קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבת מכונת צילום: בפני תביעה לפיצוי התובעת בשל נזקים אשר נגרמו לה , לטענתה, מידי הנתבעים. התובעת טוענת כי התקשרה בהסכם שכירות מכונת צילום משולבת מסוג סמסונג 6345, עם עוה"ד סילבי בן בסט. במסגרת ההסכם, התחייבה התובעת לספק למשרדה של עוה"ד בן בסט מכונת צילום חלופית, ככל שתארע תקלה במכונה המקורית אשר תחייב זאת. לימים אכן אירעה תקלה שכזו והתובעת ביקשה לספק מכונת צילום חלופית למשרדה של עוה"ד בן בסט. התובעת טוענת, כי מכונת הצילום החלופית נמסרה לידי נציג הנתבעת 2 , לצורך מסירתה במשרד עוה"ד בן בסט. התובעת טוענת, כי איש הקשר מטעמה של עוה"ד בן בסט, היה הנתבע 1 וכאשר פנה נציג הנתבעת 2 אליו לצורך תיאום הבאת מכונת הצילום, מסר לו האחרון כתובת שונה מכתובת משרד עוה"ד בן בסט, ברח' יוסף קארו 15 בתל אביב ולשם אף הובאה המכונה החלופית. התובעת טוענת כי מכונת הצילום החלופית הובאה למעשה, לעיסקו של הנתבע 1 ונגנבה על ידו שכן למשרד עוה"ד בן בסט לא הגיעה כל מכונה. כן טוענת התובעת כי הנתבעת 2 איפשרה ברשלנותה את מעשי הנתבע 1 ואף הפרה את ההסכם לקבלת שירות אשר היה בינה לבין התובעת. מכאן, תביעתה זו של התובעת כלפי הנתבע 1 והנתבעת 2. הנתבע 1 טוען כי מעולם לא קיבל לידיו את מכונת הצילום החלופית וטוען כי לא חתם על אישור המסירה המאשר קבלת המכונה לידיו. לטענת הנתבע 1, הוא אף לא הסכים מעולם כי שמו ירשם כאיש קשר על גבי ההסכם בין עוה"ד בן בסט לתובעת. הנתבע 1 טוען כי אין לו ידיעה היכן מצויה אותה מכונה חלופית ומשום כך, יש לדחות את התביעה כנגדו. הנתבעת 2 טוענת כי מדובר ב"טעות במסירה" של דבר הדואר, דהיינו אותה מכונת צילום חלופית. הנתבעת 2 טוענת כי לאור הוראות חוק הדואר, קיימת לה חסינות מפני נזקים אשר ארעו עקב הטעות במסירה זו. הנתבעת 2 טענה כי אכן תיאמה את מסירת המשלוח מטעמה של התובעת , עם מר גיל בן בסט ומי אשר ענה לשיחת אנשי הנתבעת 2 ביקש העברת המשלוח לרח' יוסף קארו 15, שם בוצעה המסירה ואף יש על כך אישור חתום. לטענת הנתבעת 2 לא נפלה כל רשלנות בטיפולה בהעברת המשלוח ולפיכך יש לדחות את התביעה כנגדה. עוד הוסיפה הנתבעת 2 וטענה כי יש ליחס לתובעת רשלנות בכך שציינה את מס' הטלפון של הנתבע 1 כאיש קשר למסירת החבילה וכי הנתבע 1 במעשיו ניתק את הקשר הסיבתי בין פעולות הנתבעת 2 לנזק הנטען בתביעה. דיון והכרעה : טוענת התובעת לחבותם של כל אחד מן הנתבעים בנזקים אשר נגרמו לה. תחילה יש לברר שאלת חבותו של הנתבע 1 בנזקיה של התובעת - הנתבע 1 טוען כי אין ולא היתה לו כל מעורבות בהיעלמותה של מכונת הצילום החלופית ומשום כך אינו חב בנזקיה של התובעת כתוצאה מהיעלמותה של זו. בעדותו של הנתבע 1 הוא מודה כי הינו בעל מניות ומעורב בעסקיה של חברת שליחויות בשם "סופה שליחויות" המצויים ברח' יוסף קארו 15 בתל אביב. לכתובת זו נמסרה לפי טענת התובעת מכונת הצילום החלופית ומשם אבדו עקבותיה. אלא שהנתבע 1 טוען כי הוא לא קיבל לידיו את המכונה ואיש מטעמו אף לא עשה כן. יתרה מזו, הנתבע 1 מכחיש חתימתו על גבי אישור המסירה אשר הציגה הנתבעת 2 (ראה עמ' 2 שורות 17-18 לפרוטוקול) כהוכחה למסירת המשלוח ברח' קארו 15 תל אביב. אלא שהכחשתו הגורפת של הנתבע 1 , לא עמדה במבחן חקירתו הנגדית. כאשר נשאל הנתבע 1 מדוע מופיע מס' הטלפון הסלולרי שלו על גבי ההסכם בין עוה"ד בן בסט , שאליה היתה מיועדת המכונה, לבין התובעת, טען הנתבע 1 כי הוא לא עודכן לגבי עניין זה. תשובה זו תמוהה, נוכח העובדה כי הנתבע 1 טרח וציין בכל הזדמנות אפשרית את מערכת יחסיו העכורה עם עוה"ד בן בסט והגדיר את נושא גירושיהם כ"מלחמת התשה" (ראה עמ' 3 שורה 2 לפרוטוקול). באם אכן היו היחסים כה עכורים, מדוע זה תרשום עוה"ד בן בסט את שמו של הנתבע 1 כאיש קשר? נראה איפה, כי מעורבותו של הנתבע 1 בעיסקה בין התובעת לעוה"ד בן בסט היתה גדולה מזו המתוארת על ידו. חיזוק לכך ניתן למצוא בדבריו בהמשך עדותו, לפיהם התשלומים בגין מכונת הצילום נפרעו בחשבונו של הנתבע 1 (ראה עמ' 3 שורות 5-6 לפרוטוקול). הנתבע 1 בהתכתבותו עם התובעת, עשה שימוש במעטפות של עו"ד בן בסט. לטענתו, היה הדבר בהסכמתה ובהרשאתה (ראה עמ' 4 שורות 1-2 לפרוטוקול). עניין זה אף הוא מחזק את מעורבותו של הנתבע 1 בעסקיה של עוה"ד בן בסט. דברי הנתבע 1 באשר ל"מלחמת התשה" אינם מתיישבים עם הרשאתה של עוה"ד בן בסט לעשות שימוש במעטפות הנושאות את לוגו משרדה. לא היתה זו התמיהה היחידה בדברי הנתבע 1. הנתבע 1 העיד כי בעת מסירת המכונה ברח' יוסף קארו 15 בתל אביב, כלל לא היה במקום, כי אם בבית הדין הרבני בתל אביב. כאשר נתבקש הנתבע 1 להמציא אסמכתאות מתאימות לכך, הודה כי לא היה בדיון, אין ביכולתו להביא פרוטוקול המאשש את נוכחותו שם, אך טען כי המתין במזכירות במשך שלש שעות. טענה זו הינה בלתי סבירה ואף לא נתמכה באסמכתאות ואין זאת אלא כי נולדה לצורך הרחקת מעורבותו של הנתבע 1 מאירוע מסירת מכונת הצילום ברח' יוסף קארו 15. הנתבע 1 עשה כל שביכולתו להתחמק ממתן אסמכתא תומכת לטענה זו ובין היתר טען למחלוקת כספית עם עוה"ד המייצגת אותו בבית הדין הרבני , כך שלא ניתן היה לגבות הימנה תצהיר (ראה עמ' 3 שורות 18-24 לפרוטוקול). כאמור אף להסברים דחוקים אלו, יש ליחס את המשקל המתאים ובלשון המעטה, הללו לא תמכו במהימנות עדותו של הנתבע 1. הנתבע 1 התגלה כבעל זכרון סלקטיבי ביותר - הוא זכר היטב כי לא היה במשרדו באותו הבוקר ואף זכר בדיוק מה עשה, אלא שלא זכר של מי הטלפון הסלולרי שבו התקבלה השיחה מעם שליח הנתבעת 2 ואף לא זכר ספציפית כי שוחח עם שליח הנתבעת 2 וכיוון אותו להגיע למשרדי "סופה שליחויות". באשר לשיחה הטלפונית אותה ניהל השליח מטעמה של הנתבעת 2 עם מי אשר קיבל את המכונה לידיו - תחילה הכחיש הנתבע 1, כאמור, קשר למספר הטלפון אשר מופיע על גבי ההסכם בין התובעת לעוה"ד בן בסט. לאחר, חזר בו וטען כי מדובר באחד מני עשרים טלפונים המשמשים את חברת סופה ובין היתר אף את הנתבע 1, אלא שלא זכורה לו שיחה עם שליח אשר אמור היה להעביר לידיו את מכונת הצילום (ראה עמ' 4 שורה 6-8, שורות 15-18 לפרוטוקול). לשאלה האם הנתבע 1 מזוהה עם משרדי "סופה שליחויות" השיב הנתבע 1 כי יש קשר ביניהם. אך הנתבע 1 לא טרח להביא לעדות איש מאנשי אותו משרד, אשר יעיד כי לא התקבלה במשרדם מכונת צילום שכזו וחשובה מכל היא התהיה , כיצד ידע אותו אדם עלום שענה לטלפון הרשום ע"ג ההסכם בין התובעת לעוה"ד בן בסט, כי מדובר במכונת צילום העתידה להגיע למשרדה של עוה"ד בן בסט וידע לכוון את שליחי הנתבעת 2 למשרדי "סופה שליחויות" ולמסור את כתובתם. לכך לא היה לנתבע 1 כל הסבר הגיוני (ראה עמ' 5 שורות 17-19). איך יתכן הדבר כי שליחי הנתבעת 2 התקשרו לאי מי אשר החזיק בטלפון של "סופה שליחויות" והלה היה בקיא בפרטי העיסקה , ידע כי עתידה להימסר לידיו מכונת צילום וכן ידע לכוון את שליח הנתבעת 2 במקום למשרד עו"ד בן בסט, למשרדי "סופה שליחויות" ברח' יוסף קארו 15. בעניין זה לנתבע 1 הפתרונים. השליח מטעמה של הנתבעת 2 העיד, כי ווידא היטב את מקום מסירת מכונת הצילום שכן היה מדובר במכונה כבדה ויש בעיות חניה באיזור. השליח מר וינטראוב הבהיר כי נכנס אל המשרד היחיד בכתובת יוסף קארו 15 ושאל מפורשות על הנתבע 1 ושם הודיעו לו כי הם מצפים למכונת הצילום וביקשו כי יביא אותה אל המשרד (ראה עמ' 7 שורות 23-24 לפרוטוקול). מר וינטראוב, אמנם לא זיהה את הנתבע 1, ברם אין בכך דבר, באשר מר וינטראוב עוסק בשליחויות ולא מצופה ממנו כלל כי יזכור כל נמען ונמען אליו הביא דבר דואר. יתרה מזו, גם בחקירתו הנגדית, עמד מר וינטראוב על עדותו נאמנה, כי הגיע למקום הנכון ומסר את מכונת הצילום לאחר שווידא כי מדובר במשרד הנכון ובכתובת הנכונה וכי לא נפלה כלל טעות במקום המסירה. הנה כי כן, עדות זו סותמת את הגולל על גירסת הנתבע 1 לפיה לא היה לו כל קשר עם הארוע של היעלמות מכונת הצילום. מן העדויות עולה ברורות , כי לנתבע 1 היה קשר הדוק למשרדי "סופה שליחויות" המצוי ברח' יוסף קארו 15, שם נמסרה המכונה. הנתבע 1 לא הוכיח את טענתו שהועלתה בשפה רפה, שמא היה משרד נוסף בכתובת זו, אליו נמסרה המכונה. יתרה מזו, הוכח כי אי מי אשר ענה מטעמה של "סופה שליחויות" לטלפון, תודרך היטב , ידע היטב כי אמורה להגיע מכונת צילום וכיוון את שליח הנתבעת 2 לכתובת משרדיה של סופה שליחויות. עוד הוכח כי היה זה הנתבע 1, אשר עמד מאחורי אותה שיחה טלפונית, אם לא היה מי אשר ניהל אותה בפועל. הטלפון על גבי הסכם השירות, היה זה אשר שימש את הנתבע 1 והוא הודה בפה מלא כי קיבל בו שיחות הנוגעות לעיסקו. השליח מאידך, העיד כי כאשר נכנס למשרדי "סופה שליחויות" נקב בשמו של הנתבע 1 נאמר לו בוודאות כי זה המקום לביצוע המשלוח. אשר על כן, אני קובעת, כי מי מטעמו של הנתבע 1 , אם לא הנתבע 1 בעצמו, כיוון את השליח מטעמה של הנתבעת 2 לעיסקו של הנתבע 1 "סופה שליחויות" ושם המתינו למשלוח מכונת הצילום ואף קיבלו אותו לידיהם עבור הנתבע 1. מאחר ומכונת הצילום כלל לא נועדה למשרדיו של הנתבע 1 ואף לא עבורו, הרי שמשלא פעל מיידית להשבתה לידי התובעת או לחלופין להעברתה ליעדה המקורי, הרי שהוא חב בנזקיה של התובעת. משכך קבעתי, הוכחה וקמה חבות לנתבע 1. כעת אפנה לשאלת חבותה של הנתבעת 2 - לצורך בדיקת אחריותה של הנתבעת 2 יש לבחון את ההוראות הרלבנטיות בחוק רשות הדואר , התשמ"ו 1986 : "77. (א) על אף האמור בחוק זה או בכל דין אחר, לא יהיו בעל רישיון כללי, עובדיו וכל הבאים מטעמו אחראים לנזק, גניבה או אבדן של דבר דואר פנים, כולו או חלקו, שאירעו במהלך השירותים הניתנים על ידי פקיד-דואר המועסק על ידי בעל הרישיון כאמור בתפקידו ועקב שירותים אלה, אלא אם כן נתקיימו כל אלה: (1) דבר הדואר נתקבל למשלוח על ידי בעל הרישיון כאמור תמורת קבלה ומסירתו טעונה אישור; (2) במקרה של נזק, אבדן חלקי או גניבה מתוך דבר הדואר - הדבר הובא לידיעת פקיד הדואר בעת מסירת דבר הדואר או בהזדמנות הסבירה הראשונה לאחר מכן; (3) במקרה של גניבה או אבדן של דבר הדואר כולו - השולח או הנמען הביא את הדבר לידיעת פקיד דואר מיד לאחר שנודע לו; (4) הנזק או האבדן לא נגרמו מחמת אריזה בלתי מספקת או בלתי מתאימה, או מחמת טיבו של דבר הדואר, או באשמתם של השולח או של גורמים שבידי שמים. (ב) בעל רישיון כללי יהיה אחראי לנזק שנגרם לדבר הדואר, אם הוכיח השולח כי בעת שנתקבל דבר הדואר למשלוח על ידי בעל הרישיון כאמור טיפל בו פקיד דואר בצורה רשלנית. 78. אין בעל רישיון כללי, עובדיו וכל הבאים מטעמו אחראים לנזק שנגרם - (1) בשל איחור במסירה או מסירה מוטעית של דבר דואר; (2) בשל טעות במברק או השמטה ממנו, או בשל אי-מסירת מברק." עיון בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה מובילות דווקא למסקנה כי המדובר באבדן או גניבה של דבר הדואר, באשר דבר הדואר, דהיינו מכונת הצילום לא נמצאה עד היום ובשל כך הוגשה תביעה זו. זאת בניגוד לטענת הנתבעת 2 אשר טענה ל"מסירה מוטעית". חיזוק לכך ניתן למצוא דווקא בדברי העד מטעמה של הנתבעת 2, מר וינטראוב, אשר נשאל האם חזר אל המשרד בו מסר את מכונת הצילום לאחר שהתברר כי ישנה טעות וזה חזר והדגיש "לא. אין טעות, הגעתי למקום הנכון" (ראה עמ' 8 שורות 14-15 לפרוטוקול). לשם השוואה , ניתן לבחון את נסיבותיו של ת"ק 1132/08 (אשדוד) סרויה נ. רשות הדואר אשר ניתן ביום 27/6/10 בו נידון מקרה דומה ונקבע שם כי משלא נמצא לבסוף דבר הדואר, נופל המקרה בגדר "אובדן " או "גניבה" ולא בגדר "טעות במסירה". אין חולק על כך, כי דבר הדואר לא הגיע ליעדו המקורי וזאת עד עצם היום הזה. זוהי הסיבה כי ב"כ הנתבעת 2 ביקש להחיל על הנתבע 1 את הסנקציה הפלילית הנקובה בחוק הדואר באשר למי אשר קיבל לידיו דבר דואר שהיה צריך להימסר לאחר ולא השיבו. משקבעתי כי היה בנסיבותיו של מקרה זה משום אובדן או גניבה של דבר הדואר , יש לבחון אם מתמלאות הוראות סעיף 77א לצורך קביעת החבות. בענייננו התקבל דבר הדואר למשלוח בדואר תמורת קבלה ומסירתו היתה טעונה אישור. בפני ביהמ"ש הוצג אף אישור המסירה אשר עליו הוחתם מקבל דבר הדואר ומשום כך התמלא תנאי זה. דבר הגניבה אף הובא לידיעת הנתבעת 2 , מיד לאחר שנודע לתובעת על כך, התובעת ציינה זאת בכתב תביעתה ועל כך לא חלקה הנתבעת , אלא על ניסוח הסעיף ופירטה את נסיבות המסירה כפי שהיו בידיעתה. הנזק או האבדן במקרה זה, לא נגרמו כתוצאה מאריזת המשלוח או מחמת טיבו או באשמם של השולחת או של גורמים שבידי שמיים. הנה כי כן, התנאים הנקובים בסעיף מתמלאים ולפיכך, חלה אחריות על הנתבעת 2 ואין היא יכולה לחסות תחת החסינות המוקנית לה כאשר מדובר בטעות במסירה. התובעת ביקשה ליחס לנתבעת 2 אחריות אף מכוחה של רשלנות אשר יוחסה לעובדיה בעת טיפולם במשלוח דבר הדואר. מחומר הראיות עולה כי מי אשר ביצעה את השליחות נשוא התביעה, היא חב' אמגון המבצעת שליחויות עבור דואר ישראל- הנתבעת 2. מנהל מוקד השליחים העיד בפני ביהמ"ש כי קיימים נהלים מסודרים של עבודה אל מול דואר ישראל וכי לא זכור לו שבוצע תחקיר אודות המשלוח של מכונת הצילום נשוא התובענה. הובהר בחקירתו הנגדית של מנהל מוקד השליחים כי אין נוהל לבדיקת זהות המקבל (ראה עמ' 6 שורות 30-31 לפרוטוקול). גם השליח עצמו, מר וינטראוב , העיד ופירט כיצד בדיוק ווידא את מקום מסירת המשלוח וכיצד הגיע למקום, ווידא כי זהו המקום הנכון וביצע את מסירת המשלוח. מר וינטראוב הבהיר כי נכנס למשרדי "סופה שליחויות", שם אמרו לו כי זהו המקום הנכון ומחכים לחבילה שהביא (ראה עמ' 8 שורות 12-13). מר וינטראוב הדגיש כי לא היתה טעות בביצוע המשלוח ולפיכך לא חזר עוד למקום. מבחינת שתי עדויות אלו כמו גם מכלול העדויות המצויות בתיק, מצאתי כי עובדי הנתבעת 2 התרשלו בטיפולם במשלוח אשר מסרה בידיהם התובעת. הנתבעת 2 לא המציאה את נהלי העבודה לפיהם פעלה ואף אם הללו היו מומצאים לידיו של ביהמ"ש, הודה עד הנתבעת 2, מנהל מוקד השליחים והבהיר כי איש לא ערך לו תדריך בכל הנוגע לביצוע שליחות, תחקיר על אודות מקרה זה בו לא הגיעה מכונת צילום ליעדה לא נערך כלל והובהר כי אין נוהל לוודא את זהות מקבל המשלוח, באם אין המדובר במשלוח מיוחד, אף שראוי כי יהיה. אמנם נכון הדבר כי הנתבעת 2 הופנתה לאיש הקשר, אך משזה מסר כתובת אשר אינה משרדה של עוה"ד בן בסט, נראה כי הזהירות הבסיסית חייבה את עובדי הנתבעת 2 לשוב אל התובעת, בבקשה למתן הוראותיה להמשך. משכך, אני קובעת כי עובדי הנתבעת 2 התרשלו בטיפולם במשלוח מכונת הצילום. לסיכום נקודה זו, אני קובעת כי הנתבעת 2 חבה אף היא בנזקיה של התובעת. הצדדים טענו באשר ליחס בין חבותו של הנתבע 1 לזו של הנתבעת 2. הנתבעת 2 אף טענה כי מעשיו של הנתבע 1 מנתקים את הקשר הסיבתי בין המסירה שבוצעה לבין הנזק אשר נטען כי נגרם לתובעת. אך משקבעתי כי הנתבעת 2 התרשלה בטיפול במשלוח , הרי שבהתרשלותה זו איפשרה את מעשיו של הנתבע 1 ומשכך חבים שני הנתבעים בנזקיה של התובעת. ועתה לשאלת הנזק - מכונת הצילום החלופית אשר ערכה עמד ע"ס 6790 ₪, יצאה מרשותה של התובעת ובמהלך המשלוח אבדה או נגנבה. הצדדים לא חלקו על גובהו של הנזק הנטען בסך 6790 ₪. תחילה לנתבעת 2 דווקא. הוראות תקנות הדואר (היקף אחריות לדברי דואר פנים) התשס"ו 2006 קובעות את הגבול העליון לפיצוי החל על הנתבעת 2 , על סך של 596 ₪. מאחר וערך מכונת הצילום עולה על סכום זה , אני מחייבת את הנתבעת 2 בסך של 596 ₪, בגין נזקיה של התובעת. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. אשר לנתבע 1 , הוכח כי הנתבע 1 קיבל לידיו את מכונת הצילום, אך על אף שידע היטב כי זו אינה מיועדת כלל למשרדיו ו/או עבורו, הותירה ברשותו ולא השיבה לידיה של התובעת ו/או העבירה ליעדה המקורי. משכך, נגרם כאמור, לתובעת נזק של אובדן אותה מכונת צילום. מאחר והנתבעת 2 חוייבה בסך של 596 ₪ , אני מחייבת את הנתבע 1 בתשלום יתרת הנזק בסך של 6194 ₪. התשלום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (24/10/10) ועד ליום התשלום המלא בפועל. לאחר שבחנתי התנהלות הנתבעים, נחה דעתי כי על הנתבעת 2 לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ ואילו על הנתבע 1 לשאת ביתרת הוצאות המשפט בסך של 500 ₪. כן , ישלמו הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 2000 ₪. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. מכונת צילוםגניבה