קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח גניבת רכב לאחר מכירה: האם מכירת הרכב שוללת בהכרח את הכיסוי הביטוחי? זו השאלה העומדת בפני בתביעה זו. בתאריך 5/5/2009, רכש התובע רכב מסוג פולקסוגן טרנספורטר, מ.ר. 9989618 (להלן: הרכב), מאת הנתבע מס' 1. הנתבע מס' 1 ביטח את רכבו אצל הנתבעת מס' 2 (להלן, בהתאמה, המבוטח והמבטחת). בכתב התביעה טען התובע, כי בעת הרכישה התחייב המבוטח כלפיו, להותיר את ביטוח הרכב עד תום תקופת הביטוח - בתאריך 31/5/2009. בתאריך 7/5/2009, יומיים לאחר מכירת הרכב, נגנב הרכב מחצר ביתו של התובע. בהמשך, פנה התובע אל המבטחת לקבלת סכום הביטוח. האחרונה סירבה לשלם את סכום הביטוח וטענה, כי עם מכירת הרכב פקעה פוליסת הביטוח. בקצרה, טענה המבטחת כי חוזה הביטוח הינו חוזה אישי, היינו חוזה בין חברת הביטוח לבין המבוטח ועם מכירת הרכב, פקעה הפוליסה. בישיבת קדם המשפט שהתקיים בתאריך 3/1/2010, הגיעו הצדדים לרשימת הסכמות, שכללה את ההסכמה הבאה:"מוסכם עלינו, כי באם התובע היה פונה לנתבעת (המבטחת- י.ל.), בטרם האירוע הביטוחי, אזי הנתבעת היתה מבטחת אותו באותם תנאים של מר עלווה עמאל (המבוטח - י.ל.)". הצדדים הסכימו, כי פסק הדין יינתן על בסיס ההסכמות לעיל ועל בסיס כתבי הטענות, לאחר שהוגשו סיכומים. השאלה שעומדת בפניי, אם כן, הינה כאמור בפתח פסק הדין, האם מכירת הרכב שוללת, בהכרח, את הכיסוי הביטוחי. לא בכדי הודגשה המילה בהכרח, וזאת כפי שיורחב להלן. הסוגיה המשפטית לעיל, נדונה לא פעם בערכאות השונות, וקיימות בנדון שתי גישות: הראשונה, הרווחת יותר, רואה בפוליסת הביטוח חוזה אישי וגורסת כי עם העברת הבעלות ברכב, פוקעת הפוליסה; על פי הגישה השניה, פוליסת הביטוח אינה פוקעת בהכרח עם העברת הבעלות ברכב, אלא יש להמשיך ולבחון באם המבטחת היתה מסכימה לבטח את רוכש הרכב ובאילו תנאים. בעבר, נקבע כי עם מכירת רכב לצד ג', פקעה בעלותו של המבוטח ועימה פקעה פוליסת הביטוח והכיסוי הביטוחי. הלכה זו נקבעה בע"א 427/64 נאור אפרת ואח' נ' סלים מריואת ואח', פ"ד י"ט (2) 17; ואושרה בד"נ 10/65 נאור ואח' נ' מריואת ואח', פ"ד י"ט(4) 48, שם נקבע, בין היתר, כי:""הבסיס לפוליסת הביטוח הנדונה נעוץ באינטרס הממשי שהיה למבוטח, בתוקף בעלותו, במכונית מסוימת, ומשפסקה בעלותו בה, נפל הבסיס והפוליסה פקעה וחדלה להיות בעלת תוקף". יצוין, כי ההלכות לעיל, ניתנו בהקשר לנזקי גוף שנגרמו בעקבות תאונות דרכים, בהן היה מעורב רכב שנמכר לאחר ולא נרכש עבורו ביטוח חדש. בעקבות פסיקה זו, תוקנה פקודת ביטוח רכב של מנוע (סיכוני צד שלישי), 1947, שעמדה אז בתוקף, וכיום, ככל שהדברים נוגעים לנזקי גוף ולתגמולי ביטוח המשולמים על פי ביטוח חובה, קובע ס' 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970 (להלן - פקודת ביטוח רכב מנועי), כי שינוי בעלות ברכב אינו פוטר מבטח מאחריות, אלא במקרים המפורטים באותו סעיף. ככל שהדברים אמורים בביטוח שאינו נכלל בפקודת ביטוח רכב מנועי, החוק הרלוונטי הינו חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח). סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלהלן: "55. מהות הביטוח (א) בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק. (ב) הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו." על סמך הלכת מריואת וכן על סמך ס' 55 לחוק חוזה הביטוח, שלא קבע הסדר הזהה לזה שנקבע לעניין ביטוח חובה של רכב מנועי, אומצה במקרים רבים הגישה, לפיה חוזה הביטוח פוקע עם העברת הבעלות בנכס [לדוגמה, בר"ע (מחוזי חיפה) 3381/08 פניקס חב' לביטוח בע"מ נ' איאד חביש, ניתן בתאריך 28/9/2008; ע"א (מחוזי נצרת) 257/08 נתיב אקספרס תחבורה ציבורית בע"מ נ' בוטיביקה, ניתן בתאריך 10/11/2009; עמדת כב' השופט י. כהן במסגרת ע"א (מחוזי חיפה) 3102/04 תערובות הצפון נ' אריה, ניתן בתאריך 4/12/2005; ת"א (שלום חיפה) 28741/01, פרץ נ' אמאל אסעד ואח', ניתן בתאריך 12/10/2004]. מנגד, קיימת לה גישה אחרת, אשר אימצה את עמדתו של המלומד ש' ולר. לגישתו:"הכלל הראוי הוא שהעברת הנכס המבוטח אינה שוללת 'אוטומטית' את זכותו של הנעבר לתגמולי ביטוח אלא אם כן מוכיחה המבטחת שהייתה נמנעת, מנימוקים סבירים, מלבטח את הבעלים החדש. שאלת המפתח היא האם שינוי הבעלות בנכס גרר החמרה של הסיכון: אם התשובה היא שלילית, אין לאפשר למבטחת להימנע מתשלום תגמולי הביטוח". ש' ולר, חוק חוזה הביטוח תשמ"א- 1981, פירוש לחוקי החוזים - המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, מהדורת תשס"ז, כרך שני, עמ' 128. גישה זו, כאמור לעיל, אומצה במספר פסקי דין [לדוגמה, ת.א. (שלום עכו) 1501/96 האשם נ' נימר חמדון ואח', ניתן בתאריך 1/1/2001 (לשלמות התמונה יצוין, כי פס"ד זה נהפך, במסגרת ע"א (מחוזי חיפה) 2153/01 דולב חברה לביטוח נ' עזבון המנוח האשם עותמאן, ניתן בתאריך 17/12/2001); ת"ק (נצרת) 1093/06, זאהי עואד נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, ניתן בתאריך 2/1/2008; ת"א (שלום ב"ש) 8793/98 א.ד. כהן בע"מ נ' סהר חברה לביטוח, ניתן בתאריך 9/12/2008]. סקירת הפסיקה לעיל מעלה, כי אין פסיקה חד משמעית ומחייבת בנדון - ור', לדוגמה, בהקשר זה, את עמדת כב' השופטים וסרקרוג ושפירא במסגרת ע"א (מחוזי חיפה) 3102/04 לעיל, אשר ביקשו להשאיר את הסוגיה שבנדון בצריך עיון. הנימוק העיקרי העומד בבסיס גישת העמדה הראשונה, היינו זו השוללת כיסוי ביטוחי במקרה שבפנינו, נוגע לס' 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי. סעיף זה, כאמור לעיל, קבע כי שינוי בעלות אינו פוטר מבטח בביטוח חובה לנזקי גוף; מנגד, לא נעשה שינוי שכזה בחוק חוזה הביטוח. משכך, מדובר - על פי האוחזים בגישה זו - באמירה מפורשת של המחוקק, כי ההלכה בנוגע לחוק חוזה הביטוח, אמורה להישאר על כנה. במילים אחרות, חוזה הביטוח, הנוגע לרכב, הינו חוזה אישי שאינו ניתן להעברה. זאת ועוד, על פי גישה זו, לא ניתן לכפות על חברת ביטוח להיות קשורה בחוזה עם צד אחר, ללא ידיעתה, מה גם שהמבוטח שהתקשר עם המבטחת קיבל על עצמו חיובים שונים בפוליסה, כגון תנאי מיגון, תנאי שימוש ברכב, וכיוב'. כמו כן, ס' 55 (ב) לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו, אינו יכול להועיל בהקשר זה, שכן על פי ס' 55 (א) הנזק חייב להיגרם למבוטח או למוטב. רוצה לומר, מי שרכש את הרכב "עם" הביטוח, אינו המבוטח וגם אינו המוטב. בדומה, גם לא ניתן להסתמך על הוראות הפוליסה אשר מאפשרות לעתים למבוטח להתיר לכל נהג אחר לנהוג ברכב, שהרי פעם שהרכב נמכר, הרי המבוטח כבר אינו בעליו וממילא כבר אינו יכול לתת לאחר רשות לעשות בו שימוש. עמדתי, מנגד, היא עם הגורסים כי לא ניתן לשלול כיסוי ביטוחי בכל מקרה בו הרכב נמכר לאחר, אלא יש לבחון באם חל שינוי בסיכון שבו עמדה המבטחת. אשר על כן, במצבים בהם לא חל שינוי שכזה, אין כל הצדקה שהמבטחת, אשר קיבלה פרמיית ביטוח בגין הפוליסה, תהנה מחילופי הבעלות, או כפי שמציין ולר בספרו לעיל:"מתן פטור למבטחת יהיה בבחינת מתת שמיים בלתי מוצדק, שכן היא תיהנה מהעובדה המקרית שרוכש הביטוח לא היה הבעלים של הנכס או זה שנגרם לו הנזק בפועל" (ולר, עמ' 129). בענייננו, מדובר במקרה "קל" מבחינה עובדתית - משפטית, שכן על פי הסכמות הצדדים, כאמור בס' 6 לעיל, הרי באם התובע היה פונה אל המבטחת, בטרם מקרה הביטוח, הרי שהאחרונה היתה מסכימה לבטחו באותם תנאים של המבוטח. משכך, אין מדובר במצב בו יכולה לעלות טענה, כי יש ממד אישי כלשהו בביטוח. מבחינת מיהות המבוטח - גילו, עברו התעבורתי, עברו הביטוחי, וכיוב', הרי המבוטח והתובע - חד הם, מבחינה ביטוחית. הוא הדין, אף לנתונים שונים הנוגעים לרכב עצמו - לא נטענה טענה, כי התובע לא עמד בתנאי הפוליסה מבחינת תנאי מיגון הרכב, מקום חניית הרכב וכיוב'. נזכור, כי למעשה יכול היה המבוטח לתת את הרכב (בטרם המכירה) לתובע לשימושו של האחרון, ובאם מקרה ביטוח היה מתרחש במצב זה, הרי לא היתה כל טענה אפשרית למבטחת באמתחתה. מדובר אם כן, במקרה דנן ובנסיבותיו הקונקרטיות, בפוליסה צמודת רכב ולא צמודת מבוטח. זאת ועוד, המבטחת בחרה שלא לכלול סעיף בפוליסה השולל את "גרירתה" עם מכירת הרכב, וגם משום מחדל זה, סבורני כי היא צריכה להיות מושתקת מלטעון טענות בנדון. הריבוי היחסי של המקרים, המגיעים לערכאות משפטיות, משקף - יש להניח - רק את מקצת מהמקרים, שברובם לא מתרחש כל אירוע ביטוחי. מדובר בנוהג שרווח בציבור, למכור את הרכב "עם" הפוליסה, ולו למספר ימים. אכן, חוזה ביטוח, ככל חוזה, נתון להסכמת הצדדים, וסבורני כי באם המבטחת היתה מעוניינת לשלול את "גרירת" הפוליסה לרוכש הרכב, היה עליה לעשות כן מפורשות וברורות. למרות זאת, הפוליסה שבמקרנו אינה כוללת תניה שכזו. למותר לציין, כי מדובר בפוליסות המוחזקות על ידי כלל הציבור ואמורות להיות נהירות וברורות. נושא זה, זכה להתייחסות בעבר - הן הקרוב והן הרחוק - הן מצד אלו שאחזו בגישה האחת והן מצד אלו שאחזו בגישה השניה. בת"א (שלום חיפה) 28741/01 ציינה כב' השופטת וילנר כי:". . טוב היו עושות חברות הביטוח לו היו מציינות זאת בפוליסה, כדי למנוע הישנות מקרים מסוג זה"; שנים רבות לפני כן, ציין כב' השופט כהן (שהיה בדעת מיעוט בעניין מריואת) כי:"הפוליסה עצמה, כדרך הפוליסות, גדושה היא ומלאה תניות מתניות שונות ומשונות, אך אין בה לא זכר ולא רמז לתניה שאם בעל הפוליסה, המכונה 'המבוטח', ימכור את המכונית ויוציאה מרשותו, כי אז תפקע הפוליסה ותהיה כלא היתה. לא היה דבר קל מזה למנסחי הפוליסה להוסיף בה תניה, ברחל בתך הקטנה, שאם תצא המכונית נשוא הפוליסה מרשות המבוטח, לא תהא עוד לפוליסה תוקף . . " (ע"א 427/64 לעיל, עמ' 25, מול האות ג'). אוסיף, כי על פני הדברים, המבטחת אף לא טרחה להחזיר למבוטח דמי הפרמיה, באופן יחסי. במלים אחרות, נוצר לכאורה הרושם, כי לא בכדי לא הוספה תניה שכזו, וכי המבטחות נהנות מנוהג זה של הציבור ומאי הבהירות המשפטית בנדון. בנוגע לסכום התביעה - התביעה הוגשה על סכום של 53,680 ₪, הוא סכום הביטוח הנקוב בפוליסה למקרה של גניבה. דא עקא, שעל פי תנאי הפוליסה הפיצוי בגין גניבה, יהיה בהתאם לערך הרכב על פי מחירון יצחק לוי שהתפרסם סמוך ליום קרות האירוע וכן על פי המשתנים הרלוונטיים המשפיעים על ערך הרכב. דמי ההשתתפות העצמית הינם, על פי הפוליסה, 5,538 ₪. בסיכומי המבטחת צוין (עמ' 5 לסיכומים), כי על פי חוו"ד שמאי המצויה בידה, ערך הרכב הינו 39,700 ₪. המבטחת הוסיפה וציינה, כי חוות דעת זו צורפה לסיכומיה, אך דבר זה לא נעשה. יחד עם זאת, מכיון שהתובע לא סתר נתון זה, אסתמך עליו כנכון. יוצא, כי סכום הפיצוי, נכון למועד מקרה הביטוח, הינו 34,162 ₪. אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה כנגד הנתבעת מס' 2. הנתבעת מס' 2 תשלם לתובע את הסכום לעיל, של 34,162 ₪, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית החל מתאריך 1/6/2009. בנוסף, תשלם הנתבעת מס' 2 שכ"ט עו"ד בסכום של 3,500 ₪ לתובע. לשלמות התמונה אציין, כי אין לראות בפסק דיני זה כהמלצה לנוהג לעיל, בדבר מכירת רכב "עם" הפוליסה, או "גרירת" פוליסה. נהפוך הוא. במקרה הספציפי שעמד בפני, כאמור לעיל, הוסכם בין הצדדים כי הסיכון הביטוחי של התובע היה זהה לזה של המבוטח. כמו כן, לא נקבעה בפוליסה תניה השוללת את ההעברה, וכן לא נכללו בפוליסה תניות אחרות היכולות, במקרים אחרים, לשלול כיסוי ביטוחי אצל הנעבר. ייתכן, כי במקרים אחרים לא יהיו הדברים כך. אשר על כן, עדיף לבצע, מראש, פעולות פשוטות מול חברות הביטוח, ובכך למנוע התדיינות משפטית לאחר מעשה. ככל שהדברים נוגעים לנתבע מס' 1, התובע טען, כאמור לעיל, כי הלה התחייב בפניו להותיר את הפוליסה בתוקף עד לתום תקופתה. למעשה, ממהלך הדברים עולה, כי הנתבע מס' 1 עמד בהתחייבותו זו. לא נטען על ידי התובע, כי התחייבותו של הנתבע מס' 1 היתה להודיע למבטחת על שינוי הבעלות וכיוב'. מדובר בטובה, תרתי משמע, מצד הנתבע מס' 1 ואיני סבור כי הוא צריך לחוב בנדון, או לשאת בהוצאות בגין הליך משפטי זה. יתרה מכך, אף אם טעה הנתבע מס' 1, הרי טעותו של הנתבע מס' 1 הינה גם טעותו של התובע. סוף דבר, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע מס' 1. התובע ישלם לנתבע מס' 1 שכ"ט עו"ד בסכום של 3,500 ₪, וזאת תוך 30 יום, שאם לא אכן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. רכבגניבת רכבביטוח גניבת רכב