המחלוקת היתה בעצם פירוק העמותה, אלא בדרך הפירוק: פירוק מרצון או פירוק על ידי בית המשפט. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת רשם העמותות לפירוק עמותה: 1. המבקש, רשם העמותות מבקש להורות על פירוק המשיבה, עמותה שמטרתה הגברת המודעות בציבור לנגע הסמים, הסברה בכל הקשור לסמים, הוצאה לאור של חומר הסברה בנושא הסמים, וביצוע פעולות להגברת המודעות בציבור לסכנות הנובעות משימוש באלימות. הבקשה הוגשה לפי סעיף 40 לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: "החוק") בטענה כי נתגלה בממצאי החוקר שנתמנה לפי אותו סעיף כי המשיבה פועלת בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה וכי מן הדין והצדק להורות על פירוקה. 2. ברקע הבקשה דו"ח ביקורת עומק שהוגש בחודש ינואר 2009 על ידי רו"ח אלחנתי מטעם המבקש שהעלה ממצאים חמורים לכאורה אודות העמותה. העמותה חלקה על ממצאי הדו"ח ולכן הוחלט ביום 17.8.09 למנות את רו"ח אלחנתי כחוקר לפי סעיף 40(א) לחוק. בחודש אוגוסט 2010 הוגש הדו"ח ממנו עלו ממצאים חמורים, על פיהם מוסדות העמותה לא תיפקדו כראוי ולא פיקחו על פעולותיו של מנכ"ל העמותה שפעל בניגוד לטובת העמותה, ושלא להגשמת מטרותיה, תוך הטעיית התורמים של העמותה וניצול תמימותם ורצונם הטוב. עלה גם חשד כי בעמותה התקיים מערך תרומות נפרד אשר לא בא לידי ביטוי בספרי העמותה וכי כספים שנאספו באמצעות קופות התרמה ושוברי תשלום לא הגיעו לקופת העמותה אלא נלקחו שלא כדין, כנראה על ידי בעלי תפקידים בעמותה. כך גם עלה חשד ממשי לביצוע תשלומים במזומן לעובדים ללא דיווח לרשויות המס. נוכח ממצאי הדו"ח המליץ החוקר לפעול לפירוק העמותה, לפעול להשבת הכספים שנלקחו ממנה ולהעביר את דו"ח למשטרה ולרשות המיסים. 3. עוד לפי הדו"ח, החוקר נתקל בקשיים רבים בשל חוסר שיתוף פעולה מצד מנכ"ל העמותה וביצוע שיבושים מכוונים בחקירה: עדים על פי הצהרתם הודו כי שיקרו בחקירתם; הועלמו מסמכים; ומנהל העמותה נמנע מלתת עדות ובחלק מהמקרים נתן עדות חלקית סותרת. כן עלה כי וועד העמותה לא התכנס כלל בשנים 2005-2007 ומנהל העמותה שהוא בנו של חבר וועד, קיבל בניגוד לכללי ניהול תקין אחוזים מעלות השכר הכולל בעמותה. כן נמצא כי וועדת הביקורת לא ערכה ביקורת בנושאים התפעוליים והמשקיים של העמותה והאסיפה הכללית לא הייתה מעורבת בנעשה בעמותה, לא מילאה את תפקידה ולא פיקחה על פעולות המנכ"ל. 4. העמותה הגיבה על הדו"ח וטענה טענות בדבר גביית עדויות בניגוד לסדרי דין ראייתי תקין, טענות בדבר העברת הממצאים למשטרה ולרשות המיסים, ומינוי אותו חוקר שערך את ביקורת העומק כחוקר לעמותה, דבר אשר פוסל את החוקר היות והוא כבר קבע עמדה לגבי פעילות העמותה עובר להגשת הדו"ח השני על ידו. כן נטענו טענות לגופו של עניין. ברם, לטענת המבקש תגובה זו של העמותה לא הייתה מגובה במסמכים לביסוס טענותיה, על אף שבחלק מהמקרים היה מדובר במסמכים בסיסיים שלא אמור להיות כל קושי לעמותה להמציאם. 5. העמותה לא הגישה התנגדות לבקשה, אלא בא-כוחה אך טען בעל-פה בדיון שהתקיים בבית המשפט. לפיו, עוד עובר להגשת הבקשה, העמותה החליטה בחודש דצמבר 2009 על פירוקה מרצון תוך מינוי יו"ר העמותה כמפרקה. העמותה אף הודיעה על פירוקה מרצון למבקש. במסגרת זו היא הגישה את הדוחות הכספיים שלה לשנת 2008 ובימים אלו היא עמלה על הגשת הדו"ח לשנת 2009. ב"כ העמותה הלין על כך שבבקשתו המבקש לא גילה את דבר הפירוק מרצון. כן חזר על הטענה כי הדו"ח פסול בשל עריכתו על ידי מי שערך לפני כן את בדיקת העומק, ובשל חקירת העדים ללא הזהרתם. לטענתו עוד, לעמותה אין נכסים ממילא, כך שלא תצמח תועלת כלשהי על ידי פירוק העמותה על ידי בית המשפט, מה גם שפירוק על ידי בית המשפט יטיל אות קין על מצחה של העמותה, דבר שהיא תינצל ממנו אם יתאפשר לה להמשיך בהליך פירוק מרצון שהתחילה בו זה מכבר, כאמור. 6. במענה לטענות אלו נטען כי המבקש לא ראה המשך להליך הפירוק מרצון שהחלה המשיבה, וכי ברצון המבקש להעמיק את חקירותיו באמצעות בית המשפט, שעה שאין מחלוקת שהמשיבה כיום אינה פעילה ולכן על בית המשפט להשתמש בסמכות המוענקת לו בסעיף 48א לחוק ולהורות על הפירוק באמצעותו. ב"כ הכנ"ר שהתייצב לדיון תמך בעמדת המבקשת. 7. המחלוקת אינה, אפוא, בעצם פירוק המשיבה, אלא בדרך הפירוק: פירוק מרצון או פירוק על ידי בית המשפט כשתחילה יש לומר מספר מילים אודות כוחו הראייתי של דו"ח החוקר. 8. דו"ח החוקר לפי סעיף 40(א) לחוק נמדד על ידי בית המשפט כמכלול מתוך נטייה התחלתית לייחס לו ערך ראייתי עצמאי חשוב, גם אם לא מכריע, בפני עצמו. וכדברי בית המשפט (פש"ר 2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי, פורסם במאגרים [15.7.01]): "יוצא מכך, כי דו"ח חוקר מפורט ומבוסס, המסיק כי קיימת עילת פירוק, משנה את יחסי הכוחות בפתח הדיון בבית המשפט. אמנם, אין בדו"ח החוקר כדי להפוך את נטל הראיה כנגד העמותה, קל וחומר שלא ליצור חזקת תקינות מעשה מנהל לגבי עילת הפירוק עצמה - אולם יוצא מכך כי לדו"ח החוקר ישנו משקל ראייתי עצמאי ונכבד, וכוחו המדוייק נקבע בידי בית המשפט. זאת בכל מקרה לנסיבותיו, לפי התרשמותו מאופן עשיית הדו"ח, הפירוט שבו, הקוהרנטיות שבין העובדות למסקנות העולות בו - ושאר סממנים של הערכת מיומנות ומהימנות, המשפיעים על משקלו של דו"ח החוקר בעיני בית המשפט. המסקנה הינה, אם כך, כי דו"ח חוקר מטעם רשם העמותות מקבל מעין "מעמד ביניים" ראייתי. מחד גיסא, אין הוא עולה לדרגת החלטת "קצין" בית משפט, כגון מפרק הבודק תביעות חוב של נושים, אשר נטל הראיה, במקרה של תקיפתה בבית המשפט, הינו על התוקף עצמו. מאידך גיסא, אין היא "יורדת" לדרגת דו"ח חקירה משטרתית גרידא, שאין בו ולו שמץ של ראיה עצמאית להוכחת תוכנו." 9. גם נפסק כי מעמדו של הדו"ח הוא כשל תעודה ציבורית כמשמעותו בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (פש"ר (מחוזי-י-ם) 3087/06 עמותת נועם החסד (בפירוק) נ' וייס, פורסם במאגרים [9.8.09]; פש"ר (מחוזי-ת"א) 1179/02 חברה קדישא גחש"א נ' רשם העמותות, פורסם במאגרים [30.10.02). משכך, נהיר כי יש בדו"ח כדי להוות יותר מראשית ראייה על בסיסה ניתן להשתית בקשה לפירוק עמותה לפי סעיף 49(3) לחוק אף אם ממצאי הדו"ח שנויים במחלוקת. וודאי מקום בו, עצם פירוק העמותה אינו שנוי במחלוקת, אלא אך דרך הפירוק. במסגרת זו, גם אינני רואה שנפלו בהכנת הדו"ח פגמים היורדים לשורשו, לא בשל כך שמי שערך את הדו"ח עשה את בדיקת העומק שקדם לדו"ח, ולא בשל כך שנטען כי העדים לא הוזהרו לפני מתן עדותם לפני הבודק. סמכויותיו של הבודק הינן אכן רחבות - כסמכות יושב ראש ועדת חקירה (לפי סעיפים 9-11 לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט - 1968), אך מלאכתו של הבודק אינה כמלאכת פוסק אלא כממליץ וכחוקר, והמבקש ראשי לאמץ את מסקנותיו ולפעול לפירוק העמותה לפי סעיף 49(3) לחוק והוא רשאי לדחותן. משכך, העובדה שהחוקר במקרה זה ערך את בדיקת העומק לפני שהחל במלאכת חקירתו, והטענה שלא הזהיר את העדים שהשמיעו את עדויותיהם לפניו, אינה פוגמת בכשרותו של הבודק או בממצאיו. לכל היותר, יש בטענות אלו כדי לפגוע קמעא במשקל הדו"ח, ודי במשקל הנותר כדי לתמוך את בקשת הפירוק כהלכתה. ומכאן לגופו של עניין. 10. סעיף 48א לחוק מורה כי: "נוסף על הוראות כל דין, מקום שעמותה מתפרקת מרצון, רשאי בית המשפט בכל שלב להורות, לבקשת הרשם, כי הפירוק יהיה לפי צו בית המשפט, אם מצא כי קיים אינטרס ציבורי בפיקוח בית המשפט על הליכי הפירוק של העמותה". הוראה העוסקת בעניין דומה בפירוק חברה, מצויה בסעיף 262 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה") הקובע כי "מקום שחברה מתפרקת מרצון או בפיקוח רשאי הכונס הרשמי, או כל אדם המוסמך להגיש בקשה לפי סימן זה, להגיש בקשה שהחברה תפורק בידי בית המשפט; בית המשפט יתן צו פירוק על יסוד בקשה כאמור רק אם נוכח שזכותם של נושים או משתתפים מחייבת שלא להמשיך בפירוק מרצון או בפיקוח". שתי ההוראות עוסקות, אפוא, במעבר מפירוק תאגיד מרצון לפירוק על ידי בית המשפט, אך הן שונות. בעמותה הדגש הוא על האינטרס הציבורי ואילו בחברה מסחרית הדגש הוא על זכויותיהם של הנושים או המשתתפים. ויוטעם, כי סעיף 262 לפקודה אינה חלה על פירוק עמותות מכוח סעיף 54 לחוק יחד עם הוראות חוק אחרות שאומצו מהפקודה בעניין פירוק עמותות אל תוך החוק. עם זאת, גם בעניין פירוק חברות, ניתנת הדעת גם על האינטרס הציבורי, למשל כאשר הנושים מעוניינים בחקירת עסקי החברה (ראו צ' כהן, פירוק חברות, תש"ס-2000, 180-186) או כשיש אינטרסים חברתיים אחרים היוצאים מגדרם של האינטרסים המצומצמים של החברה ונושיה (וראו פש"ר (מחוזי-ת"א) 97/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' תעשיות שטיחי נצרת בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק), פ"מ תשנ"ד(3) 391 (1993); רע"א 6418/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ישראל גפני, עו"ד, כונס נכסים, פ"ד מט(2) 685 (1995); (פש"ר (מחוזי-ת"א) 1635/08 לי-ונט בע"מ (בפירוק מרצון) נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [11.11.08]). 11. האינטרס הציבורי הוא מושג רחב, ומדרך הטבע הוא יוחד לפירוק עמותות, נוכח פועלן של אלו העוסקות לא פעם בקידום האינטרס הציבורי. אך טבעי הוא, אפוא, כי גם בפירוקן יינתן משקל משמעותי, אם לא מכריע, לשיקולים ציבוריים שונים שיש לקחתם בחשבון. עם זאת, אין זה אומר כי בכל מקרה שבו קיים אינטרס ציבורי, בית המשפט יורה על פירוק העמותה על ידו. אדרבה, בדרך כלל בית המשפט ישתמש בסמכות הניתנת לו להורות על פירוק תאגיד בזהירות. טעמו של דבר, מפני שצו פירוק כפוי עלול להסב לתאגיד נזק שאין לו תקנה, אם כי מקום בו התאגיד החליט על פירוקו מרצון ממילא, שיקול זה מאבד חלק נכבד מערכו (וראו והשווו ע"א 13/73 ריבק נ' חברה חלקה 708 גוש 6189 בע"מ, פ"ד כח(1) 179, 182). 12. ומעל לכל אלו, יש לציין כי בית המשפט יכול להורות על פירוק תאגיד מטעמי צדק ויושר המהווה עילת סל, המקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב ביותר. בתי המשפט עושים גם שימוש בעילה זו בהקשרים שונים, ובעיקר במקרים שהתאגיד אינו פעיל עוד כבמקרה זה (ע"א 877/07 גפן נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ, פורסם במאגרים [2.9.10]). 13. במקרה זה, על פניו נראה כי בהתבסס על דו"ח החוקר, קיים אינטרס ציבורי ברור שפירוק העמותה יעשה על ידי בית המשפט. העמותה מצהירה על עצמה במטרותיה כי עיקר פועלה הוא במישור הציבורי והיא הוקמה במיוחד לצורך הגברת המודעות בציבור לשימוש בסמים ואלימות. שמהּ יצא למרחוק ויש אינטרס ציבורי ראשון במעלה שממצאי הדו"ח ייבדקו על ידי בית המשפט כדי לאשש או לשלול מקרוב באמצעות בעל תפקיד מטעמו את הממצאים. אני מורה, אפוא, על מתן צו פירוק לעמותה וממנה בזה את עו"ד זאב דסברג כמנהל מיוחד של העמותה. עו"ד דסברג יחתום על ערבות בסך 50,000 ₪ כתנאי למינויו. פירוק מרצוןרשם העמותותרשםפירוק עמותהעמותות