קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת חברת הביטוח להבאת ראיות לסתור: מבוא 1. בפני בקשתה של הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי לגבי נכותו של התובע, ולמנות לשם כך מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. 2. על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 16.11.2007 נפגע התובע בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים"), בעקבותיה נפגע התובע בכל חלקי גופו ובעיקר באגן וברגל שמאל. מזירת התאונה פונה התובע לבית החולים "ברזילי" באשקלון. 3. תאונת הדרכים הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וביום 28.12.2008 העמידה הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי את נכותו הצמיתה של התובע על שיעור של 19%, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן "התקנות"). הבקשה 4. ביום 01.11.2010, הגישה הנתבעת את הבקשה שבפני, להבאת ראיות לסתירת הקביעות שביסוד החלטת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.12.2008. 5. בבקשתה פירטה הנתבעת כי לא הובאו בפני הוועדה הרפואית במל"ל עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה, בהתייחס לפגיעת התובע בתאונה קודמת שאירעה ביום 09.08.2006 (להלן: "התאונה הראשונה"). 6. לטענת הנתבעת, קביעתה של הוועדה כי לא קיים קשר בין הנכות בגב תחתון לתאונה הראשונה, מלמדת על כך שלא הובאו לידיעתה ולעיונה החלטת ועדת נכות כללית, שבדקה את התובע ביום 15.11.2007, יום לפני התאונה נושא תיק זה, אשר קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה בגב התחתון. 7. לטענת הנתבעת, קביעת הנכות הכללית הייתה, בין היתר, על עסוד חוות דעת חוות דעת אורטופדית מטעם המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה כי לתובע נותרה בעקבות התאונה הראשונה, נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה בגב התחתון. חוות הדעת האמורה ניתנה ביום 08.11.2007, כשבוע לפני שאירעה התאונה נושא תיק זה, ואף היא לא הובאה לעיון הועדה. 8. הנתבעת הוסיפה שהקביעה לעניין ברך שמאל גם היא שנויה במחלוקת משום שהתיעוד הרפואי המתייחס לפגיעה בברך הופיע לראשונה כחודש וחצי לאחר התאונה. 9. בנסיבות אלה, נטען, שיש לבדוק מהו שיעור הנכות שיש לייחס לעברו הרפואי של התובע אשר לא הובא בפני הוועדה הרפואית. עמדת התובע 10. התובע התנגד לבקשה, והפנה לפסיקה לפיה מתן היתר להבאת ראיות לסתור הינו חריג שיופעל בצמצום ובמקרים חריגים בלבד. 11. לטענת התובע, מצבו הרפואי בעבר ובכלל זה מידע הנוגע לתאונה הראשונה היה בפני הוועדה, שכן ביום 13.03.2008 נערך דיון ראשון בפני הועדה, במהלכו התברר כי לתובע הייתה תאונת עבודה קודמת, ולפיכך ביקשה הועדה לקבל את התיקים של שתי התאונות. כמו כן, קבעה הועדה כי לצורך מתן החלטה יובא בפניה תיקו הרפואי של התובע מקופ"ח. 12.במועד שנקבע לדיון נוסף, ביום 05.06.2008, הובאו בפני הוועדה שני התיקים של שתי תאונות העבודה, במלואם, וכן התיק הרפואי מקופ"ח. לאחר שהועדה בדקה בשנית את התובע ועיינה בתיק הרפואי המלא מקופ"ח ולאחר שהובאו בפניה שנית התיקים של שתי התאונות, קבעה שהתובע סובל מנכות שנגרמה בעקבות התאונה השנייה. עוד קבעה הועדה בפרוטוקול התאונה הראשונה, כי לא נותרה לתובע בעקבותיה נכות צמיתה. 13. התובע ציין שערער על קביעת הועדה כי לא נותרה לו נכות צמיתה בעקבות התאונה הראשונה אולם ערעורו נדחה והועדה קבעה שהוא סובל מנכויות זמניות בלבד, כעולה מפרוטוקול הועדה לעררים מיום 11.05.2009 שצורף לתגובת התובע. 14. באשר לאי הצגת חוות דעת רפואית מיום 08.11.2007, שנערכה כאמור כשבוע לפני שארעה התאונה נושא תיק זה, טען התובע שהצגתה אינה רלוונטית לקביעת ועדת נפגעי עבודה, אף אינה מחייבת אותה. לא זו אף זו, ראוי היה לטענת התובע שחוות הדעת לא תוצג בפני הוועדה. 15. באשר לפגיעה ברגל שמאל, טוען התובע שמסמך המעיד לראשונה על כאבים ברגלו הינו מתאריך של עשרה ימים לאחר התאונה. המסגרת החוקית 16.סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כדלהלן: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." 17.כפי שנפסק לא אחת, הרשות להבאת ראיות לסתור תינתן במקרים חריגים בלבד, כך למשל בע"א 577/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה (4) 77, כדלקמן: "יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמא למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית המשפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, ואשר לו היו לפניה, בודאי היו מביאות לתוצאה שונה...מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסבורים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים ועד כמה אין קושי למצוא חוות דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת... פסיקתו העקבית של בית משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד". 18. הטעמים להלכה זו נעוצים איפוא בראש ובראשונה בטעמים של יעילות הדיון, ובהכרה שמטבע הדברים עשויים מומחים רפואיים שונים לקבוע דרגות נכות שונות, ואולם אין בכך כדי להצדיק נקיטת הליך מורכב של קביעת נכויות רפואית בבית המשפט, והכרעה בין עמדות מקצועיות של מומחים שונים. טעם נוסף הינו הצורך באחידות, ובלשונו של כב' השופט ריבלין בר"ע 4484/06 רינה מור נ. אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ, (ניתן ביום 19.9.06): "סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ (4) 690, 701). לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונאל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית". דיון והכרעה 19. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, במסמכים שצורפו לבקשת הנתבעת וכן לתגובת התובע, מצאתי שבמקרה דנא מתקיים החריג המצדיק סטייה מהכלל שנקבע, ולפיכך יש להתיר הבאת ראיות לסתור. 20.עיון במסמכים שהוגשו וכן בפרוטוקול הדיון של הוועדה, מעלה שקיים יסוד סביר להניח שלא כל החומר הרפואי הרלוונטי הונח בפני הוועדה, ושאילו היה מונח בפניה אותו חומר, ייתכן שהייתה מגיעה למסקנה שונה. 21.מעיון בפרוטוקולים ניתן להתרשם שהועדה הרפואית מיום 13.03.2008, אמנם דרשה מסמכים הנוגעים לתאונה הראשונה. בחלק הסיכום נכתב "יש להציג בפנינו את כל המסמכים הרפואיים הנוגעים למעקב אחר תאונה זו על מנת להתרשם מה תרומתה של כל אחת מהתאונות למצבו העכשווי", ואילו מעיון בדוח הועדה מיום 05.06.2008 עולה כי תיאור המסמכים שהובאו בפני הועדה הם פרוטוקול הדיון הקודם ו"מסמכים רפואיים". 22.בדוח הועדה מיום 28.12.2008 פורטו המסמכים הרפואיים כדלהלן: "1. תולדות רפואיות. 2. 16.11.2007 דוח מיון. 3. כרטיס רפואי". לא ברור מהפירוט האמור, האם עמד כלל החומר הרפואי הרלוונטי בפני הועדה. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי בפני הועדה לא עמדו החלטת הועדה לנכות כללית וחוות הדעת הרפואית שעליה התבססה. אמנם, יתכן ששתי ועדות רפואיות, שהרכבן שונה, יגיעו למסקנות שונות, והכלל הוא כי קביעות של וועדה רפואית הפועלת מכח פרק אחד של חוק הביטוח הלאומי אינן מחייבות וועדה רפואית הפועלת מכח פרק אחר של אותו חוק, ואולם, פערים כה מהותיים בין קביעות הוועדות הרפואיות השונות מצדיקות לעיתים הבאת ראיות לסתור. כפי שנקבע- "באותה מידה עשויה העובדה שממצאים אשר נקבעו לצורך הענקת גמלת נכות כללית אינם מתיישבים עם הקביעה אותה מבקשים לסתור, לשמש שיקול המובא בחשבון ההחלטה אם להתיר הבאת ראיות לסתור" (ראו- א. ריבלין, תאונות הדרכים, מהדורה שלישית, התש"ס- 1999, עמ' 497 ). 23.יתכן שהפערים מקורם השוני בהיקף החומר הרפואי שעמד בפני כל וועדה. יתכן שאילו הייתה הועדה מודעת לקביעת ועדת הנכות הכללית הייתה בוחנת מה מקור הפער ובודקת האם אכן הובאו בפניה כל המסמכים. 24.על יסוד הרישום החלקי של המסמכים, והפערים המהותיים בייחוס הנכות לתאונות העבודה השונות, ניתן להניח שמסמכים רלוונטים ומהותיים לשם קביעת שיעורי הנכות והקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לבין המצב הרפואי, לא עמדו בפני הועדה, ושאילו עמדו בפניה הייתה מסקנתה שונה. 25.כפי שנפסק, בבירור התביעה יש למצוא מהי נכותו האמיתית של התובע, ומהו חלק הנכות שנגרם עקב תאונת הדרכים נושא התביעה. לפיכך, מצאתי שמתקיים בענייננו הסייג המצדיק הבאת ראיות לסתור ועל כן אני מקבלת את הבקשה. 26. אני ממנה את ד"ר ליאון קפלן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, לקביעת נכותו של התובע. המומחה יתייחס, בין היתר, לשאלת הקשר הסיבתי בין תאונות הדרכים לבין מצבו הרפואי של התובע. 27. שכר טרחת המומחה יעמוד על 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעת תשא במימון הביניים, ותעביר למומחה את שכר טרחתו במישרין, בתוך 45 ימים. בקשה להבאת ראיות לסתורחברת ביטוחפוליסהראיות