סעיף 374 לפקודת החברות (נוסח חדש ) התשמ"ג - 1983, המסדיר את זכויות התביעה של נושה או משתתף במהלך פירוק חברה והקובע בזו הלשון: "374 עבירות שנתגלו בפירוק התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הינו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, לחקור בדבר התנהגותו של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצירוף ריבית בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיו, ואין נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע עליהם בפלילים." סעיף זה, חל גם על הליכי פירוק, לפי הוראות סעיף 367 לחוק החברות התשנ"ט-1999, כך שתביעות כתביעה זו אשר בפניי, נדונות, ככלל, בפני בית משפט של פירוק, אלא אם בית המשפט של הפירוק החליט אחרת. נקבע גם בשורה ארוכה של פסקי דין - כי ביהמ"ש המוסמך לדון בבקשה למתן היתר להגשת תביעה אישית כנגד בעלי תפקיד שמונו במסגרת הליך של חדלות פרעון, הוא בית המשפט הממנה, אשר מינה את בעלי התפקידים, שבהתייחס לפעולותיהם ו/או למחדליהם מוגשת התובענה. בין הטעמים העומדים בבסיס החובה לפנות לבית המשפט של הפירוק, דווקא, בבקשה לקבלת היתר, בטרם הגשת תביעה נגד בעלי התפקיד שממונו על ידו, ראוי לציין את הזהירות היתירה שיש לנקוט (מטעמים ברורים), בתביעה אישית נגד בעלי תפקיד (תביעה שהינה בגדר "חריג מצומצם") ואת המומחיות של ביהמ"ש של הפירוק בתחום, בכלל ובהליך הספציפי, בפרט. ראו: בש"א (מחוזי תל-אביב-יפו) 14463/07 - עו"ד דניאל אנושי (בתפקידו כמנהל מיוחד של חברת בונוביל 1995 בע"מ) נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח'. סמכות עניינית