קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפרסום פרוטוקולים של דיונים בבית המשפט: החלטתנו זו מתייחסת למספר בקשות שהוגשו על ידי עיתונאים וגופי תקשורת שונים בעניינים הבאים: בקשה לפרסום כלל הפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו במשפט, תוך מחיקה מינימלית של פרטים העלולים להביא לזיהוי המתלוננת. פתיחת תיק בית המשפט לעיונים של כתבי המשפט לרבו עיון במסמכים ובמוצגים שהוגשו לבית המשפט במהלך התנהלותו של ההליך. בקשה להתיר שידור קטעים באודיו מעדותו של מר אורי יואלי שהעיד כעד הגנה מטעמו של המשיב 2. פתיחת הדלתיים בדיון הצפוי בנושא הטיעונים לעונש. פתיחת הדלתיים בעת השמעת גזר הדין. עמדת המשיבה 1 לבקשות לעניין פרסום כלל הפרוטוקולים, תוך מחיקת פרטים מזהים של המתלוננת - המשיבה מתנגד לפרסום פרוטוקול עדויות המתלוננות ותומכיהן, כמו גם עדויות אחרות, ככל שהן נוגעות למתלוננות ולפרטיותן ממספר טעמים: הטעם הראשון נובע מעצם העובדה שעדויותיהן של המתלוננות בעבירות מין על דרך השגרה, הן חסויות ואינן מתפרסמות, מה גם שלא ניתן להבטיח שמירה על פרטיותן של המתלוננת אך בטשטוש פרטי זהותן, שכן זו שזורה לאורך רצף עדויותיהן באופן שאינו ניתן להפרדה מן העדויות עצמן, כאשר יש בגילוי תכני העדות כדי להביא לפגיעה במתלוננות. הטעם השני, נובע מהחשש לעיוות התמונה שעלולה להתקבל כתוצאה ממחיקת קטעים מן העדויות, משלא יהא בה כדי לשקף נאמנה את שנפרש בפני בית המשפט במהלך שמיעת הראיות, כך שהתמונה שעלולה להתקבל תהא מעוותת, ותביא לפגיעה אמיתית בזכות הציבור לדעת - בשמה טוענים המבקשים. הטעם השלישי, נעוץ בחשש שפרסום פרוטוקול העדויות עלול להביא להרתעת מתלוננות אחרות בפוטנציה במקרים אחרים מלהביא תלונותיהן, ובהמשך עדויותיהן, בפני רשויות אכיפת החוק ובתי המשפט, במיוחד כשמדובר בתלונה שצפויה להביא לחקירה ולהליכים משפטיים שיעוררו הד ציבורי כמו בענייננו, כשהתלונה תהא נגד אישיות ציבורית. לעניין פתיחת תיק בית המשפט לעיון כתבי המשפט, היא מתנגד מאותם נימוקים שהוזכרו לעיל. לעניין הבקשה לפתיחת הדלתיים במעמד הטיעונים לעונש - תחילה התנגדה המשיבה למבוקש, אך שינתה מעמדתה זו לאחר שהורינו על פרסום הכרעת הדין המלאה תוך מחיקות מינימליות של פרטים שעלולים לחשוף זהות המתלוננות ולפגוע בפרטיותן ובפרטיותם של אחרים. עמדתה המעודכנת של המשיבה מיום 19.1.2011 היא שלנוכח היקף הפרסום של הכ"ד, אין היא מתנגדת עוד להשמעת חלק מן הטיעונים לעונש בדלתיים פתוחות, למעט הפרק שיעסוק בהיקף הפגיעה במתלוננות ובפרטיותן שיישמע בדלתיים סגורות, והכל על פי המתווה שקבע בית המשפט בהחלטתו לעניין פרסום הכרעת הדין, וככל שסידור כאמור אפשרי מבחינת בית המשפט. לעניין פתיחת הדלתיים במעמד מתן גזר הדין, המשיבה אינה מתנגדת לכך כל עוד תישמר פרטיותן, כבודן וצנעת הפרט של המתלוננות. עמדת המשיב 2 ב"כ המשיב 2 אינם מתנגדים לבקשה לפרסום כלל פרוטוקול בית המשפט, כאשר ההסכמה היא לבקשה כמות שהיא, קרי: "פתיחת הדלתיים ובפרסום כלל מסמכי בית הדין ופרוטוקולי הדיונים... ולא לפרסום סלקטיבי של עדים כאלו או אחרים." המשיב 2 מתנגד לפתיחת דלתיים אופן חלקי במעמד הטיעונים לעונש, שכן, לטעמו, פתיחה חלקית תגרום "לפגיעה נוספת וחמורה בתקינותו של ההליך ובזכויותיו של המשיב מספר 2... בשל החשש שהצגת תמונה חלקית עלולה לפגוע יתר על המידה בזכויות המשיב 2..." ומכאן עמדתו לפיה בנסיבות העניין יש לקיים את הטיעון לעונש בדלתיים סגורות. בטרם נכריע בבקשות לגופן נסקור את השתלשלות העניינים עד כה: ביום 9.6.2009, ולאור העובדה שכתב האישום עוסק בעבירות מין ובמתלוננות שאמורות היו להעיד על עבירות מין שבוצעו בהן על ידי המשיב 2, הורינו על קיום הדיון בדלתיים סגורות ואסרנו כל פרסום מדיוני בית המשפט: בסיפת החלטתנו צייני כי "לאחר שמיעת העדויות כאמור, נבחן את נושא פרסום מקצת העדויות, אם בכלל, ככל שאין בפרסום פגיעה במתלוננות." ביום 23.9.2009 הגישה המבקשת 2 בקשה להתיר פרסום הפרוטוקולים של כלל העדויות וטענות הצדדים שנשמעו בהליך עד לאותו מועד, תוך הסרת הפרטים המזהים של המתלוננות. לאחרת קבלת תגובת המשיבים והמתלוננות באמצעות המשיבה 1, דחינו את הבקשה להתרת הפרסום כעתירת המבקשת 2, בהחלטתנו המפורטת מיום 11.10.2009. ערר שהוגש על החלטתנו ב- בש"פ 8773/09 ידיעות אחרונות בע"מ נ' מדינת ישראל (להלן: בש"פ 8773/09) (לא פורסם, , 27.1.10) נדחה על ידי בית המשפט העליון שאמר, בין היתר, את הדברים הבאים: "... בשים לב לנקודת הזמן בה מצוי ההליך. לא שוכנענו כי ניתן היה לקבוע איסור פרסום חלקי אפקטיבי אחר, שיש בו להשיג את התכליות האמורות ובכלל זה את שיקול ההגנה על המתלוננות בעבירות מין... מדובר בהחלטה במסגרת הליך פלילי שלא הסתיים. בית המשפט המחוזי הוא הבקיא בפרטי הבקשה. הוא שמע את העדויות ויש לו תמונה כוללת על ההליך והצפוי בו דבר המאפשר לו להעריך, אם ניתן לחשוף בשלב זה חלק מהעדויות בלי פגיעה שראוי להימנע ממנה במתלוננות, ובאופן שהפרסום ישקף נכונה את התמונה הכוללת. לדעת בית המשפט המחוזי, המכיר את ההליך לפרטיו, טרם הגיעה השעה ליישום האמור בסיפא להחלטתו הראשונה". ביום 30.12.2010 ניתנה הכרעת הדין בעניינו של המשיב 2 וזו פורסמה במלואה ביום 16.1.2011, למעט פרטים מסוימים שנחסו מום חשש לזיהוי המתלוננות ולפגיעה בפרטיותן ובפרטיות אחרים. דיון כפי שנקבע בבש"פ 8773/09 הנ"ל, הרי לעיתוי הדיון בבקשת התרת הפרסום נודעת רלבנטיות והוא מהווה שיקול חשוב במכלול השיקולים הנשקלים באם להתיר פרסום אם לאו: "נקודת האיזון בין חריג איסור הפרסום לכלל הפומביות עשויה להשתנות ממקרה למקרה, בין היתר, בהתחשב בנקודת הזמן בה מתבקש הפרסום: לא הרי פרסום במהלך התנהלות המשפט או שלבים שונים במשפט כהרי פרסום בעת מתן פסק הדין; ואף לאחר שניתן פסק הדין עשויה להשתנות נקודת האיזון בהתחשב בתוצאת פסק הדין". כמתבקש מהנאמר לעיל, ומשנקודת הזמן בה מצוי ההליך (לאחר מתן הכרעת הדין) משמשת בנימוק העיקרי המצוי בבסיס כלל הבקשות המונעות בפנינו, מצאנו לשוב ולבחון את החלטתנו מיום 11.10.2009. לצורך הבחינה האמורה, סיווגנו את העדים למספר קטגוריות, משבעניינה של כל קטגוריה, מערכת השיקולים והאיזונים שהפעלנו היתה שונה, כמתחייב ממעמד העד, ממהות עדותו ותוכנה, כמו גם ממידת הפגיעה הצפויה להיגרם לפרטיותו ולפרטיות אחרים מעצם התרת פרסום עדותו. בקטגוריה הראשונה, מיקמנו את עדותן של המתלוננות (להלן: "קטגוריית המתלוננות בעבירות מין") בגדרה כללנו את עדותן של המתלוננות שעניינן הופיע בכתב האישום: המתלוננת א' ממשרד התיירות באישום הראשון, המתלוננת ה. מהאישום השני, המתלוננת ל. מהאישומים השלישי והרביעי. כן כללנו בקטגוריה זו את עדותן של המתלוננת שעניינן לא נכלל בכתב האישום, מחמת התיישנות (להלן: "המתיישנות"), שעדותן הותרה במסגרת "עדות שיטה". המתלוננות המתיישנות הינן א.כ. נ.א. נ.ז. נ.ר. בקטגוריה השנייה, מצויות עדויות העדים שתמכו וחיזקו את עדויות המתלוננות - אלו ששמעו בזמן אמת ובסמוך לזמן אמת את גרסת המתלוננות בדבר מעשים מיניים שביצע בהם הנאשם (להלן: "העדים המחזקים"), וכפי שיפורט בעניינה של כל מתלוננת להלן: בעניין המתלוננת א' מהאישום הראשון - עדותם של ירון ארמוזה, דרור ניסן, שאול הללי, שמואל צוראל, עו"ד אליהו בן טובים, ד"ר מיכל סלע, אדר פרימור, אילנה דיין, שלי יחימוביץ ואסתי אהרונוביץ; בתת קטגוריה מצויה עדותה של הגב' איריס ישראלי, פסיכולוגית שטיפלה במתלוננת א' לאחר חשיפת הפרשה. בעניין המתלוננת ה. מהאישום השני - עדות אביה. בעניין המתלוננת ל. מהאישומים השלישי והריביעי, עדויות חברותיה י.ב.א., א.ע. עדות אביה, עדות ציונה רוזנטל ועדות מ.ש. בעניין המתיישנות - עדותן של ל.ב.ד. ו- ע.ר. בעניין א' מבית הנשיא - עדות אביבה רשף שוץ. בקטגוריה השלישית מצויות עדויות אנשי המשטרה ועדים נוספים שאין להם נגיעה ישירה למתלוננות: רזי נזרי, אלכס ברוטמן, חיים גוטין, רמי שקלים, תנ"צ יוסי כהן וניצב יואב סגלוביץ. בקטגוריה הרביעית מצויה עדות הנאשם. בקטגוריה החמישית מצויות עדויות עדי ההגנה מטעם הנאשם. הפרוטוקולים המתייחסים לעדויות המתלוננות והמתיישנות: לא מצאנו להבחין בין המתלוננות שנכללו בכתב האישום לבין אלו שלא הוכללו בו מחמת התיישנות, משלטעמנו, גם אלה וגם אלה הן בגדר מתלוננות בעבירות מין שעלולות להיפגע מעצם חשיפת זהותן כמתלוננות ולהיפגע בפרטיותן. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים ועברנו על פרוטוקול העדויות, לא מצאנו לשנות מהחלטתנו ככל שזו נוגעת לפרסום פרוטוקול העדויות בקטגוריה זו. הנימוקים העיקריים העומדים בבסיס החלטתנו ואשר ממשיכים לעמוד במלוא עוזם ואינם מושפעים מעובדת סיומו של הליך שמיעת הראיות ופרסום הכרעת הדין, מצויים במישור העקרוני, ומשכך אינם מושפעים מגורם הזמן. בית המשפט מחוייב להגן על המתלוננים בעבירות מין, לעודד אותם לפנות לרשויות האכיפה ולהתלונן. בית המשפט אף מחוייב לאפשר למתלוננים להעיד בחופשיות ולשמור על פרטיותם לא רק במהלך המשפט, אלא גם לאחר סיומו. וכפי שנפסק, בין היתר, בע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל (5.4.06, לא פורסם ): "די בשלב זה לציין כי סעיף 68(ב)(5) ואיסור הפרסום המתאפשר בעקבותיו בסעיף 70(א), מבצרים את ההגנה שמעניקה שיטת המשפט הישראלית לנפגעות עבירות מין, הן בעידודן ל הגיש תלונותיהן, והן בהגנה עליהן לאחר שעשו זאת" (ההדגשה אינה במקור). התרת פרסום עדותה של המתלוננת אך בשל העניין הציבורי הרב שמעורר הנאשם בשל מעמדו הרם, עלולה לגרום בעתיד להימנעות של מתלוננות בפוטנציה, שנעשו בהן עבירות מין עי ידי אנשי ציבור, מהגשת תלונה וחשיפת עבירות שנעשו בהן או כלפיהן, וכך יצא שכרו של הציבור, שמימש את זכותו לדעת, בהפסדו. אנו מוצאים לנכון לצטט בשנית מדברים שאמר ביהמ"ש ב- ת"פ 1133/05, מדינת ישראל נ' גולדבלט, , שדחה בקשה דומה לזו שבפנינו, חרף הסכמתן של המתלוננות שם לפרסום פרוטוקול העדות, תוך חיסוי זהותן וכל פרט אחר שעלול לזהותן: "אמנם המתלוננות, באמצעות ב"כ המשיבה, מוכנות לפרסום עדויותיהן בתנאי שלא תכלולנה פרטים שיכולים לזהותן, שכן הן עומדות מאחורי הדברים שאמרו בעדויותיהן, אך הדברים שאמרו בקשר למעשים שלטענתן עשה בן הנאשם, שלובים בדבר שיש בהם כדי לגרום לזיהוין, לפחות בקרב הסובבים אותן, שפרטי המעשים הנטענים לא ידועים להם, בעניין זה יש לומר שחלק מהמתלוננות והנשים האחרות לא סיפרו לאלה הנמצאים איתן בקשרי משפחה, חברה ועבודה על מה שלדבריהן הנאשם עשה להן, ופרסום המעשים הנטענים עלול לפגוע בהן ולשבש את חייהן. גם לו ניתן היה להפריד בין הפרטים שיובילו לזיהוין של המתלוננות ושל הנשים האחרות לבין אלה שלא יובילו לכך, מדובר בהפרדה מלאכותית שתגרום לעיוות הדברים שנשמעו בפנינו (מבלי להביע דעה באשר לאמיתותם), וזכות הציבור לדעת תצא נפגעת כתוצאה מכך". הדברים בענייננו יפים מקל וחומר, כאשר המתלוננות מתנגדות נחרצות לפרסום, מחשש לפגיעה חמורה בפרטיותן. מתן הכרעת הדין אינו נוטל מן הנימוקים שלעיל את תוקפם, והם ממשיכים להתקיים במלוא עוצמתם גם לעת הזו. ראה דברי בית המשפט ב- בש"פ 8773/09 בהפנותו ל- רע"פ 5877/99 יאנוס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2) 97, 115: "הדברים עשויים להיות נכונים גם לאחר שהעדות ניתנה במשפט, שכן בכל נקודת זמן במשפט יש להתחשב בכך שהפרסום עלול להרתיע ממתלוננות אחרות במקרים אחרים. שיקול זה הוא חלק מן ההגנה שמעניקה שיטת המשפט לנפגעות עבירות מין." (ההדגשות אינן במקור). כעולה מן האמור, ההגנה אינה מצטמצמת למועד מתן העדות של המתלוננת בעבירת מין והיא מתפרשת על כל השלבים שלפני מתן העדות ולאחריה. כך ההגנה אינה מצטמצמת להגנה על המתלוננות הספציפיות, אלא היא פורשת כנפיה גם על כלל המתלוננות בכוח בעבירות מין. לאור האמור, לא מצאנו לנכון לבטל את איסור הפרסום ביחס לפרוטוקול עדותן של המתלוננות והמתיישנות, והאיסור נותר בעינו. בעניינם של העדים מהקטגוריה השניה (למעט עדות הפסיכולוגית): המשיבה טוענת כי אין להתיר פרסום העדויות מקטגוריה זו מכוח אותו הנימוק שחל על עדויות המתלוננות - קורבנות עבירות המין עצמן, שהינו החשש שמא פרסום העדויות עלול להרתיע מתלוננות בכוח מלהביא תלונתן בפני רשויות האכיפה. בעיקרון, עמדת המשיבה מקובלת עלינו, שכן הבסיס לאיסור פרסום עדות המתלוננת בבית המשפט, רלבנטי גם ביחס לדברים שסיפרה המתלוננת לחברתה לאחר מקרה האונס. אלו אף אלו עלולים לחשוף את זהותה ולפגוע בפרטיותה. אלא שבמקרה שבפנינו שונים הם פני הדברים, ולא רק בשל גורם חלוף הזמן. כיום, ולאחר שכל העדויות המחזקות מצויות בפנינו, יש באפשרותנו לברור מהן את הפרטים שיש בהן כדי לפגוע בפרטיות המתלוננות ולחשוף את זהותן ומשכך לחסותם, דבר שלא היה ביכולתנו לעשות במעמד מתן העדות וכפי שציינו בהחלטתנו הראשונה מיום 9.6.2009 "עסקינן בעדויות הנשמעות בפני הערכאה המשפטית הדיונית, שאין לה האפשרות לדעת מראש מה יהא תוכנה של העדות, אלו חלקים ממנה מותרים הם למסירה בדלתיים פתוחות ואלו לא." זאת ועוד, ברי כי ככל שהעדות המחזקת קרובה יותר לגרעין הראוי להגנה - קרי: לעדויות המתלוננות - היא תזכה להגנה מוגברת מטעם בית המשפט במובן זה שמידת החסרת/השחרת הפרטים שעלולים לפגוע בפרטיות המתלוננות ולחשוף את זהותן תהיה גדולה יותר, ובלבד שהתמונה הכוללת שתתקבל בסופו של יום, לאחר ההחזרה האמורה, לא תלקח בחסר כזה שיעוות את התמונה. במקרה האחרון, ישקול בית המשפט לאסור באופן גורף את פרסום העדות כולה. ב- ע"פ 11793/05 הנ"ל אמר בית המשפט דברים מהם ניתן ללמוד כי עדויות מן הקטגוריה האמורה אינן יכולות לחסות לעולם ועד תחת צילו של צו איסור הפרסום, ובאזנו בין הזכויות לפרטיות מחד גיסא, לבין פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת מאידך גיסא, קבע ביהמ"ש כי דברים שמוסרת מתלוננת בעבירת מין לצד שלישי - להבדיל מתלונתה בפני הרשות החוקרת - לא יזכו להגנה בעוצמה לה זוכה עדות/או תלונה של המתלוננת עצמה. אכן, מתלוננת שנפגעה בעבירת מין אינה יודעת אם יעלה בידה לשכנע את בית המשפט כי הייתה קורבן לעבירות מין, ולכן יש להגן עליה, על כבודה ועל צנעת הפרט שלה, ולמנוע את פרסום שמה גם אם זוכה האדם נגדו התלוננה; אולם יודעת גם יודעת היא שאדונית היא למוצא פיה, ועל כן ההגנה על המתלוננת מפני פרסום דברים אותם הן אומרות לאחר שאינה צריכה להיות בעוצמה זהה. כאמור, השאלה הרלבנטית שעלינו לשאול ברמת המאקרו היא מה תהיה ההשפעה (אם בכלל) של פרסום הקלטות על נכונותן של נפגעות בעבירות מין להתלונן בפני הרשויות. מהסיבות אותן ציינו, ובהנחה כי הפרסום יותנה בסייגים מסוימים, אשר יפורסמו בהמשך, החשש מהרתעת נפגעות מלהתלונן בעקבות הפרסום, גם אם הוא קיים, עוצמתו אינה גבוהה." עיון בעדויות המחזקות בענייננו מעלה כי, ככלל, תוכנן הינו מינורי הן באשר לפירוט המעשים המיניים שנעשו במתלוננות ע"י הנאשם והן באשר לחשש בדבר זיהוין ופגיעה בפרטיותן. משכך הם פני הדברים, ניתן להתיר את פרסום עדויותיהם של העדים התומכים, וזאת לאחר שתבוצע מלאכת הסרת הפרטים המתייחסים לזהות המתלוננות ולפגיעה בפרטיותן. באשר לעדותה של הפסיכולוגית איריס ישראלי - עדותה של עדה זו תהיה כולה חסויה ואסורה בפרסום משני טעמים. האחד - גילויה עלול לפגוע פגיעה חמורה בפרטיותה של המתלוננת א' (האישום הראשון והשני) - הוראת 50(ג) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א- 1971, המורה כי עדות זו תישמע בדלתיים סגורות. תכלית איסור השמעתה בפומבי והתרת פרסומה של עדות זו, עומדת בעינו גם לעת הזו, משהפגיעה הצפויה מהתרת פרסום העדות שרירה וקיימת גם לאחר מסירתה ולאחר מתן הכרעת הדין. באשר לפרסום עדותם של העדים מהקטגוריה השלישית: בהתחשב בעובדות תום שמיעת הראיות והיות תוכן עדותם רחוק מן הגרעין הראוי להגנה, ניתן להתיר את פרסומן של עדויות אלה, תוך השחרת הפרטים שעלולים לפגוע בפרטיות המתלוננות וחשיפת זהותן, במידה ויימצאו כאלו. באשר לעדותו של הנאשם: שקלנו שמא לא ראוי להתיר פרסום עדותו של הנאשם ולו מן הסיבה שמפרסום עדותו במצב בו נמנע פרסום עדויות המתלוננות נגדו, עלולה להיווצר תמונה חד צדדית ובלתי מאוזנת המוטה לצידו של הנאשם. לאחר התלבטות, החלטנו להתיר את פרסום עדות הנאשם תוך השמטת אותם פרטים שעלולים לפגוע בפרטיות המתלוננות ולחשוף את זהותן, שכן הנאשם מכחיש ממילא כי עשה במתלוננות מעשה כלשהו, כך שהעיוות בתיאור התמונה הכוללת לא עולה לכאלו מימדים המצדיקים את איסור הפרסום. לטעמנו, פרסום החלק הארי של עדות הנאשם, הן חקירתו הראשית והן חקירתו הנגדית, יותיר בסופו של יום תמונה המשקפת את העדות כפי שזו נשמעה במהלך המשפט. באשר לפרסום עדויות ההגנה, אלו המצויות בקטגוריה החמישית: לאור התרת פרסום עדות הנאשם ושאר עדויות התביעה, למעט עדויות המתלוננות, מתפוגג הטעם לאיסור פרסומן של עדויות אלה, שוב בכפוף להשחרת אותם פרטים שיש בהם כדי לפגוע בפרטיות המתלוננות ולחשוף את זהותן. ובאשר לפן המעשי של הפרסום: לאור מספרם הרב של עמודי פרוטוקול העדויות והמשאבים המרובים הנדרשים לעשייה במלאכת בדיקתם לצורך הכנתם לפרסום, יחל הפרסום לאחר מתן גזר הדין. העדויות תפורסמנה לפי סדר שמיעתן הכרונולוגי, קרי: הראשונים- ראשונים, והאחרונים - אחרונים. באשר לבקשת המבקש 1 להורות על פתיחת תיק בית המשפט לעיונם של כתבי המשפט, לרבות עיון במסמכים ובמוצגים שהוגשו לבית המשפט במהלך התנהלותו של ההליך: הבקשה מבוססת על תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג- 2003, (להלן: "תקנות העיון בתיקים"), הקובעת: "(א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בית ביתה משפט (להלן - בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין. ... (ד) בבואו לשקול בקשת עיון, יתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין למי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה." ב- בג"צ 5699/07 יובל יועז נ. היועץ המשפטי לממשלה (23.4.09, לא פורסם), , קבע בית המשפט כי: "... הכלל הינו התרת העיון בתיקי בית משפט אף כאשר המבקש אינו צד להליך, וזאת בהתחשב בעיקרון פומביות הדיון ובזכות הציבור לדעת... כאשר המבקש לעיין בתיק בית המשפט הינו עיתונאי והעיון מתבקש למטרות סיקור וכתיבה עיתונאית, עשויה זכות העיון לשאוב כוחה גם מחופש הביטוי והעיתונות. עם זאת... אף הזכות לעיין בתיקי בית- משפט אינה מוחלטת, ויש עליה לסגת מפני זכויות ואינטרסים נוגדים. בהתאם לכך נקבע בסיפא של תקנה 4(א) כי אין להתיר עיון כאשר הוא "אסור על פי דין". תקנה 4(ד) מוסיפה וקובעת כי אף כאשר העיון אינו אסור על- פי דין, נתון בידי בית המשפט שיקול דעת האם להגבילו בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים לענין, ובהם - עניינו של המבקש לעיין בתיק בית המשפט, עניינם של בעלי הדין ומי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, והקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה." עוד נקבע באותו עניין כי אף שעל פני הדברים "במקרה הרגיל הכלל הוא לאפשר עיון והנטל הוא על הטוען להגבלתו, נוטה אני לדעה כי כאשר מדובר בחומר בתיק בית- משפט שהוצא לגביו צו איסור פרסום, הכלל הוא כי אין לאפשר לעיון בחומר והנטל הוא על מי שמבקש לעיין בחומר הנ"ל לשכנע מדוע ראוי להתיר לו את העיון על אף קיומו של צו איסור פרסום." נציין כי לטעמנו, התרת עיון בעדויות שפרסומן נאסר, לגורם שהינו יותר מאחד, כמוה כפרסום. לו היה בית המשפט נעתר לבקשת העיון, הרי שלא ניתן היה לצמצמה רק למבקש 1, והזכות הייתה ניתנת גם לעיתונאים אחרים. עיון ע"י עיתונאי פלוני, עיון ע"י עיתונאי אלמוני, וכן עיון ע"י מספר עיתונאים נוספים, והרי בפנינו פרסום. איסור הפרסום אינו מצומצם רק לפרסום בטלויזיה, ברדיו או בעיתונות, והוא חל גם על העברת האינפורמציה לרשות הרבים. ראה למשל חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965, המגדיר פרסום בין בעל פה ובין בכתב" והקובע כי הפרסום ייחשב כמבוצע אף אם הגיע לידיעת אדם אחד נוסף זולת הנפגע, וכלשון החוק: "אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע". גם בענין פגיעה בפרטיות שבחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981, מוגדר המונח פרסום בהפנייה לסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. הנה כי כן, מתן זכות עיון ליותר מאדם אחד כמוהו כפרסום. לאור עמדת בית המשפט בבג"צ 6599/07 הנ"ל, שאסר על העיון בעדויות (קטעי עדויות) המתלוננות כאן, מאחר ובהחלטתנו זו דחינו את הבקשה להתיר פרסום עדויות המתלוננות והמתיישנות, באופן שעדויות אלו ממשיכות לחסות תחת צלו של צו איסור הפרסום, בקשת העיון, ככל שהיא מתייחסת לעדויות שפרסומן נאסר, נדחית בזאת. באשר לבקשה למימוש זכות העיון בעניין יתר העדויות שהתרנו את פרסומן, בכפוף להשחרת והחסרת פרטים שיש בהם כדי לפגוע בפרטיות המתלוננות וחשיפת זהותן: לא מצאנו להיענות לבקשה. מדובר בעדויות רבות ובראיות רבות אשר כמעט כולן מכילות פרטים כאלו ואחרים שיש להשחיר או למחוק. לא ניתן לפגוע בפרוטוקול המקורי של תיק בית המשפט ובמוצגים שהוגשו, ולא ניתן להעמיד שומר על כל מעיין באופן שיבטיח כי המעיין יעיין רק בחלקים המותרים ויעצום את עיניו מלראות דברים אחרים. תקנה 4 לתקנות העיון בתיקים מסמיכה את בית המשפט לשקול, בין היתר, את "סבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה". המשאבים הדרושים בענייננו, לא זו בלבד שהם אינם סבירים, הם אינם מעשיים כלל וכלל. זכות הציבור לדעת תבוא על סיפוקה מפרסום הפרוטוקולים, לאו דווקא מעיון בתיק בית המשפט. באשר לבקשה לפתיחת הדלתיים במעמד הטיעונים לעונש: חרף עמדתה הנוכחית של ב"כ המשיבה, לא מצאנו לקבל את גישתה בדבר פתיחת וסגירת הדלתיים לסירוגין, מהסיבה שהמנגנון המוצע על ידי ב"כ המשיבה שיאפשר פתיחת הדלתיים בחלקו האחד של הדיון, וסגירתו בחלקו האחר, עת תידון שאלת הפגיעה במתלוננות - אינו מעשי ואינו מבטיח הגנה מלאה מפני פגיעה בפרטיות המתלוננות וחשיפת זהותן. די בטעות בהיסח הדעת או בפליטת פה על ידי מי מהעדים (אם יהיו כאלה), הצדדים או באי כוחם, על מנת לגרום לפגיעה קשה למי מהמתלוננות. באשר לבקשת ערוץ 10 להתיר שידור עדותו (בהקלטה) של מר אורי יואלי בבית המשפט. להבדיל מפרסום תמליל העדות: לא מצאנו להיעתר לבקשה זו. קבצי הקול הינם בבחינת חומר גולמי, שלא עבר כל סינון של פרטים שעלולים לפגוע בפרטיותן של המתלוננות ולחשוף את זהותן, להבדיל מהתמלול שעבר את ביקורת בית המשפט ככל שנוגע הדבר להחסרת אותם פרטים שיש בהם פגיעה בפרטיות המתלוננות. באשר לבקשה לפתיחת הדלתיים במעמד גזר הדין: מצאנו להיענות לבקשה, בהיעדר התנגדות מצד מי מהצדדים, והכל תוך שמירה על פרטיות המתלוננות ומניעת חשיפת זהותן. פרוטוקול דיוןפרוטוקול דיון בית משפטמסמכיםפרוטוקולפרסום