קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לחזרה מהודיה: 1. בתאריך 9.11.10 הורשע המבקש עפ"י הודייתו, במסגרת הסדר טיעון שהושג בין הצדדים, ביחד עם ארבעה עשר נאשמים נוספים בעבירות כדלקמן: קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, ניסיון לייבא סם מסוכן לפי סעיף 13 ו- 19(א) לפקודה יחד עם סעיף 29ב לחוק בצירוף סעיף 25. בנוסף, הורשע נאשם 8 בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(א) יחד עם סעיף 379 בצירוף סעיף 29(ב) לחוק, עבירה של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) רישא לחוק וכן עבירה נוספת של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק וייבוא בסחר בסם לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודה בצירוף סעיף 29(ב) לחוק. כמו-כן, הורשע הנאשם 8 בעבירה נוספת של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לייבא סם מסוכן, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) לחוק וסעיף 13 ו - 19(א) לפקודה, יחד עם סעיף 29 (ב) לחוק. 2. כתב האישום המתוקן מגולל את העובדות בהן הודה הנאשם ובהן, מספר פרשיות של ייבוא סמים ממקומות ולמקומות ברחבי תבל, כאשר האישום המרכזי שאיחד את מרבית הנאשמים, לרבות המבקש, עניינו ניסיון לייבא לישראל (מפנמה) סם מסוג קוקאין במשקל של 108 ק"ג, אגב הסלקתו ברמקולים. על פי כתב האישום המתוקן, היה המבקש דמות מפתח בפרשייה זו ומבין הנאשמים חלקו בה היה הרב ביותר. כך, צוין באישום זה כי המבקש השקיע, ביחד עם אחרים סך של 80,000 דולר בייבוא הסמים תוך צפייה לקבל בתמורה כמות של 13 ק"ג סם. משהתעכב ייבוא הסם והתגלע סכסוך בין המבקש ביחד עם אחרים, לבין עד המדינה, היה המבקש מעורב בתקיפתו של עד המדינה, כדי להשיב לידיו את כספי ההשקעה. בשני אישומים נוספים, הודה המבקש בכך שקשר קשר עם נאשמים אחרים, לייבוא סמים מסוג חשיש ואמפטמינים, כאשר בנה בנגרייה שבבעלותו מסגרות תמונה, אשר יועדו להסלקת הסמים וייבואם מחו"ל לישראל. 3. העונש המוסכם על פי הסדר הטיעון, הוא 11 שנות מאסר וכן קנס בסך 500,000 ₪, אשר הצדדים עתרו במשותף להשית על המבקש. 4. ביום 3.1.11 התייצב ב"כ המבקש לדיון שנקבע לטיעונים לעונש ועתר לדחיית המועד בשל טענות הנוגעות להסדר הטיעון, אשר בכוונת המבקש לשטוח בפני המאשימה, טרם שייטענו הצדדים לעונש. בהמשך, ביום 5.1.11, ככל הנראה, לאחר שהצדדים לא הגיעו לעמק השווה, הגיש המבקש את בקשתו דנן לחזור בו מהסדר הטיעון וכן, לקביעת דיון בנפרד מיתר הנאשמים, על מנת שיוכל לשטוח את טענותיו בפני בית המשפט באופן חופשי וללא "מכבש הלחצים", אשר לדבריו נוצר ע"י נוכחותם של יתר הנאשמים לצידו. 5. אין זו הבקשה הראשונה שהוגשה מטעם נאשמים בתיק זה לחזרה מהודאה. בקשות דומות הוגשו גם ע"י הנאשמים 12 ו- 7 - אשר נדחו. 6. בקליפת האגוז - המבקש טוען, כי בעת שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הוא היה נתון ללחצים קשים, הן מטעם נאשמים אחרים והן מטעם סנגוריהם, אשר הביאוהו למצב קשה, פיזי ונפשי, עד "ערפול חושים" ברגע ההודיה, אשר אין הוא זוכר את תוכנה. 7. המבקש הוסיף, כי הודייתו בבית המשפט ניתנה בניגוד לרצונו האמיתי, ומבלי שהבין את משמעות ההודייה. בבקשתו טען בין היתר: "למעשה, על המבקש הופעל מכבש לחצים רב עוצמה איתו הוא לא הצליח להתמודד והביא ל'נקודת שבירה' בה הודה בכתב האישום המתוקן. מכבש לחצים זה נבע ממספר מקורות שונים ובו זמניים: הנאשמים האחרים, אשר הסדר הטיעון בעניינם היה מותנה בהסדר הטיעון עם המבקש וכלל הטבות משמעותיות (כך למשל בוטל כתב האישום בעניינו של אחד הנאשמים ובעניינם של אחרים הובטחו להם מספר מועט של שנות מאסר והקלה בקנס), עורכי הדין של הנאשמים האחרים -אשר חפצו בהסדר הטיעון המותנה וכן, המצב הנפשי בו היה נתון המבקש" [סעיף 5 לבקשה]. 8. את בקשתו סומך המבקש על סעיף 153(א) לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 שעניינו מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודיה וכן על הלכה פסוקה, לפיה לביהמ"ש שיקול דעת להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו בשל "נימוקים מיוחדים". המבקש טוען כי בעניינו התקיימו הנימוקים המיוחדים הנדרשים, בעטים יש לקבל את בקשתו. 9. המבקש סומך טיעוניו על רע"פ 2292/08 שי אמסלם נ' מדינת ישראל, , בגידרו התיר ביהמ"ש העליון למבקש לחזור בו מהודאתו בשל העובדה שתהליך גיבוש ההודאה ארך דקות מועטות בלבד, מבלי שהתאפשר בידו לגבש החלטה מושכלת ביחס לניהול משפטו. עוד סומך המבקש את טיעוניו, על ע"פ 635/05 אמגדת דענא נ' מדינת ישראל, , שם איפשר ביהמ"ש העליון למערער לחזור בו מהודאתו בעבירת רצח, בשל העובדה שהסדר הטיעון הותנה וכבל שני נאשמים, בדרך שיצרה "מכבש לחצים" על המערער על מנת שיודה בביצוע עבירת רצח ובכך יאפשר קיומו של הסדר טיעון בעניינו של האחר. 10. בענייננו, טוען המבקש, כי לא קוים משא ומתן של ממש בינו לבין המאשימה. לטענתו, לאורך כל הדרך, הוא היה נחוש בדעתו שלא להגיע להסדר טיעון, ועל כן, ביקש לנתק מגע עם יתר הנאשמים, בשל הלחצים שאלו הפעילו עליו. כך, סירב הוא, מעת לעת, לעלות לאולם הדיונים וכך אף במועד הדיון בו הושג הסדר הטיעון, הוא לא עלה לבית המשפט, אלא לאחר שחויב לעשות כן. המבקש הטעים, כי עתר לביהמ"ש, לשחררו מהתייצבות במועד הדיון שנקבע ליום 9.11.10 (המועד בו נחתם הסדר הטיעון) וציין כי עשה כן "מטעמים אישיים מובנים", ללמדך, כי ביקש להימנע ממפגש עם יתר הנאשמים, כמו גם עם באי כוחם, על מנת שלא להיחשף ללחצים מטעמם. 11. בהתייחסו ל "רגע השבירה", קרי למועד ההודייה, ציין המבקש כי קדמה לו פגישה בינו לבין בא כוחו, עו"ד באומן, אליו הצטרפו עורכי דין, סנגוריהם של נאשמים אחרים בתיק זה, עו"ד חימי, עו"ד נוי ועו"ד זילברשלג - אשר אף הם הפעילו עליו לחץ במטרה לשכנעו להסכים להסדר הטיעון ולהודות בעובדות שבכתב האישום המתוקן. 12. בהיותו מודע להחלטה מיום 3.1.11, בגדרה נדחתה בקשת הנאשמים 7 ו - 12 לחזור בהם מהודייתם, טען המבקש, כי שונה עניינו מעניינם שכן, באי כוחם של נאשמים אלו המליצו למרשיהם לקבל את הסדר הטיעון, לאחר שהיו מעורבים בהליכי המשא ומתן ונכחו בכל המפגשים לקראת גיבושו. לפיכך חזקה על הנאשמים הללו, כי החלטתם להודות בכתב האישום, הייתה מושכלת. מנגד, טוען המבקש, כי הוא הינחה את בא כוחו, עו"ד באומן, שלא לקדם את המשא ומתן וממילא לא קוים עמו, או עם בא כוחו משא ומתן ולא נוצרה אצלו גמירות הדעת הדרושה לצורך הודאתו בכתב האישום המתוקן. 13. המבקש הטעים את העובדה, שסנגוריו, מטעם הסנגוריה הציבורית, נכנסו לתפקידם זמן קצר טרם גיבושו של הסדר הטיעון, מצב דברים בו לא יכלו להציג למבקש המלצה מושכלת בעניין הסדר הטיעון, להבדיל מיתר הנאשמים, אשר היו מיוצגים על ידי עורכי דין פרטיים לאורך כל הדרך והיו מצויים היטב בהליך ובתיק החקירה. 14. באי כוח המבקש שטחו את טיעוניהם באריכות ולאחר מכן ניתנה למבקש עצמו הזדמנות להעלות את טענותיו. דבריו עוררו תמיהות והטיעונים שבפיו, עמומים ולא ברורים. כך, המבקש ציין, כי שירותיו של עורך דין ברזילי, אשר ייצג אותו בתחילת ההליך, נשכרו על ידי נאשמים אחרים, אשר בשמם מיאן לנקוב, ואלו, לטענתו, חדלו לממן את ייצוגו באמצעות עו"ד ברזילי, משהתחוור להם, כי המבקש לא יהא מוכן להגיע לעסקת טיעון. דא עקא, עו"ד ברזילי התפטר מייצוג המבקש כ - 3 חודשים טרם שהסדר הטיעון גובש. עוד הוסיף המבקש, כי כאשר עו"ד ברזילי ייצג אותו, הוא חש כי "יש לו משהו אישי נגדי", כי מניעים פסולים עומדים ביסוד הייצוג וכי כל הנאשמים, לרבות המאשימה רקמו קנוניה נגדו: "התקשרתי לעו"ד באומן וביקשתי לברר אתו אם אין איזה קומבינה עליי, קנוניה, גם עם עורכי הדין" - מאומה מהנטען לא הוכח, מה גם, שעו"ד ברזילי יצא כאמור מהתמונה זמן רב טרם גיבושו של ההסדר. 15. המבקש טוען, כי חש מקופח. לטעמו עו"ד באומן, אשר ייצג אותו מטעם הסנגוריה הציבורית, לא ניצב בשורה אחת עם עורכי הדין שייצגו את יתר הנאשמים, אותם כינה "כרישים" ומנגד את סנגורו תיאר כ"חסר ביטחון". לעניין זה יוער, כי המבקש זכה לייצוג הולם ואין נפקא מינא לכך שייצוגו היה מטעם הסנגוריה הציבורית. 16. המבקש הצהיר כי חש מקופח ביחס לעסקה שהתגבשה בנוגע לכלל הנאשמים: "אני חושב שאני הכי קופחתי בעסקה הזאת". את דבריו סמך על דברים שנאמרו לו, כך לטענתו, על ידי עו"ד ירום הלוי, אשר ייצג נאשמים אחרים בתיק זה: "הוא אמר לי שאם הייתי לבד, לא עם הנאשמים, לך אין הרשעה ואפילו לא כתב אישום", ברם, עו"ד ירום הלוי המליץ למרשו לקבל את עסקת הטיעון. כמובן, שדברי המבקש ביחס לעו"ד ירום הלוי, הינם בבחינת עדות שמיעה. 17. ב"כ המאשימה עתר לדחות את הבקשה, בין על יסוד הנימוקים שבהחלטתי מיום 3.1.11 ובין, על שום שאין בנימוקים שהעלה המבקש משום טעם מיוחד, המצדיק מתן היתר לחזור מההודיה. 18. בהחלטתי מיום 3.1.11, הבעתי את דעתי באשר למשא ומתן שנוהל בין ב"כ המאשימה לבין ב"כ הנאשמים ובכלל זה, באי כוחו של המבקש - מו"מ ארוך, ממושך, יסודי וממצה. לעניין זה ראה החלטתי להלן: "במהלך הדיונים הרבים שהתקיימו, לאורך מספר שבועות, ציינו באי כוח הצדדים, מעת לעת, כי בד בבד לעדות עד המדינה, הם מנהלים משא ומתן לשם גיבוש הסדר הטיעון. לשם כך, עתרו ב"כ הצדדים במשותף, להפסקות במהלך הדיונים, כדי לאפשר הידברות ביניהם, בנוכחות הנאשמים, באולם בית המשפט, לאחר שהקהל הוצא לבקשתם מאולם בית המשפט, אשר יצא להפסקה. היוזמה להפסקות המבוקשות, לצורך הידברות הייתה, מטעם כל הסנגורים, לרבות באי כוחם של המבקשים דנן. ביום 9.11.10 הודיעו ב"כ הצדדים כאמור, על ההסדר שהושג, ובין היתר, הצהירו כי ההסדר הושג "לאחר משא ומתן ממושך" וכן הוסיפו, כי קדמה להסדר התדיינות ארוכה, ממושכת, עמוקה ויסודית, הן במהלך הדיונים, אגב ההפסקות והן בפגישות שקיימו במשרדי הפרקליטות. טרם הצגת ההסדר, עתרו הצדדים להפסקה " מיוחדת " (אשר ארכה שעות ארוכות) לצורך עיון בהסכם הסופי, עיון בכתב האישום המתוקן, מתן אפשרות להסביר לנאשמים את תוכן הסדר הטיעון ומהות כתב האישום המתוקן, השלכות הרשעתם, העונשים המוסכמים וכן לצורך חתימת כל הצדדים על ההסכם, קרי: ב"כ המדינה, הסנגורים והנאשמים. עם הצגת ההסדר, הוקרא כתב האישום המתוקן. כל אחד מהסנגורים הצהיר כי הסביר למרשו את ההסכם, כי הלה הבינו וכן עתרו בשם הנאשמים לחזור בהם מכפירתם ולהודות בעובדות נשוא כתב האישום המתוקן. בית המשפט פנה לכל אחד ואחד מהנאשמים, שאלו אם עובדות כתב האישום המתוקן הוקראו והוסברו לו. כל אחד ואחד מהנאשמים, לרבות המבקשים, הצהיר כי הבין את עובדות כתב האישום המתוקן, כי הוא מודה בהם וכי הוסבר לו כי בית המשפט אינו כבול לעונש המוסכם". דברים אלו יפים הם אף לענייננו. 19. באשר לטענות לפיהן, לכאורה סנגוריו של המבקש לא מילאו את תפקידם בנאמנות ובמקצועיות - מוטב היה אלמלא הועלו, לנוכח דברי עו"ד באומן, אשר הבהיר כי נכח בכל המפגשים עם נציגי הפרקליטות (בחלקם יחד עם עו"ד ברזילי), העלה הצעות מטעמו ומנגד, שמע את הצעות נציגי המאשימה ולבסוף, כאשר גובש הסדר הטיעון, הביא אותו בפני המבקש, בין בעצמו ובין ביחד עם חבריו, עורכי הדין חימי, נוי וזילברשלג, והסביר את משמעות הסדר הטיעון, לרבות סיכוייו וסיכוניו של המבקש הכרוכים בהמשך הדיון, באם לא יחתום על ההסדר, על השלכותיהם. ראה דברי עו"ד באומן: "אני הסברתי לנאשם מהם פני הדברים. מדובר בנתונים שהם נתונים אובייקטיבים, דהיינו, שמונחת על השולחן הצעה מטעם הפרקליטות להסדר טיעון כולל, שהיא כוללת ומתייחסת לכל הנאשמים כולם, במלים אחרות תנאי מקדים הוא שכולם ייקשרו בהסדר, להסביר לנאשם שהנאשמים והסנגורים האחרים מעוניינים בהסדר... אני בתור סנגור יכולתי להסביר לנאשם את המצב שנוצר ולהסביר את הסיכונים שהוא חשוף אליהם בתיק לא פשוט מסוג זה ולומר את דעתי מבחינת סבירות העונש". עו"ד באומן ציין, כי אין בפיו טענה לפיה הודאת המבקש ניתנה בשל ייעוץ משפטי שגוי, או בלתי מקצועי. נהפוך הוא, הוא הדגיש כי המליץ למבקש לחתום על הסדר הטיעון, בהיותו סביר להשקפתו דאז. 20. בנסיבות האמורות, הטענות בדבר ייצוג לא ראוי נדחות מניה וביה. עד למועד גיבושו של הסדר הטיעון, עו"ד באומן ייצג את המבקש כחודשיים, הוא נכח בכל הדיונים, שמע את עדות עד המדינה ונכח כאמור בכל המפגשים עם נציגי המאשימה. היו בידו, אפוא הכלים להעמיד למבקש ייצוג וייעוץ משפטי ראוי והולם, כפי שעשה. 21. באשר לתחושת הקיפוח שמלווה את המבקש ביחס לחומרת העונש המוסכם - על פני הדברים בחינת הסדר הטיעון מלמדת כי מדרג העונשים המוסכמים משקף היטב את תרומתו של כל נאשם ונאשם לפרשיות המנויות בכתב האישום המתוקן. יתרה מזו, בניגוד לדברי המבקש, מהם עולה כי לכאורה, העונשים המוסכמים ביחס לנאשמים האחרים מזכים אותם ב"הטבות", הרי שבחינת מידתם של עונשים אלו מלמדת, כי חלק ניכר מהנאשמים הסכים, במסגרת הסדר הטיעון, לשאת בשנות מאסר לא מועטות, בהינתן העובדה שהעונשים ביחס לנאשמים אלו נעים בין 10.5 שנות מאסר (נאשם 2) ל - 6 חודשים בעבודות שירות (נאשמת 13) ובין היתר, ניתן למנות עונשי מאסר מוסכמים של 4.5 שנות מאסר (נאשם 9), 6.5 שנות מאסר (נאשם 6), 6 שנות מאסר (נאשם 5), 3 שנות מאסר (נאשם 1), 9 חודשי מאסר (נאשמת 3) ועוד. אף הקנסות המוסכמים באשר לחלק מהנאשמים, אינם קלים כלל וכלל, כך לגבי חלק מהנאשמים, הוסכם על קנס בסך 300,000 ₪. להדגיש, חלקו של המבקש רב מחלקם של נאשמים אלו, על פי כתב האישום המתוקן. הנה כי כן, על פני הדברים ומבלי להביע דעה באשר לרף הענישה, טרם שייגזר דינם של הנאשמים, ברי כי מדובר ברף ענישה מוסכם אשר אינו מפלה את המבקש לרעה. 22. באשר לטענה בדבר הלחץ לכאורה שהופעל על המבקש, לנוכח סירובו לקחת חלק בהסדר הטיעון - אכן, לאורך הדרך, צוינה מעת לעת העובדה שהמבקש אינו מעוניין בהסדר טיעון. נחישותו של המבקש, לאורך ימים, שלא להצטרף להסדר הטיעון - מלמדת על החלטה מושכלת אליה הגיע, כאשר שינה את דעתו, החלטה מתוך בחירה חופשית. טענתו, לפיה שורה של סנגורים הציגו בפניו את יתרונות ההסדר אל מול חולשותיו של ההליך המשפטי, אך מחזקת את המסקנה, כי לא מדובר ב"מכבש לחצים" כפי שגרס המבקש, אלא בייעוץ משפטי ראוי והולם, אותו קיבל המבקש לא רק מסנגורו אלא משורה של עורכי דין, עליהם סמך ובהם בטח (כינה אותם "כרישים"), אשר הביאוהו למסקנה כי הסדר הטיעון יטיב עמו. 23. זאת ועוד, טענת המבקש לפיה הנאשמים הפעילו עליו לחץ - הינה טענה בעלמא, אשר לא הוכחה. ודוק, המבקש שהה בבית מעצר אחר מכלל הנאשמים ומפגשיו עמם היו אך ורק במהלך הדיונים בבית המשפט, אשר אף אז, הופרד המבקש, ככל שהדבר ניתן, מחבריו. בנסיבות אלו, לא ברור הכיצד הפעילו אותם נאשמים את הלחץ הנטען על המבקש, מה גם, שהמבקש סירב לנקוב בשמותיהם וממילא, אין לייחס משקל רב לטענה כפי שהועלתה. 24. הטענה לפיה "ברגע השבירה" מצוי היה המבקש ב"ערפול חושים" - אף דינה להידחות. למדנו מפי המבקש, כי הוא זוכר היטב את מהלכו של יום הדיון, בו נחתם הסדר הטיעון. בטיעוניו בפני, מנה המבקש היטב את מהלכיו ופעולותיו באותו יום. הוא תיאר וציטט את דברי הסנגורים, אשר ביקשו לשכנעו לקבל את הסדר הטיעון ואת המלצותיהם, ללמדך כי זכר את כל העובדות, הבין היטב את הטיעונים, שקל אותם כהלכה והגיע להחלטה מושכלת, מתוך רצון חופשי. 25. ס' 153 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב- 1989 קובע את הכללים ביחס לחזרת נאשם מהודיה ובין היתר קובע, כי נאשם רשאי לחזור בו מהודיה, כולה או מקצתה "אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". נקבע בהלכה הפסוקה, כי הוראה זו מאפשרת חזרה מהודיה, רק כאשר נפל בה פגם שורשי, קרי, שאין בהודיה כדי לשקף, בעת הינתנה, רצון חופשי ואמיתי של הנאשם. עוד נקבע כי לא ראוי לעשות שימוש באמצעי של חזרה מהודיה, כאשר מניעים שלא ממין העניין עומדים ביסוד הבקשה. מתן היתר לחזרה מהודיה שניתנה בבימ"ש, מותנה בנסיבות חריגות, כאשר קיים בה פסול, בין היתר, עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם, או בהבנתו את תוכנה ומשמעותה, או אם ההודיה הושגה שלא כדין ובאמצעים פסולים המצדיקים את פסילתה (ראה רע"פ 2292/08 שי אמסלם נ' מדינת ישראל, ). 26. בענייננו, הודאת המבקש ניתנה לאחר משא ומתן ארוך בין הצדדים, אשר בא כוח המבקש נטל בו חלק, עובדה שיש בה כדי להפריך את טענתו בדבר "חולשה רגעית". המבקש זכה להליך הוגן, לא נפל דופי בייצוגו והוא חתם על הסדר הטיעון, לאחר שהוסברו לו זכויותיו, כתב האישום המתוקן הוקרא לו והוא הבינו. על כך הצהיר המבקש בפני בית המשפט, במעמד הודייתו. 27. למעשה, למעט הטענה לפיה תחושת קיפוח מלווה את המבקש, כמו גם טענה בדבר "קנוניה" שנרקמה נגדו - טענה אשר אין לה יסוד בעובדות או בטיעונים שהניח בפניי - המבקש לא השכיל להציג את הסיבה האמיתית העומדת ביסוד בקשתו. ניכר בדבריו, כי יותר משביקש לטעון כי הינו חף מפשע, הלין הוא על העונש הכבד, כך לשיטתו, שהוסכם לגביו, בגדר הסדר הטיעון. דא עקא, בהינתן העבירות בהן הורשע, חומרתן ונסיבות ביצוען - תקופת המאסר המוסכמת, כמו גם הקנס המוסכם, על פניהם - מאוזנים למדיי. 28. לסיום, אציין כי לא בכדי התנתה המאשימה את הסדר הטיעון בסיום הפרשייה כולה, אלא בשל היקפו של התיק, מורכבותו וחומרתו. כאמור, הסדר הטיעון מתייחס לכלל הנאשמים, אשר רבים מהם הורשעו בעבירה העיקרית שעניינה ניסיון לייבא 108 קילו סם מסוג קוקאין מפנמה, ללמדך כי כל הנאשמים, איש איש וחלקו בפרשיות, הגיעו לכלל מסקנה שהסדר הטיעון משקף נכונה את מעשיהם והחומרה הנשקפת מהם, לרבות סבירותם של העונשים המוסכמים. 29. למעלה מן הנדרש יצוין כי המבקש הגיש את בקשתו כחודשיים לאחר מועד הרשעתו, שיהוי אשר אף לו יש ליתן את המשקל הראוי. 30. העולה מכל האמור לעיל הוא, כי דין הבקשה להידחות. נחה דעתי כי המבקש הודה בעובדות כתב האישום המתוקן מתוך רצון חופשי כשהוא מודע להשלכות הודאתו, אגב ניהול הליך הוגן, ללא דופי. אשר על כן, הבקשה נדחית. משפט פליליחזרה מהודיה