קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לחייב את המדינה בהוצאות: בעניין: בקשה למתן פסק דין פורמלי וחיוב הנתבעת בהוצאות 1. התובעת ייבאה חלקים שונים השייכים למושבי כלי רכב הכוללים יחידת הגבהה, קפיץ ליחידת הגבהה ומסילה. התובעת טענה כי יש לסווג את יחידת ההגבהה והמסילה כ"חלקי מושבים" ואת הקפיצים תחת פרט 73.20.20.20. 2. לעומת זאת הנתבעת סיווגה את הטובין הנ"ל כ"מקבעים לרכב" וכתוצאה מסיווג זה חויבה התובעת במס בסך של 113,901 ₪. 3. ביום 16/8/09 שילמה התובעת את המס תחת מחאה. 4. סעיף 154(ב) לפקודת המכס, קובע כי "בעל הטובין רשאי, תוך 3 חודשים מיום התשלום, להגיש תובענה כנגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו". 5. ביום 4/11/09 פנתה התובעת באמצעות בא כוחה לנתבעת בדרישה להחזר מס. 6. ביום 16/11/09, המועד האחרון להגשת תביעה לפי סעיף 154(ב) לפקודת המכס, הגישה התובעת תביעה לבית משפט זה להחזר המס ששילמה בצירוף אגרות איחסון בסך של 4,473 ₪ . 7. ביום 5/1/10 הגישה ב"כ הנתבעת בקשה מוסכמת להקפיא את ההליכים בתיק ולהאריך את המועד להגשת כתב הגנה עד 45 יום ממועד החלטת אגף המכס בקשת התובעת לועדת תפ"ג (תפיסות פקדונות וגרעונות) של המכס לבחון מחדש את סיווג הטובין. בסעיף 5 לאותה בקשה הבהירה ב"כ הנתבעת כי אין בהגשת בקשה זו משום ויתור על כל טענת סף או טענה מקדמית של הנתבעת. 8. ביום 10/2/10 פנה ב"כ התובעת למחלקה המשפטית של רשות המיסים בבקשה לקבלת אורכה לפי סעיף 154 לפקודת המכס (נספח א' לתגובת התובעת). בקשה זו הגיעה ליעדה אך לא מונחת בפניי תשובת הנתבעת לבקשה. 9. אין מחלוקת כי ביום 25/3/10 החליטה מחלקת התפ"ג במכס לשנות את סיווג הטובין של יחידות ההגבהה וכפועל יוצא מהחלטה זו החזירה הנתבעת לתובעת במועד מאוחר יותר מס קנייה ששולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך כולל של 71,110 ₪. 10. במסגרת הבקשה שבפניי מיום 31/3/11 הבהיר ב"כ התובעת בסעיף 5 כי על מנת לחסוך מזמנו של בית המשפט מסתפקת התובעת במתן פסק דין פורמלי המחייב את הנתבעת ברכיבים בהם היא מודה וחיוב הנתבעת בהוצאות הריאליות שנגרמו לתובעת במסגרת ההליך. 11. לא ברור לי מה הטעם במתן פסק דין המורה על חיוב כספי מוסכם, לאחר שהתשלום כבר בוצע בפועל. מכל מקום, כיוון שאין מחלוקת בעניין זה, רשאי ב"כ התובעת להגיש פסיקתא לחתימתי. 12. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום ההוצאות הבאות: א. אגרת בית משפט בסך של 1,480 ₪ מיום 16/11/09. ב. שכ"ט המומחה לסיווג טובין, מר ניסים זמיר , בסך כולל של 8,712.5 ₪. ג. אגרות איחסון בגין הטובין שסווגו באופן שגוי בסך של 4,220 ₪. ד. הוצאות נסיעה ושכר עבודה בגין הובלת דוגמאות מהטובין במשך 3 ימים בסך של 3,207 ₪. ה. הפרשי הצמדה וריבית בסך של 977 ₪. ו. שכר טרחת עורך דין בשיעור של 25% בצירוף מע"מ מהסכום הסופי שיתקבל בסך של 17,777 ₪ בצירוף מע"מ. 13. הנתבעת טוענת כי אין לחייבה בהוצאות כלל שכן הגשת התביעה נעשתה שלא לצורך וההוצאות להן טוענת התובעת, הן בחלקן מיותרות והוצאו רק לצורך ההליך המינהלי. ב"כ הנתבעת מפנה לפסיקה לפיה אין מקום לחייב את הרשות להחזיר הוצאות שהוצאו בהליך המינהלי כדי לא להרתיע רשויות מינהליות מלקבל טענות של אזרחים. 14. השאלה הראשונה בה עליי להכריע היא האם היה צורך בהגשת התביעה לבית המשפט. לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין זה, אני מקבל את עמדת התובעת. 15. על פי הפסיקה כפי שנסקרה בבש"א (ראשון לציון) 3729/07 מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ נ' ויסוניק בע"מ , סעיף 154(ב) לפקודת המכס קובע הוראת התיישנות מהותית. במצב דברים זה, כאשר אין בפניי כל אינדיקציה לקיומה של הבטחה מפורשת של הנתבעת שלא לטעון להתיישנות, לא היתה לתובעת ברירה אלא להגיש את התביעה לבית המשפט במועד בו הוגשה, ביום האחרון בו הסתיימה תקופת שלושת החודשים הקבועה בסעיף 154(ב) לפקודת המכס. 16. יוער כי לא אוכל ליתן כל משקל לטענות העובדתיות הרבות שהועלו בתגובת הנתבעת, שכן מדובר בטענות עובדתיות שלא נתמכו בתצהיר. בהתאם, אין בפניי כל ראייה כשרה לקיומו של נוהג לפיו המדינה לא עושה שימוש בסעיף 154(ב) לפקודת המכס, כאשר ישנו הליך השגה בפני רשויות המכס. נהפוך הוא, במסגרת הבקשה המוסכמת להקפאת הליכים מיום 5/1/10 , הודיעה ב"כ הנתבעת כי אין בהגשת בקשה זו משום ויתור על כל טענת סף או טענה מקדמית של הנתבעת. כמו-כן בקשת התובעת להאריך את המועד הקבוע בסעיף 154 הוגשה ביום 10/2/10, לאחר חלוף המועד ואין כל אינדיקציה כי אושרה על ידי הנתבעת. 17. השאלה הבאה בה עליי להכריע היא האם יש לייחס את כל ההוצאות נשוא הבקשה להליך המשפטי בבית המשפט, או שמא חלק מההוצאות הוצאו במסגרת ההליך המינהלי בפני רשויות המכס. לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין זה, הגעתי לכלל מסקנה כי שכר המומחה , הוצאות האיחסון וההוצאות הכרוכות בהובלת דוגמאות מהטובין, הוצאו במסגרת ההליך המינהלי ולכן אין לראות בהן חלק מהוצאות המשפט. לגבי הוצאות האיחסון, ברי כי אין כל קשר בינן לבין ההליך המשפטי אלא מדובר בהוצאה הכרוכה בהותרת הטובין במחסני המכס בשלב בדיקתם לצורך סיווג והטלת חיוב במס בהתאם לתוצאות הסיווג. לא ברור הקשר בין הסיווג השגוי לבין הוצאות האיחסון, שכן אין מחלוקת כי בשלב הראשון שילמה התובעת את המס תחת מחאה וזאת כתנאי לשיחרור מיידי של הטובין. 18. גם ההוצאות הכרוכות בבדיקת הטובין במשך שלושה ימים במשרדי המכס, אינן חלק מההליך המשפטי. זמן קצר לאחר הגשת התביעה הסכימו הצדדים כי ההליך המשפטי יוקפא לטובת בירור הטענות שבמחלוקת בהליך מינהלי. במצב דברים זה אין מקום לקשור בין ההוצאות שנגרמו לתובעת במסגרת ההליך המינהלי לבין הוצאות ההליך המשפטי. 19. מסקנה זו יפה גם לגבי שכר טרחתו של המומחה לסיווג טובין. יוזכר כי במסגרת כתב התביעה לא צורפה חוות דעתו של המומחה והתובעת שמרה על זכותה להזמין חוות דעת מקצועית ולצרפה תוך תיקון כתב התביעה במידת הצורך (סעיף 8 לכתב התביעה). בפועל לא היה בכך כל צורך שכן הצדדים הסכימו להסתפק בתוצאות ההליך המינהלי. 20. באשר לאגרת המשפט, ששולמה עם הגשת התביעה, בכוונתי להורות, בהסכמת ב"כ הנתבעת, על החזרת הסכום המקסימלי אותו ניתן להחזיר בשלב זה בהתאם לתקנות. הסכום שלא יוחזר , ישולם על ידי הנתבעת לתובעת לאחר שתציג אסמכתא על גובהו , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/11/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 21. באשר לשכר הטרחה, צורף הסכם שכר טרחה לפיו התחייבה התובעת לשלם לבא כוחה 25% בצירוף מע"מ מכל סכום שתקבל בחזרה בעקבות הטיפול המשפטי בכל צורה שהיא. הסכם זה הינו סביר ולא נטען אחרת . לא מצאתי הצדקה להפריד בכל הנוגע לשכר טרחתו של עורך הדין בין ההליך המינהלי לבין ההליך המשפטי, כאשר בפועל על פי הסכם שכר הטרחה אין כל נפקות לשאלה כיצד הוחזר המס. 22. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 17,777 ₪ בצירוף מע"מ, שהם 20,621 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו אצל ב"כ הנתבעת, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 23. לשלמות התמונה יוער כי אני מקבל את עמדתה העקרונית של הנתבעת בכל הנוגע להגבלת החזר הוצאות במסגרת הליך מינהלי למסגרת שנקבעה לכך בדין כדי שלא להרתיע רשויות מינהליות מקבלת טענות של אזרחים, כפי שנקבע בת.ק. (הרצליה) 22207-09-10 עדנה בירמן נ' עיריית הרצליה . 24. לאור תוצאת ההחלטה , אין צו להוצאות במסגרת הבקשה . הוצאות משפט