קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למתן תצהיר תשובות לשאלון: 1. לפניי בקשתה של התובעת למתן צו שיחייב את הנתבעת ליתן מענה לשאלות שהופנו אליה במסגרת שאלון. רקע רלבנטי 2.       כרקע לבקשה יצוין, כי ענייננו הוא בתביעה כספית שהגישה התובעת נגד הנתבעת. התובעת היתה אחת משלוש זוכות במכרז לניהול ותפעול מערך קורסי חובה לנהגים שפרסמה הנתבעת בשנת 2005. התובעת טוענת שבהתאם להתחייבויותיה במכרז ובהסכם שנכרת לאחר שזכתה במכרז, היא הקימה את התשתית הפיזית והמתודולוגית לקורסים, דבר שהצריך השקעת משאבים כספיים משמעותיים. אלא שלטענת התובעת בכתב התביעה, הנתבעת לא עמדה בחובתה על-פי תנאי המכרז ועל-פי דין לשלוח זימון לקורסי רענון, לקורסי נהיגה נכונה ולקורסים ייעודיים לכלל הנהגים המחויבים להשתתף בקורסים אלה על-פי דין. עוד נטען, כי הנתבעת לא עמדה בחובתה לכפות על הנהגים להופיע לקורסים ולהטיל סנקציות על נהגים אשר נשלח להם זימון, אך הם לא התייצבו לקורס. מחדלים נטענים אלה של הנתבעת - אשר בעטיים נטען כי מספר התלמידים בקורסים היה נמוך משמעותית ממספר התלמידים שצריכים היו לעבור את הקורסים - הסבו לתובעת, לפי הנטען, אובדן הכנסות בסך של מיליונים רבים של שקלים. לצרכי אגרה העמידה התובעת את תביעתה על סך של 30,000,000 ש"ח. 3. בהחלטת כב' השופט צ' זילברטל (סגן נשיא), לפניו החל בירורו של תיק זה טרם העברתו לפני (החלטה מיום 12.8.2010) נקבע, כי הצדדים יוכלו להמציא זה לזה שאלונים וכי התשובות תינתנה תוך מועד שנקבע. משלא ניתנה לדעת התובעת תשובה מספקת לשאלון שהומצא לנתבעת, הוגשה לפני בקשה למתן צו בנדון. טיעון ב"כ הצדדים בעניין זה נשמע לפני במהלך קדם משפט שנערך ביום 2.2.2011. לאחר מיקוד המחלוקות שנותרו בין ב"כ הצדדים לעניין המענה לשאלון עלה, כי נותרה למעשה במחלוקת סוגיה אחת בלבד הקשורה למענה - וליתר דיוק: אי מענה נטען - למספר שאלות, הן שאלות 1-2; 15 ו-46. המשותף לשאלות אלה, הוא נתונים שונים שביקשה התובעת כי יומצאו לה על דרך של מתן מענה לשאלון. כרקע נוסף לעניין זה, יצוין כי דומה שאין מחלוקת על כך שעל-פי שיטת הניקוד של משרד התחבורה, נהגים שצברו למעלה מ-12 נקודות נדרשו לעבור קורס המכונה "נהיגה נכונה"; ונהגים שצברו למעלה מ-24 נקודות בגין עבירות מהירות או עבירות הקשורות בנהיגה בצומת נדרשו לעבור קורס יעודי בקשר עם סוג העבירות שביצעו. בשאלון שנשלח לה על-ידי התובעת, נתבקשה הנתבעת לענות לשאלות, כמה נהגים צברו 12-22 נקודות בעבירות תנועה לשנים שבין 2005 עד 2010 וכמה נהגים צברו 24 נקודות ומעלה בעבירות תנועה בכל אחת מאותן שנים. הנתבעת גם נדרשה לצרף מסמכים לגיבוי נתונים אלה (שאלות 1 ו-2 לשאלון שצורף לבקשה מיום 9.11.2010). שאלה מס' 15, עניינה היה "מה הפער בין המופיע במרשם המשטרתי לזה המופיע במשרד הרישוי (כמותית) - בנוגע לנהגים שצברו 12 נקודות ובנוגע לנהגים שצברו 24 נקודות". שאלה 46 לשאלון נועדה לברר, "כמה נהגים נכון לכל אחד מהמועדים המפורטים להלן, צברו נקודות באופן שחייב לזמן אותם לביצוע קורס, אך טרם זומנו". המועדים שננקבו בשאלה היו 4.3.2010 ויום משלוח השאלון. יצויין, כי הנתבעת העבירה נתונים מספריים בתשובה לשאלון, אולם דובר היה בנתונים שהיו מצויים במחשבי משרד התחבורה. אלא שהשאלון ביקש תשובה ביחס לא רק למשרד התחבורה אלא גם לנתוני משטרת ישראל כשהם מוצלבים עם נתוני משרד התחבורה. אין חולק כי התשובה שניתנה לשאלות אלו על ידי התובעת היתה כי אין בידיה הנתונים הנדרשים הכוללים את נתוני משטרת ישראל. טענות ב"כ הצדדים 4. עמדת ב"כ התובעת, עו"ד גיא סגלוביץ, בדיונים שנערכו לפני ובכתבי הטענות שהוגשו היתה, כי התשובות שניתנה לשאלות אלה בתצהיר הנתבעת, היה לאקוני וחלקי ביותר. המדובר, לטענת ב"כ התובעת, בעניינים מהותיים העומדים בלב התובענה, שכן טענה מרכזית בתובענה הינה כאמור, כי הנתבעת לא עמדה בחובתה על-פי המכרז ועל-פי דין כמו גם במצגים שנעשו על ידה לעניין מספר הנהגים שיופנו אל התובעת במסגרת הקורסים השונים. ממילא, יש חשיבות רבה לאותם הנתונים - שלא ניתנה לגביהם תשובה במסגרת השאלון. עמדת ב"כ הנתבעת, עו"ד חלי לסר, במהלך הדיון שלפני ובכתבי הטענות שהוגשו היתה, כי אין בידי הנתבעת יכולת מעשית ליתן את התשובה המספרית לשאלות השונות שפורטו לעיל. מערכת המחשב שבידי הנתבעת אינה מאפשרת הוצאת הנתונים, והדבר מצריך - ככל שיש כלל חובה למתן מענה לשאלה מעין זו - "משאבים אדירים, היות ומדובר בנתונים שאינם בידינו ומצריכים ככל הנראה כתיבת תכנה חדשה שאין בידי המשטרה" (פרוטוקול מיום 2.2.2011, עמ' 4, ש' 15-17). עוד נטען, כי המדובר במידע שאינו רלבנטי. בהמשך לכך, הודיע ב"כ התובעת, כי ככל שמדובר בעלויות משמעויות של הנתבעת, הרי שהתובעת מוכנה לשאת בעלות זו, ובלבד שיינתן לה המידע. עוד הוסכם במהלך הדיון, כי הנתבעת תוכל להשלים תגובתה בכל הקשור במשאבים הנדרשים לשם מתן תשובה לשאלות על דרך הכתב והתובעת תוכל להגיב לכך. 5. בהמשך לכך, הודיעה הנתבעת, כי לשם מתן מענה מדויק לשאלות האמורות לעיל, יידרש פרויקט מחשובי אשר ידרוש כשנתיים עבודה של חמישה אנשים. לשם מתן תשובה מהירה יותר, אך אמינה פחות, יידרשו 4-5 חודשי עבודה של עובד יחיד והמדובר יהיה בפתרון רק לשם מתן התשובה לשאלון. גם לאחר מכן, הנתונים שיובאו - יהיו רק נתונים של מערכת המחשוב של המשטרה, אולם עדיין לא יהא בכך נתונים מלאים, שכן יהיה צורך לכאורה לבדוק גם דיווחים ממערכת בתי המשפט. המדובר אפוא בעבודה רבה ומשאבים רבים ואין הצדקה להכבדה יתירה זו על הנתבעת. התובעת, בתגובה מטעמה, סברה כי המדובר בעבודה של שעות בודדות או ימי עבודה ספורים; שבועיים במקרה הגרוע ביותר. היא צירפה חוות-דעת מומחה (פרופ' אריאב) בתמיכה לטענה זו הקשורה למשאבים שיידרשו על-ידי הנתבעת לשם מתן מענה לשאלון. אליבא דתובעת, תגובת המדינה והערכת הזמנים שנקבה בה - היא סתמית. מדובר במידע שאין קושי להביאו לפני בית המשפט. התובעת ביקשה להדגיש את חשיבות הגילוי בשלב מוקדם של ההליך, על מנת לאפשר בירור ממצה של המחלוקת. היא הוסיפה וטענה, כי המדובר במרכיב מרכזי בתובענה שהגישה, וכל עוד לא יועברו אליה הנתונים, לא ניתן יהיה להוכיח את הכשלים בהתנהלות הנתבעת כמו גם את הנזק שנגרם לה. במיוחד הדגישה התובעת, כי קיימת על הנתבעת - שהיא רשות ציבורית - החובה להמציא את המידע הנדרש לידי הצד שכנגד. בהמשך לכך, הוגשה גם חוות דעת מטעם הנתבעת. בחוות דעת זו (נצ"מ עמוס באר) נרשם כי קיימות שתי דרכים להפקת הנתונים המתבקשים: האחת פיתוח מערכת נתונים חדשה לגמרי בתהליך שימשך 10 שנות אדם. השנייה, הפקת נתונים על בסיס המערכת הקיימת - תהליך שמשכו 4-5 חודשים, ויכלול בין היתר צורך במנתח מערכות, מתכנת ואיש בסיס נתונים. ביום 11.5.2011, ועל פי בקשת ב"כ הצדדים והסכמתם, נחקרו לפני שני המומחים: מטעם התובעת - פרופ' אריאב המכהן כחבר סגל בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל-אביב; ומטעם הנתבעת - נצ"מ באר, ראש המחלקה לפיתוח יישומי מחשב במשטרה, המשרת במחלקה זו מזה כשלושים שנה. לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בסוגיה בעל-פה. 6. טרם נבוא בשערי ההכרעה בבקשה זו אציין, כי במהלך הדיונים שנתקיימו לפני בעניין זה עלו אפשרויות שונות לשם ייתור המחלוקת - אם ככלל ואם בשלב זה של הדיון. בין היתר, נדונה האפשרות לפצל את הדיון בין החבות לבין הנזק, תוך הותרת ההכרעה בנדון לשלב הנזק שהוא השלב שבמסגרתו בעיקר - כעולה מכתב התביעה עצמו - נדרשו הנתונים (וראו עוד, רע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ' רים, פ"ד מח(4) 380, 396 (1994)). אולם, ב"כ התובעת התנגד לאפשרות זו (שהוצעה על ידי ב"כ הנתבעת). מכל מקום, לא מצאתי מקום להורות על פיצול כאמור, לא רק בשל היעדר הצדקה עניינית לסטייה מהעיקרון, לפיו יש להכריע במכלול העניינים המקדמיים כבר בקדם המשפט (פרשת השקמה, שם, בעמ' 396), אלא בשל היעדר הצדקה עניינית לפיצול הדיון בין החבות לנזק, כמו גם המחלוקת העובדתית המצומצמת יחסית בעניין המענה לשאלון, כפי שיפורט להלן. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות ב"כ הצדדים, ולאחר ששמעתי כאמור ראיות בשאלה זו, מסקנתי היא, כי דין בקשת התובעת להידחות במובן זה, שאין לחייב את הנתבעת במענה מפורט מזה שניתן על ידה לשאלות השנויות במחלוקת בשאלון. יובהר, כי לתובעת הועברו נתונים בכל הקשור בנתוני משרד התחבורה ולזימונים שנשלחו בפועל (פרוטוקול הדיון מיום 3.5.2011). ניתן לפיכך מענה לשאלון - אם כי לא מענה מלא. הנתונים שלא נמסרו הם נתוני משטרת ישראל. מן הפער בין נתוני משרד התחבורה לנתוני משטרת ישראל מבקשת התובעת ללמוד על כמות הנהגים שלא נשלחו להם זימונים לקורס, על אף שהם הגיעו לרף הניקוד. אין מחלוקת על כך שמידע זה הנוגע לצבירת הנקודות על ידי נהגים לפי מאגר המידע של משטרת ישראל, אינו קיים בידי הנתבעת בתצורה המבוקשת על ידי התובעת. נדמה גם שאין מחלוקת שאכן המדובר בנתונים רלבנטיים לתובענה. כך בוודאי לשאלת כימות הנזק הנטען בתביעה. השאלה היא לפיכך אם יש מקום לחייב את הנתבעת בהפקת המידע שאינו מצוי כעת בידיה, והכל במסגרת תשובה לשאלון. בהקשר זה נזכיר כי מושכלות ראשונים הם ש"אין להרשות הצגת שאלה בנסיבות שמתן התשובה לאותה שאלה עלולה 'להכביד' יתר על המידה על הצד הנשאל" (ע"א 41/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 113, 122 (1950) (השופט אגרנט כתוארו אז)). במסגרת הדיון בכגון דא יש לתור אחר איזון בין האינטרסים השונים תוך מתן משקל הן לחשיפת האמת והן ליעילות הדיונית במובן זה "שמשפט לא יימשך בהליכים מקדמיים ויימתח לאין קץ" (השופט א' רובינשטיין ברע"א 3068/08 סונול ישראל בע"מ נ' ליזרוביץ (לא פורסם, , 20.8.2008)). 8. מוקד הדיון בבקשה זו שלפניי הוא בשאלת ה"הכבדה" על הנתבעת (ראו והשוו רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' לוין (לא פורסם, , 13.10.2009)), קרי - האם מדובר בהכבדה המצדיקה שלא לחייב את הנתבעת לענות לשאלות רלבנטיות במסגרת השאלון שנשלח לה. באופן ספציפי, המדובר בהכבדה נטענת שעניינה תשובה לשאלון על דרך של הפקת נתונים האגורים במערכות מידע ממוחשבות. בהקשר זה, קיים לא פעם פער בין צדדים להליך בשאלה, אם המדובר בהכבדה אם לאו, כאשר טוען צד אחד, כי די בלחיצת מקש לשם הפקת המידע המבוקש והצד שכנגד משיב, כי המדובר בלחיצת מקשים הרבה ובמשאבי זמן וכוח אדם ממשיים. בכגון דא כבר נקבע, כי ככל שמדובר במידע זמין ומאוחסן כמקובל, אין כל סיבה "שלא לחייב את בעלי הדין לחשוף ולהפיק מסמכים כאלו בתנאי כמובן שהם רלבנטיים לבירור התובענה ובתנאי שניתן להפיקם תוך השקעה של משאבים מועטים" (השופט א' גרוניס ברע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג (לא פורסם, , 1.11.2005)). מדובר אפוא בשאלה עובדתית הקשורה במידת ההכבדה - שאלה שבנסיבות מסויימות רשאי בית המשפט לבררה בשלב מקדמי זה (פרשת מחסני ערובה, שם; כן ראו רע"א 5290/04 שירותי בריאות כללית נ' שויג (לא פורסם, , 6.2.2005)). 9. במחלוקת שנפלה בין ב"כ הצדדים בהליך שלפניי, מסקנתי היא, כאמור, כי בנסיבות המקרה חיוב הנתבעת במתן מענה לשאלות השנויות במחלוקת יהווה הכבדה שלא ניתן לומר עליה כי כרוכה היא במאמצים מעטים או ב"לחיצת כפתור", אלא שמדובר בהכבדה בלתי סבירה. על כן, אין מקום לחייבה במתן מענה לשאלון מעבר לתשובה שניתנה לו. אציין תחילה, כי בחקירה שכנגד התמקדו ב"כ הצדדים בחלופה של "שאיבת הנתונים" ממערכת המידע הקיימת בלא צורך בבניית מערכת מידע חדשה - וזאת כדרך המעשית המוסכמת למעשה על ידי המומחים מטעם שני הצדדים כדרך הקצרה יותר להפקת הנתונים. כמו כן, ניתן לציין כבר בשלב זה, כי עמדתו של פרופ' אריאב, בחוות דעתו עליה הוא חזר בחקירתו הנגדית, הייתה כי השליפה הבסיסית היא עבודה של מספר שעות, ועבודת התכנות תיארך ימי עבודה ספורים, ככל שנדרש תכנות של שאילתה ייעודית לשם כך. עם זאת, פרופ' אריאב הסכים כי ייתכן שמדובר בעבודה שתיארך עד שבועיים (ע' 4 לחוות דעתו). עדותו של נצ"מ באר העלתה כי אכן הפערים בין הצדדים לעניין התכנות עצמו והשליפה אינם גדולים, שכן נצ"מ באר הסכים כי תהליכים אלו ייקחו כשבועיים. 10. ובכל זאת, פערי הזמן וההשקעה הנדרשת לשם שליפת מתן מענה לשאלון - בין מומחי הצדדים - משמעותית ביותר. בין שעות עד ימים (פרופ' אריאב) למספר חודשים (נצ"מ באר). ומדוע? דומה כי אחת הסיבות העיקריות לפער היא חילוקי דעות בין פרופ' אריאב לבין נצ"מ באשר לצורך בהסבת הנתונים הגולמיים ממערכת המיינפריים (MF) שפותחה באמצעות מחולל היישומים ספיאנס (SAPIENS) למערכת האן-טי (NT) על מנת לתחקר את הנתונים; ולמשך הזמן שדבר זה ייקח. בעוד שפרופ' אריאב סבור היה שאין צורך בביצוע הסבה וכי ככל שיש בה צורך מדובר בתהליך פשוט (עמ' 18 לפרוטוקול); נצ"מ באר ציין שמניסיונו במערכת הספציפית שבשימוש המשטרה, יש צורך בהסבת הנתונים למערכת ה-NT, מכיוון ש"כלי השליפה והתחקור של הספינאס אינם טובים לעבודה ואנו לא עובדים איתם שנים" (ע' 21 לפרוטוקול, ש' 2-4). בעניין זה, ראיתי להעדיף את עדותו של נצ"מ באר, המכיר את המערכת עצמה ואת יכולותיה, בעוד שלא עלה בידי התובעת לקעקע עניין זה בחקירתו הנגדית. מנגד, יש להדגיש, כי בחקירתו הנגדית ציין פרופ' אריאב כי הוא אינו מכיר את מערכת המשטרה שמנהלת את עבירות התעבורה באופן ספציפי (ע' 15 לפרוטוקול בש' 11-12) וכי הוא מעולם לא תחקר את המערכת הספציפית הזו (הגם שציין כי יש לו ניסיון עם מערכות אחרות דומות). העולה מעניין זה הוא אפוא, כי עלה בידי הנתבעת להראות כי אין המדובר בעניין פעוט של ימים ושעות אלא בהרבה מעבר לכך. 11. זאת ועוד: נקודה נוספת בה היו הצדדים חלוקים היא מורכבות התחקור של הנתונים: בעוד שפרופ' אריאב סבור שמדובר ב"פעולה לוגית פשוטה"; נצ"מ באר עמד על כך שש"זו לא לולאה פשוטה בכלל משום שמתוך ה-8 מיליון רשומות שיש לנו, על כל רשומה כזאת יש 5 רשומות נוספות, על כל 40 מיליון אצטרך לבצע את הסינון של נהגים שאינם ברי ניקוד, של נהגים תושבי השטחים, נהגים שקיבלו רק אזהרות, דוחות שבוטלו במהלך השנים, התניות שהגיעו לסיום משום שעבר זמן... כלומר זאת לא לולאה פשוטה. זאת לולאה שצריכה להיבדק היטב" (ע' 21 ש' 14-19 לפרוטוקול). גם במחלוקת זו מוצא אני להעדיף את חוות דעתו של נצ"מ באר, וזאת נוכח היכרותו את המערכת הספציפית וניסיונו רב השנים עימה. מעבר לכך: על-פי הסברו של נצ"מ באר, אותו מצאתי להעדיף הן בשל היכרותו עם המערכת הספציפית שבשימוש המשטרה והן משעה שחוות דעתו לא נסתרה בנקודה זו, הרי שבנוסף לשלב התכנות והשליפה יידרשו אנשי מערכות המידע של המשטרה ללמוד מאנשי משרד התחבורה את הלוגיקה של הניקוד - שהם אינם בקיאים בה - ומכאן את המידע המדויק שיש לשלוף. הדבר ייקח פרק זמן של שבועיים נוספים. לאחר ביצועם של שלבים אלו יהיה צורך במספר "בדיקות" בכל אחד מן השלבים, כדי לוודא שלא נפלו טעויות בשליפה שבוצעה ובלוגיקה העומדת מאחוריה. הבדיקה והבקרה הן שלב קריטי מכיוון ש"סביר להניח שיהיו תקלות בנתונים". לאחר מכן, יהיה צורך לערוך מודיפיקציות; ובדיקה נוספת וחוזר חלילה מספר פעמים (2-3 סבבים) - תהליך כולל זה יערוך מספר חודשים, להערכתו של נצ"מ באר (עמ' 23 לפרוטוקול בש' 1-7). 12. אציין, כי הן פרופ' אריאב והן נצ"מ משנה באר הותירו עליי רושם של אנשי מקצוע רציניים ומהימנים. אלא שכאמור לעיל, פרופ' אריאב לא התייחס כמעט לשלבים הנוספים שפירט נצ"מ באר בתהליך העבודה - לימוד הלוגיקה, תכנון העבודה, ותהליך הבדיקה והבקרה ולזמן המדוייק שאלו יקחו - ומכאן, כך עולה מן החומר שלפני, נובע הפער העיקרי בין עמדותיהם באשר למשך הזמן הדרוש לשם הפקת הנתונים. בהיעדר התייחסות מפורטת של פרופ' אריאב לשלבים הנוספים שפירט נצ"מ באר בתהליך העבודה ומשך הזמן לביצועם, לא נסתרה חוות דעתו של נצ"מ באר באשר לצורך בשלבים אלו בתהליך העבודה ומשכם. חוות דעת זו מקבלת משנה תוקף נוכח ניסיונו הפרקטי הרב של נצ"מ באר בהפקת נתונים ממערכות המידע של המשטרה כמו גם בניסיון שנצבר בניתוח הממשק בין המשטרה למשרד התחבורה. 13. סיכומו של דבר, לאחר שמיעת הראיות שוכנעתי אפוא כי משך הזמן שיידרש להפקת הנתונים המבוקשים הוא אכן ממושך ומסגרת הזמן שהוצגה לעניין זה על ידי הנתבעת (של 4-5 חודשים) מדוייקת יותר מזו שהוצעה על ידי פרופ' אריאב. משכך, סבור אני שהנתבעת הרימה את הנטל להראות שאין המדובר בהשקעה של משאבים מועטים לשם הפקת המידע המבוקש, אלא בהכבדה בלתי סבירה, בנסיבות הענין; הכבדה שאין מקום לחייב בה במסגרת זו של מענה לשאלון. בשים לב למהות המידע המבוקש ואופן הפקתו, אף אין מקום להיעתרות להצעת התובעת לשאת בעלות הפקת המידע, תוך חיוב הנתבעת בהפקתו. 14. בשולי הדברים אציין, כי ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי לנצ"מ באר עניין אישי הואיל והוא מנהל את המחלקה שאחראית להעברת הנתונים למשרד התחבורה ועל כן אין הוא יכול לשמש כעד מומחה. לא מצאתי מקום לשעות לטענה זו שהועלתה רק בשלב הסיכומים. תפקידו של נצ"מ באר היה גלוי וידוע מחוות דעתו, וככל שהייתה לתובעת התנגדות לעצם העדתו של נצ"מ באר כמומחה, היה עליה להעלותה בקדם המשפט (מיום 3.5.2011) שבמהלכו הגיעו בעלי הדין להסכמה דיונית לפי מומחי הצדדים יחקרו לשם הכרעה בשאלת ההכבדה. ככל שהטענה מכוונת למשקל העדות של נצ"מ באר, כאמור, עדותו הייתה משכנעת ומהימנה עליי ולא מצאתי לגרוע ממשקלה בגין טענה זו - בין כעד ובין כמומחה. 15. המסקנה היא אפוא כי דין הבקשה להידחות. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין בירור בקשה זו בסך של 5,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטה זו ועד לתשלום בפועל. שאלוניםמסמכים