קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפטור מחוות דעת רפואית: רקע בפני בקשת התובע לפטור מצירוף חוות דעת רפואית מטעמו, ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. התובע הגיש תביעתו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות עקיצת יתוש הנילוס המערבי, ביום 03.08.08 או בסמוך לכך, בחצר ביתו שבתחום שיפוט הנתבעת 1. לטענת התובע, נגרמו לו פגיעה מוחית ומחלות בכל חלקי גופו, ובעיקר דלקת ריאות, דימום ואי ספיקת לב. לטענתו בגין פגיעות אלה, קבעה וועדת המל"ל כי נותרה לתובע נכות כללית צמיתה בשיעור של 75%. 3. הנתבעת 1 מתנגדת לבקשה, בטענה כי על פי המסמכים שצירף התובע, הוא סובל ממחלות רקע וממחלות כרוניות רבות והיה זכאי לגמלת נכות כבר משנת 2005, שלוש שנים לפני העקיצה הנטענת. לטענתה, בנסיבות אלה, אין מקום לפטור את התובע מהגשת חוות דעת רפואית, שכן זו היא המקימה את עילת התביעה. הנתבעת 1 מפנה לבש"א (ת"א) 15446/08 התעשיה הצבאית לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח אורי אהרון מונסונגו (ניתן ביום 22.10.08, ). המצב המשפטי: 4. תקנה 127 לתקנות קובעת: "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו". תקנה 130 לתקנות קובעת: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן - מומחה מטעם בית המשפט)". 5. אכן, נקבע בבש"א שהזכירה הנתבעת 1, כי: "הנחת המוצא היא כי חוות הדעת הרפואית, במקרים בהם היא נדרשת, היא זו המקימה את עילת התביעה, להבדיל מהגשת חוות דעת של מומחים בתחומים אחרים. חוות הדעת הרפואית המוגשת יחד עם הגשת התובענה משמשת כמעין "מסננת" ראשונית ותפקידה, בין היתר, למנוע הגשת תביעות סרק בלתי מבוססות. משכך, אי הגשת חוות דעת רפואית, בניגוד להוראת תקנה 127 לתקנות, עלולה לעורר ספק באשר לרצינותה של התובענה או באשר לקיומה של עילת תביעה". 6. עם זאת, הפסיקה קבעה כי שילובן של תקנה 127 ותקנה 130 מאפשר לביהמ"ש, בהתקיים טעמים מיוחדים, לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת מטעמו ולמנות מומחה מיוזמתו - וזאת אף ללא הגשת חוות דעת על ידי הצד המעוניין במינוי המומחה (ראה רע"א 10251/02 כץ חמים וטעים נ' דואני ). 7. כב' השופט עמית בבית המשפט המחוזי בחיפה אף קבע כי יש לנקוט במדיניות מקלה ביישום הסיפא של תקנה 127 (המאפשרת לבית המשפט לפטור מהגשת חוות דעת), וכי נדרש "טעם חזק לסרב לבקשה מעין זו". וכך קבע, בבר"ע (חי') 1775/07 חיים ענבל נ' דאנס ואח' (בסעיף 11 לפסק הדין שניתן ביום 06.07.07, ): "על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט אין צורך להרחיב את הדיבור... כאשר המינוי נעשה שלא בהסכמת הצדדים, תחול תקנה 130(ב) שאינה שוללת את זכותם של הצדדים להביא לעדות את המומחה מטעמם, אך מצמצמת ומגבילה את היקף חקירת המומחה... מתן פטור לבעל דין מלהגיש חוות דעת מומחה מטעמו, בשילוב עם הפעלת הסמכות למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אינה שוללת את זכותו של בעל הדין שכנגד, ככל שהוא מעוניין בכך, מלהגיש חוות דעת מומחה מטעמו. לכן, אין במינוי מומחה מטעם בית משפט, תוך מתן פטור לבעל דין מלהגיש חוות דעת מטעמו, כדי לפגוע בזכותו של בעל הדין שכנגד להגיש את ראיותיו. דווקא בעל הדין, שביקש פטור מהגשת חוות דעת, מוותר בכך על ראיה שיכול היה להגיש ומותיר את "הזירה" למומחה בית המשפט ומומחה הצד שכנגד. נזכיר כי במצב הדברים הרגיל, אין מניעה מלהציג למומחה בית המשפט את חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים... מכאן, שכאשר בעל דין מבקש לפטור אותו מלהגיש חוות דעת של מומחה מטעמו, הוא מוותר על יתרון דיוני וראייתי. צריך טעם חזק לסרב לבקשה מעין זו, בקשה שעשויה להצמיח יתרון ראייתי דווקא לצד שכנגד. באספקלריה זו, דומני שראוי לנקוט מדיניות מקלה ביישומה של תקנה 127 סיפא". [הדגשה שלי, ה.א.]   8. למסקנה דומה הגיע גם כב' הרשם ברנר בבית המשפט המחוזי תל-אביב יפו, בת"א 2169-05 אליהו זוהר ואח' נ' ד"ר ברר מיכאל ואח' (ניתן ביום 22.02.10, צורף כנספח כ"ב לתגובה): "בהחלטתו מיום 21.11.2007 קבע כב' השופט אורנשטיין כי נסיבות מקרה זה נכללות במסגרת החריגים בהם יש מקום לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו לביסוס טענותיו, כפי שעולה מתקנות 127 ו- 130 לתקנות סד"א. מצטרף אני לדעתו, שעה שחיסרון הכיס של המבקשים בולט על פניו, הגם שלא צורף על כך תצהיר עדכני. לענין זה יש ליתן משקל לריבוי המומים מהם סובל המבקש 1 וכן לעובדה שאם תידחה הבקשה, לא יוכלו התובעים להוכיח את שיעורו של הנזק שנגרם להם, היה וייקבע כי הנתבעים אכן התרשלו כלפיהם". ראה גם החלטת כב' הש' סטולר בת"א 37986/05 חמזה מוחמד חסן נ' בארות יצחק ואח' (סעיף 7 להחלטה מיום 25.10.06, צורף כנספח כ"ג לתגובה). 9. במסגרת "הטעמים המיוחדים" אותם יש לשקול נכללים, בין היתר, סיכויי התביעה וכן ראשית ראיה לנכות רפואית או עניין אחר שברפואה הטעון הוכחה. ראה: רע"א 8015/96 צור שמיר נ' בוריסי; בר"ע (ב"ש) 511/06 אמויאל נ' פלונית; ת.א.(נצ') 1122/04 מזרחי נ' בי"ח העמק; ת.א. 7116/05 מסאלמה נ' בי"ח מקאסד. 10. כב' השופט הנדל, בשבתו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הציב מבחן משולש, שעל תובע לעמוד בו על מנת שבית המשפט יוכל לפטור אותו מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה: "נדמה שעל מנת שצד העותר לבית משפט יזכה לפטור מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה, עליו לעמוד במבחן משולש. המבחן הראשון, הוא נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו. המבחן השני הוא שהתביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה. המבחן השלישי הוא, ראשית ראייה או ראייה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית. מתפקידו של בית המשפט לבדוק מבחנים אלה ולהגיע להכרעה על בסיס שיקלול תוצאות הבדיקה על פי הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה תוך מתן משקל ראוי לכלל שעומד ביסוד תקנה 127 לתקנות סד"א. בראייה האמורה, עולה כי בית משפט קמא צדק במסקנתו. באשר למבחן הראשון - נקבע שמשפחת המשיבה, שהינה קטינה, תתקשה לממן שכרו של מומחה בשלב זה (והשווה לרע"א 8015/96 צור שמיר חב' לביטוח בע"מ נ' י. בריסי). בית המשפט התייחס לכך שמהחומר עולה שאם המשיבה שרוייה במצב כלכלי קשה עד כדי כך שבביתה הגז מנותק במשך תקופה לא קצרה. באשר למבחן השני - המבקש הורשע בהליך פלילי בביצוע עבירה של מעשה מגונה במשיבה. באשר למבחן השלישי - בית משפט קמא התייחס למסמך שמהווה סיכומי פגישות בין המשיבה לבין עובדת סוציאלית. מסמך זה מלמד לכאורה על קשיי תפקוד של המשיבה ועל נזקים שונים שנגרמו לה. יוצא, שישנו הסבר משכנע מדוע המשיבה אינה יכולה להגיש חוות דעת מטעמה. לכאורה, התביעה בעלת סיכויים ממשיים וזאת, בין היתר, לנוכח סעיף 42א לפקודת הראיות בדבר אימוץ ממצא פלילי בהליך אזרחי. בנוסף ישנה ראייה לכאורה שתומכת במסקנה שנגרם נזק נפשי למשיבה. ודוק, עסקינן בראייה שבכוחה לבסס את החלטת בית משפט קמא למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה שיחווה את דעתו המקצועית. זוהי דוגמא של שילוב נכון בין הכלי הדיוני שבסיפא לתקנה 127 לבין הכלי הדיוני שבתקנה 130. ניתן לסכם ולומר שעוצמת הצידוק לקבלת עמדת המשיבה במקרה דנא, הינה רבה. אין בהחלטה זו כדי לתחום גבולות ולקבוע מה מידת העוצמה המינימלית הנדרשת כדי להביא לתוצאה של מתן פטור לצד להוכיח עניין שברפואה באמצעות תעודה או חוות דעת רפואית". [הדגשה שלי, ה.א.] בר"ע (מחוזי ב"ש) 511/06 אמויאל נ' פלונית ומן הכלל אל הפרט: 11. לעניין המבחן הראשון, לא הוכח , וגם לא נטען, כי מתקיימות נסיבות אישיות מיוחדות של חסרון כיס. התובע, בן 69, אב לשלושה ילדים בוגרים. אמנם, הוא נכה בשיעור 75% ומקבל קצבת נכות החל מיום 01.04.05, והחל מיום 01.11.08 מקבל קצבת זקנה בלבד, ואולם, כלל לא נטענה טענה בדבר העדר יכולת כלכלית לממן שכר טרחת מומחה רפואי כנדרש, וממילא לא צורף לבקשה כל מסמך שיעיד על קושי כלכלי המצדיק פטור מהגשת חוות דעת כאמור. התובע טוען כי נסיבות מיוחדות, המסבירות מדוע לא יהא זה צודק לחייבו בהגשת חוות דעת בכוחות עצמו, יש לראות ב"מהות המחלה הנגרמת ע"י נגיף "וירוס" ובכך משמעות הדבר הינה "מכת מדינה" כאשר לא מעט תושבים שחלו ממחלה זאת (ובעיקר קשישים) שהמחלה עלולה להסתבך ולהתבטא בדלקת מוח ואף להסתיים במוות" (סעיף 7 לבקשה). אין לקבל טענה זו שיש בה משום נסיון לשוות לתביעה אופי "ייצוגי", ללא כל בסיס. משלא מתקיים אפילו המבחן הראשון - דין הבקשה להדחות. הדסה אסיף 12. למעלה מן הצורך, אציין כי במקרה שבפני, בשונה מבעניין שנדון בפני כב' השופט הנדל, אין לומר, וודאי שלא בשלב הזה, כי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים יותר מסיכוייה להדחות. 13. אשר למבחן השלישי- אמנם,מהמסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי התובע נראה כי הוא אושפז בגין קדחת הנילוס ו/אוWest nile fever encephalitis (ראה נספח ב' לכתב התביעה - עמ' 3 למכתב שחרור גריאטריה מיום 15.09.08; מכתב ייעוץ ד"ר בן שטמר צבי מיום 16.09.08), אך לא ניתן להתעלם גם מטענות הנהתבעת לפיהן מצבו הרפואי של התובע כיום, כלל אינו נובע ממחלה זו ויש לייחס אותו למצב רפואי קודם, שבגינו גם הוכר התובע כבעל 75% נכות, שלוש שנים לפני שחלה בקדחת הנילוס המערבי . לפיכך גם מבחן זה אינו מתקיים ולא מצאתי כי יש מקום, בנסיבות המקרה שבפני, לפטור את התובע מהגשת חוות דעת מטעמו. 14. התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה שהגיש התובע לפטור מהגשת חוות דעת רפואית. רפואהפטור מהגשת חוות דעתחוות דעת