קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקבלת ערעור על הסף: 1. בקשה לקבלת ערעור על הסף מחמת "מעשה בית דין"; דהיינו בקשה לקבוע כי פסק דינה של ועדת הערר לקבילות פנקסים, בגדרו התקבל ערעור המערערת על החלטת פקיד השומה לפסול את ספריה לשנים 2005-2004, מהווה הכרעה מחייבת גם בפלוגתאות נשוא ערעור זה. רקע 2. המערערת הינה חברה העוסקת בייצור, עיבוד, ואילגון של פרופילי אלומיניום. את חומרי הגלם למפעלה רוכשת המערערת מלקוחות שונים בארץ ובחו"ל ובין היתר נוהגת לרכוש פסולת אלומיניום מספקים שונים ברחבי הארץ. 3. לגרסת המערערת היא רוכשת את מוצרי הפסולת מספקים ומשלמת להם את תמורתם על פי מחיר השוק המקובל ובהתאם למשקל הפסולת המסופקת למפעלה. לדבריה ספקי הפסולת מסרו לה בשנות המס נשוא הערעור חשבוניות ערוכות כדין עבור התשלומים שהיא נוהגת לשלם. 4. המשיב, הממונה האזורי של מס ערך מוסף בעכו, ערך ביקורת על ספרי חשבונותיה של המערערת לשנים 2005-2002. על פי ממצאי הביקורת הגיע למסקנה כי המערערת ניכתה במהלך השנים ממס העסקאות אותו נדרשה לשלם את מס התשומות הכלול בחשבוניות רכישת מוצרי האלומיניום לרבות רכישת פסולת אלומיניום. המשיב בחן את החשבוניות עבור תשומות שנכללו בדוחותיה של המערערת ומצא כי חלקן הוצאו שלא כדין. המשיב הגיע למסקנה כי המערערת רכשה פסולת אלומיניום מסוחר בשם ראיד שתייה, תושב שכם. סוחר זה לא יכל ולא רצה להוציא למערערת חשבוניות מס ערוכות כדין, ועל כן סיפק לה חשבוניות על שמם של עוסקים אחרים. 5. המשיב הגיע למסקנה כי חשבוניות שהוצאו על ידי העוסקים ס.ח. שחאדה, מיזם קורל, חסין רמאדאן, אלבאשא, ע. מסאעדה, שיש ירמי, והובלות אבו אלאמיר, אשר נכללו בדוחותיה של המערערת, אינן משקפות עסקאות אמיתיות בין המערערת למוציאי החשבוניות. על כן קבע כי המערערת לא היתה רשאית לנכות את מס התשומות הכלול בחשבוניות אלו. המשיב הוציא למערערת שומת תשומות לשנים 2005-2002 בסך כולל של 2,481,656 ₪ (קרן). 6. על שומת התשומות האמורה הגישה המערערת השגה ומשזו נדחתה הגישה את הערעור בתיק זה. הדיון בתיק נקבע לשמיעת ראיות והצדדים זימנו לעדות עדים רבים ובהם מרבית מוציאי החשבוניות שבמחלוקת. הליך איתור העדים וגביית העדויות היה ממושך ובסיומו הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב. 7. בין לבין החליט פקיד שומה עכו בהתאם לסמכותו על פי סעיף 130 לפקודה לפסול את ספריה של המערערת לשנים 2004-2005. בהחלטת הפסילה (נספח ב' לבקשה זו) נרשם: "1. בהתאם לאופי העסק והיקפו היית חייב לנהל ספרי חשבונות לפי תוספת א' להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ג-1973, סעיף 2(א). 2. במהלך הדיון לשנים 2004-2005 נמצא: א. כי לא ניתן לאמת את זהות ספקי הפסולת על פי החשבוניות. 3. על כן, הנני קובע כי ספרי החשבוניות שנהלת לשנת המס 2005-2004 הם בלתי קבילים לצורכי קביעת הכנסתך לאור הסטיות והליקויים המהותיים שהתגלו מבדיקתם". 8. על החלטה זו הגישה המערערת ערר לוועדה לקבילות פנקסים בהתאם לזכותה על פי סעיף 130(ד)(1) לפקודה (ערר 31/10) . ועדת הערר בראשות יועץ המס שמואל מזון והחברים שמעון פסטנברג - רו"ח ואיתן פפאו - רו"ח, דנה בערר והחליטה לקבלו. 9. החלטת הוועדה ניתנה בסמוך למועד הגשת סיכומי הטענות בתיק הנוכחי. לפיכך ביקשה המערערת שבית המשפט ימנע ממתן פסק דין לגופן של טענות וייקבע כי החלטת הוועדה מהווה "מעשה בית דין" המחייב את קבלת הערעור על הסף. המערערת טוענת כי בפני הוועדה עמדו להכרעה אותן פלוגתאות העומדות להכרעה גם בתיק זה. לפיכך החלטת הוועדה מהווה השתק פלוגתא בשאלות שבמחלוקת. המערערת טוענת כי התקיימו כל התנאים לתחולת הכלל של השתק הפלוגתא. עוד טוענת המערערת, אם כי בשפה רפה, כי קיים מעשה בית דין גם מחמת "השתק עילה". לחילופין טוענת היא כי לכל הפחות קיימים השתקים בכל הנוגע לשנים 2005-2004. 10. המשיב מצידו טוען כי לא התקיימו התנאים לתחולתו של מעשה בית דין, לא במובן "השתק פלוגתא" ולא במובן "השתק עילה" ועל כן מבקש הוא לדחות את טענות המערערת ולהכריע בערעור לגופו. דיון והכרעה 11. אקדים ואציין כי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות וכי אין בפסק דינה של הוועדה לקבילות פנקסים כדי להציב מחסום מפני בירור הטענות בהליך הנוכחי "ולהשתיק" את הדיון בפלוגתאות הדורשות הכרעה. 12. לכלל "מעשה בית דין" שני ענפים; "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא". שני ענפים אלו נועדו לשרת את התפיסה ולפיה על ההכרעה השיפוטית לשים קץ להתדיינות המשפטית באותו עניין או שאלה שנדונו (ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ, פ"ד נח(6) 447 (2004); נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (התשמ"א) 3; רע"א 4528/06 ברנס נ' מרכוס (ניתן ביום 18/5/09)). "השתק עילה" משמעו כי "מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה" (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968). כאשר תובע זכה בתביעתו אומרים שעילתו "נבלעה" בפסק הדין ומקום שבו הנתבע זכה בהליך הראשון, אומרים כי תביעת התובע "נחסמה" והוא מושתק מלשוב ולהעלותה מחדש (זלצמן הנ"ל עמ' 6; רע"א 508/06 קאפח נ' מינהל מקרקעי ישראל (ניתן ביום 1/5/06)). 13. הכלל בדבר "השתק פלוגתא" יונק מאותו עיקרון וטעמו העיקרי "למנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט לשוב ולהשיב את יריבו בבית המשפט באותו עניין; בד בבד, יש בו כדי לסייע במניעת מקרים של מתן הכרעות סותרות על ידי המערכת השיפוטית" (ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד נח(5) 511, 519 (2004)). בפסיקה נקבע כי התנאים לתחולת הכלל בדבר השתק פלוגתא הם; זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שעמדה לדיון והוכרעה בפסק דין לבין הפלוגתא בהליך המאוחר; זהות בין הצדדים, חליפיהם או מי שיש להם "קרבה משפטית" בשתי ההתדיינויות; בהתדיינות הראשונה נקבע ממצא עובדתי פוזיטיבי ביחס לפלוגתא; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית בהתדיינות הראשונה (ראה למשל ע"א 1041/97 סרח נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 650 (2000); ע"א 246/66 הנ"ל; נ' זלצמן הנ"ל עמ' 141; ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, (ניתן ביום 21/2/07); ע"א 9697/05 פוליסה בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21/2/07)). 14. עוד אציין כי תנאי לתחולת כלל מעשה בית דין על שני ענפיו, הינו כי פסק הדין בהליך הראשון היה פסק דין סופי שניתן על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת (ראה נ' זלצמן הנ"ל עמ' 199, 243). כן נפסק כי יש לבחון את טיבו של ההליך שהתנהל בפני הטריבונל הראשון שדן בערעור; האם כלל הוא סדרי דין וראיות מקובלים, האם לאותו טריבונל יש את הכלים לשמיעת ראיות ולקביעת ממצאים, האם ניתן להשיג ולערער על תוצאותיו ועוד (לחלק משיקולים אלו אתייחס במפורט בהמשך). השתק עילה 15. כפי שראינו, השתק עילה נועד לחסום דיון חוזר בעילה שכבר נדונה והתבררה בין הצדדים. במקרה שבפנינו העילה הנדונה בתיק זה שונה לגמרי מהעילה שנדונה בפני הוועדה לקבילות פנקסים. הוועדה דנה בערעור על החלטת פקיד השומה לפסול את ספרי המערערת לשנים 2005-2004 בשל ליקויים שמצא בהם ולענייננו, בשל העדר אפשרות לזהות את הספקים. העילה בתיק זה הינה שונה, ועניינה זכותה של המערערת לנכות את מס התשומות הכלול בחשבוניות שהוצאו לה על ידי הסוחרים שמכרו לה פסולת. בגדרו של ערעור זה בוחן בית המשפט האם החשבוניות שהוצאו למערערת הוצאו לה כדין במובן סעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. ברי שאין מדובר באותה עילה. יתרה מזו, השיקולים לפסילת ספרים אותם שוקלת הוועדה בערעור על החלטתו של פקיד השומה, אינם זהים לשיקולים העומדים בפני המנהל בעת שהוא בוחן את זכותו של העוסק לניכוי מס התשומות. הקביעה כי חשבונית שנמסרה לעוסק, ושאת המס הכלול בה הוא מבקש לנכות, לא הוצאה כדין, אינה מחייבת את המסקנה כי יש לפסול את ספריו ולהיפך. כך למשל לא כל סטיה מהוראות ניהול ספרים תצדיק את פסילת ספרי הנישום ויש פגמים שלא יביאו לפסילת הספרים (ראה עמ"ה (חי') 556/04 אורפז חשמל נ' פקיד שומה חדרה (לא פורסם, , ניתן ביום 6/8/08)). עם זאת, רשאי המנהל שלא להכיר בניכוי המס הכלול בחשבוניות שהוצאו שלא כדין אפילו מדובר בחשבוניות בודדות ואפילו לא נפסלו הספרים בשל אותם פגמים . כך גם רשאי נישום לנכות הוצאות ששימשו אותו בייצור הכנסה על פי הוראות סעיף 17 לפקודת מס הכנסה, אף אם אותן הוצאות לא מהוות תשומות בעסקה חייבת כנדרש לצורך ניכוי מס התשומות על פי חוק מס ערך מוסף, כמו במקרה של תשומה לעסקה פטורה וכדומה (למשל ע"א 711/89 בית אסיה בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד מו (4) 28 (1992)). 16. רואים אנו כי עילות פסילת הספרים שונות מהעילות לקביעה כי המס הכלול בחשבונית אינו מותר לניכוי, ועל כן אין כל בסיס לטענת השתק העילה. השתק פלוגתא 17. התנאי הראשון על מנת שערכאה שיפוטית קודמת תקים מחסום דוגמת השתק פלוגתא הינו כאמור כי קיימת זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שעמדה לדיון בהליך הראשון לפלוגתא העומרת לדיון בהליך החדש. תנאי זה אינו מתקיים במקרה הנוכחי. 18. כדי לקבוע מהן הפלוגתאות שעמדו בפני הוועדה לקבילות פנקסים עלינו לפנות להחלטת הפסילה ולכתבי הטענות שהוגשו בפני הוועדה. בהחלטת הפסילה קבע פקיד השומה כי נפל פגם בניהול ספרי המערערת מהטעם כי "לא ניתן לאמת את זהות ספקי הפסולת על פי החשבוניות". בהחלטת הוועדה כמפורט בנימוקי פקיד השומה מציינת הוועדה כי פקיד השומה הוסיף וטען בפניה כי "הספקים ששמם מתנוסס ע"ג החשבונית לא סיפקו את הסחורה בפועל לחברת פרופאל, לא מכרו או לחילופין לא בכמות ובסכומים הכלולים בחשבוניות". עוד ציינה הוועדה את טיעוני המערערת כנגד הפסילה מהם עולה כי המערערת טענה שהנימוק היחיד לפסילה עניינו "אימות זהותם של ספקי הפסולת על פי החשבונית" והתנגדה להרחבת יריעת המחלוקת לעניינים נוספים. 19. לכאורה הפלוגתא היחידה שעמדה להכרעה הינה האם חוסר האפשרות לאמת את זהות מוסרי החשבוניות מהווה ליקוי המצדיק את פסילת הספרים. בעניין זה קבעה הוועדה בהחלטתה, בפרק "מסקנות הוועדה", כי "אותרו הספקים העיקריים של העסק על ידי מס ערך מוסף וגם הועמדו לדין" וכי "ספקים שלא הצליחו לאתר אינו רלוונטי ואינו מהווה סטיה מהותית מניהול החשבונות". זוהי ההכרעה בפלוגתא שעמדה בפני הוועדה. 20. מקריאת נימוקי הוועדה לקביעותיה עולה כי הוועדה כלל לא דנה בשאלה האם מוציאי החשבוניות הם שסיפקו בפועל את הסחורה או שמא שימשו רק כסות לסוחרים אחרים. הדיון התמקד בעיקר בשאלה האם בוצעו העסקאות בכמויות שנרשמו והאם נקטה המערערת באמצעי זהירות סבירים לשמור על תקינות ספריה. עם זאת הוועדה כללה בהחלטתה אמירות שונות שמתייחסות לכאורה גם לפלוגתאות אחרות, אולם לא קבעה בשום שלב כי הפלוגתאות שבהן עליה להכריע כוללות גם את השאלה האם מוציאי החשבוניות שבמחלוקת הם שסיפקו את הסחורה או שמא שימשו כסות לספק סחורה אחר. הוועדה כלל לא נדרשה לקבוע בפלוגתא זו שכן החלטת פקיד השומה התבססה על הליקוי ברישום ולא על השוני בין הסוחר שמכר את הסחורה למוציא החשבונית. 21. משמע, הפלוגאות שעמדו בפני הוועדה אינן זהות לפלוגאות בתיק זה. איני מתעלם מכך שהוועדה הביעה דעה גם לעניין העסקאות וקבעה כי "העסקאות שנעשו היו אמיתיות", אולם בשום שלב הוועדה לא קבעה שזוהי פלוגתא הדורשת הכרעה במסגרת הערעור שבפניה ומכל מקום אין באמירה משום דיון באותה פלוגתא. 22. גם התנאי השלישי הנדרש להחלת כללי ההשתק ולפיו פסק הדין הראשון קבע ממצא עובדתי פוזיטיבי ביחס לפלוגתא לא התקיים. הוועדה לא ניתחה את הראיות ולא קבעה כל ממצא פוזיטיבי בשאלת זהות ספקי הפסולת. האמירה כי "העסקאות שנעשו היו אמיתיות", אינה מספקת לשמש קביעה פוזיטיבית כי מוציאי החשבוניות אכן היו ספקי הסחורה בפועל, להבדיל מהשאלה האם אכן נעשו עסקאות בכמות ובתמורה כמפורט בחשבוניות. 23. די באמור כדי להצדיק את דחיית טענות המערערת. עם זאת ראוי להוסיף כי ספק רב בעיני האם החלטות הוועדה לקבילות פנקסים בכללן יכולות לשמש עיגון לטענת השתק פלוגתא. על מנת שפסק דין של טריבונל שיפוטי ישמש השתק פלוגתא צריך שיהיו טבועים בהליך שבפני אותו טריבונל סממנים מוכרים שיבטיחו כי ההכרעה תהא מבוססת על ראיות, כי תשמר זכותם של בעלי הדין להליך הוגן. 24. כידוע, כאשר פקיד השומה מחליט לפסול את ספריו של נישום עומדת בפניו ברירה לבחור באחת משני מסלולי השגה; ערעור לוועדה לקבילות פנקסים על פי סעיף 130(ד) לפקודת מס הכנסה או להגיש ערעור לבית המשפט על החלטת הפסילה ביחד עם הערעור על השומה בצו על פי סעיף 152(ב) לפקודה (ראה סעיף 130(ח)). זכות הבחירה בין המסלולים מסורה לנישום בלבד. 25. הוועדה לקבילות פנקסים הינה ועדה מקצועית ואינה כוללת משפטנים (ראה סעיף 146(א) לפקודת מס הכנסה). הדיונים בפני הוועדה שונים מהליך שיפוטי רגיל. הוועדה אינה מחויבת לשמוע ראיות אלא הדבר מסור לשיקול דעתה (סעיף 146(ו) לפקודת מס הכנסה - תקנות 16-15 לתקנות מס הכנסה ומס ערך מוסף (סדרי הדין בפני הוועדה לקבילות פנקסים), התשל"ח-1978). על החלטות הוועדה לקבילות פנקסים אין אפשרות לערער. סעיף 146(ה) לפקודה קובע כי "החלטתה של הוועדה בערר על פי סעיף 130(א)(2),(ד) או (ח) או על פי סעיף 145א1 תהא סופית [....]". 26. כוחו של פסק דין שניתן על ידי טריבונל שיפוטי שאינו בית משפט להשתיק דיון בפלוגתא או בעילה שנדונה בפניו מעוררת שאלות קשות. כך למשל עלתה השאלה האם פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות מקים מחסום של מעשה בית דין. בסופו של יום ולאחר החלטות סותרות של ערכאות שיפוטיות נמוכות קבע כבוד השופט א' רובינשטיין כי ניתן להשתיק בעל דין מלדון מחדש בפלוגתא שהוכרעה בבית המשפט לתביעות קטנות. וכך הוא אומר ברע"א 1958/06 סויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ (ניתן ביום 20/10/2006): במישור הנורמטיבי, ככל שהמדובר בהשתק פלוגתא, לדעתי במתח ובאיזון שבין המציאות המשפטית שבה כבר הוכרע הדין בפלוגתא בה מדובר, לבין השוני שבדרכי תפקודו של בית המשפט לתביעות קטנות לעומת בית משפט השלום ה"רגיל" - מכריעה הכף הראשונה. דבר זה נובע ממדיניות שיפוטית ראויה ומן השכל הישר. לא יתכן שהחלטת בית משפט מקצועי, שהוא חלק ממערכת בתי המשפט של המדינה, שהתובע הגיש תביעה בו בעיניים פקוחות, ובית המשפט שמע את הצדדים, עיין בחומר שלפניו, שקל והכריע את הדין, תהא כלא היתה - וניתן יהא לפתוח מחדש את הספר כאילו עולם כמנהגו הקודם נוהג. צדק אינו רק צדקו של צד אחד, אלא של כולי עלמא. אולם פסק דין התייחס לנסיבות מיוחדות בהן התובע שבחר בהליך של תביעה קטנה ביקש להתכחש לתוצאות ההליך בו בחר וכבר היה מי שקבע כי הכלל לא יחול על נתבע אשר לא ביקש להתדיין בפני בית המשפט לתביעות קטנות. זאת ועוד, השופט רובינשטיין מדגיש כי בית המשפט לתביעות קטנות הינו חלק ממערכת בתי המשפט ויושב בו בדין שופט מקצועי. לא כך כאשר מדובר בטריבונל מקצועי שאינו חלק מהמערכת השיפוטית הרגילה. במקרה של טריבונל חיצוני ה"מדיניות המשפטית" הראויה אינה מחייבת הכרה בכוח המשתיק של פסק הדין, ועל כן יהא צורך לשכנע כי ההליך בפני אותו טריבונל כלל סממנים שיפוטיים שיבטיחו הליך ראוי שיכול לבסס טענת השתק הנסמכת על פסק הדין שניתן בסופו. לפיכך נקבע ברע"א 7675/06 נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (ניתן ביום 10/04/2007) כי אין להכיר בכוחה המשתיק של החלטת הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל שדנה בתביעת נזקים כנגד חברת החשמל. 27. ראינו כי הוועדה לקבילות פנקסים חסרה סממנים מובהקים הנדרשים לשם מתן כוח משתיק לפסיקותיה. בהעדרם של אלו אין מקום לבסס טענת השתק פלוגתא על פסקי דינה של הוועדה. אחד המאפיינים החשובים למתן כוח מניעתי- משתיק להכרעת הטריבונל המשפטי הינו קיומה של זכות ערעור. על כך כותבת נ' זלצמן בספרה: "[...] המקרה השלישי, כאשר לא הוענקה זכות ערעור על פסק דין, מחייב אף הוא, לאור הרעיון דלעיל, לשלול ממצא שנקבע במסגרת אותו פסק דין כוח מניעתי דיינו בהשתק פלוגתא" (עמ' 271). דברים אלו אוזכרו בהסכמה על ידי בית המשפט ברע"א 7675/06 הנ"ל באמרו: אוסיף, כי גם בהנחה שרשות החשמל מהווה טריבונל שיפוטי, הרי שעסקינן בטריבונל שיפוטי נמוך שאין כל זכות ערעור על החלטותיו. העדרה של אפשרות לתקוף את ההחלטה (למעט פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק שעילות ביקורתו מצומצמות מאלה של ערכאת ערעור) או לתקן טעות שנפלה בה, מעורר חשש כבד מפני מתן כוח מניעותי לקביעותיו של גוף כזה (ראו, זלצמן, 273). גם אם ניתן למצוא חריגים לעקרון זה (כמו למשל מקום שפסק הדין ניתן על ידי בית המשפט הגבוה לצדק שאינו נתון לערעור), הרי שאין מקום לחריגים אלו כאשר הערכאה הראשונה הינה טריבונל שיפוטי מדרגה נמוכה ובעל סמכות מוגבלת. במיוחד נכון הדבר כאשר אותו טריבונל אינו מחוייב בסדרי דין וראיות מקובלים ואינו כולל בתוכו משפטנים (שם עמ' 273). 28. המקרה הנוכחי מחזק את המסקנה האמורה. בפני הוועדה נשמעו עדויות קצרות של מספר עדים, אולם מוציאי החשבוניות שהעידו בהרחבה במסגרת ההליך הנוכחי, לא העידו בפניה. זאת ועוד, הוועדה לא התייחסה כלל לעדויות שנמסרו על ידי עדים אלו בפני חוקר מס ערך מוסף או בפני בית משפט זה. החלטת הוועדה לא ניתנה על סמך בחינה מפורטת של הראיות אלא על סמך טיעון כללי בלבד. ברי שבנסיבות אלו אין לתת כל כוח משתיק לפסק דינה של הוועדה. 29. כדי שלא להותיר ספק, אין באמור כדי לשלול מפסק דינה של הוועדה את כוחה במעשה בית דין בגדר "השתק העילה", שכן משבחר הנישום במסלול הערר הכרעתה של הוועדה בעניין קבילות הפנקסים מחייבת את הצדדים בכל הליך זה (ראה גם סעיף 130(ה) לפקודת מס הכנסה). 30. לבסוף מצאתי לנכון להעיר כי ראוי היה שהוועדה לקבילות פנקסים תמנע מלדון בפלוגתאות העומדות להכרעה בתיק זה. כאשר התנהל הליך משפטי שלם ונשמעו ראיות בפני ערכאה טריבולית, מחייבים כללי "הכיבוד בין ערכאות" כי מקום שבו ערכאה שיפוטית מוסמכת החלה לדון בפלוגתא מסוימת, תמנע ערכאה אחרת מלדון באותה פלוגתא, ומכל מקום תמנע מלקבוע ממצא שמחייב את הערכאה האחרת (ראה לעניין כיבוד בין ערכאות ע"א 1327/01 אפריים נ' אילן, פ"ד נו(6) 775, 781-782 (2002)). איני סבור כי הוועדה לקבילות פנקסים ביקשה לקבוע ממצאים מחייבים להליך הנוכחי או לפגוע בהליך הנוכחי, והניסיון לקשור בין ההליכים הינו של המערערת בלבד. סוף דבר 31. בשים לב לכל האמור, הגעתי למסקנה כי אין בפסק דינה של הוועדה לקבילות פנקסים כדי ליצור השתק המחייב בתיק זה ועל כן אין מקום לקבלת הערעור על הסף. על כן הבקשה נדחית. עם זאת ככל שמי מהצדדים סבור שבעקבות החלטת הוועדה יש להשלים את טיעוניו בעניין זה, יעשה זאת תוך 15 יום. לאחר מכן ינתן פסק הדין בערעור. ערעור