה זו לעולם. אציין, כי את ההלוואה לתשלום הקנס ותוספות הפיגור, צריך המבקש לקחת ממקורות אחרים ולא מהמדינה. אני מבהיר כי החלטה זו אינה נוגעת לתשלום כפל האגרה, ואף אינה נוגעת לנאשמת הנוספת בתיק. קנסהפחתת קנס