קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להפקדת פיצוי בקופת בית המשפט: בפניי בקשה שהוגשה על ידי עיריית קריית אתא (להלן: "המבקשת"), להפקיד את סכום הפיצוי שנפסק בפסק הדין המשלים בקופת בית המשפט, ולא בידי ב"כ המשיבים, וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על ידה. רקע: ביום 25.3.2007 ניתן על ידי בית משפט השלום בקריות (כב' השופט ע. נווה), פסק דין המורה על פינוי וסילוק ידם של המשיבים מהמקרקעין הידועים כחלקות 105 ו-106 בגוש 10232 (להלן: המקרקעין"), בהם מתגוררים המשיבים זמן רב ובו אף הקימו עם בני משפחתם מספר מבנים, כולל חווה לגידול סוסים (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נקבע כי הפינוי הינו בכפוף למתן פיצויים למשיבים אשר יתבררו בתביעה נפרדת, וכן הושת על המבקשת תשלום הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. במסגרת פסק הדין עוכב ביצוע הפינוי למשך 7 חודשים, על מנת שהצדדים יוכלו להגיע להסדר בדבר מינוי שמאי מוסכם שיעריך את הפיצוי הראוי. שני הצדדים ערערו על פסק הדין. ביום 17.7.2008 במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוכרעו הערעורים על פי דעת הרוב (כב' סגן הנשיא י.גריל וכב' השופט ע. גרשון כנגד דעתו החולקת של כב' השופט א. קיסרי), ונקבע כי פינוי המקרקעין על ידי המשיבים יותלה בביצוע תשלום הפיצוי על ידי המבקשת עבור השקעותיהם במקרקעין. עוד נקבע כי התיק יוחזר אל בית משפט השלום לקביעת גובה הפיצוי שיוטל על המבקשת לשלם. ביום 1.8.2011 ניתן פסק הדין בנושא הפיצוי והפינוי בבית משפט השלום בקריות (כב' השופט ע. נווה). בית משפט קמא העמיד את גובה הפיצוי על סך של 645,622 ₪, בתוספת הוצאות בסך 10,000 ₪ נוספים, כנגד פינוי המקרקעין ע"י המשיבים תוך 60 יום ממתן פסק הדין (להלן: "פסק הדין המשלים"). ויודגש, בפסק הדין המשלים נקבע כי כספי הפיצוי יועברו אל ידי ב"כ המשיבים תוך 30 יום ורק לאחר פינוי מלא של המקרקעין שלא יאוחר מ-60 יום, ימסור ב"כ המשיבים את כספי הפיצוי למשיבים. ביום 22.9.11 נדחתה בבית משפט קמא בקשה שהוגשה על ידי המבקשת להפקיד את סכום הפיצוי שנפסק בפסק הדין המשלים בקופת בית המשפט. ביום 10.10.2011 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין המשלים וכן בקשה נוספת להפקדת סכום הפיצוי שנפסק בקופת בית המשפט. ביום 30.10.11 הוגשה תגובת המשיבים לבקשת ההפקדה וביום 31.10.11 הוגשה תשובת המבקשת. טענות הצדדים: לטענת המבקשת טעה בית משפט קמא כשדחה את בקשתה להפקדת סכום הפיצוי בקופת בית המשפט, בנסיבות בהן קיים חשש כי לא תוכל לגבות את הכספים מהמשיבים היה ותזכה בערעור, מאחר והמשיבים מודים כי אין בידיהם היכולת הכספית להחזיר את כספי הפיצוי שיקבלו, ככל שהערעור יתקבל. עוד טוענת המבקשת כי טעה בית משפט קמא בקביעתו כי הפקדת סכום הפיצוי בקופת בית המשפט תותיר את המשיבים בלא אפשרות להשיג לעצמם דיור חלופי, מאחר ולמשיבים דירה נוספת שנרכשה על ידם ביום 29.5.2007 ונמסרה לידיהם ביום 18.8.2007. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי סיכויי הערעור גבוהים וכי הפקדת סכום הפיצוי בקופת בית המשפט, כמוה כתשלום למשיבים. לאור האמור, עותרת המבקשת כי סכום הפיצוי שנקבע בפסק הדין המשלים יופקד בקופת בית המשפט עד למתן הכרעה בערעור, וכי המשיבים יפנו את המקרקעין תוך 30 יום מיום הפקדת סכום הפיצוי בבית המשפט, כפי שהורה בית משפט קמא. מנגד טוענים המשיבים כי בקשה זו אינה אלא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין המשלים וזאת על דרך "מעקף", כלשונם, באמצעות הפקדת סכום הפיצוי בקופת בית המשפט. עוד טוענים המשיבים כי בקשת המבקשת להפקיד את סכום פסק הדין המשלים בקופת בית המשפט, באופן שביצוע התשלום בפועל יעוכב עד למתן ההכרעה בערעור, בעוד שהפינוי לא יעוכב והמשיבים יפנו את הנכס תוך 30 יום, עומדת בסתירה מוחלטת לפסק הדין המשלים ופוגעת במשיבים ובמשפחתם. לעניין מאזן הנוחות טוענים המשיבים כי הוא נוטה לטובתם בנסיבות בהן הפיצוי משמש לצורך העתקת חייהם ועסקם למקום אחר ועל כן, אין לבצע הפרדה בין הפינוי לבין הפיצוי. המשיבים מציינים כי אינם רואים מניעה להפקדת מלוא התשלום בקופת בית המשפט, אולם הדבר מותנה בכך כי המשיבים לא יפנו את המקרקעין עד להכרעה בערעור, בנוסף למתן פרק זמן סביר שיאפשר התארגנות נאותה. בסיום טענותיהם טוענים המשיבים כי המבקשת טרם שילמה את הוצאות המשפט וכי הגשת בקשת עיכוב הביצוע אל בית משפט קמא הוגשה באיחור ואף נדחתה; על כן, אין כל עיכוב ביצוע והמבקשת מפרה את פסק הדין המשלים של בית משפט קמא. המבקשת הגישה תשובה בה חזרה על טענותיה ועמדה על כך כי תשלום הפיצוי יופקד בבית המשפט כנגד פינויים של המשיבים מהנכס תוך 30 יום מיום ההפקדה, בציינה כי בקשת ההפקדה כוללת את ההוצאות שנפסקו למשיבים בסך 10,000 ₪. כמו כן, טוענת המבקשת כי אין הבקשה בגדר "מעקף", כלשון המשיבים, אלא בקשה המגובה במסמכים והמעידה כי למשיבים אין את האפשרות הכספית להחזיר למבקשת את הסכומים שנפסקו בפסק הדין המשלים, ככל שהערעור יתקבל. דיון והכרעה: מעיון בבקשה ובתגובות שהוגשו, דומני, כפי שנטען על ידי המשיבים, כי בקשה זו הינה בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע הוראות פסק הדין המשלים, קרי הפקדת כספי הפיצוי בקופת בית המשפט ולא בידי ב"כ המשיבים, כנגד פינויים של המבקשים את המקרקעין תוך 30 יום מיום ההפקדה. כלל הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין עליו מערערים, יש צורך בטעם מיוחד כדי שבית המשפט יימנע ממי שזכה בדין לממש את פירות זכייתו) בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו פד נ (1) 668, בעמ' 671). בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהחלטה לגבי עיכוב ביצוע, הם כי למבקש סיכויים טובים להצליח בערעור, וכי יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל (ע"א 9784/05 עירית תל-אביב יפו נ' גורן, תק-על 2005(4), 2156)". בענייננו, הערעור שהוגש על ידי המבקשת נסוב בעיקרו סביב קביעות עובדתיות וקבלת האמור בחוות הדעת והערכת השומה של השמאי שמונה ע"י בית המשפט, מר יצחק סיוון, לעניין שווי ההשקעות שהשקיעו המשיבים במקרקעין, בהן אין בית המשפט של הערעור נוטה להתערב. דא עקא, בראי טענות המבקשת המלמדות על סוגיות מסויימות שיש להרהר אחריהן, לרבות הפיצוי בגין חלקה 109 שאין הוראה על פינויה, ושיעור ההשקעות על המקרקעין הניתנות לפירוק, לא מצאתי בנסיבות העניין להיעתר לבקשה ואבהיר; במקרה דנן, ביצוע פסק הדין משמעו תשלום כסף כנגד פינוי המשיבים את המקרקעין. הכלל הוא כי פסק דין לתשלום כסף איננו מסווג בגדר עניינים חריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לעיכוב ביצוע. על הלכה זו חזר כב' השופט גרוניס בע"א 2841/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ( ביום 25.8.08): "ההחלטות שעיכוב ביצוען מבוקש משיתות חיוב כספי. בפסיקה נקבע כי החלטות ופסקי דין מסוג זה יעוכבו לעתים חריגות בלבד (למשל, בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989); ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור (, החלטה מיום 30.1.02))". בכדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות כי אם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן המשיב את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו להשיב את הסכומים בהם זכה במידה ויפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא ועליה להיות מבוססת על אדנים ראייתיים (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5). בענייננו, המבקשת לא הצביעה בבקשתה על כל טעם ענייני באשר להיעדר יכולת ההשבה של המשיבים, ככל שהערעור יתקבל; יתרה מכך, המבקשת מציינת בבקשתה כי למשיבים דירה נוספת שנרכשה על ידם וניתנה להם החזקה בה זה מכבר, ועל כן, החשש כי לא יהא בכוחם של המשיבים להחזיר את כספי הפיצויים, ככל שהערעור יתקבל, אינו מבוסס כלל ועיקר. על כך יש להוסיף, כי לשיטתי, החלטה המקבלת את בקשת המבקשת להפקדת סכום הפיצוי בקופת בית המשפט כנגד פינוי המשיבים תוך 30 יום מיום ההפקדה, אינה מהווה איזון ראוי בין הצדדים והיא בבחינת שינוי מהותי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובעקבותיו של בית משפט קמא, אשר התנה את פינוי המשיבים בפיצוי. על כן, אין בדעתי לקבל את הבקשה באופן המבוקש ובכך הלכה למעשה להורות על קיום חלקי של הוראות פסק הדין. למעלה מן הנדרש אציין, כי הצדדים בנסיבות דלעיל יכולים ורשאים להסכים על עיכוב ביצוע הוראות פסק הדין כמקשה אחת, כך שהפינוי יעוכב וכך גם הפיצוי, להבדיל מביצוע חלקי וחסר של פסק הדין אשר חותר תחת ההיגיון הפנימי הטמון בו. כל עוד לא התקבלה כל הסכמה שכזו, אין בדעתי להורות על ביצוע של פסק הדין שלא ככתבו וכלשונו. סיכומו של דבר, לא הונחה תשתית מספקת לטענה כי לא יהיה בכוחם של המשיבים להשיב למבקשת את הסכום שישולם לה אם תזכה בערעורה, ומשכך לא שוכנעתי כי ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב הביצוע ועל כן, הבקשה להפקדת הפיצוי בקופת בית המשפט ולא להעבירה לידי ב"כ המשיבים, נדחית. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות. קופת בית המשפטפיצויים