קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לביטול צו הריסה מנהלי: ביום 25.8.09 הגישה המבקשת בקשה לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965, להורות על בטלותו, ולחילופין, התלייתו של צו הריסה מנהלי שהוצא ביום 5.8.09 על ידי המשיב 1, ביחס ל"מתקן שידור", כך על פי המבקשת, שהוקם על גג בניין ברחוב בית אלפא 17, בשכונת קריית חיים בחיפה, במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 349 בגוש 11567, ומכאן החלטה זו, שבאה לאחר שמיעת ראיות הצדדים והגשת סיכומים בכתב. ביום 21.10.09 ניתנה על ידי החלטה, לפיה צומצמה יריעת המחלוקת שבין הצדדים באופן הבא (עמ' 5 שורות 4-13 לפרוטוקול): " 1. המחלוקת העיקרית בתיק זה היא האם מדובר במתקן גישה אלחוטית או שמא מדובר באנטנה. 2. בכדי להכריע בשאלה אם מדובר במתקן גישה אלחוטית ואם לאו, אני מורה לב"כ הצדדים להגיש לבית המשפט תוך 30 ימים מהיום חוות דעת מקצועית בסוגיה זו." ב"כ המבקשת טענה כי הצו הוצא ביחס למתקן גישה אלחוטית של המבקשת, ותמכה את טענותיה בתצהירו של מר שלמה תותחני, ראש צוות אזור מרכז, מחלקת הנדסת רדיו אצל המבקשת, וכן בתצהירו של מר מוטי גליצר, מנהל תחום רישוי ורכישה אצל המבקשת. המשיבים טענו מנגד, כי צו ההריסה המינהלי הוצא כנגד אנטנה שהוצבה ללא היתר ע"י המבקשת באזור זה, שהינו מרכזה של שכונת מגורים בקרית חיים. תמצית טענות המבקשת ב"כ המבקשת טענה שככל הנראה, צו ההריסה הוצא מחמת טעות, לאחר שהמפקח על הבניה מטעם המשיבה חשב בטעות כי מתקן הגישה הוקם בחריגה מהיתר בניה שניתן בידי המבקשת בחודש מאי 2005 או במועד סמוך, ואשר פקע זה מכבר. עוד נטען, כי בניגוד לסברתו של המפקח על הבניה, המדובר במתקן גישה אלחוטית, אשר הוקם מכח הוראות סעיף 27ב' לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982 ו-266ג' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, המעניקות פטור מהיתר בניה לבעל רשיון, כהגדרתו שם, המקים על גג בניין מתקן גישה אלחוטית על גבי מתקן עגינה. ב"כ המבקשת טענו כי סעיף 238א' לחוק התכנון והבניה, מכוחו מוצאים צווי הריסה מנהליים, קובע, כי סמכותם של המשיבים להוציא צו הריסה מינהלי הינו במקרה בו: "הוקם בניין חורג, לרבות ללא היתר או בסטייה מהיתר". ב"כ המבקשת ביקשו להורות על ביטול צו ההריסה המינהלי, אם יוכח, ביו היתר, כי הבניה נשוא הצו "בוצעה כדין" בהתאם לסעיף 238א(ח) לחוק, והוסיפו כי הקמתו של מתקן הגישה נשוא צו ההריסה המנהלי, פטורה, מכח חקיקה ראשית, מהוצאתו של היתר בניה, ומשכך לא מתקיים התנאי הבסיסי להוצאתו של צו הריסה מינהלי. ב"כ המבקשת טענו כי עיון בצו ההריסה ובמסמכים שצורפו אליו מעלה שמקורו בטעות, שעה שהמפקח אשר על תצהירו הסתמך המשיב 1 בהוצאת הצו, כרך את אי החוקיות בפקיעתו של היתר הבניה משנת 2005, כפי שתובא טענתם זו בהמשך, ומאחר שהצו הוצא בהתבסס על תצהירו, המסקנה הבלתי נמנעת היא שהצו המנהלי הוצא בהנחה, השגויה, שהמתקן הוקם על פי היתר שפקע (אם גם בחריגה ממנו). לטענת ב"כ המבקשת, על אף שנוכח אופיו הדרקוני והפוגעני של צו הריסה מינהלי, הרשות חייבת לדקדק ברשימה מפורטת של תנאים שנקבעו על מנת שלצו יהא תוקף, בענייננו המשיבים שינו גרסתם תוך כדי התקדמות ההליכים, כאשר לקראת סופו של ההליך, בשלב שמיעת הראיות, טענותיהם עמדו בסתירה לעובדות המצוינות בתצהיר המפקח על הבניה על בסיסו הוצא צו ההריסה המנהלי. ב"כ המבקשת טענו שמכיוון שקיימת סתירה בין העובדות הנטענות, יש לפסול את הצו, שכן הוא מתבסס על עובדות לא נכונות ועל תצהיר שקרי, ולחלופין לא לקבל את טענת המשיבים החדשה, וממילא אי קבלת הטיעון על בסיסו הם טוענים לאי חוקיות המתקן. בנוסף, ב"כ המבקשת טענו כי עמדתם של המשיבים בהליך זה עומדת גם בסתירה לעמדתם בהליך אחר אשר התנהל בפני בית המשפט, באופן בו המשיבים מנועים מלהעלות טענות אלה בהליך דנן, מכוחו של כלל ההשתק השיפוטי. ב"כ המבקשת טענו כי אין בשינויים שהמבקשת ערכה במתקן הגישה, כדי לשלול את תחולתה של הוראת הפטור על המתקן. ב"כ המבקשת הוסיפו וטענו, בין היתר בהסתמך על חוות דעת המומחה מטעמם, מר פאול ויסבך, וכן בהסתמך על ראיות נוספות שהובאו, כי המתקן עומד בכל הפרמטרים שקבע המחוקק בהגדרתו של מתקן גישה אלחוטית, וכי על כן חלות עליו הוראות הפטור והוא הוקם כדין. עוד נטען, כי אין ליחס לחוות הדעת של ד"ר נופי, המומחית מטעם המשיבים, משקל ראייתי כלשהו ובוודאי לא משקל ראייתי מן הסוג הניתן לחוות דעת מומחה, תוך, שלטענתם, עמדו על הכשלים בעמדה אותה מצידה ד"ר נופי. לבסוף, התמקדו ב"כ המבקשת בחוסר תום לבם, אותו הם מייחסים למשיבים מרגע הוצאת צו ההריסה המנהלי ועד להמשך ניהול ההליכים. תמצית טענות המשיבה ב"כ המשיבה טענה כי המדובר באנטנה ללא היתר, שהוצבה ע"י המבקשת במרכזה של שכונת מגורים בקריית חיים. לטענתה, לא ניתן היתר בניה לאנטנה ולפיכך הוצא צו הריסה מינהלי כנגד המבנה שהוקם ללא היתר, זאת בהתאם לסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965. עוד הוסיפה כי צו ההריסה המנהלי הוצא במועדים הקבועים בסע' 238א הנ"ל ביחס לבניה. אלא שלטענת ב"כ המבקשת, כפי שהובא לעיל, הבניה פטורה מהיתר בניה הואיל ולא מדובר באנטנה, אלא במתקן גישה אלחוטי. ב"כ המשיבה טענה שעל אף שב"כ המבקשת מנסים להיאחז "כטובע הנאחז בקש" במידותיה של הקופסה בה מונחת האנטנה, על מנת להוכיח כי מדובר במתקן גישה אלחוטי, כל העובדות והנתונים מלמדים על כך שהמדובר באנטנה סלולרית לכל דבר ועניין, כאשר האנטנות, הדורשות אישור בנייה כדין, הוכנסו לקופסת פלסטיק במידות המתאימות. ב"כ המשיבה טענה כי המבקשת, אשר התמורות שחלו ברשת הסלולר במהלך השנים חייבו אותה להגדיל את הכיסוי באזור, ניסתה במהלך השנים להקים 2 אנטנות סלולריות בהיתר במקום - אחת על גג הבניין הנדון ואחת על עמוד תאורה סמוך. משהליכים אלו היו מורכבים ו/או יקרים ו/או משיקולים אחרים של המבקשת החליטה לזנוח את אלו ולהקים 3 אנטנות בתוך קופסה, ללא כל הליך תכנוני. ב"כ המשיבה הדגישה וטענה כי אותה "קופסה" בה נמצאות האנטנות מוצבת על תורן שגובהו כ - 1.5 מ'. תורן בגובה זה אינו בבחינת "מתקן עגינה" המוגדר בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982ולפיכך אינו פטור מהיתר בניה. ב"כ המשיבה הדגישה כי החוק פוטר מהיתר אך ורק מתקן עגינה המוגדר בסע' 27(א), הנועד לחיבור טכני של הקופסה לגג ולא כתורן הגבהה בכדי להגדיל את הכיסוי הסלולרי בתוך שכונת המגורים. לדבריה, השימוש הציני שנעשה במקרה זה ב"מתקן העגינה", הגבהתו וסטייתו מכל המקובל והסביר, כמפורט להלן, דינם דחייה ומביאים למסקנה לפיה הבניה עסקינן טעונה היתר בניה ולפיכך הוצא צו ההריסה המנהלי כדין. דיון והכרעה במקום נשוא צו ההריסה שאת ביטולו מבקשת המבקשת, הוצב בשנת 2003 מתקן גישה, ואולם, ובניגוד לטענות ב"כ המבקשת, המתקן אליו מתייחסת החלטה זו הינו שונה בתכלית ממתקן הגישה שהיה קיים במקום. ביום 22.5.05 ניתן למבקשת היתר בניה, שהעתקו סומן בסיכומי ב"כ המשיבה כנספח ב', וזאת בהסתמך על החלטת המשיבה 2 מיום 29.12.02, וזו לשונו: "הקמת מתקן תקשורת סלולרית הכוללת התקנת 6 עוקצים (אנטנות) על גג בנין מסחרי קיים". בחלוף שלוש שנים מיום מתן ההיתר, דהיינו בשנת 2008, ומאחר וטרם החלו בבניה, פקע תוקפו של היתר הבניה על פי תקנה 20(א) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל - 1970. המבקשת הציבה, במקום הבניה שהותרה בהיתר שפקע, אנטנה ללא היתר, כאשר היא טוענת, שאנטנה זו, העטופה בקופסה, פטורה מהיתר בניה. מפקח הבניה, מר איליה ספקטור, העיד בחקירתו הנגדית מיום 5.4.11, שהצו הוצא הואיל והאנטנה קיימת ללא היתר (פרוטוקול מיום 5.4.11 עמ' 33 שורות 12-21). גם מעדותו של מר גליצר, שהינו עד מטעם המבקשת, ולאחר שהצהיר כי הוא מטפל בהיתרים ומכיר את כל היתרי הבניה שהוגשו בצפון, אישר כי היתר הבניה שניתן בטל וכי סלקום ביקשה החזרת הערבות למילוי תנאי ההיתר, וזאת בשנת 2008 (פרוטוקול מיום 12.10.10 עמ' 13 שורות 27-30). בשנת 2008 הגישה המבקשת בקשה נוספת להיתר בניה לאנטנה שתוצב על גבי עמוד תאורה, ומהשחלה הבניה, קמה התנגדות מטעם התושבים, על כן העבודות הופסקו (פרוטוקול מיום 12.10.10 עמ' 15 שורות 17-31 ובעמ' 16 שורות 1-8), וכדברי מר גלצר בדיון בפניי מיום 12.10.10 (עמ' 15 שורות 24-25): "עמוד תאורה, גובה של 36 או 42 מטר, שהיה אמור לתת כיסוי לכל האיזור, מחוף כאן לכל הסביבה. היה יכול במובן מסוים לייתר את המתקן". מומחית המשיבה, ד"ר מונה נופי-נעמה, מרכזת קרינה אלקטרומגנטית באיגוד ערים מפרץ חיפה - הגנת הסביבה, ביקרה מספר פעמים באתר, בין היתר בהסתמך על החלטת בית המפשט, בנוכחות נציג המבקשת, והיא בחנה את המתקן ואף מדדה אותו. לדבריה: "המתקן כולל שני חלקים שכל אחד מהם משמש חלק אינטגראלי ממתקן השידור הסלולרי, ובלעדיהם מתקן השידור לא עובד: החלק הראשון המוצב על הגג, תמונות 1 ו 2, והחלק השני הנמצא בתוך חדר, בקומת הכניסה של אותו הבניין, בית אלפא 17, ראה תמונה 3. החלק הראשון נמצא על הגג וכולל קופסא העשוייה פלסטיק לבן, בצורת תיבה, שמימדיה 80 X 30 X 50ס"מ. הגובה מקצה העליון של המתקן (קצה האנטנות) עד בסיס התורן (גג הפיר) שעליו מותקנות האנטנות, הינו כ- 2 מטר. גובה הפיר 2.4 מטר. בתוך הקופסא נמצאות שלוש אנטנות, כפי שנראה בתמונה 4 לאחר פתיחת הקופסא וכפי שנראה מהחיבורים אל תוך הקופסא, תמונה 5. האנטנות נראות זהות, אורך כל אנטנה הינו 60 - 70 ס"מ. החלק השני , נמצא בחדר שבקומה הראשונה של אותו הבניין, ראה תמונה 5, וכולל: שני ארונות ציוד, מערכת מצברים, מזגנים וכבלים לחיבור בין הציוד שבתוך הארונות לבין האנטנות הנמצאות על גג הפיר". ב"כ המבקשת טענה שהמדובר במתקן גישה אלחוטית, הפטור מהיתר בניה, וזאת בהסתמכה על סעיף 266ג' לחוק התכנון והבניה, הקובע: "266ג. פטור למיתקן גישה אלחוטית (א) התקנת מיתקן גישה אלחוטית והתקנת מיתקן העגינה הנושא אותו, על גג בנין, הנעשית בידי בעל רישיון, אינם טעונים היתר לפי סעיף 145; ... (ב) בסעיף זה, "בעל רישיון" - כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הבזק, התשמ"ב-1982, ו"מיתקן גישה אלחוטית", "מיתקן עגינה" ו"גג בנין" -כהגדרתם בסעיף 27א לחוק הבזק, התשמ"ב-1982" הוראה מקבילה קיימת אף בסעיף 27ב' לחוק התקשורת: התקנת מתקן גישה אלחוטית - הוראות מיוחדות 27ב(ב) התקנת מתקן גישה אלחוטית והתקנת מתקן העגינה הנושא אותו, על גג בניין, הנעשית לפי סעיף 266ג לחוק התכנון והבניה, פטורה מהיתר לפי פרק ה' לחוק האמור. ב"כ המבקשת ביקשה לסמוך על חוות דעת המומחה מטעמה, מר פאול ויסבך (סעיפים 12-40 לחוות דעתו), לפיהם מתקן הגישה נשוא צו ההריסה מהווה מתקן גישה אלחוטית כהגדרתו בחוק התקשורת ועונה על כל התנאים להתקיימותן של הוראות הפטור: המבקשת הינה בעלת רישיון כללי מיום 27.6.94 מאת משרד התקשורת למתן שירותי רט"ן בשיטה התאית, ולפיכך היא עונה על הגדרת המונח "בעל רישיון" שבסעיף 1 לחוק התקשורת (נספח 4 לבקשה; עדותו של מר שלמה תותחני-נספח 2 לבקשה; וכן חוות דעתו של מר פאול ויסבך -סעיפים 33-37). מתקן הגישה, לדברי ב"כ המבקשת, מקיים אחר ארבעת התנאים המנויים בהגדרת "מתקן גישה אלחוטית", כקבוע בסעיף 27א לחוק התקשורת, לפיה מתקן גישה אלחוטית הינו: "מיתקן בזק, שממדיו אינם עולים על 80*50*30 ס"מ, המשמש או המיועד לשמש לצורכי קליטה ושידור ברשת גישה, הפועל בתדרים שקבע השר לעניין זה;" ב"כ המבקשת טענו כי נוכח העובדה שהמבקשת הקימה את מתקן הגישה נשוא צו ההריסה המנהלי על פי הוראותיהם של סעיפים 266ג' לחוק התכנון והבניה ו-27ב' לחוק התקשורת, על גג המבנה, כך שהמבקשת מקיימת עובדתית את כל אחד מרכיבי הגדרת הפטור, ולאחר שהמשיבים לא חלקו על אף אחת מהקביעות העובדתיות שלעיל, הרי שהקמתו של מתקן הגישה נעשתה כדין וצו ההריסה המנהלי הוצא ללא סמכות, ומשכך, הוא בטל מעיקרו, ויש להורות על ביטולו תוך שהפנו לפסיקה בעניין. ב"כ המשיבה ציינה כי הוראות חוק התכנון והבניה קובעות כי נדרש היתר בניה לכל בניין, כאשר סעיף 266ג לחוק מונה חריגים, עליהם נמנה מתקן גישה אלחוטית, תוך הפניה לסעיף 27ב לחוק הבזק. ב"כ המשיבה טענה כי האנטנה הנדונה אינה בבחינת מתקן גישה ולכן לא יכולה להיכלל בגדר הוראת הפטור הנ"ל, שבכל אופן יש לפרשם בצמצום. ב"כ המשיבה הפנתה לפטור הקבוע למתקן גישה בסע' 27ב(ב)  לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982 (להלן : "חוק הבזק") ולהגדרה שניתנה בסעיף 27א(א) למתקן עגינה : "מיתקן עגינה" - מיתקן או התקן, המשמש לחיבור מיתקן גישה אלחוטית אל גג בניין". ב"כ המשיבה ציינה כי תפקידו של מתקן העגינה הינו חיבור מתקן הגישה לגג. לטענתה, במתקן שהוקם בשנת 2003 היה מתקן עגינה קצר ששימש לחיבור זה, כפי שאישר מר גליצר. הגבהת המתקן והפיכתו, הלכה למעשה, לתורן בגובה של כ - 1.5 מ' אינה עונה על דרישות החוק, על כן אין מדובר במקרה זה ב"מתקן עגינה" הפטור מהיתר בניה אלא בתורן של אנטנות סלולריות, וכי התורן הופך את הקונסטרוקציה כולה לאנטנה . דעתי כדעת ב"כ המשיבים - מומחית המשיבים, ד"ר נופי, קבעה בחוות דעתה כי גובהם של מתקני העגינה אינו עולה על 0.5 מ', וכי מאחר ומטרת מתקן העגינה היא חיבור מכני לגג, אזי אין כל סיבה שגובהו יעלה על כך, זאת אלא אם משתמשים במתקן כתורן להגבהת האנטנות, וכך נעשה במקרה שבפניי. תמיכה לקביעה בדבר גובהו של מתקן העגינה ניתן למצוא בתקנות החדשות לעניין מתקני הגישה, שטרם אושרו - תקנות התכנון והבניה (התקנת מתקן גישה אלחוטית לתקשורת בשיטה התאית), התש"ע - 2010, הקובעים בסעיף 1 לתקנות, שהינו סעיף הגדרות, את הגדרת מתקן העגינה, וד"ר נופי תיארה בחוות דעתה את האנטנות: "'מתקן עגינה' - התקן המשמש לחיבור מתקן גישה אלחוטית אל גג בניין או אל מעקה גג הבניין, שאורכו לא יעלה על 0.5 מ'". גובהו של המתקן נשוא החלטה זו הינו פי שניים, לפחות, מהמקסימום שהותר בתקנות שטרם אושרו, זאת בהנחה שאקבל את מדידת הגובה של המתקן, כפי שזו נעשתה ע"י העדים מטעם המבקשת. על אף זאת, המדובר בגובה בלתי סביר של התורן אליו מחוברת הקופסה, ועניין זה הינו בבחינת אלמנט בעל חשיבות תכנונית ונופית, בין הדברים להם נדרשת הועדה המקומית ליתן דעתה. הרציונל במתן הפטור לקופסה בעל מימדים קטנים, אשר לא אמורה ליצור פגיעה נופית ותכנונית, אינו קיים במקרה זה בו מדובר באנטנה המתנשאת מעל גג הבניין. ד"ר נופי כתבה בחוות דעתה, כי האנטנה הוגבהה ביחס לאנטנה קודמת שהיתה במקום, וכי הגבהה זו תומכת בקביעה כי לא מדובר במתקן גישה אלא באנטנה. ד"ר נופי ציינה בחוות דעתה כי גובה המתקן עולה בכמטר על הגובה המקובל של מתקני גישה, ואני מאשר קביעות אלו, המקובלות עליי. אני דוחה את נסיונם של ב"כ המבקשת, לטעון שאין כל אזכור לעניין גובה המתקן בהוראת הפטור, אלא רק למימדיו, ואני מעדיף בעניין זה את טיעוני ב"כ המשיבים, המקובלים עליי, בשל הגיונם ושילובם עם יתר ההוראות, ובנוסף - גובהו החריג של "מתקן העגינה" מאיין את הטענה כי אכן מדובר במתקן עגינה, כאשר למעשה מדובר בתורן של אנטנה שאינו פטור מהיתר בניה. מומחית המשיבים, ד"ר נופי, פירטה את אורך התורן מתחתית הגג ועד הקצה העליון של הקופסה, וקבעה שהמדובר בכ- 2 מ'. (פרוטוקול מיום 5.4.11 עמ' 38 שורות 20-21): "העמוד הוא כ - 2 מטר, כאשר החלק העליון שלו מכוסה בקופסא בגובה של כמטר. מתחת לקופסא ועד הגג נותר גובה של כמטר". מימדים אלה מאיינים את הטענה כי מדובר ב"מתקן עגינה", מאחר ותפקידו של מתקן עגינה הוא לחבר את הקופסה לגג, ולא להגביר את הכיסוי באמצעות הגבהת האלמנטים המשדרים, ומכאן, שהתורן אינו פטור מהיתר בניה לפי חוק הבזק וחוק התכנון והבנייה. ד"ר נופי השוותה בסעיף 4 לחוות דעתה בין מתקן הגישה שהוקם ב- 2003 והאנטנה נשוא החלטה זו, בכותבה : א. במתקן שהוקם בשנת 2003 גובה האנטנות מגג הפיר היה 0.5 מטר, היו קיימות 2 אנטנות המשדרות לכיוון 90 מעלות, אחת משדרת בתחום 880 - 894 MHz והשנייה דו תחומית המשדרת ב- 1880 - 1805 MHz ו -2210 - 2170 MHz ובהספק שידור משוכלל של 1680 Watt. ב. ביוני 2009 החברה בצעה את השינויים הבאים: הוגבהו האנטנות וגובהן מגג הפיר 1.5 מטר,הוחלפו והוספו אנטנות לכיווני שידור נוספים והוגדל ההספק בכל כיוון, כך שקיימות 3 אנטנות דו תחומיות המשדרות לכיוונים 90, 260 ו 350 מעלות ביחס לצפון (לעומת כיוון 90 מעלות בעבר), הספק כל כיוון הינו 2650 Watt (לעומת 1680 בעבר). כאמור, גובה האנטנה הוכפל ביחס למצב שהיה קיים בשנת 2003. חוות הדעת מטעם המבקשת כוללת ציטוטים רבים של הורחות החוק, מבלי להתייחס באופן מהותי ל"מתקן" נשוא החלטה זו. מומחה המבקשת, מר ויסבך, אישר בחקירתו הנגדית בפניי, (פרוטוקול מיום 5.4.11 עמ' 26 שורות 19-31) בנוגע לתמורות ברשת הסלולר בשני האחרונות, לרבות העליה בכמות הלקוחות, מערכות דור שני ושלישי שהחלו לפעול, והוסיף שתמורות אלו חייבו כיסוי צמוד ונרחב, כולל ערוצי תקשורת רבים - דרישות שחייבו הצבת אנטנות נוספות, כפי שאירע במקרה נשוא החלטה זו. העד מטעם המבקשת, מר תותחני, אישר בחקירתו כי להגבהת המתקן, הוספת כיווני שידור ושינוי הספקים, השלכות על הכיסוי, והן שיוצרות כיסוי רחב יותר לסלולר (פרוטוקול מיום 12.10.10 עמ' 11 שורות 3-11). עד המבקשת, מר גילצר, אישר בחקירתו הנגדית כי מתקן הגישה שהיה במקום הוחלף באנטנה נשוא החלטה זו, וכדבריו (פרוטוקול מיום 12.10.10 עמ' 13 שורות 1-2) : "המתקן הקודם היה די צמוד לסוף הגג, לפיר. זה היה מספר ס"מ". עוד אישר העד, כי חלו תמורות ברשת הסלולר ובוצעו שינויים בעקבות דרישות מהנדסי הרדיו במסגרת התפתחות הרשת. בנוסף, אישר העד שהאנטנה, שהינה האלמנט המשדר, הוחלפה והוגבהה (פרוטוקול מיום 12.10.10 עמ' 13 שורות 3-10), וכי הגבהת המתקן הינה לפי דרישת אנשי הרדיו, כלומר - דרישה טכנית של פרמטרים של שידור ולא דרישה פיזית/מכנית ( עמ' 20 שורות 13-18). מומחה המבקשת, מר ויסבך, אישר בחקירתו כי השילוב של הגבהת המתקן והגדלת הספקים ותדרי שידור מגדיל את הכיסוי המתקבל (פרוטוקול מיום 5.4.11 עמ' 27 שורות 13-18), והוסיף כי הכיסוי הינו פונקציה של הספקי השידור והגובה (עמ' 27 שורה 15), וכי הגבהת המתקן והעלאת ההספק מרחיבה את שטח הכיסוי (עמ' 28 שורות 24-25). כן אישר כי הוספת אנטנות וזויות שידור נוספות מביאים לכיסוי רחב יותר - שירות טוב יותר ללקוחות - (עמ' 29 שורות 17-18): "אם מגלים שהאיזה מקום ספציפי, זווית מסוימת אין כיסוי, מוסיפים אנטנה כדי לתת כיסוי, שירות ללקוחות, שלא יזוזו 2 מטר והשיחה תתנתק". ב"כ המבקשת טענו כי השינויים אליהם מתייחסים המשיבים, אינם נוגעים למרכיבי הגדרת "מתקן גישה אלחוטית" שבחוק, וממילא אין השינוי בהם יכול להשליך על היות המתקן - מתקן גישה אלחוטית - טיעון שאינו מקובל עליי, לאור הפירוט שכתבתי לעיל. לעניין גובהו של מתקן העגינה, נטען ע"י ב"כ המבקשת, שהמשיבים מודים בסיכומיהם (סעיף 46 לסיכומיהם), שאין הוראת הפטור מתייחסת כלל וכלל לגובה מתקן העגינה אלא רק לממדי המתקן עצמו (80*50*30 ס"מ). לטענתם, בהעדר נורמה חוקית בת תוקף, מנסים המשיבים להסתמך על האמור בטיוטת תקנות שלא אושרה וממילא אינה יכולה לחייב. בעניין זה הפנו לבג"צ 939/05 ברבי נ' שר התמ"ת, פורסם במאגר המשפטי נבו, שם נקבע: "בהפעילה את סמכויותיה אין בכוח הרשות להסתמך על חקיקה צפויה, אלא מוטל עליה לפעול על פי המצב החוקי הקיים... לדברי המשיבים, תכליתן של התקנות הללו נלמדת בראש ובראשונה מן החוק עצמו, ולפיכך יש להסיק על קיומם של תנאים נוספים למתן הרישיון גם מלשונו של החוק ומתכליתו, טרם החלת התקנות הלכה למעשה. גם טענה זו לא אוכל לקבל. התקנות הללו, אפילו נמצאות הן כבר בשלב מתקדם של חקיקה, אין לראותן כחלות טרם חקיקתן: "אכן, על כל רשות מינהלית לפעול ולהפעיל סמכותה בהתאם לדין הקיים, ואין היא רשאית שלא לעשות כן בגלל האפשרות שחקיקה עתידית תשנה את התמונה ותפתור בדרך כלשהי את הבעיה המתעוררת עתה בבית המשפט". אמנם נכון הוא, שלא ניתן לסמוך על חקיקה ו/או תקנות שטרם אושרו, ואולם, עניין זה היווה רק שיקול אחד, מתוך מכלול רחב ביותר של שיקולים, מדובר לאמץ את גישת ב"כ המשיבים, ולהעדיפה על עמדת ב"כ המבקשת. ב"כ המבקשת טענו כי עדותה של ד"ר נופי לא יכולה להיחשב כעדות מומחה, ומאחר שחוות הדעת כוללת רק מסקנות והנחות המשקפות את עמדתה האישית ולא את הדין החל ואת ההגדרות המובאות בהוראות החוק. אני דוחה את הטיעון הנ"ל, וקובע שאכן מדובר בחוות דעת, התומכת בעמדת המשיבים, אותה אני מאמץ, כאמור. סוף דבר אני קובע, שהמתקן נשוא החלטה זו הינו אנטנה, הדורשת הוצאת היתר כדין, ומשהוקמה ללא היתר, יש לאשר את החלטת המשיבים להרוס את המתקן, וכך אני מורה. צו ההריסה יבוצע עד לא יאוחר מיום 1.2.2012 . אני מחייב את המבקשת לשלם את הוצאות המשיבים ע"ס 20,000 ₪, וזאת עד לא יאוחר מיום 1.1.2012 . הריסת מבנהצו הריסהצווים