העולה עליה מבססות המבקשות את בקשתן לפירוק החברה הינה זו הנקובה בסעיף 258(1) לפקודת החברות, (נוסח חדש) התשמ"ג-1983 הקובע: "נושה שמגיע לו מן החברה, ע"פ המחאה או באופן אחר, סכום העולה על 5 שקלים שהיגע מתן פרעונו, מסר לחברה במשרדה הרשום דרושה חתומה בידו לשלם לו את חובו, ובמשך שלושה שבועות לאחר הדרישה לא שילמה החברה את החוב ולא נתנה ערובה ולא הגיעה לידי סידור להנחת דעתו הסביר של הנושה". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפירוק חברה בגלל חוב: 1. בפניי בקשה, למתן צו לפירוק חברת ת.ק.ש.אלפיים (1977) בע"מ (להלן: "החברה"), אשר הוגשה ע"י המבקשות, חב' שלייסנר חיתוכי להבה ופלזמה בע"מ וחברת ק. שלייסנר עבודות (1986) בע"מ (להלן: "המבקשות"). 2. ע"פ הנטען בבקשה, החברה, שהנה חברה פרטית בע"מ, חייבת למבקשות 123,848 ₪ עבור "סחורה" שהמבקשות סיפקו לה. עוד נטען בבקשה כי להבטחת תשלום חובה זה של החברה למבקשות, היא מסרה לה שיקים משוכים על חב' התכוף בע"מ, הנמצאת היום בהסדר נושים, וקודם לכן חשבונות הבנק שלה הפכו לחשבונות מוגבלים. במאמר מוסגר אומר כי שיקים אלה שלושה במספר וסכומם הכולל הנו 123,848 ₪, לא הוצגו כלל לפירעון כפי שהדבר עולה מצילום של שיקים אלה שצורף לבקשה. העילה עליה מבססות המבקשות את בקשתן לפירוק החברה הינה זו הנקובה בסעיף 258(1) לפקודת החברות, (נוסח חדש) התשמ"ג-1983 הקובע: "נושה שמגיע לו מן החברה, ע"פ המחאה או באופן אחר, סכום העולה על 5 שקלים שהיגע מתן פרעונו, מסר לחברה במשרדה הרשום דרושה חתומה בידו לשלם לו את חובו, ובמשך שלושה שבועות לאחר הדרישה לא שילמה החברה את החוב ולא נתנה ערובה ולא הגיעה לידי סידור להנחת דעתו הסביר של הנושה". לבקשה צורפו צילומים של שלושה שיקים ע"ס כולל של 123,848 ₪ משוכים על חב' התכוף וערוכים לשמה של חברת ק. שלייסנר עבודות 1986 בע"מ. כן צורף לבקשה צילום מכרטיס חשבון המתנהל אצל המבקשות ע"ש החברה וממנו עולה כי בתאריך 18.11.10 זוכתה החברה בסכום של 123,848 ₪ שהוא הסכום של שלושת השיקים שהמבקשות קיבלו מחב' התכוף ואשר מולם נרשם בכתב יד "שיקים ח-ן מוגבל" ע"פ הכרטיס גם לאחר זיכוי החברה בסכום שלושת השיקים הנ"ל נותרה החברה חייבת למבקשות סך של 7,042 ₪. 3. החברה הגישה התנגדות לבקשת הפירוק, בה הכחישה עצם החבות לה טוענות המבקשות וכך לגבי סכום החשבון החוב הכספי הנטען. הלכה למעשה, החברה אינה מתכחשת לכך כי המבקשות או מי מהן סיפקו חומרי גלם ששמשו את החברה בביצוע עבודות בתור קבלן משנה עבור חב' התכוף שהיתה קבלן ראשי. לטענת החברה, המבקשות היו אחד מספקי חומר הגלם לחברת התכוף, עוד טענה כי ביום 17.11.10 הגיע נציג המבקשות למשרדי חב' התכוף ופנה למר גדי חזות, המשמש כסמנכ"ל הכספים של התכוף, הציג בפניו את כרטסת הנה"ח של החברה. אצל המבקשות ביחס לחשבונות שטרם נפרעו וביקש מהתכוף את כיסוי החוב, וכי חברת התכוף מסרה לו 3 שיקים ע"ס כולל של 123,848 ₪ לכיסוי חובה. החברה מדגישה כי טענת המבקשות כאילו החברה היא זו שמסרה להם את השיקים של חב' התכוף להבטחת תשלום חובה אינה נכונה וכי השיקים נמסרו למבקשת ישירות ע"י התכוף. 4. על יסוד הנטען בבקשה לפירוק והמסמכים שצורפו לה ועל סמך הנטען בכתב ההתנגדות שהחברה הגישה לבקשת הפירוק וטיעוני הצדדים בפני בית המשפט, ניתן לקבוע את העובדות הרלוונטיות הבאות: א. החברה ביצעה, בתור קבלן משנה, עבור חב' התכוף בתור קבלן ראשי, עבודות שחומר הגלם ששמש בביצוע עבודות אלה סופק ע"י המבקשות או מי מהן. ב. אספקת חומר הגלם בוצעה ע"פ הזמנת החברה ובקשר לכך התנהל כרטיס חשבון אצל המבקשות ע"ש החברה. ג. בין חב' התכוף למבקשות התקיימו יחסים עסקיים גם באופן ישיר והמבקשות היו אחד מספקי חומר הגלם של חב' התכוף. ד. המבקשות אשר ידעו כי חומר הגלם שהם מספקים לחברה, משמש אותה בביצוע עבודות עבור חב' התכוף, עבודה שבוצעה כנראה בחצריה של חב' התכוף, פנו אל חב' התכוף וביקשו כי זו תשלם את סכום החוב עבור חומרי הגלם שסופקו לחברה, ושטרם נפרע. חב' התכוף נענתה ומסרה בידי נציג המבקשות שלוש המחאות ערוכות ע"ש המבקשת ק. שלייסנר עבודות (1986) בע"מ משורטטות בחותמת "למוטב בלבד" ע"ס כולל של 123,848 ₪ שהוא כנראה סכום החוב, שהמבקשות ביקשו לשלם להם. ה. סמוך לאחר קבלת השיקים, נוכחו המבקשות לדעת כי חב' התכוף נכנסה לקשיים כספיים וחשבון הבנק עליו משוכים שלוש ההמחאות שלה (בנק דיסקונט לישראל סניף פולג-נתניה) הנו חשבון מוגבל. ו. ביום 28.12.10 שלחה המבקשת חב' ק. שלוייסנר עבודות (1986) בע"מ (להלן: "חב' ק. שלייסנר") באמצעות עו"ד עודד ונגלניק "התראות פירוק", וזו לא הסדירה תשלום החוב הנ"ל, ובעקבות כך הוגשה הבקשה הנדונה לפירוק החברה. דיון ומסקנות 5. בפנינו בקשה לפירוק החברה, מכוח עילת הפירוק הקבועה בסעיף 258(1) לפקודת החברות (פירוק) התשמ"ג-1983, זאת לאחר שנשלחה לחברה ע"י המבקשת חב' ק. שלייסנר דרישה לתשלום חוב שעפ"י הנטען היא חייבת למבקשות והתראת פירוק, והחברה לא הסדירה את סילוק חובה. לטענת המבקשת המדובר בחוב של החברה, עבור חומר גלם שסופק לה ע"י חברת ק. שלייסנר ושלא נפרע. לעומת זאת טוענת החברה, כי החוב אינו שלה אלא של חב' התכוף, והראיה לכך שנציג המבקשות פנה לחב' התכוף וקיבל ישירות ממנה המחאות ערוכות לשם חב' ק. שלייסנר לתשלום החוב האמור. הלכה פסוקה היא כי בקשה לפירוק אינה הדרך לגביית חוב השנוי במחלוקת בין הצדדים וכי הדרך הרגילה הינה הגשת תביעה משפטית רגילה. בע"א 312/07 ערבות פיתוח הנגב והשפלה (1995) בע"מ נ' יוסף מנור, שניתן ביום 2.2.07 (העתק מפסק הדין הומצא לבית המשפט ע"י ב"כ החברה, לאחר שהדיון הסתיים והתיק נדחה לכתיבת פסק דין). הביא השופט גרוניס מתוך הסכמה את דברי השופט י. זוסמן שנכתבו בע"א 55/62, שטיינבאום נ' צבע תעשייה מזרחית בע"מ, פ"ד טז עמ' 574 בעמ' 578, בזו הלשון: "הדרך הרגילה לגביית חוב היא הגשת תביעת תשלום לבית המשפט והגשת בקשת פירוק אינה חלופה לכך... כאשר חבות החברה אינה מוכחשת בתום לב, אין הנושה חייב להצטייד בפסק דין כדי להשיג צו פירוק... אבל כאשר מחלוקת כזו קיימת, אין בית המשפט נוהג לקבל על עצמו את התפקיד של בירור החבות אגב דונו בבקשת הפירוק..." על כן השאלה הדורשת הכרעה בענייננו, הינה האם החוב לו טוענות המבקשות וליתר דיוק חב' ק. שלייסנר כלפי החברה, הינו חוב שנוי במחלוקת אמיתית ובתום לב אם לאו. מהעובדות כפי שנקבעו לעיל מתבקשת המסקנה כי ההתקשרות לאספקת חומר גלם היתה בין המבקשות או מי מהם לבין החברה, וכי חומר הגלם סופק ע"פ הזמנת החברה, ובגינו ניהלו המבקשות כרטיסיית חשבון ע"ש החברה. המבקשות שכל מעייניהן היו נתונים לגביית החוב בגין חומר הגלם שסופק לחברה, פנו לחב' התכוף עבורה ביצעה החברה את העבודה, שחומר הגלם שסופק על ידי המבקשות שימש בביצוע אותה עבודה, וביקשה שזו תפרע את החוב, ואכן זו נענתה ומסרה כאמור לנציג המבקשות 3 שיקים לתשלום סכום החוב בסך 123,848 ₪ . נראה לי כי חב' התכוף מסרה את שלושת השיקים למבקשות, לא מתוך שהיא חייבת בתשלום ישירות כלפי המבקשות, אלא בהיותה קבלן ראשי שממילא יהיה עליו לשלם כסף לחברה שהיא קבלן המשנה שלה, סכום שניתן יהיה לקזזו בבוא העת מהסכומים שהתכוף תהיה חייבת לחברה עבור ביצוע אותן עבודות. שאלה נוספת, גם אם לא הועלתה במפורש ע"י מי מב"כ הצדדים, הינה האם שלוש ההמחאות, שחברת התכוף מסרה למבקשות, מהוות פירעון מוחלט לחוב החברה למבקשות עבור חומר הגלם, דומה כי התשובה לשאלה זו שלילית, זאת לאור החזקה לפיה, תשלום חוב באמצעות המחאות מהווה פירעון על תנאי, והתנאי הוא שההמחאות תכובדנה. חזקה זו לא נסתרה ע"י החברה, על כן ומשלא שולמו ההמחאות שחברת התכוף מסרה, אין לראות בהן משום פירעון של חוב החברה. בנסיבות אלה, חובה של החברה למבקשות אינו מצוי במחלוקת אמיתית בין הצדדים, וטענות החברה והתכחשותה לעצם קיומו של החוב, נטענות בחוסר תום לב. הלכה למעשה, לא קיימת מחלוקת אמיתית ובתום לב לעניין קיומו של החוב משכך ומשמתקיימת כנגד החברה עילת פירוק לאחר שנשלחה אליה דרישה להסדרת החוב, לפי סעיף 258(1) לפקודת החברות (פירוק) והחברה לא הסדירה תשלום חובה, על אף ההתראה בנקיטת הליך פירוק, קמה למבקשת עילה לדרוש את פירוק החברה בידי בית המשפט. 6. המבקשות צירפו לתיק תעודת השלמה חתומה בידי מזכיר ראשי של בית המשפט, המעידה על מילוי המבקשות אחרי הוראות תקנות החברות (פירוק) התשמ"ז-1987, בכל הקשור לפירוק, מתעודת ההשלמה עולה כי דבר הגשת הבקשה לפירוק החברה פורסם בילקוט הפרסומים מס' 6245 מתאריך 24.5.11. ובעיתון כלכליסט מתאריך 8.5.11, לפיכך ועל יסוד כל האמור לעיל מצווה בית משפט: החברה תפורק בידי בית המשפט על פי פקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג-1983. כונס הנכסים הרשמי בחיפה יהיה המפרק הזמני של החברה. נושאי משרה בחברה יתייצבו מיד עם קבלת צו הפירוק במשרדי הכונס הרשמי בחיפה, כשידרשו לעשות כן, כדי למסור כל מידע שיידרש בנוגע לעסקי החברות. פירוק חברהחוב