קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיון בתיק רישוי: לפני בקשת הנאשם להורות למאשימה לאפשר לו לעיין בתיק בניין ובתיק רישוי העסק נשוא כתב האישום שמוחזקים במשרדי המאשימה, בשל היותם "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). רקע עובדתי ביום 15.7.10 הוגש כתב אישום כנגד הנאשם המייחס לו עבירה של שימוש במבנה המשמש כמוסך לכלי רכב ובמתחם מגודר, ללא היתר כדין ובאופן המהווה שימוש חורג במבנה, בניגוד לסעיפים 145, 204, 205, 208 ו- 218 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ח-1965. כתב האישום טרם הוקרא לנאשם. עיקר טענות הצדדים עפ"י טענת הנאשם, תיק רישוי עסקים ותיק הבניין הינם מסמכים הפתוחים לעיון הציבור ועל-כן כל המבקש לעיין בתיקים אלו רשאי לעשות כן תחת השגחת פקיד הרשות שאצלה מתנהלים התיקים. הנאשם מציין כי ביום 7.4.11 עתר בא-כוחו לבית המשפט בבקשה לדחיית מועד ההקראה שנקבע בתיק נשוא הבקשה דנן, ובמסגרת בקשת הדחייה הודיע ב"כ הנאשם שהוא רואה בתיק הבניין ובתיק רישוי העסק המוחזקים במשרדי המאשימה חלק מחומר החקירה נשוא כתב האישום. באותו המועד, כך טוען הנאשם, פנה ב"כ הנאשם לב"כ המאשימה ישירות בבקשה לעיין בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. כפי שמפורט בבקשת הנאשם, ביום 4.8.11 הגיע ב"כ הנאשם למשרד ב"כ המאשימה ובמעמד זה נמסר לידיו "חומר החקירה" שהוכן עבורו, וככל שנוגע לתיק הבניין ולתיק רישוי העסק הופנה ב"כ הנאשם למשרדי המאשימה לצורך עיון במסמכים המצויים בהם. לטענת הנאשם, בקשתו לעיין בתיק הבניין ובתיק רישוי העסק במשרדי המאשימה נדחתה והוא נדרש להגיש בקשה מתאימה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998. עוד מציין הנאשם כי על אף שפנה בבקשה מתאימה לממונה על חוק חופש המידע במשרדי המאשימה, כדרישת המאשימה, גם בקשה זו נדחתה מהטעם הבא: "בתיק מרשך ישנו דו"ח מפקח שהוכן לאחר שמפקח מטעם המועצה ביקר במוסך של מרשך. דו"ח זה איננו חלק מהחומר שהרשות חייבת להעביר לידי המבקש, זאת בשל העובדה כי הדו"ח הנ"ל הינו בחינת המלצה ועצה שהוכנו לצורך קבלת החלטה ולצורך דיונים פנימיים כמשמעותם בסעיף 9ב'(4) לחוק" (נספח 2 לבקשת הנאשם). בנסיבות אלה עותר הנאשם להורות למאשימה להמציא לידיו את תיק הבניין ותיק רישוי העסק נשוא כתב האישום. המאשימה השיבה לטענות הנאשם במסגרת תגובתה שניתנה בכתב עפ"י החלטת בית המשפט. לטענת המאשימה, ביום 7.4.11 התקבלה במשרדי ב"כ המאשימה פנייה מב"כ הנאשם למסירת חומר החקירה לידי הנאשם. בעקבות פנייתו של ב"כ הנאשם נשלחה הודעה למשרדו בה הוזמן ב"כ הנאשם לאיסוף חומר החקירה ולעיון מיידי. המאשימה טוענת כי ב"כ הנאשם התעלם מהודעה זו והגיש בקשה ישירות לבית המשפט לעיון בחומר חקירה. בהמשך מציינת המאשימה כי ביום 1.9.11 פנה ב"כ הנאשם טלפונית לב"כ המאשימה וביקש לקבל לידיו את חומר החקירה, לרבות עיון בתיק הבניין ובתיק רישוי העסקים, ובשיחה זו הבהירה ב"כ המאשימה לב"כ הנאשם, כך נטען, שחומר החקירה הוכן וממתין לו במשרדי ב"כ המאשימה. באשר לבקשת ב"כ הנאשם לעיין בתיק הבניין ובתיק רישוי העסקים טוענת המאשימה כי הוסבר לב"כ הנאשם שמדובר בתיקים הפתוחים לעיון הציבור במשרדי הרשות ולשם כך יש להגיש בקשה מסודרת עפ"י חוק חופש המידע. כפי שמפורט בתגובתה של המאשימה, במהלך חודשים אוגוסט וספטמבר 2011 הגיש ב"כ הנאשם בקשה לעיין בתיק הבניין ובתיק רישוי העסקים. לטענתה, ביום 6.9.11 נשלחה לב"כ הנאשם תשובת המאשימה במסגרתה הוצגו לעיונו תיק רישוי העסק, אולם בקשתו לעיין בדו"ח הביקור של פקח המחלקה בנכס נשוא כתב האישום - נדחתה, מאחר שמדובר בהמלצה ועצה שהוכנו לצורך קבלת החלטה ודיונים פנימיים כמשמעותם בסעיף 9ב(4) לחוק חופש המידע. בעקבות תשובת המאשימה פנה ב"כ הנאשם ביום 15.9.11 למנכ"ל המאשימה וביקש לעיין בדו"ח פקח המחלקה המצוי בתיק רישוי העסקים בטענה שמדובר במסמך חשוב להגנתו של הנאשם. בעקבות פנייה זו פנתה ב"כ המאשימה לב"כ הנאשם ביום 4.10.11 והפנתה אותו לסייגים הקבועים בחוק חופש המידע, ולפנים משורת הדין ביקשה את הבהרתו בדבר חיוניותו של המסמך האמור להגנתו של הנאשם. לטענת המאשימה, משבחר הנאשם להתעלם מפניית ב"כ המאשימה וסירב לבאר מהי חיוניותו של דו"ח הפקח שבתיק רישוי העסקים להגנתו של הנאשם - אין לו אלא להלין על עצמו. לדבריה, מעת שהומצא לנאשם רישיון עסק תקף לא ברור מהו הטעם בקבלת דו"ח הפקח שהינו מאוחר להוצאת הרישיון מבחינה כרונולוגית. עוד מציינת המאשימה לעניין זה כי מסקנות פקח רישוי העסקים אינן בהכרח רלוונטיות לעצם שימושו החורג של הנאשם במקום נשוא כתב האישום וממילא שיש בחזקת הנאשם העתק מרישיון העסק עליו הוא יכול לבסס טיעוניו. על יסוד טענות אלה סבורה המאשימה שיש לדחות את בקשת הנאשם על הסף ולגופה. דיון ומסקנות לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים כפי שפורטו בבקשת הנאשם ובתגובת המאשימה שניתנה בכתב, הגעתי למסקנה כי עתירת הנאשם בדין יסודה ויש טעם לחיוב המאשימה להעמיד לעיון הנאשם את תיק הבניין ותיק רישוי העסק נשוא כתב האישום. במוקד הדיון שבענייננו ניצבת הוראת סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי המעגנת את זכותו של הנאשם לעיין ב"חומר חקירה", שזו לשונה: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו". תכליתה של זכות העיון בחומר החקירה הקבועה בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי היא לאפשר לנאשם לקיים משפט הוגן באופן שתינתן לו הזדמנות מלאה לערוך את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו ועל-כן מצווה המאשימה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר "חומר חקירה". בתי המשפט נדרשו לא אחת לבחינת היקף פרישתו של המונח "חומר חקירה", כלשונו הציורית של כב' השופט נ' הנדל בבש"פ 10283/09 אליק לדר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 19.1.10) בציינו "קולמוסים רבים נשתברו בניסיון להגדיר מהו חומר חקירה ולאפיינו" (פסקה 3). היסודות לזיהויו של "חומר חקירה" נוצקו עוד בשנת 1985 בבג"צ 233/85 אל הוזייל ואח' נ' משטרת ישראל ואח', פד"י לט(4) 124, ע"י כב' השופט ג' בך: "אין לפרש את המונח "חומר חקירה" שבסעיף 74 לחסד"פ פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. "חומר חקירה" במובן ההוראה האמורה, כולל גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע. מטבע הדברים, אין לקבוע בנושא זה כללים גורפים וממצים; בכל משפט חייבים נציגי התביעה, ובמקרה של חילוקי דעות - בתי המשפט, להיות מודרכים על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה. אולם במסגרת השימוש בשיקול הדעת כאמור אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח "חומר חקירה" ראיות שהרלוונטיות שלהם לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית" (ההדגשות אינן במקור - א.ט.) (שם, עמ' 129). דברים דומים נאמרו בבג"צ 1885/91 אלי צוברי נ' פרקליטות מחוז ת"א, פד"י מה(3) 630, עמ' 633 (1991), שם הוסיף בית המשפט העליון וקבע כי "כל ראיה העשויה להיות רלוונטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגירסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית ניטראלית לגבי השאלות השונות במחלוקת, חייבת להיכלל ב"חומר החקירה" העומד לעיון הסנגוריה". כפי שניתן להיווכח מהפסיקה המובאת דלעיל, ההלכה הפסוקה אימצה את מבחן הרלוונטיות כמבחן העזר העיקרי לזיהויו של "חומר חקירה" המכונה גם "מבחן הנגיעה של החומר לאישום" כפי שעמד על כך כב' השופט ח' מלצר בהחלטתו בבש"פ 3099/08 דוד אברהמי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 23.2.09) , פסקה 6: "מושג זה אינו ניתן להגדרה אלא באורח כללי בלבד, ומבחן העזר העיקרי שאומץ לצורך זיהויו הינו מבחן הנגיעה של החומר לאישום. ככלל, חומר הנוגע לאישום הוא "חומר חקירה" שהנאשם רשאי לעיין בו, ואין עסקינן בנגיעה ישירה, או ודאית בלבד, אלא די בנגיעה עקיפה ואף מסופקת של ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום". בהמשך ההחלטה הוסיף וקבע כב' השופט מלצר כי שאלת הרלוונטיות של החומר שעיונו מבוקש לאישום המיוחס לנאשם חובקת את "פוטנציאל ההגנה של הנאשם" בציינו: "הנאשם זכאי למלוא החומר הרלוונטי כדי שיוכל להכין את הגנתו כראוי, ומניעת העברת חומר רלוונטי עלולה לפגוע לפיכך בפוטנציאל ההגנה שלו". יחד עם זאת יש לציין כי סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר לתכליות זרות להגנת הנאשם ונכונות לצאת ל"מסע ציד" שמא ימצא דבר שיסייע להגנה - אינם מספיקים לשם הכללת מסמך בגדר "חומר חקירה" (ראה בש"פ 1372/96 דרעי נ' מדינת ישראל, פד"י נ(1) 177, עמ' 179). יפים לעניין זה דבריה של השופטת (כתוארה דאז) ד' ביניש בבש"פ 9322/99 עבד מסארווה נ' מדינת ישראל, פד"י נד(1), 376, עמ' 382 (2000): "לא כל ספקולציה מרחיקת לכת של הסנגור עשויה לשמש תשתית מספקת להגדרת חומר חקירה, ואין די בתקווה בלבד כי בתיק מסוים יימצא חומר שעשוי להועיל לסנגוריה, כדי להכניס את החומר בגדר חומר חקירה". זאת ועוד נפסק לעניין זה כי "חומר חקירה" אינו כולל רק חומר המצוי פיזית בידי רשויות החקירה והתביעה אלא עשוי לכלול גם חומר המצוי בשליטתם של גורמים אלה במובן הרחב, או חומר שצריך עפ"י טיבו להימצא בידיהם. אולם העובדה שהחומר השנוי במחלוקת אינו מצוי בידי גורמי התביעה והחקירה מהווה אינדיקציה משמעותית לשם סיווגו כ"חומר חקירה", אך מדובר אך ורק באינדיקציה ובסופו של דבר תוכרע השאלה אם מדובר בחומר חקירה על בסיס היותו חומר רלוונטי לשאלות שעומדות לדיון ולביסוס האשמה או ההגנה במשפט (ראו: בש"פ 2632/00 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 15.6.00) ). לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כפי שפורטו בבקשת הנאשם ובתגובת המאשימה, אני סבורה כי תיק הבניין ותיק הרישוי של העסק נשוא כתב האישום מהווה "חומר חקירה" כהגדרתו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי ויש לאפשר לנאשם לעיין בתיקים אלו. כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע שימושים הטעונים היתר, ללא היתר בניה ובסטייה מהיתר בנייה מס' 7460 בניגוד לחוק התכנון והבניה. כפי שעולה ממכתבו של ב"כ הנאשם לממונה על חוק חופש המידע במשרדי המאשימה, גב' עופרה ברק, מיום 15.9.11, העיון בתיק רישוי העסק של הנאשם נחוץ לב"כ הנאשם מאחר ולטענת הנאשם "מפעילים נגדו הליך פלילי במטרה לסקלו, ללא תשלום פיצוי, ממקום שבו הוא פועל 40 שנה כדין ועפ"י הסכם, ללא כל שינוי בשטח העסק, מבנהו ואופיו. ודאי תסכימי עימי שאם בתיק כלשהו של המועצה יש דו"ח מפקח של המועצה הקובע שהעסק מתנהל כדין - זהו מסמך חשוב להגנתו של הנאשם. כך גם כל מסמך ציבורי אחר שיש לו חשיבות להגנתו של נאשם - זכותו במשפט הישראלי לראותו ולהעתיקו". ברי כי עיון בתיק רישוי העסק של הנאשם עשוי להשליך אור על נסיבות הגשת כתב האישום. בנוסף לכך, מטבע הדברים, שעדי התביעה שיוזמנו למתן עדות בבית המשפט מטעם המאשימה יעידו על מסמכים מתיק הבניין או מתיק רישוי העסק נשוא כתב האישום, שלדעתם תומכים בגרסת המאשימה על מנת להוכיח הנטען בכתב האישום. משכך, איפוא, מן הראוי לאפשר לב"כ הנאשם לעשות מלאכתו נאמנה בהכנת הגנת הנאשם ולהתיר לו לעיין באופן חופשי במסמכים המצויים בתיק הבניין ובתיק רישוי העסק נשוא כתב האישום. אין בידי לקבל את טענת המאשימה הנסמכת על תשובת הממונה על חוק חופש המידע אצל המאשימה מיום 6.9.11, לפיה דו"ח המפקח שהוכן מטעם המועצה הינו בבחינת המלצה ועצה שהוכנו לצורך קבלת החלטה ולצורך דיונים פנימיים כמשמעותם בסעיף 9ב(4) לחוק חופש המידע ועל-כן אינו מהווה חומר שיש להעבירו לנאשם. אכן כלל הוא כי מסמכים שמצויים בידי הרשות והגיעו לידיה תוך כדי שימוש בסמכות שהוענקה לה בדין - צריכים להיות גלויים ופתוחים לפני צד הנוגע בדבר, זולת מסמכים שמכוח הוראה חוקית חסויים, או שלגביהם חובה על הרשות לשמרם בסוד. ניירות עבודה, סיכומי חקירה, סיכום עיבוד וניתוח של חומר גלם ראייתי, הערכות והתרשמויות, תמיהות וספקות בדבר מהימנות עדים ובדבר סיכויי הרשעה, דוחות וסיכומים שנועדו להוות חומר עזר לגיבוש עמדת המאשימה - כל אלו הוגדרו בפסיקה כתרשומות פנימיות של רשויות החקירה והתביעה (ראו: ב"ש 27236-09-10 מדינת ישראל נ' סלימאן אלנבארי (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 27.4.11) ; ב"ש 2773/05 חורי אבי נ' לשכת תביעות חיפה - משטרת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 10.11.05 ; בש"פ 62/02 מדינת ישראל נ' שלמה שלי נרקיס, פד"י נו(4), 625, עמ' 628). הטעם לחריג הינו החשש כי חשיפת מסמכים הנכללים בגדר "תרשומת פנימית" תפגע מעבר לדרוש בסדרי העבודה של רשויות החקירה והתביעה ותסכל את יכולתן לערוך תרשומות כאלו (בש"פ 10787/06 אבו שחאדה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 17.01.06) ). אני סבורה כי החומר המצוי בתיק הבניין ובתיק רישוי העסק של הנכס נשוא כתב האישום קשור באופן ישיר לנאשם ונוגע ליריעת המחלוקת נשוא ההליך הפלילי המתנהל כנגד הנאשם במסגרת התיק דנן. זאת ועוד: חומר חקירה כהגדרתו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי חולש גם על ראיות ששייכות לפריפריה של האישום, כך שראיות אלה אינן נדרשות לשם הוכחת האישום הספציפי המיוחס לנאשם בכתב האישום, וכל מטרתן להוסיף רקע או חיזוק לאישום (בש"פ 4157/00 עופר נמרודי נ' מדינת ישראל, פד"י נד(3), 625 (2000)). יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בבש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פד"י נד(1), 376, 382: "אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול-דעתו המקצועי" (שם, עמ' 381-382). עוד אפנה לדברים שנאמרו לעניין חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות בב"ש 838/94 ליבני נ' מדינת ישראל, פד"י לח(3) 729, 738: "לעתים הראיה אינה כה חיונית, אך היא עדיין בעלת משמעות מסויימת. לעתים עשויה הראיה להשתלב במערך הראיות הכללי, ובסופו של דבר עשוי שיהיה לה משקל מסויים, בהרשעת הנאשם או בזיכויו. היא עשויה להשפיע בצורה מסויימת על מהימנות הנאשם או העדים. היא עשויה לשמש תמיכה לראיות אחרות, ולשמש מנוף לקיומה של חקירה נגדית ראויה. היא עשויה להסיר או ליצור ספק. אכן, המשפט הפלילי הוא מערכת מורכבת ורגישה של נתונים עובדתיים רבים, אשר לכל אחד מהם משקל מסויים בבנין כולו". דו"ח מפקח מחלקת רישוי עסקים שהוכן לאחר ביקור בנכס הינו מסמך רשמי שנערך לצורך מעקב וביקורת של המאשימה, וזאת להבדיל מתרשומת פנימית במובנה הקלאסי - שהיא בגדר חוות דעת והערכה. לטעמי מדובר בראיה עצמאית המתעדת "מהלך חקירתי" של המאשימה ואין בה משום ניתוח או הסקת מסקנות על בסיס חומר הראיות הגולמי. ויש להדגיש בהקשר זה שדו"ח המפקח איננו המלצה בתוך ההיררכיה הפנימית של המאשימה שאותה שיש לראות כחלק מתהליך היוועצות פנימית. בנסיבות אלה אני מורה למאשימה להעמיד לעיונו של ב"כ הנאשם את תיק הבניין ותיק רישוי העסק נשוא כתב האישום על המסמכים המצויים בתיקים אלה, לרבות דו"ח המפקח ממחלקת רישוי העסקים. בקשת עיוןחומר חקירה