קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל''ל: הבקשה 1. בפני בקשת הנתבעת 2, בשם הנתבעים (להלן: "המבקשת") להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ביחס לנכותו של התובע (להלן: "המשיב") כתוצאה מתאונה בה נפגע ביום 17/2/09 (להלן: "התאונה"), שהינה התאונה נשוא התביעה. המשיב הגיש התביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפלת"ד"), בשל נזקי גוף שנגרמו לו- לטענתו כתוצאה מהתאונה, שהוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. ההליך במל"ל 2. א. המשיב עמד בפני מס' וע"ר מטעם המל"ל. ב. בטופס התביעה לקביעת נכות ציין המשיב בעיות בעמ"ש צווארי, גבי, כאבי ראש ובעיות נוירולוגיות והצהיר כי לא סבל בעבר מכאבים או מגבלות דומים. ג. בפני וע"ר מדרג ראשון מיום 21/7/09 , הופיע המשיב כשהוא מיוצג ע"י ב"כ. הוא התלונן כי מתקשה לשבת וכי יש לו לחצים מאחור וכאבים באמצע הגב. ב"כ המשיב טען באזני הועדה, בין היתר, שניתן לראות שינויים לא קלים, כי התאונה הפכה מצב אסימפטומטי למצב אקוטי חריף, כי מרשו מעולם לא התלונן על כאבי גב ודאי לא משמעותיים וכי בעבר לא היה צורך לשלחו לבדיקות הדמיה. הוא הפנה לאישור של ד"ר מירובסקי מיום 13.5.09 כי "נראה והכאב נובע מתנועת יתרD10-D11 . ככל הנראה התנועה גרמה לזעזוע ולמגבלות הקשות שסובל היום" , הציע לקבל את האמור באישור הרופא מטעמו ד"ר קמחין ובמידת הצורך 'לעשות חשבון עו"ש'משיב. על פי פרוטוקול הוע"ר- עמד בפניה בין היתר גליון רפואי/ קופ"ח מכבי. הוע"ר בדקה את ה משיב וציינה ממצא של "רגישות אף על פני חוליות בגובה בין השכמות ללא רגישות מעל ע"ש צווארי. תנועות צוואר מוגבלות בצורה קלה לכל הכיוונים, ללא חוסר מוטורי או תחושתי". הוע"ר קבעה שמדובר ב-מצב לאחר צליפת שוט, כי המצב זמני וצפוי שיפור בעתיד. לאחר עיון בתיק הרפואי- אינה רואה קש"ס בין תלונותיו בגב עליון ובין התאונה, קבעה הוע"ר שמדובר במחלה טבעית בגב עליון וציינה כי לא נמצאו רישומים רלבנטיים בסמוך לתאונה. נקבעה נכות זמנית. ה. בפני וע"ר לעררים מיום 16/9/09 - חזר ב"כ המשיב על הטענה שמדובר במצב אסימפטומטי שהפך לסימפטומטי והפנה לרישומים בדבר כאבי גב תחתון בת. רפואית לנפגע בעבודה. המשיב התלונן על כאבי גב שלאחר 25 דק' עמידה/הליכה. נבדק עמ"ש צווארי ונמצאה מגבלה בתנועות. בעמ"ש גבי נמצאו רגישות באיזור T10 וטווח תנועות כיפוף וסיבוב מוגבלים בצורה קלה. הוע"ר עיינה באישורים נוספים של ד"ר קמחין וד"ר מירובסקי, ציינה כי אין בתיק הרפואי תלונות על כאבי גב עליון טרם התאונה, קבעה שהתאונה גרמה להתפרצות מצב קודם ועל פי עקרון ה'גולגולת הדקה', קבעה קש"ס בין ממצאיה בגב עליון ובין התאונה. נקבעו נכויות זמניות חלקיות (50% ולאחר מכן 20%) עד ליום 31/1/10. ו. בפני הוע"ר לעררים הנוספת מיום 22/1/10 ביקש ב"כ המשיב כי תתייחס גם לצוואר בטענה ש'הלך לאיבוד' וציין שנעשתה הכרה בקש"ס בין התאונה לגב העליון. המשיב הצהיר באזני הוע"ר בין היתר שיש לו כאב באמצע הגב העליון שעולה כלפי מעלה, הולך ומתגבר. הוע"ר בדקה את המשיב וציינה כי מתהלך בחופשיות ללא רגישות ע"ש במישוש משתמש בחגורת גב, כיפורוזיס קל במעבר גבי מתני, ציינה טווח תנועות מוגבל בע"ש צווארי ומתני. בפרק האבחנות צויין "מצב לאחר חבלה לאורך ע"ש. הוע"ר דחתה את דעתו במסמך נוסף של מומחה התובע ד"ר קמחין שהוצגה בפניה נוכח ממצאים שונים בבדיקתה, ועל פיהם- קבעה נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בעמ"ש צווארי, 0% נכות בגין הגבלה קלה בעמ"ש גבי ו- 10% בגין הגבלה קלה בעמ"ש מתני. סה"כ- 19% נכות רפואית משוקללת לצמיתות, החל מיום 22/1/10. ז. המשיב הגיש ערר גם על קביעה זו של המל"ל וטען בפני וע"ר מיום 24/3/10 כי מגבלותיו קשות מכפי שנקבע. הוע"ר בדקה אותו והערר נדחה, הכל- כמפורט בפרוטוקול הוע"ר הנ"ל. ז. להשלמת התמונה- אציין כי הן בפרוטוקול הוע"ר הראשונה והן בפרוטוקול הוע"ר לעררים הנ"ל, מצויין פער בין אופן ישיבתו של המשיב על פי צפיית המומחים בו מחוץ לחדר הבדיקה ובין הקושי שהדגים בחדר הבדיקות ובמהלכן. * העתק פרוטוקולי הוע"ר השונות הנ"ל שליד המל"ל, צורף לבקשה. טענות המבקשת- בקליפת אגוז: 3. סבורה המבקשת כי נכותו של המשיב נובעת ממצב רפואי קודם. לשיטתה- הע"ר התייחסה רק לעברו של התובע בקשר עם גב עליון "והתעלמה לחלוטין מתלונותיו הרבותומהתיעוד האובייקטיבי בקשר לצוואר וגב תחתון". המבקשת מצרפת לבקשה מסמכים רפואיים בתחום האורתופדי, כדלקמן: בחדר המיון התלונן התובע על כאבי צוואר +גב תחתון וסחרחורת . בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה- מצוין כי נפגע בצוואר ובגב תחתון התלונן על כאב בחלק האחורי של הצוואר כאב ראש, המלווה בסחרחורת ולחץ במצח. בבדיקה נמצאה רגישות ניכרת בחלק האחורי של הצוואר עם הגבלה בתנועות בעיקר בסיבוב. רישומים בכרטיס קופ"ח מתאריכים שונים: 17.3.71 כאב גב (נפילה-? לא ברור). טופל סימפטומטית. 24.5.71 כאבי גב... אורתופד. 17.6.71 לרופא תעסוקתי- בגלל בירור נוסף, האם העבודה הקשה גרם לכאבי גב ?? לעבוד יותר. 16.1.86 כאבים בכל אורך עמ"ש בעיקר בתנועות. 17.3.86 צילום ל(?) צוואר? א.מ.ל (לא ברור). תלונות על כאבים בכל הגוף. 13.11.89 תאונת דרכים 9.6.89 וקיבל מכות בצוואר וברגל ברך שמאל (המשך ת. מחלה עד (המשך ת.מחלה עד 24.11.89). * מסמך מיום 12.9.71 ע"י רופאת תעשייה ד"ר יורש, המציינת כי "הנ"ל נשלח אלינו על ידי רופא המשפחה לשם קביעת כושר עבודתו. לאחר בדיקה רפואית ועיון בנתונים רפואיים, באנו לידי מסקנה שהוא אינו מסוגל לתעסוקה הקשורה בהרמת משאות כבדים וכיפופים ממושכים לאור זה הוא אינו מסוגל להמשיך בתעסוקתו הנוכחית בתור מכונאי הוא זקוק ללמוד מקצוע בהתאם להגבלה". *הפנייה מיום 1.8.81 (או 1.8.71) ע"י האורטופד ד"ר סידי, בשל כאבים בגב המותני העליון בגב. הרופא מציין שינויים דיסקווניים עם גירוי אפיפיזארי בחוליות D11-D12 - שקע ב- D11 בחלק הקדמי ואוסטיאנפיט D12 (המילה לא ברורה) קשרי שמורל ב-(המילה לא ברורה). מפנה את החולה לרופא תעסוקתי להתאמת העבודה ובהמשך- (מילה לא ברורה) גב ! (סימן קריאה והדגשה במקור). *רישום מיום 14.8.95- ד"ר פוקס עדי כאבי שרירים, חולשה. הופנה לצילומי רנטגן ועוד. *רישום מיום 25.8.95 ד"ר פוקס עדי כאבי שרירים וחולשה. הבדיקה - ב.מ.פ. צויין כי בצילומים יש שינויים קלים בעמ"ש מותני, ובבדיקת EMG יש אבחנה : painback ; CTS *רישום של ד"ר צרפתי מיום 17.7.08 תלונות בדבר כאב שמאל של הצוואר מתאמול בערב עם הגבלה בתנועות. ממצאי הבדיקה: רגישות בחלק השמאלי של הצוואר עם הגבלה בתנועות בעיקר בסיבוב לצד שמאל אבחנה cervicalgia . *רישום מיום 21.7.08 של ד"ר צרפתי הנ"ל תלונות "עדיין כאבי שרירים וכאבי גב תחתון". ממצאים: רגישות בחלק השמאלי של הצואר עם הגבלה. אבחנה:low back pain . 4. המשיב-מנגד, מפנה לכך שעל פי פרוטוקולי הוע"ר עמדו בפניהם עותקים של כרטיסי קופ"ח וגיליון רפואי/קופ"ח מכבי. מוסיף הוא ומפנה לכך שבא כוחו ציין את עברו בפני הווע"ר והציע לוועדה 'לעשות חשבון עו"ש'. טוען המשיב כי אין בכך שרופאי הוע"ר בחרו שלא לשייך חלק ממצבו ועברו, כדי לענות על דרישות הפסיקה בדבר הבאת ראיות לסתור. מציינת ב"כ כי ניסיון החיים מלמד כי רופאים שונים דעותיהם שונות וכי אין בחילוקי דיעות רפואיים אלו כדי להוות בסיס להיעתר לבקשה להביא ראיות לסתור. סבורה היא אף כי הנכות שנקבעה לקחתה לבטח בחשבון את ההבדלים בין תוצאות הבדיקה הגלויה אל מול הסמויה באשר רופאי הוועדה מציינים נקודות אלו במפורש בהערכותיהם. דיון והכרעה 5. בחנתי את טענות הצדדים, בראי הנספחים לבקשה. על יסוד כל אלה- דעתי הינה שהתקיימו במקרה זה מהטעמים המיוחדים שיצדיקו התרת הבאת ראיות לסתור, ואנמק. המסגרת הנורמטיבית 6. סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 קובע כהאי לישנא: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל פגיעה שנגרמה לו באותה תאונה דרכים, לפני שמיעת הראיות תביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו". על פרשנותו של סעיף 6 ב' סיפא עמד ביהמ"ש העליון במספר רב של פסקי דין. 7. הלכה פסוקה היא כי הבאת ראיות לסתור תותר רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. המדובר במקרים מיוחדים וחריגים בלבד (ע"א 90\5779 הפניקס נ' טיארה, פ"ד מה (4) 77, 82). בפסקי הדין אשר ניתנו בעניין בר"ע 85\634 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505, ובעניין בר"ע 85\721 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, פ"ד לט (4) 839, קבע בית המשפט העליון כי היתר שכזה יינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, ובקווים כללים הצביע על שני סוגים של טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר: טעמים משפטיים, לדוגמא כשהליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית; וטעמים עובדתיים כבדי משקל חדשים. בין היתר, נקבע כי המקרים המצדיקים מתן היתר הם אלה שבהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו\או שאינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 94\3233 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים תקדין עליון  94 (3) 847).המגמה הינה מגמת צמצום (ראה גם בר"ע 01\2029 קרנית ואח' נ' יוסף חוסה גולדברג, ). נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן. הפסיקה נקטה בגישה מצמצת ונמנעה מלהתיר הבאת ראיות לסתור אף במקום בו לא עמד תיקו הרפואי של הנפגע לנגד עיני הוע"ר בעת קביעת הנכות וכי באותו תיק רפואי נכלל מידע רלבנטי מן העבר. הודגש כי לצורך קבלת היתר להביא ראיות לסתור, אין די להראות כי נמנעו מהוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות חשובות, אלא שיש צורך להוסיף ולהראות במצטבר כי לו היו אותן עובדות בפני הוועדה הרפואית, לבטח הייתה קביעתה משתנה (בר"ע (ת"א) 04\1679 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' גלינה לינדן. מן הכלל אל הפרט 8.              בחנתי את המסמכים אליהם מפנה המבקשת בראי פרוטוקולי הוע"ר שליד המל"ל.    מהמסמכים שצירפה המבקשת עולה מפורשות שקיימים בתיק הרפואי מן העבר מסמכים רלבנטיים בדבר תלונות וממצאים בעמ"ש צווארי, גבי ומתני. אמנם- הוע"ר התייחסה מפורשות לקיומו של עבר בעמ"ש גבי וסברה תחילה שמדובר בתחלואה טבעית. צודקת ב"כ המשיב, בטענתה כי שוני בחוו"ד של רופאים, אינו מהווה צידוק לאפשר הבאת ראיות לסתור. אלא שבענייננו- מצאתי כי הנסיבות מיוחדות וחריגות. ניכר, על פניו, כי הווע"ר טעו ופעלו על סמך מידע חסר והנחות מוטעות בעליל. הוע"ר שינתה את קביעתה הראשונית וקבעה קש"ס בין ממצאיה בגב עליון ובין התאונה, לאחר שקבלה את טענות המשיב כי "התובע לא התלונן בעבר על כאבי גב ודאי לא משמעותיים" כטענת ב"כ בפני הוע"ר מדרג ראשון והסיקה איפוא שהתאונה הפכה מצב אסימפטומטי לסימפטומטי. אכן- כפי שמציינת ב"כ המשיב, הממצאים בעמ"ש גבי בדבר הגבלה קלה בעמ"ש גבי לא הקנו נכות רפואית. ואולם- ניכר מקריאת הפרוטוקולים, כי נקודת מוצא זו בדבר החמרת מצב ע"י התאונה- סללה את הדרך לקביעת קשר סיבתי בין הנכות שנקבעה בעמ"ש צווארי וסעיף הליקוי ללא נכות רפואית בעמ"ש גבי ובין התאונה. אשר לעמ"ש מתני- אין זכר למגבלה בחלק זה של הגב בפרק הבדיקה שבפרוטוקולי הוע"ר מדרג ראשון והראשונה במסגרת הערר. חלק זה של עמ"ש זוכה להתייחסות רק בבדיקת הוע"ר השלישית, מיום 22/1/10, כמפורט לעיל. דא עקא שמהמסמכים שצורפו לבקשה ופורטו לעיל, עולה כי מצבו של המשיב בעבר לא היה א-סימפטומטי ושל מה בכך, כפי שנלקח בחשבון על ידי הוע"ר. הראינו כי המשיב הופנה לרופא תעסוקתי עקב בעיות גב, והלה קבעה כי אינו מסוגל לעבודה הכרוכה בהרמת משאות, בכיפופים וכי עליו להחליף ולשנות את מקצועו, נוכח ההגבלות שנמצאו בבדיקתו ולהחליף את מקצועו אותה עת כמכונאי. ידוע- מתוך כתבי בי-דין והאמור בפרוטוקולי הוע"ר, כי במועד התאונה המשיב אכן עוסק כיום בעבודה אחרת- כמפקח איזור באגף התברואה של עירית ראשל"צ וזאת לראיה כי החליף את עיסוקו. אוסיף- כי המשיב, בטופס התביעה לקביעת נכות- הצהיר שלא סבל בעבר מהבעיות שציין בתביעתו- בעמ"ש צווארי, גבי. לא רק זו אף זו. בניגוד לאשר הונח ונטען בפני הוע"ר מדרג ראשון- המשיב דווקא כן הופנה בעבר לבדיקות הדמיה ולצילומי רנטגן. ראו בהקשר זה את ההפיה ע"י האורטופד ד"ר סידי מיום 1/8/81, המציין ממצאים ברורים בחוליות עמ"ש גבי, בדיקת אי.אמ.ג'י, צילומי רנטגן הנזכרים בכרטיסים. חרף כל אלה- הוע"ר לא התייחסה ולו במילה אחת לרישומים מן העבר בעמ"ש צווארי ובעיקר מותני, כמפורט לעיל, לא הזכירה את הביקורים אצל רופא תעסוקתי. התייחסותה לעבר בגב לקונית, סתמית ולכאורה לוקה בחסר, אך הדעת נותנת כי סביר שלא מלוא המידע עמד בפניה. אם לסכם- המסמכים הרפואיים אליהם מפנה המבקשת מצביעים על האפשרות היותר מסבירה, שבנסיבות הענין- יש משקל משמעתי לעברו האורתופדי של התובע, כי אין מדובר בשוני מקובל בין רופאים הנמנים על אסכולה כסו או אחרת, ואפשרות כזו - לא נבדקה על ידי הועדה, בהעדר מידע אות אותם רישומים, ולפיכך- אין אליה התייחסות בפרוטוקול. ניתן להניח שאם אכן הייתה הוועדה מעיינת בהם, הייתה עובדה זו מוצאת ביטוי בפרוטוקולי הוועדות השונות והיינו מוצאים התייחסות בכתב לקיומם, כפי ששעשתה באופן סתמי וכוללני , ואף לוקה בחסר ושגוי, ביחס לעמ"ש הגבי. ייתכן שהוועדה הייתה קובעת שאין כל רלבנטיות לאותם רישומים הנזכרים לעל, בפרט אלה מהרופא התעשייתי ומהאורתופד ד"ר סידי. ואולם- העדר התייחסות אליהם, מביא לכך שהכף נוטה לטעמי לכיוון ההנחה שלא כל החומר הרפואי הרלבנטי מעברו של המשיב עמד לעיני הוע"ר. יש לזכור שקיום חוסר איזון בין הצדדים, מעצם העובדה שתובע מופיע בפני וע"ר ואילו לנתבעת מזדמן לבחון את הפרטים ואת חומר הגלם ששימש את הוע"ר ועמד בבסיס מסקנותיהן- רק לאחר המעשה המוגמר. 9. הואיל ומתעורר הספק היותר מסביר באשר לרלבנטיות אפשרית של המסמכים שהוצגו בפני אך- על פני הדברים, לא עמדו בפני הוע"ר, ובוודאות לא נלקחו בחשבון על ידה, עד כדי שיצאה מנקודת מוצא מוטעית בעליל,- נכון בעיני להעמיד שאלה זו להכרעת מומחה בלתי תלוי. יובהר כי אין בדברי אלה משום הטלת דופי בעבודת חברי הוע"ר שליד המל"ל. אלא- שהמסקנה אליה הגעתי הינה כי מלאכתם היסודית נעדרת במקרה ספציפי זה, גם אם בשוגג, את ההתייחסות לממצאים אובייקטיביים רלבנטיים; לו התייחסו חברי הוע"ר לרישומים שצויינו ולו קבעו שהינם חסרי משמעות, יש להניח שסיכויי הבקשה להתקבל היו קלושים, באשר במקרה כזה- היה מדובר בקביעה רפואית שמחלוקת ביחס אליה, אינה יכולה להוות עילה להביא ראיות לסתור . 10. אשר על כן ועל מנת שהצדק ייראה ולא רק ייעשה, אני מקבלת את הבקשה ומתירה למבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל הנדונה. לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין איני עושה צו להוצאות. 11.          הדיון הקרוב מתייתר. החלטה בדבר מינוי מומחה וזהותו ומועד חדש לאחר חוו"ד ותחשיבי נזק- תינתן בנפרד ותשלח לצדדים יחד עם החלטה זו. בקשה להבאת ראיות לסתורראיות