קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לביטול כתב אישום מן הצדק: מהות הבקשה 1. לקראת הדיון שהתקיים בפניי ביום 6.3.2011 העלה ב"כ הנאשמים טענות מקדמיות בכתב שתכליתן ביטול כתב האישום. ב"כ המאשימה נתבקשה להגיש תגובתה בכתב, וכך אכן עשתה ואף ב"כ הנאשמים הגיש תשובה לתגובת המאשימה. בקשת ב"כ הנאשמים לביטול כתב האישום נסמכת על חמש טענות כלהלן: א. שיהוי ניכר בהגשת כתב האישום. ב. נקיטת אכיפה סלקטיבית בידי המאשימה. ג. האישום בגין תקיפה אחד המתלוננים (ג'מאל בויראת) נעשה חרף הבטחה שלא לעשות כן ובניגוד לאותה הבטחה. ד. הרשות מדברת בשני קולות. ה. פגמים שנפלו בשלבי החקירה. תמצית כתב האישום 2. על מנת לבחון את טענות הסנגור לעומקן, יש לפתוח תחילה בכתב האישום. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה חמורה בנסיבות חמורות, פציעה בנסיבות מחמירות ותקיפה סתם בנסיבות מחמירות. בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 17.12.05 בשעות אחה"צ, תקפו הנאשמים 1, 2 ו-4 באמצעות מקלות, קטין והנאשם 2 אף היכהו בראשו באמצעות מוט ברזל. כתוצאה מכך איבד הקטין את הכרתו ונגרמה לו חבלה חמורה. בהמשך, הגיעו למקום מספר בני משפחה של הקטין ובמקום התפתחה קטטה. הנאשמים תקפו בצוותא חדא את בני משפחת הקטין ואת מקורביהם , ופצעו אחדים מהם. הליכים שקדמו להגשת כתב האישום 3. להן ההשתלשלות הכרונולוגית של ההליכים שהתקיימו עד כה: 3.1 ביום 21.8.2007 הוגש כתב אישום כנגד הנאשמים, בגין האירוע נשוא ענייננו, וזאת בבית משפט השלום בחדרה. העבירות שיוחסו להם שם היו עבירת חבלה חמורה ותקיפה סתם. 3.2 בהחלטתו מיום 29.10.2007 הורה בית משפט השלום (כב' השופט ס' מוחסן) על ביטול כתב האישום כנגד הנאשמים. זאת בשים לב לכך שלא התקיים הליך שימוע עובר להגשת כתב האישום. עוד נקבע כי לנאשמים קמה טענת הגנה מן הצדק הואיל וכנגד שניים מעדי התביעה, הוגש כתב אישום בגין מעורבותם באותו אירוע עצמו נשוא כתב האישום. באותו תיק ביקשה המאשימה להעיד את הנאשם מס' 2 כעד תביעה מטעמה. בית משפט השלום קבע כי עקרונות מנהל תקין אינם סובלים מצב שבו הרשות המנהלית מדברת בשני קולות וכי חובת ההגינות המוגברת המוטלת עליה אינה מתיישבת עם סתירה בלתי מוסברת זו. 3.3 ערעור שהגישה המאשימה לבית המשפט המחוזי התקבל בהסכמה, בכל הנוגע לטענות ההגנה מן הצדק, אך נדחה בעניין חובת השימוע. החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.1.2008 הותירה למעשה את כתב האישום מבוטל, תוך הבנה כי יבוצע שימוע בהקדם. 3.4 ביום 25.2.2008 אכן התקיים שימוע בפני ראש שלוחת תביעות חדרה. מאז לא נמסרה לנאשמים החלטה פורמאלית מעם הרשות. 3.5 ביום 14.6.2010 שוגרה לנאשמים הודעה לפי סעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"), בה נמסר כי התיק הועבר לעיון הפרקליטות והם הוזמנו להגיש בקשה מנומקת מדוע להימנע מהגשת כתב אישום. במכתבו מיום 23.6.2010 בקש ב"כ הנאשמים להימנע מהגשת כתב אישום כנגד מרשיו, מטעמים שפרט שם. בנוסף בקש קיום שימוע פרונטאלי מול פרקליט המחוז במידה והמאשימה שוקלת הגשת כתב אישום. 3.6 לאחר עיכובים שנבעו מסיבות שונות, התקיים השימוע בסופו של דבר ביום 27.1.2011 מול פרקליט מחוז חיפה. 3.7 ביום 14.2.2011 הודיעה המאשימה כי לאחר ששקלה את כל העובדות הרלוונטיות, לרבות הטענות שהועלו בשימוע, החליטה על הגשת כתב אישום כנגד הנאשמים. כתב האישום הוגש למחרת, ביום 15.2.2011, והוא כתב האישום המונח בפניי בתיק זה. הגנה מן הצדק - כללי 4. דוקטרינת ההגנה מן הצדק, שהגיעה אלינו מהמשפט האנגלי, נקלטה אצלנו בפסק הדין שניתן בע"פ 29190/94 יפת נ' מדינת ישראל, פד"י נ(2), 221. באותה פרשה נקבע כי שמירה על טוהר ההליך השיפוטי, מהווה תנאי בלעדיו אין, לקיומה של מערכת משפט הוגנת וצודקת. לפיכך, ניתן להכיר בהשתק פלילי באותם מקרים בהם הרשות עושה שימוש פרוע, בלתי חוקי או בלתי הוגן בסמכויות שניתנו לה. נקבע כי (עמ' 398): "המבחן הקובע כפי שאני רואה לאמצו, הוא מבחן ה"התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות", היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם או כלשון הלורד "OPPRESSIVE" :DEVLIN. המדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו". 5. המבחן שנקבע בפרשת יפת הורחב בפסק הדין שניתן שנים לאחר מכן, בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' איתמר בורוביץ, פד"י נט(6), 776. נקבע שם כי יש מקרים בהם תתקבל ההגנה מן הצדק, על אף שלא מדובר בהתנהגות שערורייתית של הרשות. אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק תיוחס למשל לרשלנות הרשות ואף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל עיקר. בית המשפט הוסיף כי יש לבחון היטב באם במקרה הנתון לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם משפט הוגן או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. 6. יוער כי הן בפרשת יפת והן בפרשת בורוביץ, שם נקט בית משפט באמת מידה מרחיבה יותר, שב בית משפט והדגיש כי "טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשיגרה ובענייני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי למקרים בהם התנהגות הרשות היתה כה מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם, כשמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה". 7. על פי פסק הדין בפרשת בורוביץ, יש לבחון את שאלת קיומה של הגנה מן הצדק בשלושה שלבים - ראשית, על בית המשפט לוודא קיומם של פגמים שדבקו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עצמתם ; שנית, יש לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי, על אף אותם פגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, תוך שבית המשפט עורך איזון בין האינטרסים השונים המנוגדים ; שלישית, על בית המשפט לבחון באם ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום כליל. 8. דוקטרינה זו קיבלה עיגון חקיקתי עם הוספת סעיף 149(10) לחסד"פ המתיר לנאשם לטעון כי הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. בית המשפט קבע כי גם לאחר הוספת הסעיף הנ"ל לספר החוקים, ימשיכו לחול ולהנחות המבחנים שנקבעו בפסק דין בורוביץ לצורך ההכרעה בשאלה אם יש לקבל טענת נאשם לפי סעיף חוק זה. (ראו: 371/06 פלוני נ' מדינת ישראל). השיהוי בהגשת כתב האישום 9. לטענת ב"כ הנאשמים, החקירה בפרשה נשוא הדיון בענייננו הסתיימה שנים לפני הגשת כתב האישום, ובכך התקיים שיהוי בלתי סביר. את פרק הזמן שחלף ממועד האירוע ועד להגשת כתב האישום, ראה ב"כ הנאשמים לחלק לשלושה שלבים : השלב הראשון - מיום האירוע (17.12.05) ועד להגשת כתב האישום בבית משפט השלום בחדרה (ביום 21.8.07) חלפו קרוב לשנתיים. שיהוי זה הנו בלתי סביר שכן מדובר באירוע נקודתי וממוקד שחקירתו אמורה היתה להסתיים תוך פרק זמן סביר, קצר בהרבה משנתיים. השלב השני נפרש ממועד הגשת כתב האישום בבית משפט השלום (21.8.2007) ועד להעברת התיק לפרקליטות מחוז חיפה (1.12.2008). בהקשר זה ציין ב"כ הנאשמים כי עובר להעברת התיק לפרקליטות, נערך לשולחיו שימוע ביחידה החוקרת בחדרה. ההחלטה שנתקבלה בעקבות אותו שימוע, לא הועברה לנאשמים עד עצם היום הזה. השלב השלישי הנו מיום העברת התיק מתביעות חדרה לפרקליטות חיפה (1.12.2008 ועד להגשת כתב האישום ביום 15.2.2011. לטענת ב"כ הנאשמים, מדובר בשיהוי הזועק לשמיים בשים לב לכך שרק ביום 14.6.2010, למעלה משנה וחצי לאחר שהטיפול בתיק הועבר לידיה, שיגרה הפרקליטות לנאשמים הודעה לפי סעיף 60א' לחסד"פ. 10. ב"כ הנאשמים הדגיש כי הליכים פליליים הנמשכים זמן רב שלא באשמתו של הנאשם גורמים לו עינוי דין, והוא למעשה נענש בלא קשר לעונש שיוטל עליו, היה ובית המשפט יראה להרשיעו בסופו של ההליך. כמו כן, משחלפו חמש שנים מיום האירוע, מתעורר חשש כבד שמא לא יעלה בידי העדים לזכור את פרטי האירוע ושמא לא יעלה בידי הנאשמים לשכנע עדים להעיד אודות מקרה שארע בשנת 2005. חלקם של אותם עדים שהביעו נכונות להעיד מטעם הנאשמים, הלכו למצער לעולמם. בכך נגרם לנאשמים נזק ראייתי. בנוסף, בכתב האישום השני הוסף עד תביעה חדש, סלימאן בויראת אשר העיד אודות הקטטה. אלא שאותו עד כלל לא נכח במקום שכן במועדים הרלוונטיים ניהל בית קפה בכפר קרע המרוחק מזירת האירוע. אילו ידעו הנאשמים כי הלה מוזמן להעיד בפרשה, היו יכולים להזים גרסתו על נקלה, שכן בבניין בו מצוי בית הקפה שבבעלותו וכן בתחנת הדלק הסמוכה, מותקנות מצלמות אבטחה. כיום, משחלף זמן כה רב לא ניתן עוד לשחזר את צילומי אותן מצלמות. 11. המאשימה מצדה טענה כי כלל לא התקיים שיהוי בהגשת כתב האישום. כתב האישום הראשון הוגש ביום 21.8.07, קרי בחלוף שנה ושמונה חודשים ממועד האירוע, תקופה אשר לכל הדעות אינה מצדיקה קבלת טענת השיהוי. באשר לתקופה בין הגשת כתב האישום הראשון ועד להעברת התיק לפרקליטות, טענה המאשימה כי גם בפרק זמן זה נעשו השלמות חקירה שכללו חקירתם של 13 עדים. בהקשר זה הפנתה ב"כ המאשימה להוראות סעיף 9(ג) לחסד"פ הקובע כי תקופת השיהוי מתחילה רק מיום ביצוע פעולת החקירה האחרונה בתיק. בהתייחס לתקופה מאז הועבר התיק לפרקליטות (1.12.08) ועד להגשת כתב האישום (15.2.2011), טענה המאשימה כי בשים לב למורכבות התיק ולצורך בלימוד חומר הראיות מחדש על מנת שתתקבל החלטה מושכלת באם יש מקום להגיש כתב אישום אם לאו, הרי שפרק הזמן הנו סביר בהחלט. 12. לטענת המאשימה, גם אם מדובר בשיהוי, הרי בנסיבות אין מדובר בשיהוי כה ניכר המצדיק תוצאה דרסטית וקיצונית של ביטול כתב אישום. עוד נטען כי גם אם ייקבע כי השיהוי עלול לגרום לנאשמים קושי בניהול משפטם, הרי בשים לב לכך שתקופת ההתיישנות שנקבעה בידי המחוקק רחוקה מלחלוף, אין לקבוע בנקל כי כתב האישום יבוטל בשל שיהוי. 13. שני הצדדים הפנו להחלטות שניתנו על ידי הערכאות השונות, כשכל צד נסמך על ההחלטות המצדדות בעמדתו. 14. לדעתי שני פגמים עיקריים דבקו בהתנהלות המאשימה בתיק זה. האחד עניינו הימנעות שלוחת תביעות חדרה ממתן החלטתה, לאחר קיום השימוע ביום 25.2.2008, למעשה עד עצם היום. לאחר אותו שימוע לא קיבלו הנאשמים כל תגובה או עמדה מטעם מי מנציגי המאשימה, וזאת עד לחודש יוני 2010 שאז נשלחה להם הודעה בדבר קיום שימוע, הפעם בפרקליטות מחוז חיפה. גם אם הוחלט על העברת התיק לטיפולה של הפרקליטות, שומה היה על שלוחת התביעות חדרה להודיע על כך לנאשמים בסמוך לאחר קיום השימוע. הפגם האחר עניינו השיהוי הניכר בהגשת כתב האישום השני. עולה מטיעוני הצדדים כי התיק הועבר משלוחת התביעות לפרקליטות מחוז חיפה עוד ביום 1.12.2008. רק מקץ למעלה משנה וחצי ראתה הפרקליטות להודיע לנאשמים על קיום שימוע לפי סעיף 60א' לחסד"פ. מדובר בפרק זמן ארוך שחלף לאחר שחקירת הפרשה הסתיימה לכל הדעות והחומר היה מגובש לצורך קיום השימוע וקבלת החלטה בדבר הגשת כתב אישום או הימנעות מהגשתו. הטענה כי פרק זמן זה נדרש לפרקליט, אליו הועבר התיק, על מנת ללמוד את החומר, נוכח כך שמדובר בפרשיה מסועפת, אינה משכנעת ואין בה כדי ליתן הסבר הגיוני ורציני לפשר ההתמהמהות בקידום הטיפול בתיק. בסופו של דבר הוגש כתב האישום רק ביום 15.2.2011, קרי למעלה משנתיים לאחר שהתיק הועבר לטיפולה של הפרקליטות ולמעלה מחמש שנים ממועד האירוע. לטעמי, מדובר בשיהוי משמעותי שאין לו הצדקה של ממש, ואינו מניח את הדעת. יחד עם זאת, ספק בעיניי אם מדובר בפרק זמן שהנו שערורייתי במידה כה קיצונית המצדיקה ביטול כתב האישום כליל. אין בכך כדי להמעיט או לעמעם את הביקורת הנוקבת שיש להפנות למאשימה על כך שהתנהלה בחוסר יעילות ופעלה באיטיות מופלגת עד להגשת כתב האישום. אולם אין בהתנהלות זו כשלעצמה כדי לפגוע בתחושת הצדק וההגינות עד כדי ביטול כתב האישום. 15. זאת ועוד, העובדה שהרשות התנהלה באיטיות והשתהתה בהגשת כתב האישום אינה עומדת לבדה ועל בית המשפט לבחון שיקולים נוספים תוך איזון בין האינטרסים השונים המנוגדים. מחד אכן עומדת האפשרות כי תגרם פגיעה בנאשמים, ובעיקר בזכותם לנהל הליך הוגן. מאידך עומדת הפגיעה באינטרס הציבורי המחייב מיצוי ההליך עד תומו, וכן הפגיעה בתכלית המשפט הפלילי, בתכלית של גמול וענישה ובאינטרס של שמירה על ביטחון החברה ויחידיה. במקרה דידן מדובר לכאורה בעבירות חמורות שגרמו נזקים משמעותיים לקורבנות, ולגביהן מחייב האינטרס הציבורי העמדתו לדין של מי שמעורב בביצוען. איני סבור כי במקרה דידן הפגיעה בנאשמים הנה כה חמורה עד שהיא מצדיקה קבלת טענת ההגנה מן הצדק וביטול כתב האישום. הנאשמים טענו לעניין זה כי נגרם להם נזק ראייתי שכן סביר להניח כי פרטי האירוע נשתכחו מזיכרונם של העדים מטעמם. אילו מדובר בנאשמים שנחקרו בסמוך לאחר האירוע ומאז ועד להגשת כתב האישום חלפו מספר שנים מבלי שננקטו לגביהם כל הליכים, ניתן היה לקבל אולי טענה זו. לא כך בענייננו. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בחדרה כשנה ושמונה חודשים לאחר האירוע. באותו שלב עמד מלוא חומר החקירה לעיונם והם יכלו לכלכל צעדיהם ולפעול לשימור הראיות מטעמם, בין אם בדרך של עריכת תצהירים ובין בדרך אחרת. גם לאחר שבוטל כתב האישום הראשון, ברי היה כי בכך לא תמה הפרשה שכן בערעור שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי הוסכם כי חרף הותרת ההחלטה בדבר ביטול כתב האישום על כנה, ייערך לנאשמים שימוע תוך זמן קצר שלאחריו תתקבל הכרעה באם להגיש כתב אישום חדש. גם בשלב זה היה ברור כי האפשרות של הגשת כתב אישום עודנה קיימת. מכאן שעוצמתה של טענת הנזק הראייתי אינה רבה. 16. הדברים לעיל אין משמעם שאין לייחס כל משקל לשיהוי ולחלוף הזמן עד להגשת כתב האישום. השיהוי ועינוי הדין שנגרם לנאשמים עקב כך, אפשר ויילקחו בחשבון בעת גזירת דינם, ככל שיורשעו. (ראו: ע.פ. 876/90 וינקרנץ נ. מ"י ; ע"פ 2848/90 אסא נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ד(4) 837). דומה כי בכך יושג האיזון בין הצורך בשמירת האינטרס הציבורי מחד והתייחסות לעינוי הדין והפגיעה שאפשר ונגרמה לנאשמים, מאידך. אכיפה בררנית 17. לטענת הנאשמים נקטה המאשימה באכיפה סלקטיבית כאשר בחרה שלא להעמיד לדין חשודים אחרים באותו אירוע, בין היתר כאלה שתקפו בצוותא חדא את הנאשם מס' 2 . עוד נטען כי הגם שהוגש כתב אישום כנגד מי מהמעורבים מאנשי הקבוצה האחרת, הרי שסעיפי האישום נגדם קלים יותר מאלה שיוחסו לנאשמים דכאן. 18. המאשימה טענה מנגד כי יש להבחין בין אכיפה סלקטיבית מותרת לבין אכיפה בררנית אסורה וכי במקרה דידן החליטה המאשימה להגיש כתבי אישום רק כנגד חלק מהמעורבים, וזאת לאחר בחינה מעמיקה ויסודית של חומר הראיות. לעניין סעיפי האישום השונים שיוחסו לכל אחת מהקבוצות, טענה המאשימה כי ההכרע לעניין זה נסמכת על חומר הראיות המצוי בתיק ועל התיעוד הרפואי המעיד על חומרת הפגיעות שנגרמו. 19. איני רואה להכריע סופית בטענות הנאשמים לעניין זה באשר חומר החקירה לא הוצג עדיין ואין בידי לקבוע באם עולה הימנו אכיפה סלקטיבית, כפי טענת הנאשמים או שמא החלטת המאשימה נגזרה מהיקפן ועצמתן של הראיות שהצטברו בתיק. לפיכך, אני דוחה את ההכרעה הסופית בטענה זו עד לאחר שמיעת עדי התביעה והצגת ראיותיה, שאז יוכל ב"כ הנאשמים לשוב ולעתור להכרעה סופית בטענה. הבטחה שלטונית - האמנם? 20. לטענת הנאשמים, ההחלטה להעמידם לדין בגין תקיפתו של ג'מאל בויראת נתקבלה לאחר שהיתה כבר החלטה קודמת של לשכת התביעות בחדרה, שלא לתקן את כתב האישום על ידי צירוף החבלות שנגרמו לאותו ג'מאל לחלק העובדתי של כתב האישום. לשיטתם, מאחר והרשות מדברת בשני קולות, תחושת הצדק מחייבת להגן על הסתמכות הפרט וציפיותיו הסבירות שנבנו על סמך עמדתה הראשונית של הרשות. 21. המאשימה בקשה לדחות טענה זו בציינה כי הטענה נסמכת על מכתבה של ראש לשכת תביעות חדרה. אלא שלאחר אותו מכתב נעשו פעולות חקירה נוספות שהביאו לשינוי המצב הראייתי בתיק. בכל מקרה אותו מכתב מעולם לא נשלח לנאשמים אלא לב"כ אחד המתלוננים כך שאין בו כדי ליצור הסתמכות מצדם. 22. אף טענה זו של הנאשמים דינה להדחות. לא מדובר במקרה דידן על סגירת התיק ופתיחתו מחדש, כפי שארע באחדים מהמקרים אליהם הפנה ב"כ הנאשמים. במקרה דידן הוחלט על הוספת אישום נוסף שלא נכלל בכתב האישום המקורי שהוגש תחילה לבית משפט השלום. אולם משבוטל האישום על פי כתב האישום המקורי, לא היתה המאשימה מוגבלת לאותם אישומים שנכללו בו. ככל שחומר הראיות שהצטבר תחת ידה הצביע על אירוע נוסף, רשאית היתה המאשימה לכלול אותו בכתב האישום החדש שהוגש במסגרת התיק דידן. 23. יתר על כן, צודקת המאשימה בטענתה כי אותו מכתב שנשלח על ידי ראש לשכת תביעות חדרה, ובו הודיעה כי הוחלט שלא להתייחס לתקיפתו של ג'מאל בויראת במסגרת כתב האישום כיוון שאין בחומר החקירה די ראיות, אותו מכתב כלל לא הופנה לנאשמים. המכותב באותו מכתב היה ב"כ המתלונן, כך שאין כל יסוד לטענת הנאשמים כאילו הסתמכו על החלטת ראש לשכת התביעות וכי הסתמכות זו יצרה אצלם ציפיות סבירות שלא יינקטו נגדם הליכים בגין תקיפתו של ג'מאל הנ"ל. טענת הרשות מדברת בשני קולות 24. רשימת עדי התביעה בתיק דנא, כוללת את העדים 1 ו- 6 נגדם הוגש כתב אישום נפרד בגין אותו אירוע בו עסקינן. עיון בכתב האישום הנ"ל מלמד כי המאשימה מבקשת להעיד שם את הנאשם מס' 2 כאן כעד תביעה מטעמה. לטענת הנאשמים יש בכך משום דיבור בשני קולות שכן על הרשות להחליט למי מהמעורבים היא מאמינה ואילו מבין הגרסאות היא מאמצת. 25. המאשימה טענה כי לא מדובר בסתירה או בדיבור בשני קולות אלא עסקינן באירוע בו בוצעו שתי תקיפות שונות - תקיפה אחת נעשתה בידי הנאשמים כאן ותקיפה אחרת נעשתה בידי הנאשמים בתיק האחר. בנוסף, טענת הנאשמים לעניין זה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי אשר קבל את ערעור המדינה על החלטת בית משפט השלום בחדרה לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. אותה החלטה נסמכה על אותו טיעון בדיוק לפיו המאשימה מדברת בשני קולות. בית המשפט המחוזי קבל את ערעור המאשימה בציינו כי לא היה מקום לבטל את כתב האישום בנסיבות הענין בגין העילה של הגנה מן הצדק. 26. אין בידי לקבל את טענת הנאשמים אף לעניין זה. כפי שציינה המאשימה מדובר באירוע שבו נעשו שני מעשי תקיפה ואין כל מניעה להגיש כתבי אישום כנגד כלל המשתתפים, גם אם השתייכו לקבוצות יריבות. יוער כי לבד מן הנאשם 2 הרי שיתר הנאשמים בתיק אינם משמשים כעדי תביעה בתיק האחר. בנוסף, בתיק דנא, כוללת רשימת עדי התביעה, לבד מהעדים 1 ו- 6, שהם הנאשמים בתיק האחר, עדים רבים נוספים. כך שגם אם יוחלט כי אותם עדי תביעה אינם מהימנים, עדיין קיים סיכוי להוכיח את האשמה בהסתמך על העדים האחרים. 27. למעלה מן הצורך אוסיף, כי בית המשפט המחוזי נדרש לטענה זו שהעלו הנאשמים, במסגרת הערעור שהונח בפניו על החלטת בית משפט השלום בחדרה, וראה לדחותה. משכך, לא היה מקום לשוב ולהעלות אותה טענה פעם נוספת. פגמים בחקירה 28. לטענת ב"כ הנאשמים, נמנעה המשטרה מלחקור את טענת האליבי שהעלה הנאשם מס' 4 על אף שהעניין עלה הן בשימוע הראשון והן בשימוע השני. בנוסף, נמנעה המשטרה מלערוך מזכר המתעד את המצב בחצר ביתו של הנאשם 2 שהיתה מלאה באבנים. אילו עשתה כן, היה בכך כדי לתמוך בגרסת הנאשם כי הוא זה שהותקף, בעודו בחצר ביתו. 29. לטעמי, אף טענות אלה מקומן להתברר בתום שמיעת הראיות מטעם המאשימה. ככל שיתברר קיומם של מחדלי חקירה, יילקח הדבר בחשבון לאחר שמיעת העדים וקבלת תמונה כוללת לגבי התשתית הראייתית בתיק. סיכומו של דבר 30. אני דוחה את הטיעונים המקדמיים לביטולו של כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. ב"כ הנאשמים יוכל לשוב ולהעלות טענותיו בתמצית, ככל שהן נוגעות לאכיפה בררנית ולפגמים בחקירה, בתום שמיעת ראיות התביעה. רק אז ניתן יהא להכריע, בשים לב לחומר הראיות שהצטבר בתיק החקירה ועמד בפני המאשימה, באם התנהלותה גרמה לנאשמים עיוות דין או עוול ופגעה בצדקתו והגינותו של ההליך. משפט פליליביטול כתב אישום