להלן סקירה משפטית בנושא גילוי חומר חקירה: על פי האמור בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי, עם הגשת כתב אישום בעבירה מסוג פשע או עוון, חייבת התביעה להעמיד את כל חומר החקירה לרשותו של הנאשם וסנגורו לעיון ולהעתקה. ככלל, כל חומר הקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום הפלילי הוא "חומר חקירה" [בש"פ 9322/99 מסראווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376]. המבחן לסיווג חומר חקירה הוא מידת הרלוונטיות שלו, וההכרעה בעניין זה תיעשה באופן פרטני ותיבחן על פי תכליתה של הוראת סעיף 74(א) לחוק - קיום זכותו של הנאשם למשפט הוגן [ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 8, עמ' 22]. כמו כן נקבע בפסיקה, כי אי גילוי חומר החקירה במלואו ובמועדו, עשוי להביא לזיכויו של נאשם במקום בו נפגעה זכותו למשפט הוגן. יחד עם זאת, יש לזכור את הוראת בית המשפט העליון, כי "אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר החקירה' ראיות, שהרלוונטיות שלהם לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית..." [בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124, עמ' 129]. התשובה לשאלה אם חומר חקירה הוא רלוונטי להליכים המתנהלים נגד הנאשם תלויה, אפוא, "במהות החומר, בהקשרו, ביחס שבינו לבין האירוע הנדון ובנתוניו המיוחדים של כל מקרה" [בש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל]. אין מחלוקת על כך, ש"חומר חקירה" עשוי לכלול גם חומר שאינו מצוי בידי רשויות החקירה והתביעה באופן פיזי במסגרת אותה חקירה, אם יש להן שליטה עליו [ע"פ 1152/91 בעניין סיקסיק הנ"ל), ואף חומר המצוי אצלה בתיקי חקירה אחרים (בש"פ 2632/00 פלוני נ' מדינת ישראל, ור' גם בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל. עם זאת, אין מדובר בחזקה חלוטה, כי אם באינדיקציה בלבד. "השיקול המרכזי שעל בית המשפט להביא בחשבון במסגרת החלטתו אם לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 74(ד) לחסד"פ ולעיין בחומר שבמחלוקת הוא הרלוונטיות הלכאורית של החומר לאישום ולנאשם, הערכת הסיכוי, על פני הדברים, כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם ומידת ההצדקה שיש בהטלת נטל הבאת החומר על התביעה כחלק מפעולות חקירה על פי דין [בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360, בעמק 388]. באותו עניין נאמר, כי בית המשפט יעיין בחומר שבמחלוקת חרף הפגיעה המסוימת בזכויות של צד שלישי,כאשר הסנגור מצביע על הרלוונטיות של החומר להליך המתנהל נגד מרשו, וכאשר שוכנע בית המשפט, כי על פני הדברים קיימת אפשרות - החורגת מגדר תקווה ספקולטיבית ורחוקה - שתהיה בחומר תועלת להגנת הנאשם. לא כן כאשר כבר על פני הדברים - עוד לפני העיון בחומר - נראה כי אין זיקה בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט ובין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם, או שהזיקה היא רחוקה ושולית. ויודגש, כי מבחן זה נוגע לשאלה אם בית המשפט יעיין בחומר שבמחלוקת, להבדיל מהשאלה אם להעמיד את החומר לעיון הנאשם וסנגורו, שאז נדרשת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם. חומר חקירה