קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לביטול פסק משקם: בהמרצת פתיחה זו עותרים המבקשים, החברים באגודה, המשיבה 1, לבטל את פסק המשקם (עו"ד אשכול נמרוד), מיום 25/08/10, שניתן בעניינם, וזאת עפ"י סעיף 28 לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב - 1992 (להלן: החוק). המבקשים טענו, כי נותרו בקופת המשיבה 2, מינהלת ההסדר שעפ"י החוק, כספים שהמשיבים הפקידו בגדר "חלף ערבות", עפ"י סעיף 16(ב) לחוק, וכי, לאחר שהאגודה פרעה את כל החובות לנושים, יש להשיב להם היתרה, עפ"י חלקם היחסי. המשקם קבע, בהחלטתו נשוא ההליך כעת, כי כספי חלף הערבות, ככל שנותרו, אינם שייכים למבקשים, אלא לאגודה, אשר רשאית לקבוע האם וכיצד תחולק אותה יתרה. האגודה, המשיבה 1, מצידה, טוענת, ברמה העובדתית, שאין כל יתרה כזו בנמצא, ומדובר בעניין תיאורטי, אלא שפן זה, להבדיל מהשאלה המשפטית האם קיימת עילת ביטול להחלטת המשקם, אינו נתון להכרעה כלל ועיקר בהליך הנוכחי. בהינתן אופיה של המרצת פתיחה זו, שהוגשה מכח סעיף 28 לחוק, וכדי להסיר ספק ביחס לגדרי הדיון הנוכחי, ובהינתן המחלוקות העובדתיות והאופרטיביות הנוספות, שבין המבקשים לבין האגודה המשיבה, הובהר לצדדים, בישיבת הקדם (26/01/11), שביהמ"ש יתמקד רק בקיום עילת ביטול לפסק, אם לאו, ולא בכל מישור אחר שבו אפשר שהצדדים חלוקים. לעניין זה, הוחלט, בסוף ישיבת הקדם, כדלקמן: "הצדדים יסכמו טיעוניהם ביחס לשאלת קיום עילות לביטול פסק המשקם אם לאו. הפן האופרטיבי הנקוב בהמרצת הפתיחה אינו ניתן להיעשות בהליך הזה ועל כן לא יהיה חלק מהדיון. היה ופסק המשקם יבוטל, כמובן שתיפתח הדרך לפני המבקשים לבקש סעדים אחרים ומתאימים שהם חושבים שעומדים להם כפועל יוצא מכך." זוהי, איפוא, המסגרת הדיונית, ולאחר שסיכומי הצדדים הונחו בפני, יש להכריע, האם בוססה עילה לביטול או שינוי בפסק המשקם. עמדת המינהלה, משיבה 2, היא, שאין מקום לביטול הפסק, אך, הודגש, ע"י עו"ד שניר, בתשובה שהוגשה, שאין משיבה זו רואה עצמה צד למחלוקות שבין המבקשים לבין האגודה, וכי כל החלטה של ביהמ"ש תכובד ע"י המינהלה. המשיבה הזו הופטרה מחובת הגשת סיכומים, ואכן בחרה שלא לעשות כן. עילת הביטול הרלוונטית לדיוננו, היא זו שעניינה "טעות גלויה על פני הפסק". כזכור, חוק ההסדרים אימץ את הוראות פרק ה' לחוק הבוררות, בשינויים מסויימים, ועילה זו היא אחת מעילות הביטול, שבהתקיימה, מוסמך ביהמ"ש להתערב בגינה גם בפסק משקם, כמו זה שלפנינו. המבקשים טוענים גם להתקיימות עילות ביטול נוספות, כמו היות הפסק נוגד את תקנת הציבור, אך הטיעונים הנוספים הללו, נשענים, ראש וראשונה, על הגישה ולפיה קביעת המשקם לוקה בטעות מהותית וקשה, ולמעשה מדובר באותה עילה בסיסית של טעות גלויה, ואין צורך לדון בנפרד בטענות הנוספות והחלופיות. אותה "טעות גלויה" על פני הפסק, שהמבקשים טוענים לה, עניינה בכך, שהם גורסים שכספי "חלף ערבות" אינם חדלים להיות במהותם כספי ערבות, ומעת שהחיוב העיקרי, שלהבטחתו נועדו, שולם ונפרע, הם זכאים להשבת ערבותם, או כל יתרה הימנה. לשיטתם - הבעלות בכספים היתה ונותרה שלהם, והרציונל של פסק המשקם, ולפיו מדובר בכספים המצויים כעת בבעלות האגודה, ונתונים לפקודתה, מוטעה מיסודו. על מנת להדגיש עד כמה, לשיטתם, מדובר בטעות גלויה, ברורה, ומהותית, מטעימים המבקשים כי אימוץ פסק המשקם, והותרתו על מכונו, יהוו ביטול של מוסד הערבות "במחי יד ללא כל בסיס", וכן, יהא בדבר משום פגיעה בזכויות חוקתיות ובזכות המבקשים לקניינם, ולא פחות מכך. הכספים שבמחלוקת ניתנו על פי סעיף 16(ב) לחוק, כאשר חברי האגודה הופטרו מתשלום חלף ערבות לפי סעיף 16(א). סעיף 16(ב) עניינו בחלף ערבות בגין חובות לארגון חקלאי אשר האגודה חברה בו, ולהם ערבה. סעיף 16 לחוק הנדון קובע כדלקמן: א. "חבר באגודה חקלאית ישתתף בתשלום חובותיה, שנצברו עד יום תחילתו של חוק זה, הן בשל חברותו בה והן בשל ערבויותיו לחובותיה, בנוסף לחובו האישי כפי שייקבע על פי סעיפים 12 ו -15 בסכום שלא יעלה על 5,000 ₪ חדשים ; לצורך חישוב חיובו של החבר כאמור יחולק החוב הכולל של האגודה במספר החברים בה לאחר שינוכו ממנו חובות החברים לאגודה וחובות הערבים לפי סעיף קטן (ה) ותיווסף אליו יתרת החובות של אותם חברים באגודה ושל אותם ערבים כאמור שהמשקם קבע כי אין ביכולתם לפרעה. ב. היתה האגודה ערבה לחובות של ארגון חקלאי שבו היא חברה, שנצברו עד יום תחילתו של חוק זה, ישתתף כל חבר בה בתשלום סכום נוסף שלא יעלה על 5,000 ₪ חדשים ; לצורך חישוב חיובו של החבר כאמור, יחולק החוב הכולל של הארגון החקלאי בניכוי חובות האגודות החקלאיות כלפיו, במספר חברי האגודות החקלאיות שערבו לו". השאלה שהמשקם הכריע בה, במסגרת הפסק, נשוא הבקשה כעת, נוגעת לסיווג והגדרת הזכות בכספי חלף הערבות, שלפי סעיף 16(ב), ככל שאלה לא נוצלו במלואם לפירעון "חובות ארגון חקלאי", שלשמו ניתנו, והאם כספים כאלה הם ברי החזר לחברי האגודה שהפקידו אותם בידי המינהלה. המשקם קבע, כי יש לדחות את בקשת חברי האגודה, המבקשים גם בהליך הנוכחי, להשבת הכספים, ככל שנותרו, משום ש"הכספים שנותרו בחשבון האגודה המתנהל במינהלה עם סיום הסדרי החוב במושב, אינם כספים השייכים למי מהחברים... אין המדובר בכספי ערבות שיש להשיבם, אלא בהסדר ספציפי, בין האגודה לחבריה, במסגרתו מוסדר גם החיוב בחלף ערבות שנקבע בחוק ההסדרים.... חיוב בגין חלף ערבות, הינו חיוב חדש, יציר כפיו של חוק ההסדרים ואינו זהה לערבות על פי חוק הערבות. ממילא חובת ההשבה בחוק הערבות אינה רלוונטית. היתרה שנותרה בקופת המינהלה - שייכת לאגודה אשר הסדירה באופן מלא חובותיה על פי חוק ההסדרים. האגודה היא אשר תקבע האם וכיצד תחולק היתרה לחברי האגודה". המשקם נימק קביעתו זו ברציונל שביסוד החוק, סקר את משטר האיזון שהמחוקק ביקש להשיג בין פגיעה מסויימת בזכותם של הנושים ולבין הרצון להפטיר את חברי האגודות מחובות העתק שנצברו במשך השנים, וציין, בנימוקיו, כי החוק בא להקל באופן מהותי עם חברי האגודות השיתופיות, וכחלק מכך פוטר החבר את עצמו, תוך תשלום סכום מוגבל ומצומצם, מערבותו לחובות האגודה אשר במקרים רבים עולים עשרות מונים מהסכום אותו שילם באמצעות חלף הערבות. לעניין סיווג אותו "חלף ערבות", יציר החוק, נאמר בפסק המשקם כי "יש להבחין לפיכך בין מנגנון 'חלף הערבות' שהוא חלק מהשינוי המהותי שהכניס חוק ההסדרים במטרה לשקם האגודות החקלאיות, ואת חבריהם, לבין המונח 'ערבות' כהגדרתו בחוק הערבות. מדובר בשני מונחים שונים לחלוטין". (נוסח פסק המשקם שצורף להמ"פ קטוע מעט, בשל צילום לקוי, אך הקטעים הרלוונטיים ברורים). האם ניתן לומר על קביעות אלה של המשקם, ופרשנותו את המונח "חלף ערבות", שהן נגועות בטעות ברורה ומהותית, כזו הגלויה על פני הפסק, ומצדיקה ביטולו? כידוע, השימוש בסמכות ביהמ"ש לבטל פסק משקם, בעילה כזו, כמו גם בעילות הנוספות שהחוק מפרט, צריכה להיעשות בצמצום רב, ובזהירות יתרה, והדברים נקבעו, לא אחת, בפסיקה ברורה ומחייבת של ביהמ"ש העליון. בעניין "עין כמונים" (רע"א 1768/07) בנק החקלאות בע"מ נ' עין כמונים משק חקלאי בע"מ (פורסם באתר נבו), נאמר, כי טעות בפסק משקם, כזו שעילת הביטול הזו רלוונטית לגביה, הינה "טעות ברורה ומהותית" ונפסק כי "בית המשפט המחוזי, בדונו בפסק משקם, אינו בוחן אותו כערכאת ערעור. תפקידו להבטיח את קיומם של הדין וההלכות המגדירות את היקף הזכויות של הצדדים להסדר במגזר החקלאי, על פי האיזונים הצריכים לעניין; עניינו העיקרי להבטיח כי תכליותיו העיקריות של חוק ההסדרים יוגשמו על פי נוסח החוק ורוחו. ככל שקיימת זיקה הדוקה בין טענות המשקם בפיסקו לבין התכליות שביסוד חקיקת חוק ההסדרים, וככל שזיקה זו נושאת אופי עקרוני וכללי, וככל שקיימת חריגה קיצונית מהאיזון הראוי והסביר בין התכליות השונות והמנוגדות המונחות ביסוד החוק, כך תימצא הצדקה גדולה יותר להתערבות שיפוטית בקביעות הפסק על שום הטעות שבו." נעלה מספק, שאין ביהמ"ש נדרש לשים את שיקול דעתו ופרשנותו הוא, חלף אלה של המשקם, אלא לבחון האם קיימת בפסק המשקם טעות משפטית, היוצרת חריגה מהאיזון הראוי והסביר בין התכליות השונות המונחות ביסוד החוק, ואף אם נמצא כי קיימת טעות כזו, וקיימת חריגה מעין זו, הרי נמצאנו למדים כי אף בכך אין די, לבדו, להביא לביטול "אוטומאטי" של הפסק, ועלינו לבחון האם מדובר ב"חריגה קיצונית", כהגדרת פסה"ד בעניין "עין כמונים". לא בנקל תיעשה קביעה מעין זו, על ידי ביהמ"ש הדן בבקשת ביטול של פסק משקם, על רקע כזה, שהרי, כפי שנפסק לא אחת, והדברים פורשו גם בעניין עין כמונים "הגבלת הביקורת השיפוטית לעילות ביקורת מוגדרות, נועדה לחזק את מעמדו ועצמאותו של המשקם, להדגיש את חשיבות מומחיותו של המשקם בנושא היחודי המצוי בטיפולו ולקצר את ההליך השיפוטי ולהביא לסופיות ההליך על פי חוק ההסדרים תוך פרק זמן קצר יחסית". לטעמי, לא רק שאין מדובר כאן בטעות גלויה, ברורה, מהותית, וכזו החורגת ממשטר האיזונים שביסוד החוק, ולא רק שעסקינן בפרשנות סבירה ובהחלט אפשרית של לשון החוק והגדרת "חלף ערבות", שיצר החוק, אלא, ולמעלה מהצריך, יש לומר שמדובר בפרשנות ראויה, נכונה, ומוצדקת לגופה. אדגיש - הסיפא לפסקה שלעיל, שעניינה הצדקת מסקנת המשקם וקביעתו המשפטית לגופה, היא מעבר לצריך. די בכך, שמצאתי שפרשנות המשקם והסיווג שבחר להעניק לחלף הערבות הינם סבירים ואפשריים, ואינם נגועים בטעות מהותית, כדי להביא מניה וביה לדחיית הבקשה שלפני, ולקיום הפסק כפי שניתן. על יחודו של מוסד חלף הערבות, ועל כך ששוב אין מדובר בערבות "רגילה", שהחיוב בגינה פוקע מיד עם סילוק החיוב העיקרי, נמצאנו למדים גם מתוך אותו פסק דין מקיף של ביהמ"ש העליון בעניין "עין כמונים", שם נאמר כי "חלף הערבות הוא, איפוא, חבות סטטוטורית החלה על חבר באגודה חקלאית, שנועד לשמש תחליף לערבות הממשית שהוא חב לגורם המלווה. אם תשלום 'חלף הערבות' על פי ערכים שנקבעו בחוק, מופטר החבר מכל חיוב נוסף על חשבון ערבותו המקורית". נקל להבין, שחלף הערבות, כשמו כן הוא. אין מדובר בסוג של ערבות, אלא ב"חלופה" לערבות, תשלום סכום קבוע ומוגדר, שאינו נקבע במתאם לגובה החוב הנערב, ושעם הפקדתו בידי המינהלה, מופטר המפקיד מכל חיוב נוסף על חשבון ערבותו המקורית, ואשר, לרוב, גדולה עשרות מונים, אם לא יותר, מהיקף התשלום שביצע. אין כל פגיעה, בוודאי לא מהותית ו"זועקת", בזכויות חבר האגודה, חוקתיות או קניניות, בכך, שמרגע שהסכום הזה יצא משליטתו של חבר האגודה והופקד בידי המינהלה, הריהו בבחינת כסף "אבוד", מבחינת החבר, וככל שנותרת יתרה, לאחר תשלום החובות לארגוני הקניות, וגופים חיצונים אחרים לפי סעיף 16(ב), כפופה החזרת היתרה, או התווית גורל אחר לכספים, להחלטת האגודה וקביעתה במישור זה. אותו חבר אגודה "קנה" בתשלום, היחסית מינורי, שביצע, את הפטור מערבותו רחבת ההיקף, ורכש בכך ביטחון ושקט שלא יוטרד עוד בגין התחייבות זו שנטל על עצמו בשעתו. ודוק - המשקם לא קבע כי כספי היתרה, ככל שנותרה, המופקדים אצל המינהלה, דינם לרדת לטמיון, מבחינת אותו חבר ששילם "חלף ערבות", או כי יש לתעל יתרה כזו לשימוש כלשהו, אלא, להיפך, קבע כי האגודה תקבע "האם וכיצד תחולק היתרה לחברי האגודה". ברור, שהחלטה כזו של האגודה, אם אינה ראויה, אינה מאוזנת, או שיפול בה פגם אחר, יכולה להיות נושא להשגה והתדיינות בין החבר לבין האגודה, בכלים העשויים לכך, בלי קשר ובלי מעורבות של המשקם, שכלל אינו מוסמך לקבוע בדבר גורל הכספים ואופן חלוקתם, אם בכלל. עניין לנו, לפיכך, בהחלטה ראויה ומאוזנת של המשקם, הנשענת על אדני פרשנות משפטית התואמת את לשון החוק, ואת רוחו, ודרה בכפיפה עם משטר האיזונים והתכליות שביסוד החוק. בשום אופן אין מדובר בהחלטה מוטעית, בוודאי לא כזו הלוקה ב"טעות גלויה על פני הפסק", או בכל עילת ביטול אחרת מאלה שנטענו. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק המשקם מיום 25/08/10, ומחייב את המבקשים, סולידרית, בהוצאות ושכ"ט של המשיבה 1, בסכום כולל של 25,000 ₪. משקם