קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפירוק עמותה: לפני בקשה לפירוק העמותה לקידום החינוך התורני על פי שיטת ברקאי במכמש והאיזור. רקע כללי 1. העמותה נרשמה כדין במשרדי רשם העמותות (להלן: "הרשם") ביום 4.9.95 ומטרתה הרשומה "קידום החינוך התורני לילדי מכמש והסביבה על פי שיטת ברקאי". העמותה ניהלה בית ספר וגן הילדים "תלמוד תורה מכמש" (להלן "בית הספר" או "תלמוד התורה"). בשנת 1971 ביקשו בכתב מספר חברים חדשים להצטרף לעמותה, ובסמוך עזבו מייסדי העמותה את העמותה, ומונה לה ועד חדש מבין המצטרפים החדשים. באסיפה כללית בפברואר 2000 הוחלט לצרף את מר אלדד גבריאלי כחבר בעמותה והוא מונה כיו"ר. בעקבות תלונות שהוגשו על ידי ועד ההורים לרשם לגבי תפקוד העמותה, לרבות אי קבלת דוחות כספיים ומאזני בוחן, ובקשר לתפקודו של מנהל הכספים בעמותה מר גבריאלי, מונה ביום 3.7.00 רו"ח מאיר שקד לבצע בדיקת עומק לעמותה מטעם רשם העמותות. ביום 23.7.01 הגיש רו"ח שקד דוח ביקורת עומק שערך לעמותה (להלן: "הדוח"), ממנו עלו ממצאים קשים בהם הכנסות מהורים שלא נרשמו בספרי העמותה, תשלומים למורים שלא דווחו למס הכנסה וביטוח לאומי, תלושי שכר פיקטיביים לעובדים ודיווח כוזב למס הכנסה, רישום כוזב בספרי העמותה, קיומם של שני טפסי 126 לאותה שנה עם שינויים בפרטים מהותיים, רכישת רכבים מכספי העמותה לשימוש פרטי של מנהלה, מתן הלוואות לאנשים פרטיים והגשת מסמכים כוזבים לרשם העמותות. לאור ממצאים חמורים אלה נשלחו ביום 7.11.06 וביום 3.12.06 מכתבי התראה לעמותה על ידי הרשם, בהם נדרשה העמותה ליתן תגובתה לממצאים, להבהיר האם העמותה פועלת לקידום מטרותיה ובאיזה אופן ולהגיש את המסמכים שהגשתם נדרשת על פי החוק, שאם לא כן, תוגש לבית המשפט בקשה לפירוק העמותה. העמותה לא הגיבה, או אז הוגשה בקשת הפירוק דנן. העמותה החדשה ביקשה להצטרף כצד להליך, ובקשתה התקבלה. עילת הפירוק 2. הבקשה שלפני הוגשה, כאמור לעיל, על ידי הרשם מכח העילות לפירוק עמותה המצויות בסעיף 49 לחוק העמותות, ובמקרה דנן נתבקש פירוק על פי סעיף 49(1) ו-(5) כדלקמן: ס' 49(1): "פעולות העמותה מתנהלות בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה". ס' 49(5): "בית המשפט מצא שמן הצדק ומן היושר לפרק את העמותה". לטענת הרשם הפעולות והמחדלים של העמותה בגינן מתבקש הפירוק מחייבים את פירוקה, הן בהיותם נוגדים להוראות החוק והן מן הטעם שלאורם מן הצדק יהיה לפרק את העמותה. הרשם מחלק פעולות ומחדלים אלה לארבע קטגוריות, כדלקמן: א. העדר פעילות ואי קידום מטרות. ב. ריקון מוסדות העמותה מתוכן והפיכתה ל"אלתר אגו" של מנהלה. ג. אי הגשת מסמכים לרשם העמותות. ד. אי סדרים וליקויים. הרשם טוען כי במעשים ובמחדלים המפורטים בכל אחת מארבע הקטגוריות הנ"ל בנפרד, יש כשלעצמם, להצדיק את פירוק העמותה וודאי יש במשקלם המצטבר כדי להצדיק פירוק כאמור. טיעוני הרשם: 3. טענות הרשם כעולה מסיכומיו החובקים 29 עמודים, יובאו בקצרה, ובדיון שלהלן, אוסיף מטיעוניו והאסמכתאות המובאות על ידו. העדר פעילות ואי קיום מטרות 4. הטענה המרכזית של הרשם הינה כי החל משנת 2000 חדלה העמותה לחלוטין מפעילות, ואת מקומה בהפעלת מוסדות החינוך תפסה העמותה החדשה שהוקמה לצורך כך על ידי הורי התלמידים. מטרתה הרשומה של העמותה היתה "קידום החינוך התורני לילדי מכמש והסביבה על פי שיטת ברקאי" (ר' נספח א' לבקשת הפירוק). כל פעילותה של העמותה התמצתה בהפעלת תלמוד התורה במכמש. תלמוד תורה זה מופעל מזה עשר שנים על ידי עמותה אחרת. העמותה לא נקטה בצעדים משפטיים כלשהם כנגד העמותה החדשה וככל שהיתה לה עילת תביעה כלשהי כנגד העמותה החדשה הרי שעילה זאת התיישנה. ברי על כן, כי אין כל אפשרות מעשית לעמותה לחזור לפעילות למען קידום מטרותיה. ריקון מוסדות העמותה מתוכן והפיכתה "לאלתר אגו" של מנהלה 5. חוק העמותות קובע בסעיף 1 כי על מנת לייסד עמותה נדרשים שני בני אדם או יותר, ובסעיף 19 נאמר כי על כל עמותה לקיים לפחות שלושה מוסדות, אסיפה כללית, ועד מנהל, וועדת ביקורת. העמותה לא פעלה על פי הוראות אלה. אי הגשת מסמכים לרשם העמותות 6. סעיף 38 לחוק העמותות קובע את חובת העמותה להגיש מסמכים שונים כמפורט בסעיף ואת המועד להגשתן. העמותה לא הגישה דוחות ומסמכים כנדרש על פי החוק לשנים 1999 ואילך והתעלמה ממכתבי ההתראה שנשלחו אליה. (המסמכים הוגשו לרשם רק ביום 11.11.09, ראו מש/10). בדומה לדרישה להקמת מוסדות לעמותה, גם הדרישה להגשת מסמכים אינה דרישה טכנית גרידא אלא היא נועדה לאפשר פיקוח ובקרה על העמותה. אי סדרים וליקויים 7. הרשם מעלה סידרה ארוכה של אי סדרים וליקויים חמורים בהתנהלות העמותה ומנהלה המהווים עילה לפירוק העמותה בהיותם מנוגדים לחוק. בקליפת אגוז, מר גבריאלי בחקירתו במשטרה מכה על חטא וממכלול דבריו מביא הרשם שם, בין היתר, את המשפט הבא המדבר בעד עצמו: "עוויתי, חטאתי, פשעתי". על רקע דברים אלה יש לקרוא את הטענות מסוג "טעיתי" "לא ידעתי", "זה רואה החשבון ולא אני" המועלות על ידי מר גבריאלי, בין במפורש ובין במשתמע, בבואו לנסות ולהסביר את הליקויים ואי הסדרים הרבים שהתגלו. והרי אין קל מלהעלות טענות כגון אלה בכל פעם שאין הסבר מניח אתה דעת ויש לדחות "הסברים" אלה מכל וכל. עוד יצוין, כי בא כח העמותה בסיכומיו, מציין כי מר גבריאלי אכן אמר במשטרה דבר אמת, ולא ניסה לייפות את מעשיו. הכנסות מההורים שלא נרשמו בספרי העמותה ונרשמו לצרכים פרטיים 8. בסעיף 22(2) לתצהירו מודה מר גבריאלי כי בשנת 1998 סך של 77,896 ש"ח מהכנסות העמותה אכן לא נרשם בספרים וכך כתב: "אני יכול להסכים לטענה שהסך של 77,896 ש"ח כולו או רובו, לא נרשם בספרים…" (וראו גם נספח 6 לדו"ח (נייר עבודה להכנסות מהורים לשנת 1998). כן מפנה הרשם לזליגות נוספות של כספים מן העמותה. תשלום למורים ללא תלושי שכר וללא דיווח למס הכנסה וביטוח לאומי 9. העמותה שילמה שכר למורים רבים שעבדו בעמותה ללא כל דיווח למס הכנסה וביטוח לאומי. בסעיף 22(2) לתצהירו מצהיר מר גבריאלי כדלקמן: "השיקים שהוסבו למלמדים אכן הוסבו למלמדים… המלמדים דרשו תוספות שכר שלא ניתן היה לקבלן מרשת ה"מעיין" ולפיכך הייתי נוהג להשלים משכורותיהם ע"י כך שמעת לעת, למי שסוכם עימו הדבר, (למיטב זכרוני רק בשנת 1998) הייתי משלם על דרך הסבת שיקים". עוד טוען רשם העמותות, כי מר גבריאלי כמנהל אדמיניסטרטיבי וכמי שעסק בהנהלת החשבונות של העמותה, ידע כמובן כי על כך שבית הספר המשלם למורים המלמדים אמור לדווח על כך לביטוח לאומי ומס הכנסה. כל ניסיון לטעון אחרת אינו מתקבל על הדעת, ובודאי שאין לאפשר לאדם שטוען כי לא ידע מושכלות ראשונים אלה לשוב ולפעול במסגרת עמותה. תלושי שכר פיקטיביים לעובדים ללא דיווח למס הכנסה ולביטוח לאומי 10. בשנת 1998 הנפיקה העמותה תלושים פיקטיביים עבור עובד העמותה מר שמואל ממן (נספחים 13א', 13ב' ו- 13ג' לדוח - תלושי משכורת). למרות שמופיעים בתלושים הנ"ל ניכויים למס הכנסה וביטוח לאומי, לא הופיע שמו של מר ממן בטופס 126 לשנת 98 שהוגש למס הכנסה ע"י העמותה. כלומר, העמותה לא דיווחה על מר ממן ולא העבירה בגינו תשלומים למס הכנסה וביטוח לאומי. (טופס 126 לשנת 98 הוגש כמוצג מ/9). רישום כוזב בספרי העמותה בהקשר לחשבון קופה והכנסות 11. בשנת 1998 נעשה רישום כוזב בספרי העמותה וראה לעניין זה עמוד 4 סעיף 3 וכן נספחים 8 ו- 9 (דפי ספרי החשבון של העמותה). כך לדוגמא, הכנסות מהורים עבור ארוחות ודמי רישום, נרשמו כהכנסות מתרומות. בנוסף, עולה מסעיף 3 כי העמותה לא פעלה על פי סעיף א'(3) לתוספת השנייה לחוק העמותות, בו היא נדרשת לנהל חשבונות נפרדים של הכנסות בשל הקצבות והשתתפויות מאחרים, תרומות, דמי חבר, ועוד. כמו כן, לא ניהלה העמותה ספר קופה לפי סעיף א'(1) לאותה תוספת. רכישת מכולות/קרוואנים 12. על פי ספרי העמותה נרכשו מכולות בסכום של 200,000 ₪ (ראה עמ' 7 ס' 9). כל בקשותיו של הבודק, רו"ח שקד, להצגת קבלות בפניו בגין הרכישה לא נענו. העמותה בחרה להתעלם בכתבי הטענות ובתצהירים שהוגשו על ידה והמדובר בהוצאה גבוהה שאין קבלה כנגדה. קיום שני טפסי 126 לשנת 1998 והגשת מסמך כוזב לרשם העמותות 13. על מנת להסתיר מהורי התלמידים ומרשם העמותות את העובדה כי אשתו של מר גבריאלי מקבלת שכר מהעמותה, הונפקו שני טפסי 126 אחד אמיתי ואחד כוזב. כמו כן הוגש לרשם העמותות דיווח כוזב לעניין חמשת מקבלי השכר הגבוה לשנת 1998. בשנת 1998 הנפיקה העמותה שני טפסי 126: טופס אחד הוגש למס הכנסה (נספח 11) וטופס שני הוגש להורים (נספח 12) (ראה עמ' 4 לדוח שקד). בטופס שהוגש למס הכנסה (נספח 11), מצוין בשורה 8 שמה של הגב' רינה גבריאלי, אשתו של מר גבריאלי. לעומת זאת, בטופס שהוגש להורים (נספח 12) הוחלף שמה של הגב' גבריאלי ונרשם שמו של מר שרביט יצחק במקומה. יתר הפרטים המפורטים בשורה כגון מס' ת"ז, כתובת וכו' נשארו של הגב' גבריאלי. שכר לגברת גבריאלי 14. בסעיף 22(3) לתצהירו של מר גבריאלי נאמר כי אשתו קיבלה מהעמותה שכר לו הייתה זכאית. אולם למעשה פוצל שכרו של מר גבריאלי בינו לבין אשתו (יש להניח כי הדבר נעשה על מנת להקטין את מס ההכנסה המשולם) ובכך אמנם חוסך מר גבריאלי עלויות אך המדובר בעלויות לעצמו. בחקירתו במשטרה התייחס מר גבריאלי לשאלת העסקת אשתו בתלמוד התורה: "אני מודה גם שזייפתי מסמך כאילו אשתי רינה מורה בתלמוד התורה בעוד שלא הועסקה כמורה בתלמוד התורה." (במשטרה מיום 16.01.01, בעמ' 1, שורות 17-18 מוצג מ/8). כך גם בס' 15 (1) בכתב ההגנה שהוגש בבית המשפט השלום על ידי העמותה ומר גבריאלי נטען: "בשנית, על מנת לחסוך עלויות לנתבעת 1 "פוצלה" משכורתו של הנתבע 2 לו ולנתבעת." דהיינו: מר גבריאלי עצמו מודה כי חלק משכרו שולם לאשתו, וזאת בניגוד לחוק. 15. כמו כן מצביע הרשם על סדרה של פעולות בלתי תקינות שנעשו על ידי העמותה ומר גבריאלי ונזכיר אותם, בשלב זה, "בכותרות" או בקצרה בלבד. (1) רכב העמותה מדגם רנו אקספרס 34-195-06 שנרכש ממר גבריאלי. (2) רכב העמותה מדגם רנו אקספרס 14-998-28 הרשום על שם מר גבריאלי לטענת הרשם, מעדות מר גבריאלי עולה, כי כספי העמותה שימשו לרכישת רכב מצד שלישי שנרשם על שמו של מר גבריאלי. אולם, לטענתו, בסעיף 22(7) לתצהיר, המפנה לסעיף 22(6) לתצהיר, הדבר נעשה בעצת רואה החשבון על מנת למנוע ירידת ערך עתידית בגין "יד נוספת". לא ברור כיצד רישום הרכב על שם מר גבריאלי במקום על שם העמותה מונע יד נוספת, וגם בטענה זאת אין כמובן כל ממש. מובן גם שבכל מקרה מצב דברים זה בו כספי העמותה משמשים לרכישת רכב הנרשם על שם המנהל אינו תקין ונוגד את החוק, ותהא הסיבה אשר תהא. יחד עם זאת יוער, כי במועד הרלוונטי היתה קיימת פרקטיקה שניתן לעשות כן, אולם היה צורך להגיש תצהיר על כך לפקיד השומה, דבר שלא נעשה במקרה הנדון. (3) רכישת רכב פאסאט 52-821-18 מכספי העמותה. (4) מימון הוצאות הדלק לרכב הפאסאט הפרטי של משפחת גבריאלי ע"י העמותה. (5) הלוואות לאנשים פרטיים. (6) אי רישום שיקים בספרי העמותה וביצוע "התאמת בנק בכוח" בעניין זה העיד מר גבריאלי כדלקמן: "ת. אני לא רואה את זה במסמכים ולא רשום השיקים שיצאו לטובת רכישת הרכב בספרי העמותה. ש. האם רשמת בעת הוצאת השיקים האלו פעולות יומן? ת. חושב שנרשם (מעיון במסמכים) אני לא רואה את זה רשום, לא מוצא שזה נרשם." (7) הלוואות לגופים/עמותות (8) קבלות על הוצאות פיקטיביות בעמותה ומשיכת הכספים בגינן (9) פרוטוקולים כוזבים וזיופי חתימות (10) טענת העמותה בדבר מניעות וחוסר תום לב (11) טענת העמותה כי לא חלף המועד הקבוע בסעיף 50(ב) לחוק העמותות לאור האמור לעיל הוכח, לטענת הרשם, כי במקרה הנ"ל העמותה פעלה בניגוד לחוק, למטרותיה ולתקנונה וגם על פי מקרה זה מתקיימת עילה לפירוק העמותה. להלן אתייחס לחלק מראשי הפרקים באופן פרטני, שכן די במספר דוגמאות על מנת להגיע למסקנה לכאן או לכאן. תמצית טיעוני העמותה 16. על רשם העמותות, שהינו רשות שלטונית ציבורית, חלה החובה לנהוג בדרך המקובלת, באופן סביר ובהגינות מנהלית. בכל אלה כשל המבקש. ביום 3.7.00 מינה המבקש את רו"ח שקד כבודק חוקר מטעמו לגבי "התנהלות כושלת" לכאורה בעמותה בשנים 1998-1996. ביום 3.10.10 הגיש רו"ח שקד דוח ביניים על "ממצאיו" וביום 23.7.01 דוח חקירה מלא (להלן- "הדוח"). ביום 28.5.02 התייצב המבקש בבית משפט השלום בירושלים בת.א. 12735/01, . בתביעה אזרחית שהגישה העמותה החדשה נגד העמותה, שכלל בקשה לפירוקה. התביעה האזרחית התבססה כולה על דוח רו"ח שקד שאת שכרו בגין עריכת הבדיקה/חקירה שילם המבקש. למרות שהמבקש הכתיר את "ממצאיו" של רו"ח שקד, כממצאים קשים וליקויים חמורים, נח לו הדוח כאבן שאין לה הופכין במשרדי המבקש למעלה מחמש שנים! עד שהוציא הרשם מכתב התראה בנובמבר 2006. כך חלפו למעלה משבע-שמונה שנים, עד שהגיש את בקשת הפירוק ביום 7.8.08. בכל תקופה זו, העמותה החדשה ניסתה לחמוס את העמותה בהגישה את תביעתה האזרחית חודש אחד בלבד לאחר הגשת הדוח). בהתנהלות זו, לטענת העמותה, הפר המבקש את חובת ההגינות המנהלית. המבקש הסתיר מהעמותה את קיומו של "הסדר פנימי" הנוהג אצלו, והוא "הליך השיקום". בהתאם לעדותו של עו"ד למקין מטעם המבקש, הרי בעמותות ש"נתגלו" בהם ליקויים שדרגת חומרתם בינונית וקצת יותר מבינונית, נשקלת האפשרות לתת להם SECOND CHANCE. כרשות שלטונית חייב המבקש להתנהל בשקיפות. לא רק שהרשם הסתיר את קיומו של הליך השיקום מפני העמותה, אלא אין אנו יודעים לפי איזה אמות-מידה נוהג המבקש בניהול הסדר שיקום שכזה. לדעת העמותה היא היתה המועמד הנכון להליך שיקום שכזה. המבקש אינו רשאי להסתמך על "ממצאי" הדוח כבסיס לבקשת הפירוק. על-פי החוק והפסיקה מרוץ ההתיישנות מתחיל מהמועד בו התגלו לראשונה למבקש הליקויים. דהיינו 5-3 שנים אחרי התרחשותם חלקם בשנת 2000 במלואם בשנת 2001. שליחת מכתבים אינה עוצרת את מרוץ הזמן לצורך התיישנות. מכיוון שכך, יש להתעלם מכל אותם חלקים בבקשת הפירוק המסתמכים על "ממצאי" הדוח. עבודת הבדיקה אותה ביצע רו"ח שקד, גובלת ברשלנות מקצועית, שטחית, רדודה וברובה מסתמכת על השערות והנחות ללא בסיס לרבות "ממצאים" הנשענים על שיחות טלפון עם חוקרי משטרה, שכיום אינם זוכרים את האירועים, למעט אותם הדברים שנכתבו בהודאות שגבו "כביכול מרצון חופשי". סעיף 50(ב) לחוק העמותות קובע שלא תוגש בקשת פירוק אלא לאחר שניתנה התראה והדרוש תיקון לא תוקן תוך זמן סביר. למרות שבידי המבקש דוח רואה חשבון שמונה גם כחוקר, ולמרות שיכול היה המבקש להגיש בקשת פירוק לפי סעיף 49(3) לחוק העמותות בחר המבקש לא להסתמך על הדוח וביקש לפרק העמותה מכח סעיף 49(1) ו- 49(5) לחוק העמותות, מסגרת המחייבת אותו לתת התראה ולהמתין זמן סביר. טיעוני העמותה החדשה 17. העמותה החדשה הצטרפה להליך, ובא-כוחה חקר את העדים. סיכומיו הוגשו והתמצו בשורה אחת כדלקמן: "העמותה החדשה מודיעה כי היא מצטרפת לסיכומי המבקש". אכן, סיכומי המבקש מפורטים, כאמור לעיל, ולא בכדי הצטרפה העמותה החדשה לאמור בהם. דיון 18. בקשה זו, כמו בקשות דומות שנושאן התנהלות עמותות, (ראו: פר"ק 4040/07 שמעון נ' יעלה ויבוא (אתר נבו) (10/10/10)), מעלה את נושא הפיקוח על העמותות, ובמיוחד אלה הזוכות להקצבות מרשויות המדינה ונהנות מכספי ציבור. יחד עם זאת, קצרה היריעה מלחבוק את הבעיות והכשלים בניהול עמותות, ואין אף מקום לעשות הכללות. נציין, כי בשנים האחרונות חל שיפור, ורשם העמותות יזם ויוזם בדיקות במטרה להביא את העמותות לתפקוד תקין. סוגיית ההתיישנות 19. ראשית נסיר מעל הדרך את טענת ההתיישנות שמעלה ב"כ העמותה בסיכומיו, לגבי העילה הנובעת ממצאי דוח החקירה, בהסתמכו על האמור בספרו של אורי גורן, 'סוגיות בסדר דין אזרחי', מהדורה עשירית, 118. ב"כ העמותה טוען, כי בהתאם לעדותו של רו"ח שקד "דוח הביניים" (מש/7) הוגש על-ידו עוד ביום 3.10.00 ואילו הדוח המלא הוגש על-ידו ביום 23.7.01. בקשת הפירוק הוגשה כאמור ביום 7.8.08, דהיינו שמונה שנים לאחר הגשת דוח הביניים ולמעלה משבע שנים לאחר הגשת הדוח המלא. העמותה סומכת ידה על שנקבע בע.א. 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ נ' עוזר, פ"ד נא(2), 200, שם נפסק מפי כב' השופט צ' א' טל, בין היתר, כדלקמן: "...עם זאת "מכסה פשעיו לא יצליח" (משלי, כח, יג[א]) ולכן לא ייתכן שידיעתו וכיסויו של החוטא על מעשיו תיחשב ל"גילוי" שממנו ואילך תימנה תקופת ההתיישנות... ..."ידיעת" המנהלים החוטאים אינה ידיעה שממנה תחל תקופת ההתיישנות. אבל השאלה - שלא נתבררה כל צורכה בבית משפט קמא - היא אם מעשיהם של המנהלים נתגלו, אם יכלו להתגלות בשקידה ראויה, לגורם רלוונטי אחר, כגון מנהלים נוספים שידם לא הייתה במעל, ואם כן - אימתי. מאותו זמן תחל תקופת ההתיישנות לרוץ...". דהיינו, טוען ב"כ העמותה מיום שנתגלו לרשם העמותות "הליקויים" בעמותה, מאותו זמן מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ. ומכיוון שחלפו למעלה משבע שנים מאז נתגלו "הליקויים" - עילת הפירוק בגין ממצאי רו"ח שקד התיישנה. יחד עם זאת, מוסיף ב"כ העמותה, ככל שבקשת הפירוק מתבססת על כך שאין העמותה ממלאת אחר חובתה להמציא מסמכים כדרישת סעיף 38(א) לחוק העמותות, מסכים ב"כ העמותה שלעניין זה לא חלה התיישנות, אולם הסכמה זו ניתנת אך ורק לעניין מסמכים שאינם קשורים לממצאי דוח החקירה, היינו המסמכים המפורטים בסעיף 4 לנספח ד(1) לבקשת הפירוק. כן מסכים הוא עם קביעתי בבש"א 4460/08- פקיד שומה רמלה נ' עו"ד צור יהודה, תק-מח 2009(1), 6381, באשר לקביעת קיומה של "עוולה נמשכת" ומסכים לראות באי מילוי חובותיה של המשיבה להמצאת מסמכים עפ"י הוראות סעיף 38 (בהסתייגות הנ"ל) כעילת תובענה מתחדשת מידי יום, אם כי יש לכך סיבות כבדות משקל כפי שפירט בתגובה לבקשת הפירוק (יודגש, כי מסמכים אלה הוגשו למבקש רק בנובמבר 2009 והעתק הוגש לתיק ביהמ"ש ביום 11.2.10 וסומן מש/10). דנתי בסוגיית ההתיישנות בפרשה זו שלפני כטענה מקדמית, וניתנה החלטה הדוחה הטענה ביום 31.5.09, ולמעלה מן הצורך ארחיב קמעה לאור דברי העמותה דלעיל, ולאור פסיקת בית המשפט העליון כאמור להלן. 20. בבש"א 4952/07 רייך נ' עמותת רמת איתרי (אתר נבו, 10/3/08 (להלן: "פרשת רייך") דנתי בהרחבה בסוגיה האם חלה התיישנות במקרה של הליך חדלות פרעון כאשר מתמנה לתאגיד מפרק זמני או מפרק קבוע, לפי העניין. ההוראות הרלוונטיות לנושא זה מצויות בסעיפים 8, 7 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: "החוק ההתיישנות). ס' 7 לחוק ההתיישנות קובע:  "הייתה עילת התובענה תרמית או הונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה התרמית או ההונאה". ס' 8 לחוק ההתיישנות קובע: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". בפש"ר 225/97 נפתלי לנידאואר נ' עובדיה בלס (8/11/04, אתר נבו), הבהירה כב' השופטת ו' אלשיך (כתוארה אז), כי על מנת שנוכל למנות את מועד תחילת מירוץ ההתיישנות קודם למועד מינויו של בעל תפקיד, על המבקשים להוכיח שלאותם גורמים רלבנטיים אחרים היה עניין בגילוי הידיעה המהווה את עילת התביעה, ולדבריה: "על מנת שנוכל להתחיל למנות את מועד תחילת מרוץ ההתיישנות קודם למועד מינויו של כונס הנכסים, היה על המבקשים להוכיח - והנטל לכך עליהם - כי לא רק שגורמים בחברה ידעו על קיומה של העסקה, אלא גם כי אותם גורמים ידעו כי המדובר בעסקה שיש בה הטבה חריגה למבקשים, וכי גורמים אלה היה להם עניין בגילוי העסקה ובביטולה, ככל שסברו הם כי היא פועלת בניגוד לטובת החברה". (שם, 3). כן הודגש, כי לא בכל מקרה בו קיימת אפשרות כלשהי לגילוי המידע, מתקיים המבחן של "ניתן לגילוי בשקידה ראויה". יש ליתן את הדעת לכך שהביטוי שנבחר אינו "קיים סיכוי סביר לגילוי המידע" אלא עסקינן במבחן הדורש "שקידה ראויה" - קרי, עסקינן במצבים בהם ניתן לגלות את המידע על ידי הפעלת מאמץ ראוי וסביר. בפרשת רייך ציינתי כי המפרק הינו זרועו הארוכה של בית המשפט ולפיכך "חף הוא מכל ידיעה אמיתית או קונסטרוקטיבית בדבר מעשיהם של נושאי משרה שסרחו". כך, אף בבש"א 21325/04 עו"ד עודד רוט נ' מרדכי עזיזי, (אתר נבו, 4.7.06), מפי כב' השופטת ו' אלשיך נאמר כי: "בעניין זה אעיר כי לכאורה מינויו של בעל תפקיד מטעם בית משפט הינו, באורח ברור, מאורע הפותח את המרוץ ההתיישנות...". (שם, 9(. יוצא אפוא, שתחילת מרוץ ההתיישנות בתובענה של מפרק כנגד נושא משרה בתאגיד מתחדשת מיום מינויו. 21. על ההחלטה בעניין פרשת רייך, בין יתר הנושאים שנדונו בה, הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן, המפרק זמני) (אתר נבו, 12/9/09). כב' השופט א' גרוניס הורה כי הטענה תישקל לאחר שמיעת הראיות בבית המשפט המחוזי בדיון לגופו. אתייחס לקורלציה בין סעיף 7 לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, כדלקמן: "בע"א 4845/04 קליין נ' בלס (טרם פורסם, 14.12.06) נאמר, כי עיכוב מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות עשוי ליתן פיתרון מסוים ל"בעיית הנציג", הנובעת מכך שלעיתים אין זהות אינטרסים בין החברה לבין מקבלי ההחלטות בה. נקבע, כי יש לעשות שימוש בסעיף זה "כאשר בהגה החברה אוחזים נושאי משרה המונחים על ידי אינטרסים שאינם זהים לאינטרסים של החברה" (פיסקה 8 לפסק הדין). דברים אלו יפים הם מכוח קל וחומר כאשר מדובר בעיכוב מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות והטענה היא שלמנהלי החברה היה חלק בתרמית. לאור האמור ברי, כי ידיעתו של וייס אינה נחשבת לידיעה לעניין ההתיישנות. עם זאת, לטענת המבקשים בחלק מהתקופה אחזו בהגה העמותה גורמים אחרים, אשר אינם מזוהים עם וייס ואשר היו מודעים לטענות נגדו ונגד המבקשים. אם הטענה נכונה, אפשר שתקופה זו תימנה לעניין התיישנות (ראו, ע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' עוזר, פ"ד נא(2) 200, 212, בין האותיות ו-ז (1997)). בית משפט קמא לא התייחס להיבט זה של טענת ההתיישנות ומן החומר שבפניי קשה לקבוע ממצאים בסוגיה. על כן אין מנוס מלבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין ההתיישנות. בית המשפט יכריע מחדש בשאלה האם התביעה התיישנה. דומה, כי בנסיבות העניין רצוי להכריע בסוגיה זו בתום הליך ההוכחות ולאחר שהראיות ייפרשו במלואן. מובן, כי בהחלטתי זו אין כדי להביע עמדה לכאן או לכאן בשאלת ההתיישנות לגופה או בטענות הצדדים בעניין זה. אם ימצא בית המשפט כי לא חלה התיישנות על תביעת המפרק, יכריע הוא בטענת השיהוי שהעלו המבקשים". (שם, פסקה 8). ברע"א 901/07, מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, ע"א 2919/07; רע"א 9788/08 (אתר נבו 19.9.01) בהרכב כבוד השופטים א' חיות, ע' פוגלמן, י' עמית, מתייחס כב' השופט י' עמית לכלל הגילוי המאוחר ולקיומו של "קצה חוט", כדלקמן: "סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע את כלל הגילוי המאוחר: כאשר נעלמו מעיני התובע עובדות מהותיות המהוות את עילת התביעה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות עם גילוי העובדות. כלל הגילוי המאוחר חל כאשר יש פער בין המציאות העובדתית והמשפטית לבין השתקפותה של מציאות זו בתודעת התובע והוא משעה את מירוץ ההתיישנות עד למועד בו יש בידי הניזוק לעמוד על כוח התביעה שבידו (המאירי הראשון בעמ' 866). בהעדר ידיעה של התובע, אשר לא גילה ולא היה עליו לגלות כי קמה לו עילת תביעה, נחלשים חלק מהטעמים שבבסיס דיני ההתיישנות. לא ניתן לראות את התובע כמי שויתר או ישן על זכויותיו ולא ניתן לבוא אליו בטרוניא על כך שיצר ציפיות אצל הנתבע כי ויתר או מחל על תביעתו. לכן תושעה נקודת הפתיחה של מרוץ ההתיישנות עד למועד בו התובע מגלה או יכול לגלות את העובדות הטעונות גילוי (גלעד - הצעה לשינוי החוק, 122- 123)." (שם, פסקה 40). ובהמשך: "אין די בקיומה של זכות תביעה מושגית בידי התובע. מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר עילתו של התובע מתגבשת לכדי עילה קונקרטית, שמכוחה יוכל התובע, הלכה למעשה, לפנות לבית משפט ולהגיש תביעתו (ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד (2) 846 (1990);זיסר, שם). עילת התביעה נולדת במועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע, היינו, תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ ביום שבו אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות היה זוכה בפסק דין (עניין אבו רוקן, עמ' 72; ד"נ 84/32 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ'Israeli British Bank (London) (in liquidationw, פ"ד מד(2) 265, 271 (1990); ע"א 2462/97 הפועלים ליסינג בע"מ נ' טיפול שורש, ניהול ושירותים למרפאת שיניים (ישראל מספר 1) בע"מ, פ"ד נד(1) 529, 541 (2000); פרשת תלמוד תורה, ע" (456). על כן, בבואנו לבחון את העובדות, עלינו לשאול עצמנו 'האם העובדות שנתגלו חיוניות לביסוס עילת התביעה, באופן שבלי ידיעתן לא ניתן להגיש תובענה בעלת סיכוי ממשי.' (ע"א 8316/06 ארג'י נ' שירותי בריאות כללית (, 3.7.2008) (להלן: עניין ארג'י))" (שם, פסקה 44(. וכן: "די אפוא בקצה חוט ואין צורך בידיעה מלאה על קיומו של קשר סיבתי. כל שנדרש הוא גילוי קיומה של אפשרות לקשר סיבתי בין מעשי הנתבע או מחדליו לבין נזקו של התובע (ראו: פרשת צורף, פסקה 11), די כי יתגלה קצה חוט או בסיס לסברה הקושרת בין הנזק למעשה או למחדל של הנתבע (ראו: עניין יפרח, פסקה 46, עניין דובק פסקה 14). לצד מבחן זה, אנו מוצאים מבחן אחר שיש הגורסים כי הוא מקל מעט יותר עם התובע, 'על פיו נבחן מתי טיב הגילוי הוא כזה, שאדם סביר היה מגיש תביעה בעלת סיכוי ממשי בהתבסס עליו' (עניין טבע תעשיות, פסקה 18 והאסמכתאות שם)" (שם, פסקה 45(. כן נאמר בפסק הדין כי הפסיקה הכירה ב"חשד" כשקול לידיעה בכוח, ואף הנמיכה את הרף עוד יותר. גם כאשר לא נתעורר חשד אצל התובע, נבחנת השאלה האם התובע צריך היה לחשוד בקיומם של קשר סיבתי או התרשלות (שם, פסקה 47(. כב' השופט עמית מגיע למסקנה, כי שעה שמתעורר חשד אצל תובע ואף חשד בכוח (צריך היה לחשוד) ייחשב הדבר כ"קצה חוט" המתחיל את מירוץ ההתיישנות ומבטל את השעיית המירוץ לפי סעיף 8 (שם, פסקה 48), ואף מפנה לסעיף 12 להצעת חוק ההתיישנות, התשס"ג-2004, שם נאמר: "מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה, כאשר הצדדים לתביעה הם צדדים מקוריים, כל עוד מתקיימת אחת מעילות ההשעיה כמפורט להלן: (1) התובע לא ידע ולא היה עליו לדעת, עובדה מהעובדות המהוות את עילת תביעתו, החיונית להגשת התובענה לדעתו הצעת החוק שגובשה על ידי המחוקק בהסתמך על ההלכות הקיימות לגבי כלל הגילוי, מאמצת מבחן אובייקטיבי, לפיכך תהא שימושית רק כאשר קיימת אי ידיעה העומדת במבחני הסבירות. מכאן מסקנתו, שהמודעות בכוח נבחנת על פי מבחן האדם הסביר והאמצעים הסבירים לגילוי העובדות, ולפיכך, לטעמו, על פי מבחן האדם הסביר, יש לראות את אשת המנוח במקרה שנדון לפניו, לכל הפחות כמי שהיה עליה לדעת על העובדות המהוות את עילת התביעה" (שם, פסקה 82). יצוין כי ביום 13.1.11 נדחתה עתירה לדיון נוסף בפרשות אלה (ראו דנ"א 7601/10 אודית כהן ואח' נ' מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית (אתר נבו) (13.1.11)). 22. מן המקובץ עולה, כי רק בשנת 2001 החל להתגלות קצה חוט לרשם העמותות, לאחר שמונה רו"ח לחקור את התנהלות העמותה, ומטבע הדברים, העניינים בעמותה התנהלו הרחק מן העין הציבורית, ורק משהתקבל דוח שהצדיק פתיחת חקירה מסועפת יותר ותלונה במשטרה, נוכל לקבוע כי מרוץ ההתיישנות החל. מכל מקום, התנהל תיק בבית משפט השלום, במקרה דנן, ולא חלפו 7 שנים מאז שהתגלו מעשיו ומחדליו של מנהל העמותה. במהלך ההליך דכאן הצטבר חומר חקירה רב, ודוחות, כמפורט לעיל, ולפיכך נראה כי רק עם הגשת בקשת הפירוק ניתן היה לבור את המוץ מן התבן, והרשם עשה כן. מכל מקום, העמותה עצמה מודה שהגישה הדוחות רק כשנת 2009 וכי אין היא טוענת, כאמור לעיל, להתיישנות לגבי העילה של אי קיום הוראות החוק בנדון.          לאור כל האמור, אני דוחה את טענת ההתיישנות. מן הכלל אל הפרט 23. מן האמור לעיל עולה, כי למעשה העמותה אינה פעילה כלל שנים רבות ואין הצדקה לקיומה. הוכחה עילת פירוק הן על פי סעיף 49 (1) והן על פי סעיף 49(5) לחוק העמותות. אף מעדות מר גבריאלי עצמו עולה כי העמותה התנהלה שלא כדין. מכל מקום, לאור אי פעילותה במשך שנים רבות וקיומה של עמותה חדשה, באשר ההורים עצמם נטשו לפני שנים את העמותה, מהווים הצדק לפרקה. כך, לאור המעשים והמחדלים שהינם חמורים כשלעצמם, אכן צדק הרשם כאשר סבר שאין מקום לנקוט באפיק "הליך שיקום". לא מצאתי כל ממש בטיעוני העמותה, ואף דבריה, שהובאו בהרחבה, לעניין חובת רשם העמותות לנהוג בדרך מקובלת ובהגינות מנהלית אין בהם ממש. ההתנהלות האיטית נבעה מקיום הליכים אחרים בבית משפט השלום, חקירת רו"ח שקד, המשטרתית ועיכובים במתן תשובות, ולא מחוסר תום לב או כוונה זדונית. מר גבריאלי הודה בחלק מן המעשים המיוחסים לו הן כמצוטט לעיל, ואף בהודעתו במשטרה ועתה גם בסיכומי העמותה. גם אם ישנם פרטים שמידת החריגה מצומצמת יותר, הרי שב"כ העמותה מסכים, ברוב הגינותו, בפרטים רבים, אולם ממזער את עוצמתם. כך למשל מר גבריאלי הודה "שחלק מהרישומים בספרים נעשה באופן בלתי תקין" (סיכומיו, פסקה 40). בפסקה 47 הוא מודה שהמלגות לא נרשמו בספחים. בעניין תשלום למורים ללא תלושי שכר מציין עו"ד סלע, ב"כ העמותה, כי "אין מחלוקת שאכן חלק משכר המלמדים שולם בדרך של הסבת שיקים של ההורים וללא תלושי משכורת מסודרים", אולם מציין כי כך היה נהוג גם בתלמודי תורה אחרים (פסקה 48). לעניין קיומם של שני טפסי 126, טוען ב"כ העמותה כי למר גביראלי אכן אין הסבר לכך ואולי זו טעות, ומוסיף: "ממתי כל טעות הינה כזב וממתי כל טעות ברישום הינה מרמה?" (שם, פסקה 54). לגבי שימוש ברכב הפאסט הדבר מוסבר על ידי העמותה ב"מידת השימוש" (פסקה 66 לסיכומים). גם לעניין ההלוואות לאנשים פרטיים, נטען כי "היה מקרה אחד ויחיד בו מר גבריאלי נתן הלוואה לאדם פרטי..." (פסקה 69 לסיכומים). מן המורם עולה, כי נעשו בעמותה פעולות שחלקן אינן חוקיות וחלקן אינן תקינות ואינן בגדר ניהול תקין של העמותה, בלשון המעטה. העמותה אף אינה פעילה שנים רבות וכאמור רק בשנת 2009 הגיש דוחות, בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. יתרה מזו, העמותה טוענת כי לא ניתנה לה התראה על פי סעיף 50 (ב) לחוק העמותות טרם הגשת בקשת הפירוק, ואולם לא זו בלבד שנשלחו אליה דרישות, אלא ששנים רבות ישבה היא בחוסר מעש, לא תיקנה את הטעון תיקון ולא נקטה בהליך כלשהו, ואין לה להליך אלא על עצמה. התוצאה 24. כאמור, די בכל אלה כדי להורות על פירוק העמותה, בשתי עילות הפירוק על פי סעיף 49 לחוק העמותות, ובהינתן שהוגשה תעודת השלמה, כך אני מורה. העמותה תשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך 36,000 ₪, לכנ"ר סך 18,000 ₪, ולעמותה החדשה סך של 5,000 ₪. כן תישא העמותה בהוצאות המבקש, דהיינו בעלות העסקת רו"ח שקד בסך 11,130 ₪. לצורך ביצוע ההוצאות ושכ"ט כמפורט לעיל, אני מורה על צמצום העיקול על כספי העמותה והעברת הסכומים הנ"ל, כמפורט לעיל. פירוק עמותהעמותות