קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיקול זמני של זכות עתידית: 1. בפני ערעור על החלטתו של כב' הרשם יוחנן גבאי מיום 9.12.10 אשר ניתנה בת.א. 7535-06-10, ולפיה נדחתה בקשתם של המערערים לעיקול זמני של כספים שיגיעו לטענתם לנתבעת- המשיבה ממחזיקות 1-3 (צדדי ג') לאחר שתוגש תביעה נגדם עקב מותו של בעלה המנוח של המשיבה. 2. כב' הרשם קבע בהחלטתו, בין היתר, כי: "3.הלכה פסוקה היא, כי אין בית המשפט יכול להורות על עיקול זכויות שטרם באו לעולם או על צפיות כי תיוולד זכות או תקוות שתיווצר כזאת. צד שלישי, שהינו נתבע בתביעה שהוגשה נגדו, אינו נחשב למחזיק בנכס בר עיקול כל עוד התביעה לא הסתיימה. זאת, מאחר שאין כל בטחון שהתביעה תתקבל ולכן אין לאמור שהצד השלישי מחזיק בידו בשלב זה נכס של המשיב לבקשת העיקול (ע"א 4357/07 פלאפון תקשורת בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)) . 4.במקרה דנן, אין מחלוקת כי טרם הוגשה תביעה נגד המחזיקות 1-3 וטרם נקבעה זכותה של המשיבה לקבל כספים מהן. גם אם הייתה מוגשת תביעה נגד המחזיקות 1-3, איש אינו יודע מה ילד יום, ואם הן יחויבו בסופו של דבר לשלם סכום כסף כלשהו למשיבה. לפיכך, בקשה זו נדחית". 3. בנוסף להודעת הערעור הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצוע החלטת כב' הרשם מיום 9.12.10 ובהתאם להחלטתי מיום 6.1.11 נדחתה הבקשה. 4. תמצית טענות המערערים: א. כב' הרשם שגה כאשר הסתמך בהחלטתו על פסה"ד בע"א 4357/07 פלאפון תקשורת בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם) ), שכן פסה"ד מסתמך על פסה"ד בבר"ע 232/75 אטבה נ' רצבי , ל (1) 477, בו נקבע כי דמי מפתח עתידיים של דירות מגורים, שישולמו אם וכאשר הדיירים יעבירו את דירותיהם, אינו ניתן לעיקול. דא עקא, במהלך השנים ההלכה הנ"ל סוייגה וכורסמה וקיימת מגמה ברורה בפסיקה להרחיב את גדר הזכויות העתידיות שהן בנות עיקול, וכב' הרשם התעלם ממגמה זו. ב. ב"כ המערערים מציין את פסה"ד שניתנו ברע"א 134/88 לוי נ' כקשור, מב (4) 198; ה"פ (מחוזי ת"א) 887/96 העמותה לקידום ספורט הכדורגל בתל אביב נ' פליישר, תק-מח 2002 (1) 66221 ; ע"א 3553/00 יששכר אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, תק - מח 2003 (1), 609 ; בש"א (שלום חי') סלמאן נ' אליעזר, עו"ד, תק -של, 2004 ; לטענתו, יישום הפסיקה דלעיל מוביל למסקנה שתביעת המשיבה כנגד המחזיקות 1-3 הינה בת עיקול. ג. בקשת העיקול מתייחסת לזכות שעילתה כבר באה לעולם, להבדיל מהזכות הערטילאית לדמי מפתח בעסקה שטרם נולדה, בעניין פס"ד אטבה נ' רצבי. ד. ב"כ המערערים מציין את פסה"ד שניתנו ברע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, נד (1) , 773; מ"ת 20657-09 גיגי ניסים נ' מדינת ישראל, תק-מח 2010 (4), 10778 וטוען כי מתן החלטה לפיה תביעת המשיבה כלפי מחזיקות 1-3 אינה ברת עיקול לא רק שלא תגרום להן עוול אלא נהפוך הוא. ככל שהמשיבה תבחר שלא למצות זכויותיה כלפיהן, מחזיקות 1-3 תחמוקנה מאחריותן למות המנוח. ה. כב' הרשם שגה כשהתעלם בהחלטתו משיקולי מאזן הנוחות ומסיכויי התביעה הגבוהים של המשיבה כלפי מחזיקות 1-3. ו. המשיבה לא טענה כלל בתגובתה לבקשה להטלת צו עיקול זמני כי הכספים שיגיעו לה ממחזיקות 1-3 אינם ברי עיקול וכב' הרשם העלה טענה זו מיוזמתו. לפיכך, המערערים נאלצו להידרש לסוגיה זו לראשונה רק בהליך דנן. 5. ב"כ המשיבה בעיקרי הטיעון מטעמו טען, כי דין הערעור להידחות. תמצית טענות המשיבה: א. כב' הרשם דחה את הבקשה שלא מטיעוני המשיבה, אלא מהטעם כי מדובר בזכויות שאינן ניתנות לעיקול ומסיבה זו כלל לא דן ביתר נימוקי התגובה. ערכאת הערעור מוסמכת לדחות ערעור גם מנימוקים נוספים על אלו שבהחלטת הרשם ולפיכך, דין הערעור להידחות גם מן הטעמים שפורטו בתגובת המשיבה לבקשה למתן צו עיקול זמני. ב. בדין קבע הרשם כי לא ניתן להורות על עיקול של זכויות שטרם באו לעולם או על צפיות כי תיוולד זכות או תקוות שתיווצר זכות כזו. ג. תביעת הנזיקין כנגד המחזיקים 1-3 בגין מותו של המנוח טרם הוגשה והיא תוגש לאחר שתתברר אחריות מחזיקים 1-2 עם סיום חקירת המשטרה בגין מותו של המנוח. משכך, מדובר בזכות שטרם באה לעולם והמחזיקים 1-3 אינם נחשבים למחזיקים בנכס בר עיקול. בשלב זה, טרם הסתיימה חקירת המשטרה וטרם התבררה אחריות המחזיקים, לא ניתן לדעת אם יש מקום להגשת תביעה בגין מותו של המנוח. אף אם תוגש תביעה כנגד מחזיקים 1-3, אין כל ביטחון כי תביעה כזו תתקבל. יתרה מכך, לא מן הנמנע כי תביעת המשיבה כנגד מחזיקים 1-2, תיבלע בתגמולי המל"ל להם זכאית האלמנה ואשר ינוכו מכל סכום שייפסק לה בתביעה שתוגש כנגד מעבידו של המנוח. ד. בהעדר סיכויי תביעה אין מקום להטיל עיקול זמני ולמשיבה טענות הגנה רבות כנגד תביעת המערערים שפורטו בכתב ההגנה. 6. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי כי החלטת כב' הרשם בדין יסודה ודין הערעור להידחות. (א) ההוראה לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. התקנה קובעת כלהלן: "בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של הנושים שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". בתקנה 360 לתקסד"א נקבע כי ""מחזיק" - אדם, זולת המשיב בבקשה לסעד זמני, אשר ברשותו מצויים נכסים שלגביהם נתבקש או ניתן סעד זמני". ובסעיף 1 לתקסד"א מוגדר המונח "נכסים" באופן הבא:, "נכסים - לרבות כל חוב, בין אם הגיע מועד פירעונו ובין אם לאו, וכל זכות בין אם הגיע מועד מימושה ובין אם לאו". (ב) מעיון בפסיקה אליה היפנו המערערים בבקשתם, לא עולה כי מסקנתו של כב' הרשם שגויה. הפסיקה שהובאה אינה מתייחסת למקרים הדומים במהותם למקרה המונח בפני. בפסה"ד שניתן ביום 25.5.08 ברע"א 10826/05 "אדר גלוב" בע"מ ואח' נ' בנק הדואר ואח' קבע כב' הש' א' רובינשטיין (בסעיף ג' (9) לפסה"ד), כי בבסיס העיקול הזמני עפ"י התקסד"א והעיקול עפ"י חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ה - 1965, עומדות שתי תכליות שונות והדבר מוביל למסקנה, "כי צו העיקול על פי תקנות סדר הדין האזרחי "לוכד" אך את הנכסים ביום הוצאתו. תוצאה זו אף עולה בקנה אחד עם לשונה של תקנה 360 בעבר, מכבר אשר עניינה ב"נכסים של הנתבע שבידי אדם אחר (להלן - מחזיק), לרבות כל חוב וזכות, בין שהגיע זמן פרעונם ובין אם לאו", ותקנה 374 דהיום המדברת ב"נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק" לשון זו מתייחסת למצב דברים קיים, ואין היא מתייחסת לחוב או זכות הנולדים לאחר המועד הרלבנטי". כב' הש' לוין פסק ברע"א 2158/92 קליאוט נ' בנק הפועלים, פ"ד מו (3) 804, 807 כי כאשר מוטל עיקול זמני על נכסים שבידי הנתבע, מוחזק הנתבע, כביכול, כבעל הזכות בהם. לעומת זאת, כאשר מוטל עיקול זמני על נכסים המצויים בידי אדם אחר (המחזיק), יש, בדר"כ, צורך בהכרעה שיפטית. (ג) מהטענות שנפרשו בפני עולה כי דבריו של כב' הרשם כי "במקרה דנן, אין מחלוקת כי טרם הוגשה תביעה נגד מחזיקות 1-3 וטרם נקבעה זכותה של המשיבה לקבלת כספים מהן" נכונים. מעיון בבקשה ובתגובה עולה כי לא עומדת עדיין תביעה נגד המחזיקות 1-3 והמשיבה מציינת כי הגשת התביעה על ידה נגד מחזיקים 1-3 תלויה בתוצאות חקירת המשטרה, שטרם הסתיימה. בנסיבות אלה, אין ספק כי זכותה של המשיבה לקבל כספים ממחזיקים 1-3 טרם נקבעה, ובמיוחד נכונים הדברים בהתחשב בכך שהמשיבים לא מבססים בתגובתם עילה כלשהיא שעל פיה מגיע למשיבה הסכום שהתבקש מהמחזיקים, אפילו שתשלומו בעתיד. (ד) למעלה מן הצורך אציין כי גם מבחינת סיכויי התביעה יש ממש בטענת ב"כ המשיבה כמפורט בסעיפים 11-15 לעיקרי הטיעון מטעמה ולטעמי, אכן נושא הזכאות לסכום הנתבע בתביעה בת.א. 7535-06-10 אינו ברור דיו. (ה) מהאמור לעיל עולה המסקנה כי, בדין קבע הרשם כי דין הבקשה להידחות ואין מקום להתערב בהחלטתו. 7. לסיכום: א. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. ב. המערערים ישאו בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. עיקול זמניעיקול