קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לחישוב תקופת הפסילה ממועד גזר הדין: לפני ערעור על החלטת בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה, (להלן - "בימ"ש השלום"), אשר ניתה ביום 16.6.11 על ידי השופט ש. יצב בתיק תת"ע 1843-07, ( להלן - "התיק העיקרי"). בימ"ש השלום דחה את בקשת המערער לחשב תקופת הפסילה שהוטלה עליו בתיק העיקרי מיום מתן גזר הדין, קרי, מיום 23.6.09. על החלטה זו מופנה הערעור שבפני. המערער הובא לדין בתיק העיקרי בבימ"ש השלום בגין עבירה של נהיגה בשכרות, הוא הודה ביום 1.12.08 והצדדים טענו לעונש ביום 23.6.09 ובימ"ש השלום הטיל על המערער את העונשים הבאים: 24 חודשי פסילה בפועל, הפעלת עונש פסילה של 3 חודשים בחופף, מתקופת הפסילה בפועל נוכה חודש פסילה מנהלית, כשיתרת עונש הפסילה תצטבר לכל עונש פסילה אחר, 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וכן 4 חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים. עובר לגזירת דינו של המערער, הגיש בא כוחו בחודש יונ' 2009 או בסמוך לכך בקשה הנתמכת בתצהיר המערערשנערך ביום 15.1.09 ובו ביקש לפסול אותו עד תום ההליכים, כאשר בתצהיר נאמר כי: "1. ............... 2. הנני להצהיר כי בתאריך 5.2.08 נפסלתי מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים מתאריך 9.10.08 ועד לתאריך 9.1.09 וזאת על ידי משרד הרישוי. 3. הריני להצהיר כי בתאריך 9.10.08 הפקדתי את רישיון הנהיגה . 4. בנוסף הריני להצהיר כי לא קבלתי רישיון נהיגה חדש בתום תקופת הפסילה. 5. מאחר והורשעתי בתאריך 1.12.08 עי" כב' בימ"ש לתעבורה בחיפה בתיק תת"ע1843/07, הריני מבקש להפקיד את רישיוני ע"ח ימי הפסילה ומאחר ואין בחזקתי רישיון נהיגה מבקש להסתמך על תצהירי זה". בימ"ש השלום לא קיבל את בקשת המערער לפסילתו בטרם גזר את דינו ועל כן במסגרת גזר הדין קבע כי עונש הפסילה יצטבר " ..... לכל תקופת פסילה שעל הנאשם לרצות ותחושב רק מיום הפקדת רישיון הנהיגה במזכירות בימ"ש ובלבד שפסילות קודמות להן נידון הנאשם - רוצו.". יוער כי ב"כ המערער טען בעמ' 12 לפרוטוקול בימ"ש השלום במסגרת הטיעון לעונש כי לאחר שהמערער נפסל מנהלית על ידי רשות הרישוי הוא הפקיד את רישיונו שם ומאז אין בחזקתו רישיון נהיגה ואף לשם כך הגיש לבימ"ש השלום תצהיר. המערער ביקש לחשב את תקופת הפסילה מיום גזר הדין, תוך שהוא מפנה לתצהירו, בקשה שנדחתה על ידי בימ"ש השלום. המערער הפנה לתקנה 557ה לתקנות התעבורה, [נוסח חדש], תשכ"א 1961, ( להלן - "התקנות"), וטען כי יש לחשב את תקופת הפסילה מיום גזר הדין וכי חישוב על פי שיטת בימ"ש עלולה להביא לתוצאה לא צודקת של פסילה בפועל למשך 4 שנים. ב"כ המערער הפנה גם כן לטיעוניו שהמערער אינו נוהג מאז שהפקיד את רישיונו ברשות הרישוי מעת שנפסל על ידיה וכי מאז הוא לא ביקש ורשות הרישוי לא הנפיקה לו רישיון חדש. המשיבה סבורה כי דין הערעור להידחות תוך שהיא מפנה לרע"פ 8317/10 מאיר כהן נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 8.2.11), ( להלן - "פס"ד כהן"), ואל חוות דעתה של השופטת חיות ובמיוחד לאמור בעמ' 11 שם כתבה: "בסוכמו של דבר ובהמשך למה שנפסק בעניין ביטון, נראה לי ניתן וראוי לפרש את הוראת התקנות 556 ו- 557 (א) לתקנות התעבורה באופן שהחובה המוטלת על מי שנגזר לו עונש פסילה להפקיד את רישיונו בבית משפט שהורה על פסילתו, היא חובה שאינה מתבטלת אך בשל העובדה שהפקיד את הרישיון קודם לכן בבית משפט אחר ובהליך אחר והיא ממשיכה ללות אותו ולחול עליו גם בכל הנוגע לפסילה הנוספת. עוד אני סבורה כי ככל שאין באפשרותו לקבל לידיו בתום תקופת הפסילה הראשונה את הרישיון שהפקיד כאמור (והנוהל בעניין זה לא הוברר כל צרכו), עליו לבצע תחליף הפקדה (כפי שאכן ביצע המבקש במקרה דנן ביום 8.4.10) ומניינה של תקופת הפסילה הנוספת יחל מאותו מועד ואילך.". מהאמור לעיל ביקשה המשיבה ללמוד על המקרה שבפני ולהסיק כי החלטת בימ"ש השלום נכונה ואין מקום להתערב בה. יוער כבר עתה, כי הוגשה בקשה לדיון נוסף על פסק דין זה אשר נדחתה על ידי הנשיאה ד' ביניש (דנ"פ 1423/11 כהן נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 6.3.11). המשיבה טוענת כי המדובר בהפקדה באותו הליך ולא בהליך אחר. מה גם, שהפקדה זו או תחליף ההפקדה נעשה עובר למתן גזר הדין, כאשר המועד הקובע הוא המועד שבו אמור עונש הפסילה להתחיל, קרי, יום מתן גזר הדין. לטענת המשיבה המערער יכל ליטול את רישיון נהיגתו לאחר שבימ"ש השלום דחה ביום 4.6.09 את בקשתו לפסול אותו עד תום ההליכים ומכאן החשש שנהגים ינצלו את חוסר התיאום ויכולת הרשויות לעקוב אחר עונשי פסילה שהוטלו על ידי רשויות שונות. שוב מתעוררת סוגיה זו בפנינו חרף ההלכה שנתקבלה בפסק דין שבעקבותיה תוקנו לאחרונה התקנות, בכל הקשור לסוגיה זו (ראו תיקון מס' 6, תשע"א-2011, מיום 30.3.11, ק"ת 6989). בתיקון החדש שונה שמה של תקנה 557 ל "רישיון שפקע תוקפו, שהומצא לרשות או שאבד". מה גם, הוספה תקנה 557(ה) הקובעת כי: "המציא בעל הרישיון את הרישיון לרשות לפי חלק זה, וחלה עליו, בשל פסילה אחרת, חובה להמציאו פעם נוספת לרשות לפי חלק זה, ימציא לה אישור על ההמצאה הקודמת, שנתנה לו הרשות שלה המציא את הרישיון, ומרוץ תקופת הפסילה הנוספת לא יתחיל לפני שהמציא את האישור כאמור". כמובן שיש ללכת בעקבות פרשנות בימ"ש עליון באם הנסיבות שבפניננו דומות במידה מספקת לנסיבות שנידונו בעניין כהן. לטעמי, הסוגיה שמתעוררת כעת היא אותה סוגיה שהתעוררה בעניין כהן. במקרה דנן לא היה בידי המערער רישיון נהיגה להפקידו ועל כך הצהיר בפני בימ"ש השלום וביקש לחשב את תקופת הפסילה מיום הפקדת התצהיר. על כן מדוע אין לראות בתצהיר שהוגש "כתחליף הפקדה" כהגדרתה ובהתאם למובנה בפסק דין כהן, שאם לא כן, נתקשה במציאת דרך ליישום המונח "תחילף הפקדה". הטענה שהעלתה באת כוח המשיבה שתחליף המצאה או הפקדת רישיון אמורה להתבצע עם מתן גזר הדין, קרי, הפקדת רישיונו לפני מתן גזר הדין לא תביא למניין עונש הפסילה מיום מתן גזר הדין. מה גם, שגישת המשיבה עלולה להביא לתוצאה שאינה צודקת, בלשון המעטה. לטעמי, הפקדת רישיון נהיגה או תחליף הפקדה, לרבות תצהיר יש בהן כדי לקיים את חובתו של מי שנפסל על ידי בימ"ש, הגם שבעבר הפקיד את רישיונו ברשות אחרת, רשות הרישוי, לצורך תחילת מניין עונש הפסילה, בין אם ההפקדה בוצעה עובר למתן גזר הדין ובין אם התקיימה ביום מתן גזר הדין. עוד יש לומר שלא מצאתי מדוע בימ"ש השלום לא קיבל את בקשת המערער לפסול אותו עד תום ההליכים מיום בקשתו, הגם שהמשיבה לא ביקשה זאת. אוסיף עוד כי לא מצאתי נימוקים להחלטת בימ"ש השלום לדחיית הבקשה. כמובן שהמערער היה רשאי לערור על החלטה זו, שדינה כדין בקשת המשיבה לפסול את הנאשם עד תום ההליכים, אך המערער לא עשה כן. על בית המשפט לפרש תקנות התעבורה בהתאם לגישה המקובלת בהליכים פליליים, קרי, בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי ובאופן שהציבור יוכל לעמוד בה ומשנה תוקף יש לגישה זו כשהתכלית היא למנוע תוצאה לא צודקת, כמו הכפלת או שילוש העונש שהטיל בימ"ש. אכן צודק ב"כ המערער בטיעוניו שדחיית בקשתו תביא לתחילת מניין עונש הפסילה מיום 6.6.11 ובכך הוא יהיה בפסילה למשך תקופה העולה על ארבע שנים חרף העובדה כי עונש הפסילה שהטיל בימ"ש השלום על המערער, הוא שנתיים, האם לכך התכוון המחוקק או מחוקק המשנה? לטעמי, לא. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל אני מחליט לקבל את הערעור ולקבוע כי מניין עונש הפסילה החל מיום מתן גזר הדין של בימ"ש השלום הואיל והיה כבר מונח בפניו תצהיר המערער בו הצהיר כי אין ברשותו רישיון נהיגה, שהופקד בעקבות פסילה של רשות אחרת/בימ"ש אחר. כאמור, יש בתצהיר כדי לענות על דרישת ההלכה שנקבעה בפס"ד כהן, קרי, דרישה להמצאת "תחליף הפקדה" ומכאן שהמערער יצא ידי חובתו. על כן ומשחלפה תקופה העולה על שנתיים מיום מתן גזר הדין, קרי, חלפה תקופת הפסילה שהוטלה על ידי בימ"ש השלום, ניתן לקבוע כי המערער ריצה את עונש הפסילה שהוטל עליו במסגרת התיק העיקרי וכי במידה ואין מניעה חוקית אחרת, ניתן לאפשר לו לקבל רישיון נהיגה על פי הנוהלים המקובלים, קרי, לימודי נהיגה עיוניים ומעשיים הכל לפי נוהלי רשות הרישוי והוראותיה. שלילת רישיון נהיגה