קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למתן צווים למניעת הטרדה מאיימת:  רקע וטענות הצדדים  בפני בקשה ליתן צווים למניעת הטרדה מאיימת. צווים אלו כוללים איסור על המשיבה להטריד, לאיים, לבלוש, לארוב או לפגוע בפרטיותה של המבקשת ולהורות על הרחקתה של המשיבה ממקום מגוריה של המבקשת, ממקום עבודתה ומגן הילדים בו לומד בנה. בתצהירה טענה המבקשת שהיא סובלת מהמשיבה בגין אלימות מילולית ופיזית וחוששת להישנות המקרים בעתיד וכדבריה: "בתחילה קיוויתי כי ההטרדות יפסקו, אולם בתקופה האחרונה ניכרת הסלמה במעשיה ואני פוחדת שהיא תממש את איומיה". לאחר שכלו כל הקיצים, היא הגישה תלונה במשטרה ואף נאלצה לדרוש צו הרחקה נגד המשיבה. כיוון שהבקשה המקורית היתה בלתי מובנת ותמוהה, החלטתי ביום 27.4.11 לבקש פרטים נוספים וקבעתי: "יש להבהיר תוך 24 שעות, מה רקע ההיכרות בין הצדדים ולציין מה המניע המסתתר לדעת המבקשת להתנהגות המשיבה" . בבקשתה המתוקנת ציינה המבקשת את נסיבות הכרותה עם המשיבה והקשר ביניהם בהאי לישנא: "מזה כ- 20 שנה שאני עובדת במשרדי חברת אופנה...המשיבה היא אשתו בהליכי גירושין של מנכ"ל החברה ובעליה לטענתה של המשיבה אני מנהלת רומן עם בעלה.... ועל כך רדיפתי". המשיבה לעומת זאת, טוענת שהרקע להגשת הבקשה נעוצה בהליכי הגירושין שהיא מנהלת מול בעלה והמבקשת שכאן היא ה"צלע השלישית" במשולש אהבה זה. הליך זה מנוצל על ידי בעלה בכדי להציק לה ולהצר את צעדיה, וכפי שפירטה המשיבה בתצהירה: "ברור כי המבקשת עשתה יד אחת עם מאהבה, הוא בעלי, ומנסים הם יחד ע"י הגשת תביעות סרק שכאלו לדוגמא, לייצר בסיס וחיזוקים לטענותיהם העתידיות בהליך הגירושין". ביום 1/5/011, לאחר עיון בתצהיר המפורט של המבקשת, סירבתי ליתן צו ארעי במעמד צד אחד וקבעתי את התיק לדיון במעמד הצדדים, לפי החלטתי ש: "לאור החשש שהליך זה הינו נדבך נוסף והתפתחות מתיק הגירושין המתנהל בבימ"ש לענייני משפחה... ולא שוכנעתי שקיים איום מיידי על חייה או רכושה של המבקשת, אין מקום למתן צו במעמד צד אחד". לאחר עיון בתצהיר התגובה, החלטתי להציע לצדדים להגיע להסדר ולפיו אף אחת משתי הצלעות ב"משולש" זה לא תטריד את מנוחת השנייה וכדברי בהחלטתי מיום 8.5.11: "מוצע לצדדים להגיע להסדר ולפיו כל אחת מהן לא תטריד, לא תעקוב ולא תחדור לפרטיותה של השניה". לצערי ב"כ המבקשת סירב להצעה ובין היתר ציין בסעיף 8 לתגובתו: "לנוכח הכחשתה הגורפת את מעשיה הפסולים ולנוכח התעלמותה מאזהרות המשטרה אין המבקשת יכולה לסמוך על כל הסכמה מצד המשיבה כי תחדל להטריד אותה". על כך הגבתי בהחלטתי מיום 13.5.11 ולפיה: "אין המדובר בהסכמה בעלמא של הצדדים שניתן לסמוך או לא לסמוך עליה, המדובר בפס"ד מחייב שיחול על הצדדים וניתן יהיה לאכוף אותו במידת הצורך " הבהרתי הנ"ל לא הועילה. משכך לא היה מנוס אלא לקבוע מועד לדיון, לשמוע את החקירות הנגדיות ולהכריע בתיק זה לפי הכלל של "ייקב הדין את ההר" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין, דף ו' עמ' ב').   המבקשת נחקרה על יד ב"כ המשיבה כפי שעולה מפרוטוקול דיון מיום 16.05.2011 (עמ' 1 שורות 16 ועמ' 2 שורה 18 והילך): "ש. כל הבעיה כשהתברר למשיבה שיש לך קשר רומנטי עם בעלה ? ת. כל העניין החל כשלטענתה חשבה שיש לי עם בעלה קשר רומנטי". בהמשך ציינה המבקשת: "במשך שנה וחצי שבעל המשיבה לא נמצא בבית היחסים התחממו, אך הם לא יחסים רומנטיים." בהמשך החקירה ניסתה המבקשת לצייר קשר זה כקשר אפלטוני וכדבריה: "ידידות מאוד עמוקה, חברות עמוקה, עזרה הדדית." בחקירתה הודתה המבקשת שנסעה עם בעלה של המשיבה לחו"ל מספר פעמים, אך תמיד בענייני עבודה. משנשאלה כיצד רכב היוקרה האמר שהיה רשום בבעלות המשיבה הועבר על שמה במשרד הרישוי ולאחר מכן לשם שלישי, ענתה: "בעלה של הגברת שהוא הבוס שלי נקלע לקשיים כספיים בעסק. ביקש הלוואה ואבי נתן לו לזמן של חצי שבוע או שבוע ימים הרכב עבר לבעלותי כעירבון עד שיחזיר את הכסף." גם המשיבה נחקרה בחקירה נגדית (בפרוטוקול הדיון מיום 16.05.2011 (עמ' 6 שורות 31-33 ועמ' 7 שורה 1 והילך ): "ש. בתצהירך את טוענת שהסתבר לך שהמבקשת היא פילגש של בעלך? ת. כן. קבל עם ועדה. ש. מה את חשה לגבי המבקשת? ת. שום דבר. אין לי עניין בזה, היא היתה חברתי הטובה עד שגיליתי את הרומן בינה לבין בעלי. ש. מתי גילית את הנושא הזה? ת. ב- 30.4.07 כשבאתי לביתה וראיתי אותה עם כותנת כשבעלי איננו. ראיתי את רכב בעלי ואמרתי לבתי בואי תהיי איתי ותראי איפה אביך. בתי הגיעה ודפקנו בדלת והגברת ענתה אחרי 10 צלצולים. היא היתה עם כותנת. ראיתי את כל הדברים של בעלי על השולחן והוא איננו. שאלתי איפה בעלי ? והיא אמרה שהוא לא אצלה. היא בוגדנית ולא חברת אמת. היא שקרנית והיא פשוט רימתה אותי לאור כל השנים שכאילו היתה חברתי."   לאחר שמיעת חקירות הצדדים, ב"כ המבקשת המלומד סיכם את טענותיו וטען שהמבקשת מאוימת על ידי המשיבה וחיה בטרור. היא יצרה מצב בו המבקשת חוששת לחייה ולחיי בנה. לאור איומים, הטרדות והצקות, שהסלימו בחודש האחרון כשהמשיבה חוסמת את רכבה של המבקשת בחניה, עוקבת אחריה, מאיימת על חייה, דופקת על דלתה, מתקשרת תכופות ומקללת ומאיימת ומגיע לגן ילדים של בנה של המבקשת, ביהמ"ש מתבקש לתת צו מניעת הטרדה כמבוקש.  ב"כ המשיבה המלומד טען שאנו נמצאים במדינה חופשית ושבכדי לתת צו כנגד אדם שברמה זו או אחרת, מגביל פעילויותיו, יש להוכיח שאכן התקיימה עילה שמצדיקה מתן הצו. לבסוף אפשרתי גם למבקשת לשאת את דבריה בתגובה לדברי ב"כ המשיבה. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית צו למניעת הטרדה מאיימת, יש ליתן במשורה, שכן, מדובר בהליך מיוחד וייחודי, גם מבחינה פרוצדוראלית וגם מבחינת הסעדים שניתן לקבל במסגרתו . החוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 (להלן:"החוק" או "החוק למניעת הטרדה") מגדיר בסעיף 2 שבו, מהי הטרדה מאיימת וזו לשונו: "(א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו. (ב)       מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר באחד מאלה: (1)       בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת. (2)   בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו; (3)      ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר; (4)   פגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו. (ג)       לעניין חוק זה אחת היא אם המעשים המפורטים בסעיפים קטנים (א) או (ד) נעשו כלפי האדם או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין". בדברי ההסבר של הצעת החוק נאמר, כי המושג "הטרדה מאיימת" מקורו בשפה האנגלית STALKING שמתייחס לדפוסי התנהגות הכוללים הטרדה ואיומים מסוגים שונים הפוגעים בשלוות חייו, בפרטיותו, או בגופו של כל אדם, ועל פי ניסיון החיים המצטבר מקימים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד. וכך צויין בדברי ההסבר לחוק: "מרבית המעשים המצטרפים יחד לכדי הטרדה מאיימת מהווים כל אחד בפני עצמו עבירה פלילית. . . . . . עם זאת, גם הטרדה ואיומים מרומזים משתמעים בעקיפין שאינם עולים כדי עבירה פלילית עלולים ליצור כמכלול הטרדה מאיימת".             בסעיף 2 (א) לחוק נקבע, כי יש להניח כי המטריד ישוב להטריד ויפגע בשלוות חייו או בפרטיותו, או בחירותו של אדם אחר. המבחן אינו מבחן סובייקטיבי, אלא מבחן אובייקטיבי ובסעיף קטן 2 (ב) לחוק, נתן המחוקק דוגמאות להטרדה מאיימת (ראה בש"א 170662/07 אלוני סדובניק רוני נ' הלפרין אפרים, , מפי כב' השופט יעקב שיינמן). החוק הינו חלק ממערך החקיקה הכללית במדינת ישראל שחלקו קיים מקדמת דנא וחלקו חקיקה חדשה יחסית הבאה, למנוע ולעצור ככל האפשר, התנהגות אלימה בחברה הישראלית, תוך הקפדה ושמירה על כבוד האדם וחירותו ויישום העקרונות והיסודות שנקבעו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בחוק הגנת הפרטיות תשמ"א- 1981, בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965, בחוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א - 1991 ובחוק העונשין תשל"ז - 1977. ההטרדה כמשמעותה בחוק למניעת הטרדה מאימת, הינה פגיעה בכל דרך שהיא באורח חייו ובשלוות חייו של האחר, בין אם הדבר נעשה במישרין ובין אם הדבר נעשה בעקיפין ומשמעות המילה "מאיימת", משמעה שהיא צופה פני עתיד, דהיינו, כי המטריד יחזור על מעשיו ולאו דווקא במשמעות מילולית הרגילה של איום. בצד הרצון לשמור על אינטרס המוטרד בעתיד יש - גם באותה מידה - חובה לשמור שזכות לגיטימית של המשיב- החשוד כמטריד, לא תיפגע ותעלם תחת מטרית הרצון להגן ולסוכך על המוטרד. וכך פסק כבוד השופט דרורי בבר"ע (י-ם) 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים, תק-מח 2004(3), 2651: "יודגש כי חוק מניעת הטרדה מאימת, נחקק לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ויש בו הגבלה לא מעטה על חירות האדם, אשר מבקש הצו רוצה להגבילו. מן הראוי כי הפעלת חוק מניעת הטרדה מאיימת, אשר נתונה לסמכותו של בית משפט השלום, תיעשה באופן מושכל, כאשר, מצד אחד, תוגשם תכליתו ומטרתו, המגולמת בשמן בסעיף 1 שבו... ומצד שני, יש להיזהר שלא להיסחף, יתר על המידה, שכן בכך פוגעים אנו בחירויות היסוד של האדם, ובהן חופש התנועה".  כשביהמ"ש בוחן, האם יש מקום לעשות שימוש וליתן את אחד הצווים מכוח החוק למניעת הטרדה מאימת, עליו לזכור, כי לנוכח זכותו של הנפגע, קיימת זכותו של הפוגע לפי הדין, ונדרש איזון בין הזכויות.  האיזון החוקתי משקף את התפיסה כי כל עוד מתייחסים לשיח הזכויות, המדובר בזכויות יחסיות באופיין, כאשר כל זכות יוצרת איזון עדין בין הערכים המתנגשים, ולפיכך, בבואי לשקול מתן צו על פי חוק למניעת הטרדה, שומה עלי, לבחון כל מקרה ומקרה לגופו, וברור שיש לעשות אבחנה בין המקרים הקלים יותר להכרעה- במקום בו מדובר למשל על מעשים פליליים מובהקים וברורים, איומים פיזיים או התבטאויות גסות המופצות או המוטחות כנגד אדם, לבין אותם המקרים, שאמנם קיים סיכון אך הוא רחוק לפגיעה בפרטיותו או שלמות גופו ונפשו של האדם.  לפני כשבועיים ניתן ע"י בית המשפט העליון, פס"ד חשוב בסוגיית ההטרדה המאיימת, בגלגול שלישי ברע"א 2327/11 פלוני נ' פלוני , שם ציין כב' השופט דנציגר:  "צו מניעת הטרדה מאיימת פוגע בזכויות אדם ואינו עניין דיוני גרידא: צו מניעת הטרדה מאיימת מגביל זכויות יסוד בסיסיות של הפרט כמו חופש התנועה, זכות הקניין, חופש הביטוי, הזכות לחירות ולאוטונומיה". מן הכלל אל הפרט  משכך ולאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה, שכן: מקובלים עלי דברי ב"כ המשיבה ולפיה הבקשה המקורית הסתירה את העובדה המהותית שהמשיבה היא מבעלי העסק ממנו התבקשה הרחקתה ויש בכך בכדי להשליך על אמינות גירסת המבקשת. לא שוכנעתי, בראיות מספיקות שנשקפת סכנה לחייה או לרכושה של המבקשת או בני משפחתה שמצדיקה הוצאת הצווים המבוקשים. בעולם טכנולוגי מתקדם כשלנו ניתן בקלות רבה (אפילו במכשירים סלולאריים פשוטים) לתעד ע"י צילום או הקלטה כל הטרדה או פגיעה כגון חסימת חניה, מרדף בכביש, הגעה לגן הילד, איומים טלפונים כך שבפני ביהמ"ש יעמדו יותר ממילתה של זו כנגד מילתה של זו. אין לו לדיין אלא את אשר רואות עיניו וליבו נכון עמו נוכח התנהגותם של הצדדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט. כך, דשתי ודנתי בטענות המבקשת התרשמתי מעדויות הצדדים ולא אוכל לומר שעדיפה בעיניי טענותיה של זו עדיפות על טענות המשיבה. עדות המשיבה היתה רציפה, עקבית וקוהרנטית. לעומת זאת גרסת המבקשת מעלה תמיהות רבות כגון: מדוע רכב היוקרה נירשם על שמה במשרד הרישוי ? מדוע בעלה של המשיבה מבקר בביתה של המבקשת לצפות בטלויזיה ומשנכנסת לשם המשיבה הוא נמלט? מדוע המבקשת טוענת כי רומן בינה לבין בעלה של המשיבה הינה פרי דמיונה של המשיבה ולאחר מכן מודה כי קיימת בינהם "סוג של קירבה"? מדוע התרגזה כל כך כשנשאלה על אבי בנה? וכיוצ"ב. גם התפרצותה של אמא של המבקשת בנקודה זו באולם בית המשפט לא מובנת. (אם כבר להתפרץ, הייתי מצפה שהיא תצעק משהו כמו "מה את רוצה ממנה? אבי הילד הוא מוישה זוכמיר", " היא בכלל עברה הפרייה מלאכותית" או דברים בסגנון כזה...) על אדם הפונה לביהמ"ש בבקשה למתן צו לבוא בנקיון כפיים. ניקיון כפיים איננו מדד מוסרי של התנהגות (מה גם שבחברה רב תרבותית, ליברלית ודמוקרטית כשלנו מה שלאחד לא מוסרי לאחר מוסרי בהחלט) אלא באמירת האמת וכל האמת לבית המשפט. אינני נכנס לנושא האם מתקיים או לא קשר רומנטי בין המבקשת לבעלה של המשיבה מה טיבו וכמה זמן זה נמשך. נושא זה אינו נשוא התיק בו אנו דנים ואינו יכול להשפיע בו. אך התרשמתי שלא היתה פה אמירת אמת ע"י המבקשת וכי לא באה בנקיון כפיים בפנייתה זו לבית המשפט. בתיק שכזה כאשר אנו עומדים מול מצב של "מילה נגד מילה" (ובמיוחד בתקופתנו בה ניתן לתעד את הניטען במצלמה פשוטה מכל טלפון סלולרי) ומספרים בבית משפט סיפור תמוה על הלוואה של אביה של המבקשת לבעלה של המשיבה (האם קיימת "ידידות עמוקה" גם עימו?) לחצי שבוע/שבוע שבעקובתיה נרשם רכב יוקרה על שמה של המבקשת כערבון לאותה הלוואה, הדבר משליך על הקביעה גם בקשר לגירסת ההטרדה. בנסיון להבין מדוע הקפידה המבקשת על הסתרת האמת - יתכן שחששה (שלא בצדק שכן לא בתקופה ויקטוריאנית אנו חיים) שהדבר ישפיע על הכרעת ביהמ"ש בתיק זה או שמתן תשובות כנות כאן יזיקו לתיק הגירושין המנהל "ידידה העמוק" נגד המשיבה. גם אם סיבה הראשונה נכונה וגם אם השניה, לדידי כשהאמת אינה נאמרת ורב הנסתר על הגלוי, תחושתי היא שהמבקשת סבורה שלא תמיד יש לומר האמת בבית המשפט במיוחד כשזה יכול להזיק להגנה על אינטרסים לגיטימיים. משכך אין ביכלתי לתת צו המבוקש ובמיוחד כאשר לא שוכנעתי כי נשקפת סכנה ממשית למבקשת או לבנה. לא אוכל לסיים החלטתי זו, מבלי להביע, שוב (ראה מה שכתבתי בתיק ה"ט (ת"א) 5132-03-11, וכן ראה תיק (ה"ט) 30809-04-11) את תחושתי מניהול תיקים מעין אלו. כמי שלא עסק בשנותיו הרבות כשופט ואף בשנותיו כעורך דין בענייני המעמד האישי, לעסוק בסכסוכים מעין אלו, ללא כלים, ידע או ניסיון שבכך, מותיר אותי נבוך מאוד. תחושתי היא, שתיקים רבים מסוג זה מגיעים אלי בזמן האחרון כשופט צווי מניעה דחופים בבית משפט השלום בתל אביב. יתכן שהמדובר בקלות הרבה שבהגשת בקשה לצו שכזה, יתכן שבעקבות העובדה שאין צורך לשלם אגרה בגין ההליך ויתכן שנובע מכך שמקבלים מועד קרוב מאוד לדיון. לא משנה מה הסיבה, לדידי אין זה ראוי להשתמש בכלי מסוג זה כ"כלי נוסף" בארגז כלים שבמאבקים שבענייני מעמד אישי. אי לכך ולאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה ולהשתמש בסמכותי שבסעיף 9 לחוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב - 2001, ולחייב את המבקשת בהוצאות ההליך בסך 4,500 ₪. הטרדה מאיימתצוויםהטרדה