קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיון בתיק משטרה שנסגר: בתאריך 29.3.11 התקיים דיון בבקשת הסנגור כי התביעה תעביר לידיו חומר החקירה מתיקי המשטרה שנפתחו כנגד המתלוננת, וכן כי בימ"ש יורה להעביר לידיו העתק מתסקיר שרות המבחן שהוגש בעניינה במסגרת תיק בית המשפט בו נדונה, שמספרו 2041/09 בימ"ש שלום אשדוד. לטענת הסנגור, מדובר בחומר חקירה שהינו חיוני להגנת הנאשם משום שהמתלוננת נדונה בגין מסירת הודעה כוזבת למשטרה, כאילו נאנסה ואויימה על ידי שי מזור, ומכאן טוען כי קיים חשש כי נהגה כן גם במקרה זה, ובכל מקרה יש בכך להשליך על אמינותה. התובע מתנגד לעיון בתיק שנסגר בטענה שאינו רלבנטי להגנה וכן מתנגד כי יעיין בתסקיר שהינו חסוי. כמו כן מתנגד להעביר לעיונו של המבקש T, תיק החקירה שהסתיים בהליך המשפטי בטענה כי די לו שיעיין בפרוטוקול אותו דיון. קיבלתי לכן לידי את שני תיקי החקירה וכן את ת.פ. 2041/09 ובו התסקירים. זכות העיון העומדת לנאשם בכל הנוגע לחומר החקירה מעוגנת בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]צהתשמ"ב-1982 הקובע: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו".   זכותו זו של נאשם נגזרת מן הזכות למשפט הוגן ואין חולק כי עיון במלוא חומר החקירה הנוגע למשפט מהווה תנאי בלעדיו אין ליכולתו של הנאשם לנהל את הגנתו כדבעי (ראו: בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי (תק על 2005(3) 3453, פיסקה 12 (2005); בש"פ 6640/06 קרוכמל נ' מדינת ישראל (תק על 2006(3) 3730, פיסקה ט' (2006). מה נחשב, אפוא, כ"חומר חקירה"? הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי חובת מסירת החומר לעיון הנאשם או סניגורו חלה על חומר שהינו רלוונטי לאישום. נוכח תכליתה של הזכות לעיון פירשה הפסיקה מבחן זה באופן המותיר "שוליים רחבים גם למקרים שבהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית" (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים (פ"ד נז(4) 625, 633 (2003) על כן, נפסק כי בגדר "חומר חקירה" יכללו גם ראיות "השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום" (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל (פ"ד לט(4) 124) וכי הגדרתו "משתרעת על כל חומר הקשור, בין במישרין ובין בעקיפין, לאישום וליריעה הנפרשת בפני בית המשפט" (בש"פ 3152/05 בן יעיש נ' מדינת ישראל (תק על 2005(2) 1413). יחד עם זאת, נפסק כי הקביעה מהו "חומר חקירה" ראוי לה שתהא מודרכת על ידי כללי השכל הישר במטרה לאפשר לנאשם הזדמנות הוגנת להתגונן מפני המיוחס לו וכי אין להפליג למרחקים ולכלול במסגרת זו באופן גורף כל ראיה שהרלוונטיות שלה למשפט היא "רחוקה ושולית" (עניין אל הוזייל, 129). סייג זה חשוב במיוחד נוכח העובדה שזכות העיון עלולה לפגוע בזכויותיהם של צדדים שלישיים או באינטרסים ציבוריים חיוניים. על כן, ככל שהזיקה בין השאלות העשויות להיות שנויות במחלוקת במשפט ובין החומר שגילויו מתבקש רחוקה יותר, יש ליתן משקל רב יותר לאינטרסים העלולים להיפגע עקב חשיפתו (ראו: עניין התובע הצבאי הראשי, 636-635; ובעניין בן יעיש, פיסקה 7). בבש"פ 6820/09 אלי גבאי נגד מ'י ( ביום 10.9.2009, (להלן:"הלכת גבאי") כבוד השופטרובנשטיין התייחס לכך שכיום הסעיף מאבחן בין שני סוגי חומר חקירה: הראשון: חומר חקירה במובן המצומצם, לגביו קיימת זכות העיון; והשני: הזכות לעיין ברשימה של יתר החומר שנאסף, ולא בחומר עצמו, כדי ליידע הנאשם באשר לחומר המצוי בידי הרשות החוקרת מעבר לחומר שהתביעה סבורה כי הוא רלבנטי לאישום וזאת כדי להבטיח שאכן תהא לו ידיעה מה כל החומר שנאסף. לעיון ברשימה יש שתי מטרות: האחת כדי לאפשר לו לבקר את החלטת התביעה כאילו חומר זה אינו חומר חקירה רלבנטי והשניה כדי ליתן לתביעה עצמה כלי בקרה יעיל לגבי כל החומר שנצבר ביחידה החוקרת, החורג מעבר לחומר שהועבר אליה. כך נקבע בבש"פ 2043/05 2130/05 מדינת ישראל נגד זאבי ואחרים (להלן:"הלכת זאבי"). בהלכת זאבי כבוד השופטת פרוקצ'יה התייחסה לכך שיש לסווג החומר ל-3 קבוצות: א.חומר שאין לו קשר כלשהו לחשדות נשוא האישום ולכן אין לגביו זכות עיון כלשהי; ב.חומר שיש לו נגיעה לאישום אך אין לו רלבנטיות במובן הדווקני ולגביו יש לנאשם זכות לעיין ברשימה בה פורט החומר; ג. חומר חקירה שהוא ה"גרעין הקשה" של התשתית הראייתית ורלבנטי לכן להגנתו של הנאשם ולגביו יש זכות עיון בחומר החקירה עצמו. מטבע הדברים יש חשיבות להיזהר בפרוט של חומר שיש בו פגיעה בפרטיות, חסיונות שונים,ואינטרסים ציבוריים ולאומיים שעלולים להיפגע אם יחשפו, כל זאת בהנחה שאין בחומר רלבנטיות מהותית להגנה יעילה של הנאשם. אם יש בו רלבנטיות- תחול ההלכה הקיימת לגבי אפשרות הוצאת תעודת חסיון וביקורת שיפוטית במסגרת עתירה לגילוי הראיה. גם במקרה כזה יש לפרט ברשימה ככל הניתן את סוג הפעולה,מועד ביצועה,רשימת זכ"ד תוך ציון מי רשמם, רשימת הודעות או דוחות חוקר תוך פירוט שיבהיר במה מדובר וכיו"ב (ראה בש"פ 5221/08 מוחמד נגד מ'י מפי כבוד השופטת ארבל(לא פורסם). חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים התשמ"א-1981 קובע בסעיף 3 חסיון של המרשם הפלילי ובסעיף 4 קובע הגופים להם זכות העיון בו .מאידך גיסא, בבש"פ 4481/00 יחזקאל נ' מדינת ישראל (פד"י נ"ד 245 (5)) נקבע, בין היתר, כי הגבלת העיון בגיליונות הרישום הפלילי של עדים לעבירות מסוימות שבוצעו, ועוד כיוצא באלה הגבלות, פוגעות בזכויותיו של בעל הדין. כמו כן נקבע כי עבר פלילי של עד עשוי להשפיע על ממצאי מהימנות הנקבעים לגביו, וההחלטה כיצד לעשות שימוש במידע בדבר עבר פלילי חייבת להיות בידי בעל הדין. מעיון בת.פ. 2041/09 עולה כי מותב זה דן המתלוננת, ובתאריך 23.6.10 כובד הסדר הטיעון במסגרתו הודתה, כך שההרשעה שלה בוטלה על פי המלצת שרות המבחן, והוטל עליה צו של"צ בהיקף של 140 שעות. קיים עיקרון פומביות הדיון והדיון נערך בדלתיים פתוחות. מעיון בתיק בית המשפט עולה כי לאחר תיקון כתב האישום הודתה בכך שביום 21.1.09 מסרה במשטרה הודעה כוזבת על פיה נאנסה ואויימה על ידה חברה לשעבר שי מזור- עבירה של מסירת ידיעה כוזבת בניגוד לסעיף 243 לחוק העונשין תשל"ז-1977. מגמר הדין עולה כי היא בת 36, פרודה, בהליכי גרושין, אם לשתי בנות בנות 10 ו-13, השלימה 10 שנ"ל,לא גוייסה לצה"ל על רקע אי התאמה, מצבה הכלכלי קשה מאד ואין לה מקורות עזרה ותמיכה, היא מטופלת במרכז למניעת אלימות, חשה בושה, ונמצאת במצוקה רגשית על רקע ביצוע העבירה. כפי הנראה הייתה בקשר רומנטי עם המתלונן ובסיום הקשר חשה פגיעה, כאב ותחושת ניצול והשפלה שהביאוה לביצוע העבירה וזאת בשל נסיבות מיוחדות, שלא פורטו על ידי, אך קשורות לנסיבות חייה ולמבנה אישיותה. כיום היא מבינה המניעים, וההליך המשפטי היווה אפקט מרתיע- מציב גבולות, לכן המליצו על ביטול ההרשעה ועל צו של"צ בבי"ס "מפתן חרמון". בנוסף לדברים גלויים אלה מבקש הסנגור כאמור לעיין בתסקיר עצמו. תקנות 29 ו-30 לתקנות המבחן (שירותי המבחן) התשי"ט-1959 שהותקנו על פי פקודת המבחן [נוסח חדש]התשכ"ט-1969, קובעות סודיות ידיעות וסודיות התיקים האישיים . לכן ולאחר שעיינתי בתסקיר ומצאתי כי בדברים המצויינים בו ואשר מצאתי לחסותם בגמר הדין- אין להועיל להגנת הנאשם אלא רק לפגוע בזכות הפרטיות שלה - אני דוחה הבקשה לעיין בתסקיר. לגבי עיון בתיק שנסגר- סעיף 11א לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים התשמ"א-1981 קובע כי מידע על החלטה שלא להעמיד לדין לא ימסר אלא לגופים המפורטים בתוספת השלישית שהסנגור אינו כלול בה. מעיון בתיק החקירה שמספרו 37178/08 אשדוד, עולה כי הוא נפתח נגדה בגין איום בהתבסס על תלונתו של שי מזור מיום 2.10.08 אולם למעשה מדובר בתלונה נגדה בדבר הטרדות טלפוניות ופגיעה בפרטיותו. התיק נסגר על ידי הרמח"מ ב-15.10.08 מחוסר עניין לציבור, ושוב נסגר מחוסר ראיות ביום 10.2.09 על ידי עו"ד עדי קרן, בהיותה סגנית ראש שלוחת התביעות. בנסיבות אלה, ולאחר עיון בתלונה ובגרסת החשודה, לא מצאתי כי יש בו חומר רלבנטי להגנת הנאשם שיש בו להצדיק המבוקש והפגיעה בפרטיות הן של החשודה והן של שי מזור. לגבי עיון בתיק החקירה שמספרו 30451/09 אשדוד בו הוגש כתב אישום : התלונה הוגשה ביום 21.1.09, אך כבר בהודעה ראשונה זו, לא הייתה עקבית ואמינה בדבר הכפייה המינית ובעיקר ציינה כי רוצה שישיב לה אלף ₪ שחייב לה . שי מזור אפילו לא נתבקש להגיב על התלונה, וכבר ביום 25.1.09, נגבתה ממנה הודעה תחת אזהרה ,בה הודתה כי שיקרה בנקודה זו וכי סבורה שכושפה על ידי שי מזור ולכן נעתרה לו, ומסרה לידיו כסף, וכי רק רוצה את כספה חזרה. מצאתי לנכון לציין דברים אלה שכן במסירת הודעה כוזבת למשטרה בעבר- יש בהחלט רלבנטיות ויש בו להשליך על אפשרות קביעת מהימנותה בהווה, אולם יתר האמור בשתי הודעותיה- מצאתי כי יש בחשיפתו פגיעה חסרת הצדקה בפרטיות שלה ושל שי מזור, ולכן לא מצאתי לחשפן בפני הסנגור שכן בפירוט הנסיבות, מעבר לדברים שציינתי , אין לסייע בהגנת הנאשם. משטרהמסמכים