קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בתים של עמידר ללא היתר בניה: תביעה מיום 15/4/2010, לצו עשה ולפיצויים בסך 120,000 ₪. עם תחילת ההליכים בתיק זה הפצרתי בנתבעת לסלק את הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט, וציינתי שאהיה מופתע אם תיק זה לא יסתיים בהסכמה (פרוט', עמ' 3, ש' 19). צר לי על כי הנתבעת לא השכילה להגיע להסדר עם התובעים ונדרש מתן פסק דין בתיק זה. הצורך במתן פסק דין, אינו לכבוד הנתבעת ואינו לכבוד המדינה, שהנתבעת משמשת לה זרוע ביצועית, כנטען בכתב ההגנה. העובדות בתיק זה אינן שנויות במחלוקת (ראה הודאת בעל דין בעמ' 3 ש' 5). התובעים, ארבעה זוגות נשואים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם. לכל אחד מהזוגות 4 ילדים, מלבד בני הזוג אהרוני אשר להם 6 ילדים, כן ירבו. התובעים חתמו עם הנתבעת על הסכמים, דוגמת נספח א' לכתב התביעה, לרכישת בתים צמודי קרקע ביישוב רחלים. התובעים 1-2 רכשו את בית מס' 103. התובעים 3-4 רכשו את בית מס' 101, התובעים 5-6 רכשו את בית מס' 102, ואילו התובעים 7-8 רכשו את בית מס' 104. חודשים מספר עובר להגשת התביעה התברר לתובעים כי הבתים שרכשו נבנו ללא היתר בנייה. עובדה זו לא נמסרה לתובעים עובר לחתימה על הסכמי הרכישה. כתוצאה מכך שהבתים נבנו לאל היתר בנייה, לא יכולים התובעים לקבל היתר לביצוע תוספות בנייה או הרחבות של הבתים. ביום 22/10/2009 פנו התובעים אל הנתבעת באמצעות מכתב של בא כוחם בבקשה לברר מה נעשה על ידי הנתבעת על מנת להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית של בתיהם. כמענה לפנייתם נתקבל מכתב בא כוח הנתבעת, עו"ד יוסף שלום, מיום 15/12/2009, אשר השיב כי הנתבעת פועלת תחת משרד הבינוי והשיכון וכי התובעים רכשו את הבתים "AS IS" לאחר שבחנו את מצבם. התובעים טוענים כי התנהלות הנתבעת מהווה הפרה יסודית של הסכמי הרכישה, הואיל ומן ההסכמים ניתן להבין שהבתים נבנו כדין. הסכמי הרכישה נוסחו על ידי הנתבעת והם בבחינת חוזה אחיד. הנתבעת ניהלה את המשא ומתן למכירת הדירות שלא בתום לב, תוך הצגת מצגי שוא ואי עמידה בחובת הגילוי הנאות. לתובעים נגרם נזק בשל אי יכולתם להרחיב את בתיהם, ולעשות בהם שימוש נאות המתחייב מגודל המשפחות. לתובעים נגרמה עוגמת נפש רבה. התובעים מבקשים לצוות על הנתבעת לגרום לכך שיוצא היתר בנייה לבתים, ולהורות לה לפצות את כל אחד משמונה התובעים בסכום של 15,000 ₪ (סה"כ 120,000 ₪). הנתבעת טוענת כי כל פעולתה בעניין הבתים משוא התביעה נעשתה כזרוע ביצועית של משרד הבינוי והשיכון. הנתבעת אינה אומרת זאת במפורש, אך היא מזמינה את התובעים להגיש את התביעה נגד המדינה. לטענת הנתבעת הסעד המבוקש נגדה אינו בר ביצוע הואיל והיא אינה מופקדת על הוצאת היתרי בנייה. יש לבקש את הסעד ממועצת התכנון העליונה באזור יהודה ושומרון. הנתבעת חוזרת על שנטען במכתב בא כוחה עובר להגשת התביעה, לאמור: התובעים רכשו את הבתים במצבם, הצהירו כי בדקו אותם וויתרו מראש על כל טענה בקשר למצב הבתים. מחיר הבתים נקבע בהתאם, והדבר נרשם במפורש בהסכמי הרכישה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני החלטתי לקבל את התביעה. במהלך הדיון, אשר בסופו ההוחלט על פנייה להליכי גישור, נרשמו מפי הדברים הבאים: "את כתבי הטענות בתיק זה צריך לקרוא כדי להאמין שתתכן אפשרות שהמדינה בעצמה או ע"י שלוחתה תמכור דירות שלא נבנו עפ"י היתר בניה בתוקף, ולמרות זאת תתגונן הנתבעת בטענה שהתובעים חתמו על הסכם שבו הם מכירים בליקויים הקיימים בדירה. מבלי להיות משפטן מובהק, ניתן להניח שהפרשנות הסבירה של סעיף זה בהסכם מתייחסת למצבן הפיזי של הדירות, כפי שנקבע גם בסעיף הקובע את מחירן. התובעים לא היו אמורים להעלות על הדעת שמדובר בדירות שבנייתן בלתי חוקית, ולו כך היו פני הדברים, מסופקני אם יכולה היתה המדינה למכור אותן לתובעים, ולכל הפחות היה עליה לציין עובדה זו בחוזה באופן מפורש." לא זו בלבד שהצהרה כאמור לא קיימת בחוזה, אלא שבסעיף 23.2 לחוזה נרשם ההפך הגמור, לאמור, "מוצהר ומוסכם כי בניית הבית והדירה מבוצעת עפ"י הוראות חוקי התכנון המקומיים באישור יהודה, שומרון וחבל עזה" (כך במקור. י.ק.) עיינתי בסיכומי הצדדים, ולא מצאתי כי יש בטענות הנתבעת כדי לשנות מן הרושם הראשון שהותירו טענותיה, כמפורט לעיל. אין ממש בטענות הנתבעת כאילו היא אינה בעל הדין הראוי, מחמת שאין בסמכותה להנפיק היתרי בנייה. טענה זו אינה ממין העניין. איש אינו מבקש מהנתבעת לעשות את שאינו ביכולתה או סמכותה לפי דין. איש אינו מצפה מהנתבעת להנפיק היתרי בנייה. ברם, על הנתבעת לפעול בשקידה ובמרץ, ולעשות את כל שניתן במסגרת הדין על מנת להכשיר את בניית הבתים שנמכרו על ידה לתובעים. באופן דומה התחייבה עמידר בהסכמי הרכישה "לגרום לכך כי הממונה יחתום עם המשתכן על "חוזה הרשאה" או "חוזה חכירה" לפי העניין..." (סע' 3). האם לא ניתן היה לתבוע אכיפה של התחייבות זו על עמידר?! האם הייתה נשמעת טענה כי מדובר בסעד שאינו בר ביצוע מחמת שעמידר אינה מוסמכת לחתום על הסכמי חכירה או הרשאה, וכי יש לתבוע את הסעד מהממונה?! אגב, אני תמה כיצד תמלא עמידר אחר ההתחייבות לגרום לחתימת חוזה חכירה או הרשאה מבלי להכשיר תחילה את הבנייה הבלתי חוקית. גם הטענה דבר ויתור שויתרו התובעים על כל טענה באשר למצב הבתים, מוטב אלמלא נטענה כלל. כזכור, מדובר בחוזים אחידים אשר נוסחו על ידי הנתבעת, וככאלה מקום בו ניתן לפרשם באופנים שונים יועדף הפירוש נגד המנסח. (חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, סע' 25(ב1)). בסע' 23.2 של החוזה נאמר: "למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי בניית הבית והדירה מבוצעת על פי הוראות חוקי התכנון המקומיים באישור (צריך להיות: באיזור. י"ק) יהודה, שומרון וחבל עזה, וחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 על כל תקנותיו או הבא מכוחו לא יחול על בניית הדירה והוראות הסכם זה." אמנם, תכליתו העיקרית של סע' זה הינה להבהיר את הדין החל, אך בהחלט ניתן להבין הימנו כי הבית נבנה בפועל על פי הוראות הדין החל. לא זו אף זו, לא יעלה על הדעת שהמדינה, באמצעות הנתבעת, תמכור בתים אשר נבנו ללא היתר כדין, ואם בחרה לעשות כן, מסיבה שאינה ברורה, הרי שהיה עליה לרשום זאת בחוזה במפורש ובאותיות קידוש לבנה. דבר זה לא נעשה. ההיפך הוא הנכון מהרואות סע' 23.2 הנ"ל ניתן להבין כי הבתים נבנו כדין. הנתבעת משליכה יהבה על סעיפי ויתור שנרשמו בחוזה. למקרא הסעיפים הרלוונטיים, ניתן לקבוע בבירור כי הם אינם מתייחסים למצב המשפטי של הבתים או להעדר היתר בנייה לבנייתם כי אם למצבם הפיזי בלבד. כאמור, לו ביקשה הנתבעת לכלול ויתור על טענה בדבר בניית הבית ללא היתר, כי אז היה עליה לרשום זאת במפורש. למעלה מן הצורך אציין שלו היה הדבר נרשם, היה מקום להתעלם מתנאי זה בחוזה, הן מחמת שהוא תנאי מקפח בחוזה אחיד והן מחמת שמדובר בתנאי העומד בניגוד לתקנת הציבור. איני רואה כיצד יאשר בית המשפט מכירת בתים שנבנו ללא היתר בנייה כדין על ידי המדינה, תוך כפיית ויתור על טענות בעניין זה מצד הרוכש. מכל מקום, אלה הסעיפים בהם תומכת הנתבעת את יתדותיה: הביטויים הרווחים בסעיפים אלה הם: פגמים וליקויים. נקל להבין כי הנתבעת מבקשת להבהיר אל נכון שמודבר בבתים שנמצאו בהם פגמים וליקויי בנייה, וכאלה עלולים להתגלות גם בעתיד. מסיבה זו נמכרו הבתים במחיר מופחת והרוכשים מוותרים על כל טענה כלפי הנתבעת בעניין זה. מכאן ועד למכירת בתים שנבנו ללא היתר בנייה, המרחק גדול. בצדק טוענים התובעים כי היו רשאים להניח, ואף הניחו בפועל כי בתים שנמכרים להם על ידי זרוע של המדינה נבנו על פי היתר כדין, גם עם ביצוע הבנייה לא נעשה כהלכה. הנה כי כן, דבר לא נותר מהגנתה הרעועה של הנתבעת, ומוטב היה לו נמנעה מהבאת פרשה מביכה זו לפתחו של בית המשפט. לשאלת גובה הפיצויים לא התייחסה הנתבעת כלל בכתב הגנתה או בסיכומיה. בצדק ציין בא כוח התובעים כי הפיצויים שנתבקשו נעשו על הצד הנמוך. בנסיבות העניין אני סבור כי להשית על הנתבעת הוצאות לדוגמה. סוף דבר אני מקבל את התביעה. אני מורה לנתבעת לפעול בשקידה ובמרץ, ולעשות את כל שניתן במסגרת הדין על מנת להכשיר את בניית הבתים שנמכרו על ידה לתובעים, ולגרום לקבלת היתרי בנייה לבתים אלה. תוך 60 יום, וכל 90 יום לאחר מכן עד לקבלת ההיתרים, תגיש הנתבעת לבית המשפט ולצד שכנגד דו"ח המפרט את הפעולות שנעשו על ידה לצורך קבלת ההיתרים והכשרת הבנייה. הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים פיצויים בסך 15,000 ₪ ובסה"כ 120,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15/4/2010. הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 30,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום. התשלום ישולם תוך 30 יום. בניהמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמישהיתר בניה