קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת חברה זרה לעיכוב הליכים: פתח דבר מונחת בפני בקשה לסילוקה על הסף של התביעה העיקרית, שהגישו המשיבים 1-2 (להלן - ניאגו) נגד המבקשת (להלן - פרינסס), חברה אמריקאית המפעילה צי של אנייות שמבצעות שייט תענוגות במקומות שונים בעולם, והמשיבה 2 (להלן - קרוזס), כאשר לטענת פרינסס, בית המשפט הישראלי אינו מוסמך לדון בתביעה או שהינו פורום בלתי נאות לדיון בתביעה. לחילופין עותרת פרינסס לעיכוב ההליכים בתיק לנוכח קיומה של תניית בוררות מחייבת בין הצדדים. תביעתם של ניאגו הינה תביעה לתשלום פיצויים בגין הפלגת נופש בספינה של פרינסס, Crowwn Princess (להלן - הספינה). קרוזס, אשר שימשה כסוכנת או כנציגה מורשית של פרינסס בישראל, טיפלה בהזמנת השייט של ניאגו. עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביקשו ניאגו להזמין הפלגה בסוויטה המפוארת ביותר שבספינה, סוויטה הכוללת מרפסת פתוחה לנוף הים, כאשר בסוויטה יוכלו להנות משקט ופרטיות. בקשה זו של ניאגו אושרה על ידי פרינסס וקרוזס. ביום 12.8.09 עלו ניאגו על הספינה, ואז התחוור להם, שהחדר בו שוכנו אינו עונה לתיאור, שהוצג בפניהם. המדובר בחדר "הממוקם בקצה מסדרון ובעל מרפסת מעוקלת, צרה ובלתי נוחה. בשל מיקומו של החדר וסמיכותו לגשר האניה, נעדר החדר מכל פרטיות בשל הימצאותם של נופשים המטיילים על גבי סיפון הנמצא על הגשר הצופה לתוך חדרם ממרחק 80 ס"מ וכי בשל הקרבה לגשר הנוף הנשקף (מהחדר ומהמרפסת) הינו חלקי בלבד" (סעיף 13 לכתב התביעה). ניאגו, שפניותיהם להחלפת חדר נדחו, נאלצו לקטוע את חופשתם, לרדת מהספינה ולשוב ארצה. עתה הם עותרים לחיוב פרינסס וקרוזס בתשלום פיצויים בגין נזקיהם. פרינסס בבקשה נשוא החלטה זו עותרת לסעדים המפורטים לעיל. טענות פרינסס בבקשתה שוטחת פרינסס טענותיה כדלהלן: בין פרינסס ובין ניאגו נכרת הסכם, Passage Contract (להלן - ההסכם). בהסכם קיימת תניית בוררות, ולפיה כל סכסוך בין הצדדים יתברר במסגרת הליכי בוררות, שיתנהלו בקליפורניה עפ"י דיני הבוררות האמריקאיים. ממילא משולל בית משפט זה סמכות בינלאומית לדון בתביעה. גם אם יש לבית משפט בישראל סמכות לדון בתביעה, אין הוא הפורום הנאות לדיון זה, וזאת בהתאם למבחן מירב הזיקות. גם אם תידחה טענת הפורום הבלתי נאות, יש לעכב ההליכים בתיק לנוכח תניית הבוררות, האמורה לעיל. טענות ניאגו: ניאגו הגישו תגובתם לבקשה, ושם שוטחים הם טענותיהם כדלהלן: המסמך הנושא את הכותרת Passage Contract, ואשר צורף כנספח א לבקשת פרינסס, אינם חלק מהסכם מחייב, שנכרת בין הצדדים. גם אם האמור בו מהווה הסכם בין הצדדים, הרי שאין לתת תוקף לאותם תניות המפורטות בו, משום שמדובר בתנאים מקפחים בחוזה אחיד, ובכל מקרה תניית השיפוט איננה קובעת סמכות אקסלוסיבית אלא סמכות מקבילה בלבד, שאין בה כדי לשלול סמכותו של בית משפט זה. בית המשפט הישראלי איננו פורום בלתי נאות לדיון בתביעה. משמדובר במקרה זה בתרמית אין להורות על עיכוב ההליכים בשל קיומה של תניית בוררות, גם אם ייקבע, כי תניית הבוררות תקפה. דיון והכרעה תוקפו של ההסכם בניגוד לנטען על ידי פרינסס, לא הודו ניאגו בכתב התביעה, כי ההסכם תקף, וכי הוראותיו מחייבות אותם. ההפך הוא הנכון, ניאגו ציינו במפורש בכתב התביעה (סעיף 35), כי הם מכחישים תקפותו של ההסכם והיות האמור בו מחייב אותם. אין פרינסס מכחישה טענת ניאגו, כי הזמינו את ההפלגה כמספר שבועות לפני מועד ההפלגה. אין פרינסס מכחישה, כי הזמנת ההפלגה התבצעה ע"י ניאגו באמצעות צד ג', אקסודוס טורס בע"מ (להלן - אקסודוס), שלה שיגרה קרוזס הודעה לצד שלישי. לא נטען על ידי פרינסס, כי נוסח ההסכם הועבר לניאגו במעמד ההסכמה. אכן סימן טוב ניאגו, המשיב 1, אישר בפני, כי קרא את רוב נוסח ההסכם (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 2.1.11, שורה 15), אך היה זה זמן ניכר לאחר ביצוע ההזמנה אצל אקסודוס, עת קיבלו ניאגו את הכרטיסים ביחד עם נוסח ההסכם, כשבוע לפני ההפלגה, ואז נתקלו לראשונה בהסכם (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 11-14). במעמד ההזמנה לא חתמו ניאגו על נוסח ההסכם, ופרינסס איננה מכחישה טענה זו. השאלה הטעונה בירור בהקשר זה ובשלב זה היא, האם מועד ביצוע ההזמנה אצל אקסודוס הוא מועד ההתקשרות בין ניאגו ובין פרינסס? אם התשובה לשאלה זו היא חיובית, הרי שהתנאים המופיעים בהסכם אינם חלק מההתקשרות בין צדדים אלו. מאידך, אם מועד ההתקשרות הוא מועד מאוחר יותר, יתכן שיש לראות את התנאים המפורטים בהסכם כחלק מתנאי ההתקשרות בין הצדדים. נראה כי בעניין זה יש לקבוע, שמועד ההתקשרות איננו מועד ביצוע ההזמנה אצל אקסודוס אלא מועד מאוחר יותר, המועד, בו אושרה ההזמנה על ידי פרינסס. כך עולה מדברי התובעים עצמם בסעיפים 8 ו-9 לכתב התביעה, שם נאמר: "8. בהסתמך על המידע הנ"ל ועל יסוד המצגים שהוצגו, כאמור, ביקשו התובעים להזמין לעצמם הפלגה בסוויטה המפוארת והמפנקת ביותר הקיימת באניה ... 9. בקשתם לעיל של התובעים אושרה בחוזר ע"י הנתבעות אשר הפיקו ביום 15/6/2009 הזמנה מס' XH4TMH ערוכה ע"ש התובעים". מהלשון בה נקטו ניאגו עצמם בכתב התביעה עולה, כי גם הם סבורים, שהמועד בו הגיעו הצדדים למפגש רצונות והסכמה הדדית, המועד אותו יש לראות כמועד ההתקשרות בין הצדדים, הוא מועד אישור הזמנתם של ניאגו על ידי פרינסס, מועד משלוח אישור ההזמנה הנזכרת בסעיף 9 לכתב התביעה (להלן - אישור ההזמנה). טופס אישור ההזמנה צורף על ידי פרינסס כנספח א לתשובתם לתגובת ניאגו לבקשה לסילוק התביעה על הסף. במסמך זה נאמר תחת הכותרת "IMPORTANT NOTICE": "The terms and conditions which govern the booking are set forth in the Passage Ticket and Contract, a copy of whichis available from the travel agent or princess. Please read all sections carefully as they affect the passenger's legal rights, particularly with respect to cancellation … and your right to sue (section 15 through 18) ." התובע 1 אישר, כי הוא "קורא אנגלית באופן חופשי" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 15), ועל כן ידע היטב, שפרינסס מאשרת את ההזמנה בכפוף לתנאי ההסכם, כפי שצויין במפורש באישור ההזמנה בצורה בולטת וברורה. ניאגו קיבלו את אישור ההזמנה, ולא הודיעו על הסתייגות כלשהי מאותם תנאים הנזכרים בה, תנאים שתשומת ליבם של ניאגו הופנתה אליהם בצורה ברורה באישור ההזמנה, כאמור לעיל. משקיבלו ניאגו את הטופס אישור ההזמנה, יש לראות את תנאי ההסכם כנכללים וחלים בהתקשרות ביניהם. האם בית משפט בישראל מוסמך לדון בתביעה נגד פרינסס? בסעיף 16(B)(ii) להסכם נאמר: "All claims other than for emotinal of bodily injury, illness to or death of a Passenger … relating to or in any was arising out of or connected with this Passage Contract or Passanger's cruise, with the sole exception of claims brought and litigated in small claims court shall be referred to and resolved exclusively by binding arbitration pursuant to the United Nations Convention on the Recognition and Enforcememnt of Foreign Arbitral Awards … and the Federal Arbitration Act … in Santa Clarita or Chatsworth California, U.S.A. to the exclusion of any other forms …" אכן מלשונו של הסעיף הנ"ל והשימוש הנעשה בה בביטויים "exclusively" ו- "to the exclusion of any other forms" עולה, כי מדובר בהסכמה המעניקה סמכות הכרעה ייחודית ובלעדית בסכסוך בין הצדדים לבורר במדינת קליפורניה. משנקבע, כי תנאי ההסכם הינם חלק מתנאי ההתקשרות בין הצדדים והם מחייבים אותם, יש לראות גם את תניית הבוררות כמחייבת במערכת היחסים בין הצדדים. בע"א 362/83, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "דונאר", פד"י לח(2)505, 519, נאמר: "הכלל הוא, כאמור, כי על הצד המבקש להשתמט מנטל השיפוט הייחודי הזר, שהסכים לו, החובה להוכיח, כי קיימות נסיבות כבדות משקל המצדיקות שחרורו מהסכמתו, טעמי נוחות בלבד, שאין הם כדי לגרום לסיכול הצדק, אינם מהווים צידוק להפרת התחייבותו". הדברים הוזכרו בהסכמה בפסק הדין בע"א 4601/02, ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פד"י נח(2)465, 475-476, שם נאמר: "הגענו לכלל דעה כי תניית השיפוט בהסכם בין המערערת למשיבה ייחדה את הסמכות לבתי-המשפט במחוז בראוורד בפלורידה. משמע, אילו נותרה ההחלטה להתיר המצאה למשיבה על כנה היה מתנהל בארץ הליך משפטי נגד המשיבה תוך התעלמות מההסכם שבין הצדדים. בצורה בוטה יותר ניאלץ לומר שבמקרה כזה היה בית-המשפט בישראל נותן ידו להפרת חוזה על-ידי אחד מן הצדדים. אין זה מפתיע לגלות שבתי-המשפט הן בארץ הן באנגליה דרשו במקרים מעין אלה כי בעל-הדין המבקש לפעול בניגוד להתחייבותו החוזית יצביע על נסיבות מיוחדות שיצדיקו הימנעות מאכיפה של תניית השיפוט". נמצאנו למדים, כי על פי ההלכה הפסוקה הכלל הוא, שיש לכבד תניית שיפוט זר. רק כאשר יצביע צד, שאינו חפץ בכיבוד תניית שיפוט זר שכזו, על נסיבות מיוחדות המצדיקות אי כיבוד התנייה, לא יאכוף בית המשפט את תניית השיפוט הזר. אכן לא מצאתי, כי ניאגו הצביעו על נסיבות מיוחדות כלשהן, שיש בהן כדי להצדיק אי כיבוד התנייה האמורה בסעיף 16 להסכם. אלא שהתניה הנזכרת בסעיף 16 להסכם איננה תניית שיפוט זר אקסלוסיבית אלא תניית בוררות, וממילא אין בה כדי לשלול סמכותו של בית משפט כלשהו מלדון בתביעה, אלא להכפיף את בית המשפט להוראות חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות), ולהעניק לבית המשפט את הסמכות ושיקול הדעת לדון בעיכוב ההליכים בפניו בשל תניית הבוררות. בעניין זה נאמר ברע"א 4716/04, hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ, לא פורסם, סעיף 4 לפסה"ד: "הכלל הוא, שבהסכמה למסור סוגיה כלשהי לבוררות אין כדי לשלול את סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בעניין (ע"א 6796/97, ברג יעקב ובניו (רהיטים) בע"מ נ' Berg East Importers Ltd., פד"י נד(1)697, 706; ר"ע 201/85, ניצני עוז מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' בלחסן, פ"ד לט(3)136, 139). עם זאת, כאשר מוגשת לבית המשפט תובענה בעניין אשר נכרת לגביו הסכם בוררות, מוסמך בית המשפט לעכב את ההליכים בתובענה. כך נמנעת הפרתו של הסכם הבוררות". לפיכך, אין לקבוע כי בית משפט זה איננו מוסמך לדון בתביעה לנוכח הוראות סעיף 16 להסכם, שיש בו הסכמה למסור סכסוך בין הצדדים לבוררות. האם הוראות סעיף 16 מהוות תנאי מקפח בחוזה אחיד? באשר לטענה, כי האמור בסעיף 16 הנ"ל מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, דין הטענה להידחות. אכן בסעיף 4 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, נאמר: "חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים: (8) תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסויימות בערכאות משפטיות, או להיזקק להליכי משפט אחרים, והכל למעט הסכם בוררות מקובל; (9) ... (10) תנאי הקובע מסירת סכסוך לבוררות כאשר לספק השפעה גדולה יותר מאשר ללקוח על קביעת הבוררים או מקום הבוררות". במקרה דנן, כאשר פרינסס, שהינה צד להתקשרות, הינה חברה אמריקאית, אין לראות בתניית בוררות, ולפיה סכסוך בין הצדדים יוכרע בהליכי בוררות בארצות הברית, כאשר לא מוקנה לפרינסס יתרון כלשהו בקביעת זהות הבורר, תנאי החורג מ"הסכם בוררות מקובל". לפיכך לא חלה החזקה האמורה בסעיף 4 לחוק החוזים האחידים. על ניאגו היה, איפוא, להוכיח כי המדובר בתנאי מקפח. בנטל זה לא עמדו ניאגו, כאשר העלו טענתם בנוגע לקיפוח שבתניית הבוררות באופן סתמי ובלתי מפורט. לא הוסבר על ידי ניאגו, מדוע מדובר בתנאי מקפח, שאיננו בגדר "הסכם בוררות מקובל". בחינת תניית הבוררות מלמדת כי אין היא חורגת מהסכם בוררות מקובל ואין בה כדי להוות תנאי מקפח. העובדה, שתניית הבוררות מחריגה מתחולתה תביעות בגין נזקי גוף וכן תביעות המוגשות לבית משפט לתביעות קטנות מחזקת סבירותה של תניית הבוררות, למרות שהיא מחייבת קיום הבוררות בקליפורניה. אשר על כן, דין טענת ניאגו בדבר היותה של הוראות סעיף 16 להסכם תנאי מקפח להידחות. האם יש לעכב את ההליכים בשל תניית הבוררות? בסעיף 5 לחוק הבוררות נקבע: "(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב) ... (ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות". בסעיף 6 לחוק הבוררות נקבע: "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן". ניאגו אינם חולקים על תחולתה במקרה זה של אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ (Convention on the Recognition and Enforcement of Foreign Arbitral Awards) (להלן - אמנת ניו יורק). הן ישראל והן ארצות הברית אישררו את אמנת ניו יורק והינן צד לה. בסעיף 2(3) לאמנת ניו יורק נאמר: "The court of a Contracting State, when seized of an action in a matter in respect of which the parties have made an agreement within the meaning of this article, shall, at the request of one of the parties, refer the parties to arbitration, unless it finds that the said agreement is null and void, inoperative or incapable of being performed". ובתרגום לעברית: "בית המשפט של מדינה מתקשרת, שעה שהובאה לפניו תובענה על ענין שלגביו עשו בעלי הדין הסכם במשמעות סעיף זה, יפנה את בעלי הדין לבוררות, לפי בקשת אחד מהם, זולת אם הוא מוצא שההסכם האמור בטל ומבוטל, או משולל כוח פעולה או איננו בר-ביצוע". בענין זה נאמר בע"א 4716/04 הנ"ל: "מנוסחו של סעיף 2(3) לאמנה עולה, כי בית המשפט נדרש להורות על הפניתם של בעלי הדין להליך של בוררות, אלא אם מתקיים אחד משלושה חריגים: הסכם הבוררות בטל ומבוטל (null and void), משולל כוח פעולה (inoperative) או אינו בר ביצוע (incapable of being performed) ... הרי שבהתאם לסעיף 6 לחוק נדרש בית המשפט להכריע בסוגיית עיכוב ההליכים בהתאם להוראות האמנה. השאלה אשר מתעוררת בענייננו היא, איפוא, כדלקמן: האם במקרים בהם יש תחולה לסעיף 6 לחוק ולסעיף 2(3) לאמנה, מוסמך בית המשפט להימנע מעיכוב הליכים בשל צירופו של נתבע אשר אינו צד להסכם הבוררות. ... אם לא מתקיים איזה משלושת החריגים הנזכרים בסעיף 2(3) לאמנה, הרי שככלל מחויב בית המשפט להורות על עיכוב ההליכים. ... אחת מתכליותיה המרכזיות של האמנה הינה אכיפה יעילה של הסכמי בוררות בינלאומיים, באמצעות קביעת סטנדרטים אחידים על פיהם ייאכפו הסכמים אלו (Albert Jan van den Berg, The New York Arbitration Convention of 1958 - Towards a Uniform Judicial Interpretation (1981) (להלן - Berg), עמ' 4; לעניין החשיבות שבמתן פרשנות אחידה לאמנה ראו Berg, עמ' 6-1). החשש שהובע בהקשר זה הוא, כי בתי המשפט של המדינות שהצטרפו לאמנה יירתעו משליחתם של נתבעים מקומיים להתדיין במסגרת הליך בוררות במדינה זרה, ומשום כך ייטו להימנע מכיבוד הסכמי בוררות בינלאומיים (ראו Scherk v. Alberto-Culver Co. 417 U.S. 506 (1974) (להלן - פרשת Scherk), הערת שוליים 15 והאסמכתאות הנזכרות שם). מצב דברים זה עלול להוביל לפגיעה ממשית בוודאות, שהינה מרכיב הכרחי במערכת העסקית הבינלאומית. כן עלול הוא לתמרץ צדדים לפנות לערכאות שיפוטיות במדינתם, על מנת להביא לכך שהמחלוקת תתברר בפורום המועדף עליהם. 'מירוץ' זה עלול להוליד החלטות סותרות של בתי משפט במדינות שונות, ובכך להעמיק את חוסר הוודאות וליצור מצב בלתי ראוי. הטעמים האמורים הובילו את בית המשפט העליון של ארה"ב להבחין בין הסכמי בוררות בינלאומיים, למצער כאלה העוסקים בתחומים מסחריים, לבין הסכמי בוררות הנעדרים נופך בינלאומי. נקבע, כי ישנם מצבים בהם ראוי לכבד הסכמי בוררות בינלאומיים, אף במקרים בהם לא היה מקום לכבד הסכמי בוררות זהים במישור הפנים מדינתי (פרשת Scherk; Mitsubishi Motors Corp. v. Soler Chrysler-Plymouth, Inc. 473 U.S. 614 (1985)). ... קיומו של בעל דין שאיננו צד להסכם הבוררות, אינו הופך את הסכם הבוררות הקיים בין יתר בעלי הדין, כולם או חלקם, לבטל ומבוטל (null and void), למשולל כוח פעולה (inoperative) או להסכם שאינו בר-ביצוע (incapable of being performed). לפיכך, במצב כגון דא מחויב בית המשפט להורות על עיכוב הליכים ביחס לאותם בעלי דין שהינם צדדים להסכם הבוררות. ... סבורני, כי כלל השיקולים הנזכרים מובילים למסקנה לפיה מרחב התמרון של בית המשפט על פי סעיף 6 לחוק בצירוף סעיף 2(3) לאמנה, מצומצם באופן משמעותי לעומת מרחב התמרון על פי סעיף 5 לחוק. כאשר מדובר בבוררות אשר חלה עליה האמנה, ומתמלאות הדרישות הרלוונטיות שבסעיף 6 לחוק ובסעיף 2(3) לאמנה (כגון שעיכוב ההליכים התבקש על ידי בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות), הרי שככלל על בית המשפט להורות על עיכוב הליכים אלא אם מתקיים איזה משלושת החריגים שבסעיף 2(3) האמור. ... מכל מקום יש לזכור, כי במקרה דנא עסקינן בהסכמי בוררות הכפופים לאמנה, ולפיכך חל לגביהם סעיף 6 לחוק, ולא בהסכמי בוררות פנים מדינתיים, הנשלטים על ידי סעיף 5 לחוק. לגבי הסכמי בוררות מן הסוג הראשון יש לקבוע, כי עובדת קיומו של בעל דין אשר אינו צד להסכם הבוררות אינה נכללת בגדר איזה משלושת החריגים שבסעיף 2(3) לאמנה. היינו, נסיבה זו אינה מהווה, דרך כלל, טעם אשר בגינו יימנע בית המשפט מלהורות על עיכובם של ההליכים בכל הנוגע להסכמי בוררות הבאים בגדר סעיף 6 לחוק". בחרתי לצטט הדברים בהרחבה לנוכח היותם תואמים את המקרה דנן. אכן קרוזס גם היא נתבעת בתיק ביחד עם פרינסס, כאשר קרוזס איננה צד ישיר להסכם, הכולל בחובו גם את תניית הבוררות שבסעיף 16 להסכם. יחד עם זאת, היות שמדובר בתניית בוררות עליה חלות הוראות אמנת ניו יורק, ובהתאם להנמקה המפורטת בע"א 4716/04 הנ"ל, אין בכך כדי למנוע את עיכוב ההליכים ביחס לפרינסס. קיומם של התנאים המפורטים בסעיף 2(3) כמצדיקים אי אכיפת הסכם בוררות לא התקיימו במקרה זה. לא הוכח, כי ההסכם בטל ומבוטל, או משולל כוח פעולה או כי הבוררות איננה בת-ביצוע. גם אם היתה אי התאמה בין השירות שהוזמן ובין זה שסופק, כפי שטוענים ניאגו, אין בכך כדי להגיע לכדי איון תקפה של תניית הבוררות. אשר על כן, ככל שהדברים נוגעים לפרינסס - הנתבעת 1 בתביעה העיקרית - יש לקבל הבקשה, ולהורות על עיכוב ההליכים. סיכום ההליכים בתביעה העיקרית נגד פרינסס מעוכבים בזאת בהתאם להוראות סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות. ניאגו, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות פרינסס ובשכר טרחת עורך דינה בסך 6,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בתוך 10 ימים ממועד קבלת ההחלטה יודיע ב"כ ניאגו עמדתו בנוגע להמשך ההליכים בתיק נגד קרוזס. נקבע לת"פ בעוד 15 יום מהיום. עיכוב הליכיםמשפט בינלאומיחברה זרה