קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקבלת סרט ממצלמת אבטחה: פתח דבר: לאחר פרסום גזר הדין בתיק דנן פנתה כתבת חדשות ערוץ 10, הגב' שלי טפירו, בבקשה לקבלת תיעוד הסרט שצולם בביתו של הנאשם 2 (המשיב 3), ובו מוצגת מעורבות הנאשמים באירוע נשוא כתב האישום. ביום 7.9.09 דחיתי הבקשה מן הטעם לפיו ההליך המשפטי טרם נסתיים ופרסום הראיה עלול לפגוע בהגנת הנאשמים. ביום 6.6.11 הונחה בפני בקשה חוזרת לקבלת סרט האבטחה בתיק לשם פרסומו על ידי המבקש. זאת, לאור העובדה כי ההליך המשפטי נסתיים זה מכבר. עמדות הצדדים: המדינה לא הביעה התנגדות לפרסום סרט האבטחה. ההגנה - באמצעות באי כוחם של כל הנאשמים - התנגדו באופן גורף ונחרץ למסירת הקלטת ופרסומה. אשר כך, נתקיים דיון בבית משפט במעמד הצדדים המעוניינים. הגב' שלי טפירו הדגישה בטיעוניה, כי נקודת המוצא בעניין זה הינה כי סרט האבטחה אינו אסור לפרסום על פי חוק. לדבריה, אין המדובר בחקירת נאשם בחדר משטרה או שמא ראיה האסורה לפרסום כגון שחזור וכדומה. סרט האבטחה פורסם בהרחבה בדיונים שנערכו בית המשפט, בדלתיים פתוחות, מבלי שקם טוען לבקש צו איסור פרסום כנגד הסרט. מעל לכך, כתובת הבית, פרטיו ותיאורו תוארו אף הם בכתב האישום ובפרוטוקולי בית המשפט, כך שאין פגיעה בפרטיות שלא לצורך, ולמען הסר חשש, התחייבה לטשטש פני הנראים בסרט שאינם הנאשמים. הגב' טפירו הדגישה את אינטרס חופש הביטוי, וכנגזרת ממנו זכות הציבור לדעת, וכשליחי הציבור תפקיד התקשורת הינו להביא בפני האזרח את החומר שהוצג בבית המשפט. המדינה הגישה טיעוניה בכתב. לדבריה, אין הוראה חוקית האוסרת פרסום סרט האבטחה, אולם על פי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק") רשאי בית המשפט לאסור פרסום חומר לאחר שערך איזון בין האינטרסים השונים העומדים על הכף. המדינה השאירה ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, תוך שהדגישה כי אין המדובר בשלב החקירה בו פרסום חומר החקירה מצומצם יותר. סניגורו המלומד של המשיב 2, עו"ד מרדכי כץ, סבור כי כל עניינה של הבקשה דנן הינה אחת ויחידה. הכפשת שמו של שולחו, עמיר מולנר, ערב יום שחרורו ממאסרו. לדבריו, המדובר באירוע שאירע לפני כשלוש שנים, אירוע אשר סוקר בהרחבה בתקשורת והובא לידיעת הציבור כדבעי. לגישת הסניגור המלומד, בקשה זו אינה מובאת בפני בית המשפט בניקיון כפיים, שכן אין המדובר באירוע חדשותי עדכני שישנה חשיבות ציבורית לפרסמו היום, זולת השחרת פני המשיבים. סניגורם של המשיבים 7, 9 ו-10, עו"ד אהוד דגן, הדגיש כי יש לאזן בין האינטרסים העומדים על כף המאזניים. לדידו, לא קיים אינטרס זכות הציבור לדעת במקרה דנן, כי אם האינטרס של ערוץ 10 לפרסם הסרט. סניגורם של המשיבים 3 ו-12, עו"ד משה סוחמי, ציין בטיעוניו כי על פי סעיף 70(ד) לחוק בכוחם של שני אינטרסים לאסור פרסום - בטחונו של בעל הדין ופגיעה בפרטיות, כשלגישת הסניגור המלומד, שני האינטרסים הללו מתקיימים במקרה דנן. ראשית, הסרט צולם בביתו הפרטי של המשיב 3, בסרט מופיעים בני משפחה שאינם קשורים להליך הפלילי, המשיב מתגורר בבית הזה יחד עם ילדיו, חלקם קטינים. מעל לכך, פרסום ביתו וחצרו של המשיב יוכל לסכן חייו וחיי בני משפחתו, משיריביו יוכלו לפגוע בו ביתר קלות. הסניגור המלומד ציין, כי בקשת ערוץ 10 נעוצה ברצון להעלאת אחוזי רייטינג, אינטרס שנסוג בפני בטחונו ופרטיותו של המשיב 3 ובני משפחתו. סניגורו של המשיב 5, עו"ד רונן רוזנבלום, התנגד לבקשה והצטרף לטיעוני חבריו. סניגורו של המשיב 8, עו"ד תמיר סננס, התנגד לבקשה והצטרף לטיעוני חבריו והוסיף בכתב - לעיני בית המשפט בלבד - מספר טיעונים בנוגע שולחו. המשיב 6 דיבר בבית המשפט בשם המשיבים 2-11. לדבריו, עקב מעורבות המשיבים בתיק דנן, סבלו ילדיהם מנידוי חברתי ומקשיים שונים. המשיב ביקש שלא לפרסם היום, בחלוף זמן ניכר מהאירוע, הסרט הנדון, שכן הפרסום עלול לגרום נזק רב למשיבים ולילדיהם. המשיב הדגיש כי הנאשמים נתנו הדין על מעשיהם. חשוב יותר, בני המשפחה נפגעו ושילמו מחיר כבד, בשל אירוע, שנגרם שלא בעטיים. מצע משפטי: עקרון פומביות הדיון (סעיף 3 לחוק יסוד השפיטה וסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט), הינו אחד מעקרונות החוקתיים המרכזיים בשיטת משפטנו. מדובר בעיקרון שהוא מעיקרי היסוד של שפיטה ראויה ועשיית משפט צדק. עקרון זה נושא עימו את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. בית המשפט העליון חזר ושנה בנושא זה, ולמשל, בבש"פ 1659/11 חיים שטנגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 26.4.11: "על מעמדו הרם של עקרון-על זה, המשתלב עם חופש הביטוי ועם זכות הציבור לדעת, כבר עמד בית משפט זה לא אחת, ועל חשיבותו לקידום תכלית השקיפות, הגברת הביקורת הציבורית על התנהלות מערכות השלטון וקיומו של הליך משפטי הוגן, אין צורך להכביר מילים". ובהמשך: "סיכומם של דברים, שיש להביט על ההסדר החקיקתי הנוגע לפומביות הדיון ולפרסומים הקשורים בהליכי משפט, כעל מארג של הוראות היוצרות מסגרת נורמטיבית מקיפה, המשקפת בחירה מודעת מצידו של המחוקק אימתי יש מקום ליתן צו איסור פרסום ולהצר את גבולותיו של עקרון פומביות הדיון. נקודת המוצא היא, כי  בהעדר הוראה כאמור, תהא ידו של עקרון פומביות הדיון על העליונה וידו של מבקש איסור הפרסום על התחתונה" . ראוי לצטט עוד מקביעת בית המשפט העליון: "לעקרון פומביות הדיון שני פנים: האחד, ניהול הדיון בדלתיים פתוחות, כך שכל אחד מן הציבור רשאי לנכוח בדיון; והשני, היתר לפרסם ברבים את תוכנם של הדיונים כחלק מזכות הציבור לדעת. ... בימינו, חשיבותו העיקרית של עקרון פומביות הדיון טמונה בהיבט השני שעניינו האפשרות לפרסם את דבר הדיונים ותוכנם, ובכך להביאם לידיעת כלל הציבור" (בג"צ 258/07 ח"כ גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת ארועי המערכה בלבנון 2006 (לא פורסם) מיום 6.2.07) . פגיעה בעקרון בסיסי זה ניתנת אך מכוח עיגון מפורש בחוק. (ראה לעניין זה: ע"א 4693/07 ידיעות אחרונות בע"מ נ' פלוני (לא פורסם) מיום ; ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 5.4.06; רע"פ 5877/99 יאנוס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (2) 97; בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658]. סעיף 70 (ד) לחוק בתי המשפט קובע כדלהלן: "בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם". בית המשפט העליון הביע עמדתו בשורה ארוכה של פסקי דין. למשל בפרשת ידיעות אחרונות דלעיל קבע כבוד השופט פוגלמן, לעניין הפגיעה בפרטיות כדלהלן: "כתנאי להפעלת הסמכות לפי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, על בית המשפט לבחון הן את מהות הזכות הנפגעת, הן את עוצמת הפגיעה בה. רק אם מגיע בית המשפט למסקנה כי הפרסום יביא לפגיעה בפרטיות, וכי הפגיעה האמורה הינה פגיעה חמורה, שומה עליו לשקול האם יש מקום להפעיל סמכותו ולאסור פרסום. גם בשלב זה, על בית המשפט לאזן בין עקרון פומביות הדיון לבין הפגיעה בפרטיות. בגדר איזון זה יש לשקול את מידת העניין הציבורי שבפרסום המסוים אל מול הנזק שייגרם כתוצאה ממנו (השוו: רע"א 2323/04 פלוני נ' פלונים (, 18.5.05) פסקה 12; בש"פ 972/06 זריהן נ' מדינת ישראל (, 22.2.06)). בנוסף, ומבלי לקבוע רשימה סגורה של שיקולים אפשריים, ניתן להביא במניין השיקולים את השלב בו נמצא הדיון השיפוטי - אין דינו של פרסום בשלב הגשת כתב התביעה, כאשר ניצבת גרסה אחת בלבד, כדינו של פרסום פסק דין, הכולל ממצאים שעברו את כור ההיתוך השיפוטי (השוו: עניין חברת החדשות, פסקה 30). בצד האמור נזכיר, כי כפי שנפסק לא אחת, את החריגים לעקרון פומביות הדיון יש לפרש על דרך הצמצום (ראו: עניין וילנר בעמ' 451; עניין מרום, בעמ' 341; עניין אפרתי, פסקה 5; עניין ביטאר, פסקה 9; עניין פלוני, בעמ' 939)". לעניין הערך השמירה על בטחונו של בעל הדין צויין בבש"פ 10927/07 מיכאל מור נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 6.1.08 - מפי כב' השופט רובינשטיין - כדלהלן: "אכן, הפסיקה פירשה אינטרס זה בצורה מצמצמת: 'מושג זה של הגנה על ביטחון ודאי אינו כולל הגנה מפני עתונות, שיודעת להיות מאד תוקפנית, עויינת, מציצנית' (כדברי השופט חשין בפרשת מרום, 342; ההדגשה הוספה - א"ר)" כללו של דבר, עיקרון פומביות הדיון הינו עקרון בסיסי וראשוני בשיטתנו המשפטית. רק במקרים חריגים, ראוי יהיה לצמצם הזכות ולהסיגה מפני אינטרסים חוקתיים אחרים שצויינו לעיל. דיון: ערוץ 10 עתר לקבל לידיו סרט האבטחה על מנת לפרסמו ברבים כחלק מזכות הציבור לדעת, וכחלק מהמאבק בארגוני הפשיעה. הסניגורים המלומדים סבורים כי האיזון העומד על הכף, נוטה לטובת איסור פרסום סרט האבטחה, המעמיד את המשיבים 2-12 בפני פגיעה לא מידתית בפרטיותם, כמו גם בסיכון חייהם. בחנתי הטיעונים כולם, והגעתי לכלל מסקנה כי לא זהו המקרה החריג בו יש לאסור פרסום סרט האבטחה, ואפרט: 1. אין כל חשש כי סרט האבטחה יפגע בהליך המשפטי ו/או בהגנת הנאשמים. ההליך המשפטי נסתיים זה מכבר, לרבות הליכי הערעור. מרבית הנאשמים סיימו לרצות עונשם בגין פועלם בתיק דנן. 2. פרסום הסרט עלול לפגוע משהו בפרטיות הנאשמים. עם זאת, אינטרס זה, בענייננו, אינו עומד מול חשיבותו של עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת. סרט האבטחה נשוא הדיון, הוקרן באולם בית משפט בדיון שנתקיים בדלתיים פתוחות. ביתר שאת, בהחלטות שיצאו מלפני בית משפט עליון, בית משפט זה ובהכרעת הדין של הנאשמים תואר האירוע לצידי צדדיו. למעשה, לא נותר פרט טפל או עיקרי באירוע הנתון בסרט הצילום שלא פורסם לפרטי פרטיו. 3. לא מצאתי ממש בטענה כי פרסום הסרט עלול להוביל לפגיעה בבטחון הנאשמים. כל שנטען ע"י הסניגורים הנכבדים היה מסתמא רציני ונכון במועדים בהם פורסמו הדברים. אבל, משבית משפט לא נתבקש במועד הרלוונטי לפני כ-3 שנים לאסור הפרסום, ובהמשך, לא נטען כי עלתה הסבירות לפגיעה בנאשמים ו/או בקרובים להם ו/או נגרם סיבוך בטחוני או בטיחותי למי מהם, אזי מוחוור כי נתרוקנה הטענה מעיקרה. 4. עקרון הפומביות הינו מעקרונותיה החוקתיים המרכזיים והבסיסיים במשפט ארצנו. לעקרון חשוב זה - כמו גם לעקרונות אחרים - יש לעיתים מחיר והשאלה הינה תמיד איזון ומידתיות. בענייננו, נוכח הנתונים שצויינו לעיל, נראה כי הפגיעה בנאשמים הינה מידתית ומתונה יחסית, נוכח חשיבות עקרון פומביות ומשמעותו החוקתית. במאמר מוסגר אציין, כי קבלת עמדת הסניגורים משמעותה המעשית הינה צמצום דרמתי של עקרון פומביות הדיון כפי שהוכר ועוצב במשפט הארץ. סוף דבר: המבקשים רשאים לעיין ולהעתיק סרט האבטחה. ביצוע החלטה זו יעוכב למשך 96 שעות. מצלמת אבטחהאבטחה