קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת: רקע בפני בקשה להוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 (להלן: "החוק"). עם קריאת הבקשה הראשונה, נתתי צו במעמד צד אחד ביום 15.03.2011 כאשר אחת מהוראות הצו הייתה איסור על המשיב להיכנס לדירת מגוריו של המבקש או להתקרב אליו מרחק של 100 מטרים. ביום 24.03.2011 נערך דיון במעמד שני הצדדים. בדיון זה התגלה כי מאחורי הבקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת, עומד סכסוך כספי על חוזה שנערך בין הצדדים למכירת דירתו של המבקש למשיב אולם רב הנסתר מהגלוי. הצדדים בחרו להיות מיוצגים ע"י עורכי דין ולאחר שמאמצי להביא הצדדים להסדר לפחות בעניין הצו הנדון כשלו, אפשרתי הגשת תצהיר נגדי וקבעתי מועד דיון נוסף לחקירות נגדיות ולסיכום טענות הצדדים. כמו כן החלטתי כי צו ההטרדה המאיימת יישאר בתוקפו עד להחלטה אחרת ויהיה הדדי בין הצדדים וכן שרדיוס אי ההתקרבות בין הצדדים יופחת ל-50 מטרים. ביום 13.04.11 נערך בפני דיון במעמד שני הצדדים כשהם מיוצגים והם נחקרו על תצהיריהם וב"כ סיכמו את טענותיהם בעל פה. רקע לסכסוך המשיב ורעייתו ניהלו מו"מ עם המבקש ורעייתו לרכישת דירת המבקש מרחוב מקובר 9 בבני ברק. במסגרת החוזה התחייב המשיב לשלם למבקש 4,500,000 ₪ בעבור מלוא הזכויות בדירת המבקש. כמפורט בחוזה המכר על דירתו של המבקש הוטלו שעבודים ועיקולים. במועד המו"מ והחתימה על הסכם המכר ייצג את שני הצדדים עו"ד יששכר ואמור היה לשמש כנאמן הצדדים להחזיק את הסכום הקבוע כתשלום ראשון, המשיב אף העביר סכום כסף לחשבון הנאמנות. לטענת המבקש נקבעו בחוזה תנאי תשלום אולם המשיב לא עמד בהם. המשיב טוען כי עוד בטרם נכרת החוזה פנה אליו המבקש בבקשה לשלם לו ישירות תשלומים על חשבון הדירה וזאת לצורך תשלום חובות לחוצים של המבקש. אין מחלוקת וכך עולה מהעדויות כי המשיב העביר למבקש סכומים במזומן על סך 45,000 $ ו- 5,000 ₪ עוד בטרם נכרת חוזה המכר. בנסיבות אלה טוען המשיב שעזב יחד עם רעייתו וילדיו את דירתם הקודמת והעבירו את כל ריהוטם לבית המבקש בידיעתו ובהסכמתו. גם המבקש מעיד בתצהירו כי הוא נאות לאחסן 150 קרטונים של המשיב בביתו וזאת למעלה מחודש ימים. או אז נתגלע ויכוח בין הצדדים. המבקש ביקש לחזור בו מהסכם המכר כשלטענתו הסיבה היא הפרה בוטה של ההסכם מצד המשיב. לשיטת המשיב ביקש המבקש לחתום על הסכם מכר אחר כאשר הם יהיו מיוצגים ע"י עו"ד נפרדים משום שעד לבקשה זו היה לצדדים עו"ד משותף שערך את ההסכם הראשון. לטענת המבקש ביום 10.03.2011 החלה מסכת האיומים וההטרדות כאשר המשיב הגיע לדירת המבקש וזאת על מנת לקבל את תכולת ביתו המאוחסנת אצל המבקש. לטענת המשיב הוא הגיע ופנה מספר פעמים למבקש בבקשה לקבל חזרה את הסכום הנ"ל ששילם למבקש עוד בטרם החוזה ואז נאמר לו כי המבקש השתמש בכסף שניתן והמבקש יוכל לפנות לבית המשפט כדי לנסות ולקבלו. לתמיכה בטענותיו, הגיש המבקש: תצהיר, אישורים על הגשת תלונות בתחנת המשטרה כנגד המשיב ותמלול שיחות עם המשיב. המשיב מצידו הגיש את תצהירו וכן העתק מפנקס המקרקעין, הסכם המכר הראשון, אישור הפקדה בחשבון הנאמנות, אישור על קבלת המבקש סך של 45,000 דולרים, קבלות על רכישת ריהוט ואת הסכם המכר השני. אקדים ואומר שאין בקביעותיי שלהלן בכדי להכריע או להטות את הכף בכל דבר שבעובדה בקשר למכירת הדירה, לפרשנות החוזה, להפרתו או לפיצוי שמגיע למי מהצדדים בגין התנהלותו החוזית של הצד שכנגד. מלאכה זו תיעשה על ידי הערכאה שתדון במחלוקת הכספית בין הצדדים בדרך ובאמצעים המקובלים (לרבות לעניין קבילות ראיות ודרגת הוכחה נדרשת בתביעות כספיות) והנני מתרכז אך ורק בעניין המונח בפניי. הכרעה עם כל ההבנה כלפי המשיב ותחושותיו על כי רומה וכסף רב שחסך בעמל כפיו נלקח ממנו מבלי שוב, אינני יכול להשלים עם מעשיו והתנהגותו. בפני ביהמ"ש נפרסה תשתית עובדתית קונקרטית ונקודתית לגבי העובדה שהמשיב פעל באלימות מספר פעמים, התחקה אחר המבקש ומשפחתו, הגיע לבית המבקש, דפק בחוזקה על הדלת, בעט בדלת, קילל, עקר מגבים ממכונית המבקש ואיים בעל פה איומים שגם אם נאמין שהושמעו ב"עידנא דריתחה" אין להם הצדקה במקומותינו. המשיב, לא הכחיש כלל את דבריו שהוקלטו וצוטטו בתצהיר המבקש, לא בתצהיר נגדי שהגיש לא בעדותו ולא בחקירת המבקש, מכאן שגרסת המבקש לא נסתרה. משלקח המשיב ייצוג משפטי הולם, עליו לממש את זכויותיו המהותיות רק בדרך החוק ולא לפעול לפי הכלל של "עביד איניש דינא לנפשיה" (תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף כז עמוד ב) ובוודאי לא כדעתו של בן בג בג שם ! הבקשה להרחיקו אם כן מבית המבקשים, כשאין לו שום סיבה להתקרב לשם בדין יסודה.   על חומרת מעשים אלו שתוארו, עמדו כבר במקורות המשפט העברי אשר אין בהן אלא לשקף את עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל . (חוק יסודות המשפט, תש"ם-1980) ואין לי אלא להביאם כלשונם, ובפרט בהליך זה בו מעורבים, ערב פסח - התשע"א, אנשים יראי ה' . וכך פסק "הנשר הגדול": "אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחברו, ולא החובל בלבד, אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אישה..הרי זה עובר בלא תעשה, אפילו להגביה ידו על חברו אסור וכל המגביה ידו על חברו אף על פי שלא הכהו הרי זה רשע". (רמב"ם הלכות חובל ומזיק, פרק ה, הלכות א' -ב'). מה נוראה היא עוולת התקיפה - צידוקים לא יימצאו לה, אך גם הסגת גבול חמורה היא ביותר שכן על לשון הפסוק: "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים, בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה" (דברים י"ט, י"ד) קבעו חז"ל כי הסגת גבולו של אדם אסורה אף על פי שנעשתה מחוץ לחצרו של שכנו משום "היזק ראיה שמיה היזק" ואסור לו לאדם לפתוח חלון לחצר חברו" (טור ושו"ע חו"מ , סימן קנ"ד), קל וחומר ובן בנו של קל וחומר, לגבי היזק הגובל בפורענות אלימה שאין לה מקום יישוב במחוזותינו. אי לכך ולאור כל האמור לעיל, הנני סבור כי המשיב נקט הטרדה מאיימת כהגדרתה בסעיף 2 לחוק, וכי מתן הצו נצרך לצורך הגנתו והבטחת שלום המבקש ומשפחתו ובהתאם לקבוע בסעיף 7 (ג) לחוק, הנני מחליט לאסור על המשיב וכל מי שיפעל מכוחו או מטעמו:   א. להיכנס לדירה בה מתגורר המבקש ברחוב ברח' שמידמן 12 בני ברק. ב. להימצא במרחק קטן מ- 250 מטרים ממקום מגורי המבקש שצויין לעיל.   ג. להימצא במרחק קטן מ- 500 מטרים מהמבקש.   ד. להטריד את המבקש בכל דרך ובכל מקום, לאיים על המבקש, לבלוש אחר המבקש, לארוב , להתחקות אחר תנועות ו/או מעשים ו/או לפגוע בפרטיות המבקש בכל דרך, בין בעצמו ובין באמצעות אחר. ה. ליצור עם המבקש כל קשר בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר. ו. האיסורים שצוינו לעיל חלים הן כלפי המבקש והן כלפי בני משפחתו הגרים עמו. ז. צו זה יעמוד בתוקף עד ליום ט"ז אלול תשע"א ( 15/9/011 ). הטרדה מאיימתצוויםצו מניעההטרדה