קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה מתוקנת לאכיפת פסק חוץ: 1. הבקשה בפניי בקשה להתיר למבקשת להגיש בקשה מתוקנת לאכיפת פסק חוץ הנתמכת בתצהיר ובחוות דעת מומחה. המבקשת הגישה את התובענה בחודש נובמבר 2010 לאכיפת פסק חוץ שהתקבל במדינת קליפורניה. ביום 13.1.11 הגיש המשיב את תשובתו לבקשה. ביום 17.1.11 הגיש המבקש בקשה להגיב על תשובת המשיב ולצרף לתגובתו תצהיר משלים וחוות דעת מומחה. בקשה זו לא נדונה, שכן המשיב התנגד לה בין הייתר מהטעם שלא קיימת פרוצדורה שכזו, ולפיכך עותרת עתה המבקשת לתיקון הבקשה. המבקשת מודה כי מדובר בטעות בסדרי הדין, שכן כבר בעת הגשת הבקשה להגשת התגובה, הבהירה המבקשת כי התצהיר שצורף לבקשה לוקה בחסר ואינו מפורט דיו וכי כאמור, הדבר נבע מטעות בסדרי הדין של ב"כ המבקש, בסברו כי בהמשך יתבקשו תצהירי עדות ראשית באמצעותם ישלים את החסר. לטענת המבקשת יש להתיר לה את התיקון, שכן ככלל בהתאם לתקנת 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א"). בית המשפט מתיר בכל עת לבעל דין לשנות או לתקן את כתבי הטענות כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שבאמת שנויות במחלוקת, וכי חריגים לכלל זה הינם חריגים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או במקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת התובענה מחדש. לטענת המבקשת, זה אינו המקרה הנמנה על החריגים, שכן הדיון עצמו טרם החל. הטעות באי הגשת התצהיר המפורט וחוות הדעת נבעו מטעות בסדרי הדין, ובשקלול ובאיזון כל הנסיבות ובמיוחד לנוכח קיומו של פסק דין זר חלוט, יש מקום לקבל את הבקשה. 2. טענות המשיב בתמצית 2.1. המשיב מתנגד לבקשה, שכן לטענתו מדובר בבקשה חסרת תום לב שדינה להידחות, שכן המבקשת מנסה לעשות שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ובתקנות, "לדוג" מהמשיב את טענותיו שנטענו בכתב התשובה ואז להגיש "בקשה להגיש תגובה לתשובת המשיב" ולבסוף משבקשה זו לא נדונה, להגיש בקשה לתיקון כתב טענות. 2.2. משנתברר למבקשת, בדיון שנערך בקדם המשפט ביום 20.2.11- טענות המשיב כנגד הבקשה להגשת תגובה לבקשה, בחרה המבקשת בדרך עוקפת, חדשה, של בקשה לתיקון כתב הטענות תוך זניחת הבקשה להגיש תגובה לתשובת המשיב. הלכה פסוקה היא מקדמת דנא כי האפשרות לתקן כתבי טענות אינה מהווה היתר להתיר את הרסן לבעל דין לנהוג בתקנות כהוות נפשו ו"אין הפרוצדורה מיטת סדום אך גם מזרון סתם אין היא שעתה מקפלו וזרקו ממקום למקום" (ע"א 430/74 פרידה בסמן ואח' נ' גזית תכנון שירותי אדריכלים, פ"ד כט (1) עמ' 228, עמ' 234). 2.3. ראשית, טוען המשיב כי הבקשה לתיקון כתב הטענות אינה נתמך בתצהיר בניגוד לדרישות התקנות. לטענתו, חובה על המבקש את התיקון לצרף תצהיר שבו יפרט מה הסיבה שבעטיה מתבקש התיקון ויאמת בתצהיר את העובדות נשוא הבקשה, ואם לא יעשה כן, כיצד יוכל בית המשפט להשתכנע שהתיקון דרוש לבירור הפלוגתא שהן באמת שנויות במחלוקת (ע"א 728/79 קירור אגודה חקלאית שיתופית מרכזי ומשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' עבד אל חפיז פ"ד לד (4) עמ' 126). לטענת המשיב ב"כ המבקשת כותב בשולי הבקשה כי לבקשה מצורף נוסח הבקשה המתוקנת בצירוף תצהיר מפורט וחוות דעת של מומחה לדין הזר, ועוד טען כי התצהיר תומך בכל העובדות הדרושות לשם הכרעה בבקשה זו (ס' 11 לבקשה). עיון בתצהירו של דוד פלדמן, התומך בבקשה, מלמד כי אין בו כל זכר לאימות האמור בבקשה לתיקון כתב הטענות אפילו לא במילה אחת ואפילו לא ברמז. בתצהיר מצוין בסעיף 11 כי התצהיר ניתן בתמיכה לבקשה לאכיפת פסק חוץ ולא נאמר בו דבר וחצי דבר כי הוא תומך בבקשה לתיקון כתב הטענות. בקשה שכזו צריכה להיות נתמכת בתצהיר, המוכיח באופן מפורש כי התיקון נדרש מחמת טעות בתום לב, בין אם הטעות היא עובדתית ובין אם הטעות היא משפטית, וברור כי לא ניתן לקבוע את תום הלב של המשיב מבלי שתמך את בקשתו בתצהיר בענין זה (ע"א 40/87, נשר מפעלי מלט ישראל נ' אלישע אבוטבול, פ"ד מג (4) עמ' 49, עמ' 53 מול האות ב', וכן בר"ע 380/85, מנחם אלבו ואח' נ' רבינטקס, פ"ד לט (2) עמ' 556). 2.4. בהמשך טוען כי הבקשה הינה חסרת תום לב, שכן בבקשה לא מבוקש תיקון כתב הטענות בנקודה כזו או אחרת על מנת לאפשר לבית המשפט לדון בשאלות שבאמת שנויות במחלוקת, אלא מדובר בבקשה מתוקנת לאכיפת פסק חוץ השונה בתכלית מהבקשה המקורית, כאשר המבקשת מגישה בקשה שכזו לאחר שעיינה בתשובת המשיב, "דלתה ממנה את כל טענות המשיב ובנתה מחדש בקשה אחרת לחלוטין". אפילו מחוות דעת המומחה שצורפה לבקשה החדשה עולה כי המומחה מטעם המבקשת היה ער בעצמו לחוסר תום הלב שבעיון בהתנגדות המשיב לבקשה לאכיפת פסק חוץ ולפיכך הוא מצהיר בחוות דעתו כי הוא מבקש למנוע "חשש של התנהגות לא הולמת" ולכן הוא מצהיר כי הוא נמנע מלקרוא או ללמוד כתב בית דין זה של המשיב (סעיף 2 בעמ' 5 לחוות הדעת). מדברים אלה של המומחה עולה בבירור כי גם המומחה חושב כי לקרוא וללמוד את כתבי הדין של המשיב, כלומר את תשובתו לבקשה לאכיפת פסק חוץ, הינה בבחינת "התנהגות לא הולמת". 2.5. השוואה בין כתבי הטענות המקורי וכתב הטענות המתוקן מלמד כי אין כאן בקשה לתיקון כתב טענות אלא כתב טענות חדש, שכן אין כל דמיון בין הבקשה המקורית לבין הבקשה המתוקנת, והמבקשת לא כותבת בבקשתה מה היא מבקשת לתקן ומדוע, אלא מגישה בקשה מתוקנת, שונה לחלוטין מקודמתה. התנהלות זו אסורה לאור תקנה 358 לתקסד"א, הקובעות כי: "עד להכרזת פסק החוץ לפסק אכיף רשאי המבקש לחזור בו מבקשתו על ידי הגשת הודעה בכתב לבית המשפט ומסירת העתק ממנו למשיב, ומשעשה כן - בטלה הבקשה". לא מדובר במקרה שכזה על מחיקת הבקשה, אלא על בקשה שהיא בטלה באופן אוטומטי עם מסירת הודעה לבית המשפט, ולבית המשפט אין שיקול דעת אם למחוק את הבקשה ואם לאו, שכן היא בטלה מרגע שמוגשת ההודעה לבית המשפט. הגשת בקשה מתוקנת בדרך של הגשת בקשה חדשה היא ניסיון לעקוף את האיסור שבתקנה 358. 2.6. טענה נוספת בפיו של המשיב כי ביום 3.8.11 הגישה המבקשת בבית המשפט בקשה חדשה לצרף אישור אפוסטיל. זה ניסיון של המבקשת לתקן תיקון של מחדל נוסף שלה שהוא יורד לשורש העניין. 2.7. אין המדובר בשרשרת של מחדלים אלא בחוסר תום לב, שכן לא מדובר בתקלה טכנית פרוצדורלית, אלא מדובר בתקנה מהותית ביותר ובדרישה מהותית ביותר. העובדה שרק עתה, יום 3.8.11 נזכרה המבקשת לצרף את הבקשה לצרף אישור אפוסטיל, כמעט קרוב לשנה לאחר הגשת הבקשה המקורית, מלמדת עד כמה חסרת תום לב המבקשת. העוול ועיוות הדין שייגרמו למשיב באם בית המשפט ייעתר לבקשה לבטל את הבקשה לאכיפת פסק חוץ נעוץ בכך, שהמחוקק קבע את דברו לגבי סדר הבאת הנתונים והבאת הראיות, המבקש היה ער לכך ופעל בהתאם, והנה עתה מבקשת המבקשת כי בית המשפט יתעלם מכך והיא עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. 2.8. אכיפת פסקי חוץ הינו דין מיוחד על פי חוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח - 1958, הקובע בסעיף 2 כי פסק חוץ צריך להיאכף לפי חוק זה. בהתאם לסעיף 13 לחוק נקבע כי שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בקשר לביצועו ולקבוע סדרי דין מיוחדים לבקשות אכיפה במידה הדרושה לקיים הסכם בין ישראל לבין מדינה זרה. כשנקבעו התקנות לעניין אכיפת פסקי חוץ הרי שמדובר בתקנות מיוחדות שהותקנו מכוח החוק ולבית המשפט אין סמכות טבועה לשנות את התקנות או את סדר הבאת הראיות כפי שהדבר נהוג בהליך אזרחי רגיל. התקנות הספציפיות הדנות בסדרי הדין בקשר לאכיפת פסקי חוץ הן תקנות 352 עד 359א. בתקנה 354 נקבע מה יש לצרף לבקשה, תקנה 355 קובעת כי על המבקש להגיש תרגום של פסק החוץ כשהוא מאושר, תקנה 356 עוסקת בהתנגדות המשיב ותקנה 357 עוסקת בהגבלה לנימוקים שלא אוזכרו בבקשה או בתשובה. 2.9. הגשת הבקשה עתה באמתלה של הגשת כתב טענות, הינה להגיש "תצהיר לאישור העובדות המוכיחות את קיומן שכל אחד מהתנאים הנקובים בסעיף 3 לחוק", ולמעשה מבקשת המבקשת להגיש את הבקשה לאכיפת פסק חוץ מחדש לאחר שהמשיב כבר קודם לכן כפר בתנאים הנקובים בסעיף 3 לחוק כזכותו לפי תקנה 356(ב). ניסיון זה של המבקשת הינו ניסיון להפוך את סדר הבאת הראיות, דבר העומד בניגוד להוראות החוק ובין היתר לפסיקה של בתי המשפט (רע"א 2214/00 קרלו נובילי רובינטריה ס.פ.א. חברה שמושבה באיטליה נ' משה קטן בע"מ, פ"ד נד (4) עמ' 407). 2.10. לא ניתן לאפשר היפוך סדר הבאת הראיות, שכן הסדר הינו מהותי ומשליך על נטל הראיה המוטל על כל צד לפי החוק. 2.11. לא יעלה על הדעת שהמבקשת תגיש בקשה לאכיפת פסק חוץ כשברור כי הנטל עליה להוכיח את התנאים שבסעיף 3 לחוק ולאחר שהמשיב מגיש את תשובתו בלוויית ראיותיו מבקשת המבקשת לתקן כתב טענות שהגישה ודרך זו להגיש בקשה חדשה, כאשר היא עושה זאת בהתאמה גמורה לטענות המשיב בתשובתו ולאורן. 2.12. לאור כל האמור לעיל, סבור המשיב כי אין לאפשר את התיקון. 3. הכרעה 3.1. במקרה שלפני עסקינן, בבקשה לאכוף פסק דין שהתקבל במדינת קליפורניה והוא הפך שם לכאורה לפסק דין חלוט. ככל שתצליח המבקשת להוכיח זכותה לאכוף פסק דין זה בישראל, הרי שברור כי עיוות הדין וחוסר הצדק יהיו זועקים לשמיים אם לא יתאפשר התיקון. אם לא יתאפשר התיקון שנבע מטעות פרוצדוראלית, יוכל מי שחוייב בפסק דין חלוט שניתן כדין (ככל שיוכח שניתן כדין) לחמוק מתשלום פסק הדין. 3.2. לטענת ב"כ המשיב בהתאם לתקנה 358 לתקסד"א, אם ימחוק המבקש בקשתו כדי להגישה בדרך הנכונה, הוא לא יוכל לעשות כן מאחר שהתקנה קובעת כי: "עד להכרזת פסק החוץ לפסק אכיף רשאי המבקש לחזור בו מבקשתו על ידי הגשת הודעה בכתב לבית המשפט ומסירת העתק ממנו למשיב, ומשעשה כן - בטלה הבקשה". איני נדרש לצורך החלטה זו לקבוע, אם ב"כ המשיב צודק במסקנתו זו, אך ברור שאם הוא צודק, הרי שחוסר הצדק וחוסר ההוגנות רק גוברים, ועל אחת כמה וכמה שיש לאפשר את התיקון. 3.3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבור כי אכן יש טעם רב בדברי ב"כ המשיב, אך מאידך אין להתעלם מאמרתו של כב' השופט עציוני בע"א 430/74 בסמן ואח' נ' גזית פ"ד לט (1), 228, שקבע את ההלכות הידועות שהפרוצדורה איננה מיטת סדום והינה מסגרת גמישה ורחבה שצריכה לתת לבעל הדין את האפשרות להציג את עניינו בצורה מלאה ושלמה וכי גם כאשר "צפה ועולה" תקלה או שעושה בעל דין שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון ומבלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, על בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות. 3.3 מהוראות שבתקנות (ללא סייג להליך בו מבוקש התיקון) ומפסקי הדין שעסקו בסוגיית תיקון טעויות, עולה כי כאשר מבקש בעל דין לתקן את תביעתו כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, נעתרים ברוחב לב לבקשה שכזו, אלא אם מתקיימים חריגים עליהם נמנים: התנהגות המבקש בתום לב, השלב בו מוגשת הבקשה והאם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה לו אם הייתה מוגשת התביעה מחדש, כדוגמת התיישנות (ראה דברי כב' השופטת נאור ברע"א 1819/11 עיריית חולון נ' מנשה וגילה אלינובק, 11.5.11). 3.4. תפקידו הראשי של ביהמ"ש הינו " עשיית צדק בין הצדדים על יסוד בירור הוגן והולם של גוף העניינים האמיתיים השנויים במחלוקת ביניהם " ( ע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פד"י כ (3) 477). הפסיקה נוקטת כאמור ברוחב לב בתיקון כתבי טענות, בייחוד כאשר מדובר בשלב מוקדם של הדיון, וכאשר לא נגרם לצד שכנגד פגיעה ועיוות דין שלא ניתן לרפאם בדרך של פסיקת בהוצאות. 3.5. טעות המבקש, הינה טעות פרוצדוראלית, בכך שלא היה ער כי עליו, עם הגשת הבקשה, לפרט את כל אותם הנתונים הקבועים בחוק וכי עליו לצרף את המסמכים הנדרשים, ובמקרה שלפני- חוות דעת מומחה לדין ואישור אפוסטיל. 3.6. שיקולי בימ"ש בעניין, מעבר לאפשרות להכריע במחלוקת לאמיתה הם אף המועד, האפשרות לפיצוי בהוצאות, אי גרימת עוול, הכרחיות התיקון ותום הלב. רכיב מרכזי הוא הוגנות ההליך ויש לבחון אם עשוי צד לרכוש ע"י התיקון יתרונות דיוניים שויתר עליהם לפני כן מטעמי נוחות, ובכך שינה הצד שכנגד את מצבו. 3.7. כאן המדובר, כפי שכבר צויין לעיל, בבקשה לאכוף פסק דין שהתקבל במדינת קליפורניה ואני סבור כי גם לעובדה זו יש ליתן משקל. העובדה כי צד עשה טעות פרוצדוראלית אינה צריכה להעניק יתרון כה גדול למבקש לפיו יופטר במדינת ישראל, מביצוע פסק דין שניתן כנגדו לכאורה כדין, והכל בכפוף לכך שהמבקשת תעמוד ותרים את הנטלים המוטלים עליה, כדי להוכיח את זכותה לאכיפתו של אותו פסק דין ולשם כך יש ליתן לצדדים את יומם בבית המשפט.   3.8. אני מסכים עם טענות ב"כ המשיב כי המבקשת יכלה להגיש את הבקשה בד רך הנכונה והראויה כך שלא היה צורך מצידה להגיש כתב תשובה ולאחר מכן את הבקשה לתיקון הבקשה המקורית. בתקנה 92 ל תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ( להלן: " התקנות " ) נקבע כאמור כי : " בית המשפט או הרשם רשאי, בכל ע ת , להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או ל תקן את כתבי טענותיו ב דר ך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת ת צ ה יר המאמת את העובדות."   הדין מאפשר כאמור לבית המשפט בכל שלב של הדיון ליתן החלטות וליתן צווים, והכל כדי לנסות ולגרום לגילוי האמת ולעשיית משפט צדק ושלא להכריע רק על סמך טעות של אחד הצדדים ולצורך כך הוא אף מוסמך בכל עת להורות לצדדים שהפרטים העובדתיים החסרים אף יוגשו בתצהיר בהתאם לתקנה 65 לתקסד"א. 3.9. סמכות זו לברר את השאלות השנויות במחלוקת מצויה גם בבסיס התקנת תקנה 524, לפיה במקרים המתאימים: " בית המשפט רשאי בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך וליתן הוראות בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ככל שיראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לברר מהם באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, והוא הדין לגביי הרשם לעניין פגם או טעות בהליך שלפניו ". כידוע, על פי היתר מיוחד ולצורך המטרות הנ"ל, ניתן להתיר לבעלי דין לתקן כתבי טענות, אפילו בשלבים בהם מסתיים שלב הבאת הראיות (שלב הסיכומים) או בשלב הערעור , ועל אחת כמה וכמה בעניין כמן זה שבפני מצוי בתחילת הדרך. סוף דבר לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי יש להתיר למבקשת את התיקון המבוקש בכפוף לתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד. מחדלי המבקשת הם רבים, 2 ישיבות בימ"ש התקיימו עד כה, הוגשו מטעם המשיב תשובות ואלו גרמו למשיב להוצאות רבות ללא קשר לתוצאות המשפט. לאור האמור אני מחייב את המבקשת לשלם למשיב בתוך 14 יום מהיום, כתנאי לתיקון המבוקש, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪. בתוך 7 ימים לאחר תשלום ההוצאות תהיה המבקשת רשאית להגיש את הבקשה המתוקנת שעותק ממנה יועבר במסירה אישית לב"כ המשיב וזה האחרון יגיש תשובתו המתוקנת אם ירצה בכך בתוך 21 יום. משפט בינלאומיאכיפת פסק חוץ