קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפטור מאגרת בית משפט: מונחת בפניי בקשה לפטור מאגרה על פי הקבוע בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"). העובדות הצריכות לעניין כנגד המשיבה הוגשה, ביום 18.10.2010, תביעה לפיצויים בטענה, למעצר שווא של המבקשים, למשך שנתיים וחצי ועד לתום ההליכים המשפטיים, בת"פ(-י-ם) 7075/06 (להלן: "התיק הפלילי"). על פי הנטען, מעצר המבקשים, עד לתום ההליכים בתיק הפלילי, נגרם בשל רשלנות נציגי המשיבה, שוטרים חוקרים וגורמי התביעה, במסגרת חקירת רצח של אדם והגשת כתב אישום כנגדם (וכנגד אחרים), המייחס להם מעורבות ברצח. בעקבות החקירה והגשת כתב האישום, נעצרו המבקשים עד לתום ההליכים, אף שלא היה בחומר הראיות, כדי להצדיק את מעצרם, כאמור. לאחר קיום של למעלה מ-50 ישיבות, חזרה בה המשיבה מהאישום והמבקשים שוחררו. ביום 16.3.2011 הוגשה בקשת המשיבה להורות למבקשים לשלם את שיעור האגרה הנכון, על פי תקנות האגרות, בטענה, כי התביעה איננה לפיצויים בגין נזקי גוף, כפי שנטען. בהחלטתי מיום 30.5.2011, קיבלתי את הבקשה והוריתי על תשלום האגרה, בשיעור של 2.5% מסכום התביעה. בנסיבות אלה, הוגשה הבקשה דנא, לפטור מאגרה. לטענת המבקשים, מיום שחרורם ממעצרם נעשו ניסיונות מצידם למציאת מקום עבודה, אך ללא הועיל ובשל כך מצבם הכלכלי דחוק ביותר. באשר למבקש 1, נטען, כי הוא דייר רחוב ומחודש ינואר 2011 עצור בגין עבירות של הסעות שוהים בלתי חוקיים ואין לו הכנסות, פרט לגמלת הבטחת הכנסה, שאף אותה הפסיק לקבל בשל מעצרו. באשר למבקש 2 נטען, כי אין לו כלל הכנסות, זה נעזר על ידי חברים, חייב במזונות ובחובות פסוקים המבוצעים כנגדו, בלשכת ההוצאה לפועל, שבמסגרתם הוטל עיקול על חשבונו בבנק הדואר. באשר למבקש 3 נטען, כי מצבו הרפואי קשה, בשל היותו נכה בשיעור של 100% וכל שזכאי, הוא לקבל קצבה מהמל"ל, אשר אף אותה אינו מקבל נוכח חוב למזונות, במסגרת הליכי גירושין. בתגובתה, טוענת המשיבה, כי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת העדר יכולתם הכלכלית. בעניינו של המבקש 1, לא הובא כל פירוט בעניין רכושו, לא צורף אישור מהמל"ל התומך בטענתו. בעניינו של המבקש 2 נטען, כי אף זה לא התייחס לעניין רכושו ובאשר למשיב 3 לא הומצא כל אישור על העדר חשבון בנק פעיל. עוד נטען, כי המבקשים לא מסרו הסבר המניח את הדעת, לעניין מקורות מימון הייצוג המשפטי, בתובענה, חרף חובתם לעשות כן, על פי ההלכה הפסוקה. באשר לעילת התביעה, נטען, נוכח פסיקה חדשה, שקבעה את הכללים להטלת אחריות בנסיבות דומות לאלה שבענייננו, כי סיכויי התובענה נמוכים ביותר ובאשר לסכום התביעה, הוטעם, כי זה מופרז ומוגזם ומבלי שהובאו ראיות כלשהן ולו לכאורה, לביסוסו. המשיבה הדגישה, כי הפיצוי הנדרש בגין הפסד השתכרות, במשך תקופת המעצר איננו עולה בקנה אחד עם הסכומים שנפסקים במקרים דומים וכי סכום התביעה המגיע, לטענתה, למעלה מ-12 מיליון ש"ח מופרז וחסר כל יסוד. בנסיבות אלו, טענה כי יש לדחות את הבקשה. דיון והכרעה  כללי אכן, ביסוד תקנות האגרות מונח איזון בין שתי תכליות נוגדות (בג"צ 6490/04 צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל, פד נט 3, 742 (2005)). מחד, התקנות קובעות מנגנון של השתתפות הפרט, המבקש לנהל הליך משפטי בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט, תוך מתן אפשרות לשירות כלל הנדרשים בפועל או בכוח לבתי המשפט. (בשג"צ 5353/03 אהוד קריב נ' שירות התעסוקה, טרם פורסם, , ע"א 9348/00 נחום קרליץ נ' ראש עיריית באר שבע, טרם פורסם, ). מנגד, מנגנון זה איננו עקרון פיסקאלי בלבד, אלא הוא בא לבסס גם את רצינות ההליך ויסודו, מתוך הנחה כי מי שנדרש לשלם אגרה עבור הליך זה או אחר, ישקול היטב את הצורך בהליך ואת האמור בו לגופו. זאת ועוד, מושכלות יסוד של מערכת המשפט הינם, כי הליכים משפטיים עולים כסף. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות הן על בעל הדין שפתח בהליך והן על מערכת בתי המשפט, קרי: הקופה הציבורית והצד שכנגד. אגרת המשפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם למדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כשהשתתפות שלו בחלק מן העלות של ההליך המשפט וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פד נט (4) 722,721 (2005), בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן, 7.10.2008). מלבד השתתפות בהוצאות ההליך לתשלום האגרה, ישנם תכליות רבות נוספות, בכלל זה התכליות שעניינן מניעת הליכי סרק, שמירת זכויותיו של בעל הדין שכנגד, קיום מנהל שיפוטי ראוי ועוד (בשג"צ 3320/11 ד"ר צבי אורי מעוז נ' הנהלת בתי המשפט, 11.5.2011). ברי, כי את התכליות החשובות העומדות בבסיס האגרה יש לאזן באופן מידתי אל מול זכותו של הפרט לגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד בסיסית בשיטת המשפט הישראלית (ע"א 7333/95 ארפל אלומניום נ' קליל תעשיות, פד נא 3, 629,577 (1997), רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן, 21.9.2010). אם כן, בקשה לפטור מאגרה על פי הקבוע בתקנה 14 לתקנות האגרות מגלמת איזון בין האינטרסים הנוגדים בסוגיה זו. אכן נכון, "...נקודת האיזון הראויה מחייבת קיומו של מנגנון שבכוחו להבטיח כי מחד, שעריו של בית המשפט לא ינעלו בפניו של בעל דין שאין בידו לשאת בתשלום האגרה. ומאידך, מקום בו אין בחיוב האמור כדי להוות חסם בדרכו של בעל דין לעבר בית המשפט - יינתן משקל לתכליות שביסוד תשלום האגרה". (עניין מונדז לעיל, פסקה 9 לפסק הדין). לפיכך, פטור מתשלום האגרה יינתן מקום בו שוכנע בית המשפט כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה וסיכוייו של ההליך אותו יזם המבקש, להתקבל. התנאים לפטור - מצב כלכלי קשה וסיכויים טובים להצלחת ההליך - מצטברים ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור (בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, 17.1.2007). בעניין זה ראוי להדגיש, כי משמעות הנטל המוטל על המבקש להוכחת קיומן של התנאים הקבועים בתקנות האגרות למתן הפטור, הינו כי על המבקש "...לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי בהתאם לדרישת התקנות". (שם). ודוק, על המבקש פטור מאגרה לתמוך את בקשתו בתיעוד בדבר חוסר יכולתו הכלכלית לשלם את האגרה ואין די באמירות בעלמא. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי, והתקנות מחייבות אותו ליתן פרטים מלאים ומפורטים על רכושו ועל הכנסתו בששת החדשים האחרונים שקדמו לבקשה (תקנה 14(א) לתקנות האגרות). יתר על כן, יכולתו הכלכלית של מבקש הפטור אינה נבחנת רק על פי הנכסים הנזילים אשר ברשותו, אלא גם על פי יכולתו לגייס כספים, בין היתר באמצעות "קרוביו". ההלכה היא כי על המבקש פטור מתשלום אגרה לנסות ולהיעזר לשם עמידה בתשלומים הכרוכים בהגשת התביעה על ידו, במעגל הקרוב אליו, היינו, בני משפחה וידידים ובמקרה של חברה בבעלי מניותיה ומנהליה (רע"א 10657/05 פריטלי בע"מ נ' מדינת ישראל, 05.02.2006 ; בג"ץ 6703/06 ראובן לביאב נ' רשות שדות התעופה, 05.09.2006). רק אם ניסיונות אלה כשלו, יש הצדקה לבקש פטור, שמשמעותו הטלת ההוצאות המשפטיות על הצד שכנגד ועל החברה כולה (ת"א 47860-03-10 המועצה הלאומית למניעת תאונת דרכים נ' מדינת ישראל, 02.05.2010). נוסף על יסוד העדר יכולת כלכלית, על ההליך לגלות עילה. תכליתה של דרישה זו, מלמדת כי התקנות ביקשו למנוע, ככל שניתן, מצב בו אי תשלום האגרה, בשל חוסר יכולת כלכלית, יהווה צינור דרכו יוזרמו לבית המשפט הליכי סרק שאין בהם ממש, תוך בזבוז משאבי הציבור והטרדת צדדים אחרים שלא לצורך. מכאן, הפרשנות הראויה של המונח "מגלה עילה" שבתקנה 14 (ג) לתקנות האגרות, עניינה, שעל בית המשפט לבחון אם אין מדובר בהליך שאין לו תכלית, בהיותו נעדר יסוד עובדתי ומשפטי (רע"א 321/07 רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי-גיא, 21.8.2007, בש"א 162/88 עדה ברגר נ' דוד אלדור, טרם פורסם, , בש"א 332/89 אשר גרוגר נ' נחמיה גוטמן, טרם פורסם, ), הגם שאין להפוך בחינה זו לדיון בתיק עצמו תוך הכרעה מדויקת ומדוקדקת באשר לסיכויי המבקש לזכות בתביעה. אכן נכון, מדובר בנטל שהינו קל מהנטל המוטל על המבקש פטור מערבון (עניין וורנר לעיל). אם כן, יש לבחון את עילת התביעה על פני כתב התביעה, בלבד ומקום בו נמצא, כי אין מדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש, ניתן יהיה לקבוע כי ההליך מגלה עילה. נדמה כי פירוש מצמצם של התיבה "מגלה עילה" מחייב כי די בכך שיש בהליך ממשות בסיסית, לצד חוסר היכולת הכלכלית, כדי ליתן פטור מאגרה. יחד עם זאת, יש לזכור, כי בשורה של החלטות נקבע, כי מקום בו נמצא כי סיכויי ההליך "קלושים", לא יינתן פטור מאגרה (רע"א 6023/99 דרור רות נ' אביבה רישפון, טרם פורסם, ). כך גם במקום בו ההליך מנוסח בלשון בלתי בהירה וברורה, כך שלא ניתן להבין את הסעדים המבוקשים (בשג"צ 4388/94 שאול בר נוי נ' משטרת ישראל, טרם פורסם, ) וכך גם במקרים אחרים (לסקירת המקרים השונים, שבעניינם נקבע כי אלה אינם מגלים עילה, ראה ע"א 8974/04, לעיל).  מן הכלל אל הפרט  יאמר מייד ובכל הכבוד הראוי, כי לאחר שבחנתי את הבקשה, עיינתי בתצהירים, שצורפו בתמיכה, בכתב התביעה, לעניין עילת התביעה והסעדים שהתבקשו, כמו גם בנספחים שצורפו לביסוסה, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להיעתר לבקשה ודינה להידחות. בעניין העדר יכולתם הכלכלית, על המבקשים, כאמור, הנטל להוכיח שאין ביכולתם לשלם את האגרה. בחינת תצהירי המבקשים מעלה כי אלו לא הניחו תשתית מספקת לביסוס טענתם. המבקשים לא פירטו בתצהירם את מקורות הכנסתם בששת החודשים שקדמו לבקשה (תקנה 14 (א)) ולא פרשו תמונה מלאה על מצבם הכלכלי, לרבות לעניין נסיונם להעזר בקרוביהם. בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים, איננה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה ודינה להידחות מטעם זה בלבד (ע"א 229/89 מצא נ' מצא, 29.5.1989). המבקשים הסתפקו בטענות כלליות, ללא אסמכתאות מלאות ואין באישורים החלקיים שצורפו כדי לעמוד בדרישות שנקבעו (ראה, רע"א 8054/08 נח מרדכי נ' כונס הנכסים הרשמי, 08.01.2009; בש"א 12898/06 אלבז ליזט נ' רחל דניאלי, 12.12.2006) ובעניין זה מקובלים עלי טענות המשיבה בתגובתה (ס' 11-19). כך בעניין יסוד היכולת הכלכלית וכך גם לעניין יסוד העילה. אכן נכון, כפי שנטען בתגובת המשיבה, עיון בכתב התביעה והנספחים שצורפו, מלמד כי, לכאורה, סיכוייהם של המבקשים לזכות בתביעה, אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר, נוכח ההלכה הנוהגת, שנקבעה לאחרונה,במקרה דומה לענייננו ( ע"א 3580/06 עזבון המנוח חגי יוסף ז"ל נ' מדינת ישראל, 21.3.11). זאת ועוד, מקום בו הוגשה תביעה בסכומים גבוהים, יש לנקוט זהירות יתר במתן פטור מאגרה ובמסגרת בחינת סיכויי ההליך, יש לבחון את אלה, נוכח סכום התביעה הנטען (ר"א 430/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה, 26.8.2007), שהרי תכלית נוספת העומדת ביסוד העניין, היא מניעת הגשתם של תביעות בסכומים מופרזים (רע"א 10498/06 מגדלי שי חברה לבנין בע"מ - בפירוק נ' עיריית ת"א-יפו, 30.1.2007). תשלום האגרה, במתכונתו הקיימת בישראל, מהווה כמסננת להליכי סרק (ע"א 8743/04 בר-נר נ' רוט, 20.12.2004) ולהגשתן של  תביעות בסכום מופרז מבלי שיש ביסוס לכך (ראה רע"א 2623/02 סיס בע"מ נ' בזק בע"מ, 26.12.2002; ע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ, 06.09.2004). בענייננו, הפיצוי המבוקש, כפי שנטען בכתב התביעה, הינו מופרז ומוגזם על פניו ולא הובאה כל ראיה שיש בה ולו לכאורה, לבסס את שיעורו (ת"א 12070-08-09 אליעזר ללום נ' צבי הדר, 3.5.2011). תביעת המבקשים הינה לפיצויים בסך של מיליוני שקלים (ללא פירוט וחישוב ראוי) ולא שוכנעתי, כי יש בידם להוכיח את גובה הפיצוי הנטען ומכאן, נחה דעתי כי עסקינן בהליך סרק, בשל הגשת תביעה מוגזמת, המהווה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, שאין להתירו וגם בעניין זה מקובלים עליי טענות המשיבה,שם (ס' 23-31). כללם של דברים, המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית מספקת, לעניין העדר יכולתם לגייס את סכום האגרה, כמו גם לעניין סיכויי תביעתם ומשכך, יש לדחות את הבקשה. סוף דבר הבקשה נדחית. המבקשים יפקידו את סכום האגרה בתוך 14 יום וככל שלא יעשו כן יימחק ההליך ללא כל הודעה נוספת. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות. פטור מאגרהאגרת בית משפטאגרה