קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לחייב תשלום לקופת פירוק חברה: בקשה של עו"ד שחר בן מאיר (להלן- "המפרק") מפרקה של חברת צ.א.מ.א הובלת דלק בע"מ (להלן- "צאמא" או "החברה" או "החברה בפירוק"), בהתאם לסעיפים 373- 374 בפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג- 1983 (להלן- "הפקודה"), לחייב את עו"ד אליעד שחם (להלן- "המשיב"), לשלם לקופת הפירוק סך של 900,000 ₪. התשתית העובדתית, שנתבררה בבית המשפט, והמשמשת רקע לבקשה זו הינה כלדקמן: כנגד החברה ניתן צו פירוק ביום 6.4.08. החברה עסקה בעסקי דלק, ובין היתר הייתה, ביחד עם אחרים, הבעלים של מקרקעין בכרמיאל, עליהם נמצאת תחנת דלק, וזאת באמצעות החזקת מניות בחברה בשם ע.ב תבור יזמות (2001) בע"מ, שהינה איגוד מקרקעין אשר בבעלותו הנכס בכרמיאל. את עסקי הדלק, באמצעות החברה, כמו גם עסקים אחרים בתחום הדלק, ניהל בעבר אחד ישעיהו (שייקה) איבי (להלן- "שייקה"), אשר עזב את הארץ, ככל הנראה, מאימת נושיו. למרות שעזב את הארץ, כאמור, המשיך שייקה, ממקום מושבו, להפעיל את עסקי הדלק שהותיר בישראל, באמצעות שניים: האחד, מר איתן מוטעי (להלן- "מוטעי"), והשני, בנו אסף איבי (להלן- "איבי"), אשר היה בעל השליטה בחברה, באמצעות החזקת מניות בחברת אפיקי אנרגיה בע"מ, אשר הייתה בעלת המניות היחידה בחברה שבפירוק, וכן שימש כמנהל יחיד של החברה בפירוק החל מיום 10.8.06. באופן פורמאלי, אם כן, השליטה בחברה הייתה בידי איבי, אף כי נתברר כי עסקיה נוהלו, ב"שלט רחוק", על ידי שייקה, ועל ידי נציגו- מנהל עסקיו, מוטעי, אשר, ראוי להוסיף, כי בזמנים הרלוונטיים לבקשה זו היה נתון בהליכי פשיטת רגל, וכנראה מטעם זה לא היה לו כל מעמד פורמאלי בחברה, אף כי ניהל את עסקיה בפועל. ביום 28.2.07 מכרה החברה בפירוק את זכויותיה, קרי את חלקה בחברה ע.ב. תבור הנ"ל, לחברה אחרת בשם "מ.א.ג. תבור (2001) בע"מ" (להלן- "הרוכשת"), תמורת סך של 1,130,000 ₪. המשיב, שהיה אחד מעורכי הדין, שאת שירותיהם קיבלה החברה מעת לעת, נתבקש על ידי החברה לייצגה בעסקת מכירה זו, בעוד שהרוכשת יוצגה על ידי עו"ד חיים גורן, שהיה אף מבעליה של הרוכשת. על פי עדותו של עו"ד גורן, את המשא ומתן בקשר עם רכישת המקרקעין, ניהל אל מול מוטעי ואיבי, וזה האחרון אף חתם על ההסכם בשם החברה. בהתאם להוראות ההסכם, סכום המכירה היה אמור להיות מופקד אצל המשיב בנאמנות, וזה היה אמור להעבירו אל החברה שבפירוק, בהתקיים התנאים המנויים בהסכם, וביניהם, העברת המניות בחברה בעלת המקרקעין לידי הרוכשת. ביום 1.3.07 בוצעה אכן העברת המניות הנ"ל, וביום 11.3.07 הועברה התמורה בגין העסקה, באמצעות המחאה על הסך של 1,125,000 ₪, אשר נמשכה לפקודת המשיב כנאמן. התמורה אשר הייתה מגעת לחברה, בגין העסקה הנ"ל, לאחר תשלומי מיסים, עמדה על סך של 900,000 ₪. באותו היום, דהיינו 11.3.07, הגיעו אל משרדו של המשיב יחדיו מוטעי ואיבי, ובידם ההמחאה על הסך הנ"ל. על פי בקשתם של הללו, ומשבשלו התנאים לכך על פי ההסכם, שיחרר המשיב מתוך כספי הנאמנות סך של 900,000 ₪. המשיב נתבקש על ידי השניים, כי הסך הנ"ל יימסר לידם בחמש המחאות, ללא נקיבת שם המוטב, כאשר כל המחאה נקובה בסכום אשר נמסר לו על ידם. המשיב עשה כפי שנתבקש, ומסר לאלו את השיקים כאמור לעיל, ואיבי אף חתם, בצירוף חותמת החברה, בשולי צילום השיקים, לראייה כי נמסרו לידיו. נתברר, כי בסופו של יום, השיקים הללו לא הופקדו בחשבונות החברה, אלא בחשבונות אחרים, על פי הוראותיו של שייקה, כאשר 4 שיקים בסכום כולל של 600,000 ₪ הופקדו בחשבונות בשליטתו של שייקה, ושיק נוסף על סך של 300,000 ₪ נעשה לפקודת חברה אחרת, ככל הנראה לשם החזר פיקדון ששילמה החברה הנ"ל, על חשבון רכישת המקרקעין בגין עסקה אשר לא נתממשה. משנתמנה עו"ד בן מאיר כמפרק החברה, ומשהחל לחקור בעסקיה, נתבררה לו העובדה כי כספי מכירת המקרקעין, נשוא בקשה זו, לא הגיעו לחשבון החברה, ולפיכך ביצע הוא חקירה מקפת בעניין זה, במהלכה חקר את כל המעורבים, לרבות מוטעי, איבי והמשיב. בדיקתו וחקירותיו של המפרק הביאוהו למסקנה, כי המשיב תיפקד בחברה כנושא משרה בה, וככזה נתן ידו להברחת כספי החברה לחשבונות פרטיים, לפיכך הגיש את הבקשה נשוא החלטתי זו, וזאת בהתאם לסעיפים 373- 374 בפקודת החברות, במסגרתה עתר לכך כי המשיב יחויב לשלם לקופת הפירוק את כל הסכום אשר נגרע ממנה בגין מעשיו, דהיינו סך של 900,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. המשיב הגיש בקשה לסילוק על הסף של הבקשה שהוגשה נגדו כאמור, במסגרתה טען טענות אחדות, ובהן הטענה כי הוא איננו, ומעולם אף לא היה, נושא משרה בחברה, כפי שהמפרק ביקש להציגו, ומעולם לא היה מעורב באופן פעיל בניהולה של החברה, אלא פעל כעורך דין לכל עניין ודבר. את בקשתו של המשיב לסילוק על הסף של הבקשה, דחיתי, תוך שאני מציין כי באשר למעמדו של המשיב בחברה, ומידת מעורבותו בעסקיה, כאבן בוחן להגדרתו כ"נושא משרה" בה, עניין זה הינו שאלה עובדתית המצריכה בירור והוכחה, ואין להכריע בה ללא שמיעת ראיות, ומשכך נתבררה הבקשה לגופה. אקדים מאוחר למוקדם, ואומר כבר כעת כי הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. על פי התרשמותי מחקירתם של העדים, ומן החומר שהוצג בפני, אין לומר כי יש לראות במשיב כאילו היה נושא משרה בחברה, ולדעתי מעורבותו בעסקה נשוא בקשה זו, לא יצאה מגדר ייעוץ משפטי ושירות משפטי אשר מעניק עורך דין ללקוחו. אמת, המונח "נושא משרה" לצורך הטלת אחריות על פי סעיפים 373- 374 בפקודה, הינו בבחינת "רקמה פתוחה" ובלתי מוגדרת מראש, ועל בית המשפט למלאה תוכן, לפי נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה. לו סבור הייתי כי המשיב אכן היה המוציא והמביא בחברה, והוא זה אשר קבע את התנהלותה, באופן כללי, ובמקרה בו עסקינן במיוחד, כי אז, בהנחה כי המדובר בפעולות אשר נודף מהן ריח של כוונת מרמה, אפשר היה לבוא עימו חשבון על הכספים אשר נמענו מקופתה של החברה. דא עקא, כי לא התרשמתי שאלו היו פני הדברים. על פי התרשמותי, החברה התנהלה על פי הוראותיו של שייקה, ועושי דברו מוטעי ואיבי, בשעה שלמשיב לא היו כל כוח או סמכויות בחברה, וכל מעורבותו בפעילותה התמצתה במתן ייעוץ משפטי. סעיף 373 בפקודת החברות, מורנו כדלהלן: "התברר במהלך פירוקה של חברה שעסק שלה התנהל תוך כוונה לרמות את נושיה או את נושיו כל אדם אחר, או לכל מטרת מרמה, רשאי בית המשפט, על-פי בקשת הכונס הרשמי או המפרק או כל נושה או משתתף של החברה, ואם נראה לו נכון לעשות כן, להצהיר שכל דירקטור שלה, שהיה ביודעין שותף בניהול העסק, ישא באחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה, כולן או מקצתן, כפי שיורה בית המשפט; לעניין סעיף זה "דירקטור" - בין בהווה ובין בעבר, לרבות כל מי שהדירקטורים היו רגילים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו". סעיף 374 בפקודה קובע: "התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הינו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, לחקור בדבר התנהגותו של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצירוף ריבית בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיו, ואין נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע עליהם בפלילים". סעיף 373 בפקודה מחיל את אחת הסנקציות החמורות הקבועות בדיני החברות, על נושאי משרה בחברה, באשר משמעותו היא חיוב אישי של נושאי משרה בחובות החברה (וראה ע"א 7516/02 פישר נ' רו"ח יוכמן, פ"ד ס(1) 69 , בעמ' 88 וההפניות שם). לעומת זאת, סעיף 374 בפקודה הוא סעיף של פיצוי והשבה, שמטרתו יצירת מסלול מהיר ויעיל לבירור ומיצוי עילות התביעה הקיימות כנגד נושאי משרה בחברה שהפרו חובות המוטלות עליהם בהיותם נושאי משרה (ע"א 3016/90 פנחס ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן ([טרם פורסם], ניתן ביום 5.10.94)). בענייננו, משלא הונחה תשתית ראייתית מספקת על בסיסה ניתן יהא לקבוע, כי המשיב כיהן כנושא משרה בחברה, אין הבקשה, שהוגשה בגדרם של סעיפים 373- 374 לפקודה, יכולה להתקבל. המפרק טען בסיכומיו, אפשר ומשום שער היה לקושי בביסוס הטענה בדבר היותו של המשיב נושא משרה, כי "השאלה האם עו"ד שחם הינו נושא משרה או לא, מאבדת למעשה בשלב הנוכחי מהחשיבות שלה, שכן לא עובדת היותו של שחם נושא משרה היא היוצרת את העילה המשפטית לכך שעליו להשיב את התמורה לחברה [ההדגשה במקור]. גם בתור נאמן- שעל כך אין חולק- הרי שעו"ד שחם פעל והתרשל והפר את חובתו כלפי החברה, באופן המצדיק את החיוב שלו להשיב לחברה את כספי התמורה". אינני יכול קבל טענה זו של המפרק. בירור תביעה כנגד נושא משרה, על פי סעיפים 373-374 בפקודה, על דרך של בקשה למתן הוראות, הינו בבחינת "שטר ושוברו בצידו". מן הצד האחד, הוא מאפשר מסלול מהיר של התדיינות על דרך של בקשה למתן הוראות, אך מן הצד האחר, אין כוחו יפה כאשר מדובר בתביעה כנגד צדדים שלישיים, שאינם נושאי משרה בחברה. כאשר מדובר בתביעה כנגד צדדים שלישיים שכאלו, דרך המלך הינה הגשת תביעה רגילה, לאחר נטילת רשות מבית משפט של פירוק. כך, למשל, נפסק בע"א 380/8: "ככלל, אין ההליך של בקשה למתן הוראות לפי סעיף 310(ב) לפקודת החברות [נוסח חדש] יכול לשמש תחליף לתביעה של כונס או של מפרק נגד צד שלישי. ייתכנו מקרים, שבהם יכול בית-משפט, במסגרת הליך כזה, להכריע בפלוגתא בין המפרק לבין צד שלישי, אגב הדיון בבקשתו של המפרק. תנאי הוא, שהכרעה באותו סכסוך עם צד שלישי תהיה דרושה כדי להחליט מה הן ההוראות שתינתנה למפרק. הוראות למפרק הינן מרכזו ולבו של הליך כזה. כאשר לא מתבקשות הוראות כלל, וההליך מיועד אך ורק לבירור הסכסוך עם צד שלישי - אין בקשה למתן הוראות ההליך המתאים [ההדגשה לא במקור]. במקרה כזה, על המפרק להתכבד ולהגיש תובענה לאחר נטילת אישור מבית המשפט או מוועדת הביקורת" (ראה, בין היתר, ע"א 380/89 מדינת ישראל נ' כוכב השומרון בע"מ, פ"ד מה(4) 741, 747; רע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נח(3) 385, 393). ובענייננו, השאלה האם המשיב התרשל בפעולותיו, או הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי החברה, הינה שאלה שניתן היה לברר, על דרך של הגשת תביעה, לאחר קבלת רשות מבית המשפט. משבחר המפרק לילך בנתיב של סעיפים 373- 374 בפקודה, תעמוד תביעתו לגורלה, בגדרם של סעיפים אלו, ומשלא הוכח התנאי המקדמי להטלת אחריות על פי סעיפים אלו, דהיינו כי ב"נושא משרה" עסקינן, דין הבקשה להידחות. הבקשה, אם כן, נדחית. כל צד ישא בהוצאותיו. פירוק חברה